החלטה המבקשת הגישה כתב אישום כנגד המשיב ובו מיוחסת לו עבירה של נשיאת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה "לקביעת תנאי מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים", ולמעשה לאשר התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 1145/06 ביום 6.2.06, היינו - מעצר בית מלא בבית ההורים בהשגחת אחיו של המשיב, ערבות צד ג' על סך 15,000 ₪ והפקדת דרכונו של המשיב בידי אחיו. ב"כ המשיב התנגד לבקשה וביקש לשחרר את המשיב ממעצר הבית בו הוא נתון. רקע עובדתי ביום 2.2.06, בשעה 12:00 לערך, נעצר המשיב בסמוך לביתו, ברח' עולי הגרדום בירושלים , כשברשותו אקדח מסוג ברטה בקוטר 0.22 מ"מ. מבירור שנערך על ידי המשטרה הסתבר, כי האקדח נגנב מבית במהלך התפרצות ביישוב שוקדה לפני כשנה בחודש פברואר 2005. המשיב נעצר לאחר מעקב משטרתי שהחל ברחוב האומן בירושלים, בסמוך למרכז ממ"י (מרכז מתדון ירושלים - א.פ.), שם קיבל תחליף סם, שכן המשיב מכור לסמים קשים. בחקירתו הראשונה במשטרה, ביום 2.2.06, מסר המשיב, כי מצא את האקדח ליד עץ סברס בסמוך למרכז ממ"י הישן ברחוב הרכבים בירושלים. לדבריו, ראה אדם שאינו מכיר המניח את ידיו מתחת לעץ הסברס וזאת לאחר שהאדם הזה הסתכל מספר פעמים שמאלה וימינה ובדק היטב שאיש אינו מבחין בו. המשיב המתין מספר דקות ומשראה, כי אותו אדם אינו שב למקום, ניגש לשיח הסברס, דחף את ידו וסבר שימצא כסף, זהב או סמים אולם גילה שהמדובר באקדח. המשיב הוציא את האקדח ושם אותו בתוך מכנסיו, ניגש לממ"י הנמצא ברח' האומן 17, כאשר בדרך הינו פוגש את ידידו אהרון פיש ושאלו אם הוא נוסע לביתו, ומשהלה השיב בחיוב ביקש לנסוע יחד עמו, כאשר חברו משלם באמצעות הכרטיסייה שברשותו. השניים עלו על אוטובוס לכיוון ארמון הנציב, שכונת מגוריו. לדבריו, רצה להתקשר למוקד המשטרה, מבלי שיזדהה עקב עברו הפלילי והחשש מהסתבכות ושיבה לכלא, ולמסור, כי בסמוך לביתו ישנו פח זבל ושם נמצא נשק. לגירסתו, עוד בטרם הספיק להתקשר התנפל עליו השוטר אשר עצר אותו כאשר הנשק ברשותו. במסגרת הודעתו מסר המשיב, כי הינו חולה נפש והיה מאושפז מספר פעמים בבית החולים "איתנים". לאחרונה, בשנת 2000, היה גם בטיפול במרכז לבריאות הנפש בטלביה. הוא מוכר כנכה בשיעור 100% ומקבל קיצבת נכות עקב כך, כי הינו מטופל בכדורים שניתנו לו על ידי פסיכיאטר וכן נוטל אדולן שאותו מקבל הוא ממ"י. המשיב הודה, כי השתמש בסמים כבדים כגון: הירואין, קוקאין וקוקטלים, אולם בחודש וחצי האחרונים כל בדיקות השתן שמסר בממ"י נמצאו נקיות משרידי סם. לדבריו, החל בתהליך של יציאה לגמילה לאשפוזית בבאר-שבע. ביום 3.2.06, יום שישי בשבוע, הובא המשיב להארכת מעצר בבית משפט השלום לפני כב' השופט יצחק מילנוב. בבקשה ביקשה המשטרה להורות על הארכת מעצרו של המשיב למשך 5 ימים. בית המשפט דחה את הבקשה והורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית הוריו למשך 5 ימים, כאשר יהיה רשאי לצאת מביתו כל יום לקבלת טיפול בממ"י בלווית אחיו אילן, וערבות בסך של 5,000 ₪. החלטה זו ניתנה על ידי בית המשפט קמא בשעה 14:55. בקשה לעיכוב ביצוע השחרור, עד למתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר לשם התכוונה המבקשת לערור על ההחלטה - נדחתה, בנימוק, כי לא הושמעה על ידי תובע וכן, כי לא הובהר מדוע לא יוכל המשיב להגיע לדיון בערר שלא מן המעצר. המשטרה לא שיחררה את המשיב ותחת זאת הביאה אותו לדיון לאחר שהוגש ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים. יש להזכיר, כי מדובר היה ביום שישי בשבוע והדיון בערר נמשך לתוך השבת. בסוף הדיון התקבל עררה של המבקשת ובית המשפט, כב' השופטת י' צור, הורה על הארכת מעצרו עד ליום 7.2.06. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט העליון אשר נדון על-ידי כב' השופט א. רובינשטיין (בש"פ 1145/06). בהחלטה מיום 6.2.06 הורה בית המשפט לשחרר את העורר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית הורים, כאשר אחיו של המשיב, אילן מזרחי, יימצא עמו בלא הפסקה בבית ההורים, עם זאת הותר למשיב לצאת מבית ההורים בלווית אחיו לממ"י לשם קבלת תחליף סם ולאחר מכן ישוב לביתו. כן הורה בית המשפט העליון על הגדלת הערבות לסך של 15,000 ₪ ולהפקדת דרכונו של המשיב בידיו של אחיו עד להחלטה שיפוטית נוספת. הנימוקים להחלטה ניתנו בהחלטה נפרדת למחרת היום - 7.2.06. ביום 6.2.06 נגבתה הודעה נוספת מאת המשיב. בהודעה זו הכחיש המשיב, כי התפרץ לדירה בחודש 2/05, משם נגנב האקדח שנמצא ברשותו. לדבריו, שהה באותה עת בבית הסוהר "ניצן" ברמלה. לדבריו, נאסר ביום 12.9.04 והשתחרר ביום 26.3.05. כן מסר, כי איננו יודע היכן נמצא היישוב שוקדה ולא היה שם אף פעם. בגרסתו למציאת האקדח היה שינוי מה לעומת הגירסה הראשונה שמסר ביום 2.2.06. בגירסתו השנייה מסר, כי היה ברחוב הרכבים בתלפיות, ששם היה מרכז ממ"י לשעבר, וכשעבר במקום ראה אדם יושב ישיבה מזרחית ליד עץ סברס אשר לידו היה שיח וראה אותו מחביא דבר מה. בראשו זמם על מה שהחביא וחשב, כי המדובר בכסף או זהב. לאחר מעקב של כ-5 דקות ומשראה שהמטמין אינו שב למקום, ניגש למקום המחבוא ומצא שם את האקדח בתוך גרב עם שקית כחולה. לדבריו, אינו יודע באיזה סוג אקדח מדובר, אף פעם לא נשא ואף לא החזיק אקדח. בהמשך גירסתו מוסר המשיב, כי השאיר את האקדח במקום, הלך לממ"י ברח' האומן, שתה את הטיפול שניתן לו, שב לרחוב הרכבים לשיח, הוציא את השקית, פגש את חברו, שאף הוא קיבל טיפול בממ"י, נטל את האקדח והלך לכיוון רח' האומן ומשם נסעו השניים יחדיו לשכונת ארמון הנציב בירושלים, כאשר החבר משלם עבור נסיעתו של המשיב. לדבריו, בגלל עברו חשב לתת לאחיו, אילן, את האקדח שכן לאח יש רישיון לנשיאת נשק. אולם, בטרם הספיק להגיע לביתו ובמרחק 5 מ' משם קפץ עליו בלש משטרתי ועצרו כשהאקדח ברשותו. בהמשך להודעתו האמורה, משנשאל על ידי החוקר, האם כאשר שתה את האדולן בממ"י היה האקדח עליו, השיב המשיב בשלילה. לדבריו, לאחר שהוציא את האקדח ממקום המחבוא שם הוטמן על ידי האדם הנעלם אשר אינו מוכר למשיב, החביא אותו בסמוך לשלט של מכון ליווי. לאחר מכן עלה לשתות את האדולן וכשירד משם נטל את האקדח מהמקום שם הטמינו, שם אותו בכיס מעילו ולאחר מכן פגש את חברו והשניים נסעו יחדיו לשכונת ארמון הנציב (הודעה מיום 6.2.06 שו' 60-65). 7. ביום 7.2.06 הגישה המבקשת הבקשה הנדונה, כאשר הינה נכונה להותיר את התנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט העליון עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. עיקרי טענות הצדדים 8. במסגרת טענותיו לפניי טען ב"כ המבקשת, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, שכן המשיב נתפס כשהאקדח על גופו וכאשר אין בידו רישיון לנשיאת האקדח, וכאשר המדובר באקדח שנגנב במהלך התפרצות לבית ביישוב שוקדה אשר בדרום הארץ לפני כשנה. לדברי ב"כ המבקשת, קיים שוני בגרסאות שמסר המשיב בשתי הודעותיו. עוד הוסיף, כי דו"ח העיכוב של השוטר סותר את גרסאותיו של המשיב בכך שהמשיב נראה יחד עם חברו יוצאים ממ"י ועלו יחדיו על אוטובוס "אגד", וזאת בשונה מגירסתו השניה, כי הטמין את האקדח בסמוך למכון הליווי ולאחר שנטל את האדולן שב ונטל את האקדח ורק לאחר מכן פגש את חברו והשניים נסעו יחדיו לכיוון מקום מגוריו של המשיב. ב"כ המבקשת טוען, כי הגירסאות שמסר המשיב לעניין מציאת הנשק הינן גירסאות תמוהות וזאת בלשון המעטה. 9. אשר לקיומה של עילת מעצר טוען ב"כ המבקשת, כי לאור עברו הפלילי המכביד של המשיב קיימת מסוכנות לביטחון הציבור. ב"כ המבקשת מפנה את תשומת הלב לכך, כי חלק מההליכים הפליליים שננקטו כנגד המשיב הופסקו עקב נסיבותיו הנפשיות של המשיב. עוד הפנה למזכר שנרשם וכן להודעות שהוגשו עקב התנהגותו של המשיב בטרם הדיון בבית המשפט המחוזי שם השתולל ואיים על הנוכחים, והתנהגות זו מצביעה על מסוכנותו של המשיב. 10. אשר לחלופת מעצר - טוען ב"כ המבקשת, כי יש להותיר את התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, לרבות האחריות שנטל עליו אחיו של המשיב אשר מוכר באופן אישי לכב' השופט מילנוב, שכן שימש כמאבטח במשמר בתי המשפט. לדבריו, אין הוריו של המשיב יכולים להשגיח עליו, ולכן יש להותיר את התנאים האמורים על כנם, כאשר האפשרות האחרת היא מעצר עד תום ההליכים. 11. ב"כ המשיב טוען, כי ייתכן וגירסתו של המשיב לגבי מציאת האקדח הינה מעט תמוהה, אולם אין לשלול אותה מכל וכל, שכן אין בתיק החקירה שום ראייה אחרת היכולה לסתור את גירסתו של המשיב. לשיטתו, אין הבדל בין שתי הגירסאות שמסר במשטרה, ומפנה לכך, כי במסגרת הודעתו הראשונה מלין המשיב על כך, כי אינו חש בטוב ואינו יכול לענות יותר על שאלות (הודעה מיום 2.2.06, שו' 34 וכן בשו' 42). ב"כ המשיב הפנה להוראותיו של חוק השבת אבידה, התשל"ג-1973, ולפיו, על המוצא אבידה להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה (ס' 2א' לחוק האמור) ומי שאינו מקיים את המוטל עליו דינו מאסר ששה חודשים או קנס (ס' 9 לחוק האמור). לדבריו, יש לקבל את גירסתו של המשיב, כי התכוון להשיב את האקדח למשטרה באמצעות אחיו. עוד טוען ב"כ המשיב, כי לו הייתה הגירסה של מציאת האקדח והרצון להשיבו למשטרה נמסרת על ידי אחיו, כי אז לא היה מוגש כלל כתב אישום. ואולם, כיוון שלמשיב קיים עבר פלילי, ייתכן וזו הסיבה אשר הביאה להגשת כתב האישום ומכל מקום יש לשפוט את המעשה ולא את העושה. 12. אשר לעילת המעצר נטען על ידי ב"כ המשיב, כי העובדה שאין גירסה נוגדת לגירסתו של המשיב, אף כי זו נשמעת קמעא תמוהה, יש בה כדי להשליך על העדר עילת מעצר. לכך הוסיף, כי כאמור ביקש המשיב להחזיר את האקדח למשטרה, כי האקדח היה ללא כדורים והיה נתון בתוך גרב, ולפיכך, לא קמה עילת מסוכנות מצדו של המשיב. אשר לעברו הפלילי של המשיב טען בא-כוחו, כי בחמישה תיקים מתוך שבעה נמצא, כי המשיב אינו כשיר לעמוד לדין, ולפיכך, לא הורשע ועומדת לו חזקת החפות. 13. אשר להתנהגותו של המשיב ביום שישי (3.2.06) בבית המשפט, נטען על ידי ב"כ המשיב, כי המדינה עשתה דין לעצמה ולא שיחררה את המשיב על פי החלטת בית משפט השלום, המשיב היה נסער ביותר עקב כך וניתן להבין את התנהגותו על רקע רצונו למנוע חילול השבת, שכן נמצא הוא בהליכים של חזרה בתשובה, ועל כן יש להתעלם מהחומר שהוגש בנושא זה. מסקנתו של ב"כ המשיב היא, כי יש לשחרר את המשיב בתנאים שיבטיחו התייצבותו לדיונים אליהם יוזמן ואין כל עילה או סיבה להחזקתו במעצר בית מלא או חלקי. 14. לחלופין נטען, כי אם יגיע בית המשפט למסקנה, כי יש מקום להותיר התנאים שנקבעו על כנם, כי אז מבקש המשיב לאפשר לו לצאת לגמילה ולשם כך מבקש הוא, כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו לבחון אפשרות זאת. ב"כ המשיב הגיש מספר מסמכים, לרבות מסמך החתום על ידי מר גיל כהן, אשר על פי האמור במסמך זה החל בסדרת בדיקות לצורך תחילת הליך גמילה באשפוזית בבאר שבע. 15. אחיו של המשיב ביקש לשחרר אותו במשך 5 שעות בשעות היום מלהשגיח ולפקח על אחיו, כפי שהורה בית משפט השלום ואישר בית משפט העליון, שכן לדבריו הינו עובד ובשעות אלו תוכל להשגיח על המשיב אימו אשר תשהה איתו בבית. דיון 16. במסגרת בקשה זו, כעיקרון, יש לבחון, עפ"י הוראות סעיף 21(א)ו-(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "החסד"פ"), קיומן של ראיות לכאורה, האם קמה עילת מעצר, והאם לא ניתן להשיג את המעצר בדרך שתפגע במשיב בצורה פחותה. 17. אשר לראיות לכאורה. אין ספק, כי קיים שוני בגירסאות שמסר המשיב במסגרת חקירתו במשטרה. כך בשאלה האם האקדח היה על גופו בשעה שניגש לממ"י לקבלת תחליף הסם, כפי שמסר בהודעה הראשונה, או, כפי שמסר בגירסה השניה, כי נטל את האקדח מהמקום שם הוטמן על ידי האלמוני והחביאו בסמוך למכון הליווי, כך שהאקדח לא היה על גופו בשעה שניגש ליטול תחליף הסם. כאשר הגירסה השניה אינה מתיישבת עם דו"ח הפעולה של השוטר שביצע המעקב, כי המשיב וחברו יצאו ממרכז ממ"י ועלו יחדיו לאוטובוס בלא שצויין, כי נטל דבר מה ממקום הסמוך למכון הליווי. בנוסף לכך, יש מקום לקבוע, כי גירסתו לנשיאת האקדח תמוהה ביותר ולשם כך די אם נצטט, כמובן שבהסכמה, מדבריו של כב' השופט א. רובינשטיין בנימוקים להחלטתו שלא לעצור את המשיב, נימוקים אשר ניתנו ביום 7.2.06. שם, בסיפא לסעיף ח'(1), נאמר: "... גירסתו של העורר באשר לנשיאת אקדח תמוהה על פניה. יכול אדם להלך עשרות שנים ברחובה של עיר ולעולם לא ימצא אקדח, ודווקא עורר זה על עברו הפלילי, מוצא לפתע נשק כזה - דברים האומרים דרשני". לכך יש להוסיף, כי בפי המשיב, כעולה מהודעותיו, שתי גירסאות שונות לאשר התכוון לעשות עם האקדח. באחת טוען הוא, כי התכוון להטמין האקדח בפח זבל בסמוך למקום מגוריו ולהודיע למשטרה בצורה אנונימית, ובשניה נטען, כי ביקש למסור את האקדח לאחיו על מנת שזה ימסרו למשטרה. כך גם, לכאורה, גירסתו של המשיב כי שהה בכלא, בחודש פברואר 2005, במועד הפריצה לבית משם נגנב האקדח, אינה מתיישבת עם הרשום במסמך שבתיק החקירה של המשטרה, כי השתחרר מהכלא בחודש ינואר 2005 ועוד. 18. אין חולק, כי האקדח נמצא ברשותו של המשיב ולא היה בידיו רישיון לנשיאת אקדח, ועל כן, לכאורה, ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. יחד עם זאת, אין בידי המשטרה, בשלב זה, ראייה כלשהי, כי המשיב הוא זה אשר פרץ לדירה משם נגנב האקדח או כי האקדח הגיע לידיו שלא כגירסתו, היינו בדרך של מציאה. עם זאת, יש לבחון את שאלת מהימנות גירסתו, לפיה התכוון למסור את האקדח למשטרה באמצעות אחיו, שכן לו היה עושה זאת בעצמו היה נחשד מידית לאור עברו הפלילי. לפיכך, השאלה הניצבת לפניי, בשלב זה, היא שאלה של מהימנות, וכידוע, בשלב זה, של בקשה למעצר עד תום ההליכים, אין בית המשפט נותן דעתו לשאלת המהימנות (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133). עם זאת, אין מקום, בשלב זה, לשלול לחלוטין את נכונות גירסתו והמותב אשר ישב לדין בתיק העיקרי הוא זה אשר יצטרך ליתן את הדעת בנושא זה. מכל מקום, כיוון שהאקדח נמצא ברשותו ולכאורה עבר את העבירה המיוחסת לו, יש מקום לקבוע, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה של נשיאת נשק שלא כדין. 19. אשר לעילת מעצר. עפ"י סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחסד"פ, אם הואשם נאשם ב"עבירת ביטחון כאמור בסעיף 35(ב)", חזקה כי מתקיימת עילת מסוכנות לביטחון האדם או לביטחון הציבור, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחסד"פ, אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת. סעיף 35(ב) לחסד"פ מגדיר "עבירת ביטחון" גם מי שנאשם בעבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, כפי שהואשם המשיב בענייננו. אכן, במקרה שלפנינו לא היו ברשותו של המשיב, בשעה שנתפס עם האקדח על גופו כדורי אקדח, אולם אין בכך לשלול קיומה של החזקה האמורה בעניינו של המשיב. לכך יש להוסיף, כי בעברו של הנאשם מספר עבירות רכוש ואיומים בשנים 97' ו-99' ו-2000, כאשר תיקים אלו נסגרו בקביעה, כי המשיב אינו מסוגל לעמוד לדין בגין מחלת נפש. לעומת זאת, בחודש אפריל 2004 נגזרו על המשיב 4 חודשים של מאסר על תנאי וכן חתימה על התחייבות להימנע מעבירה של שימוש ברכב ללא רשות או הכשלת שוטר. בנוסף לכך, ביום 20.1.05, נגזרו על המשיב 6 חודשים של מאסר בפועל (ת.פ. (שלום-י-ם) 3795/04) בגין עבירה של הסגת גבול, שתי עבירות של איומים, שתי עבירות של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה וכן בעבירה של תקיפה. למעלה מכך, מהודעותיו של המשיב במשטרה עולה, כי הינו מכור לסמים קשים, כאשר בתקופה האחרונה ניתן לו תחליף סם, וזאת בנוסף לרקע הנפשי, כפי שהובהר לעיל. דומה שבשיקלול כל האמור יש מקום לקבוע, כי קמה עילת מעצר כנגד המשיב. 20. אשר לטענת ב"כ המשיב, כי המשטרה לא מילאה אחר החלטת בית משפט השלום לשחררו, וכי נאלץ לחלל את השבת, קיימת התייחסות נרחבת לכך בהחלטת כב' השופט רובינשטיין ואין מקום להוסיף על כך. עם זאת, יש מקום לגנות בכל לשון של גינוי את התנהגותו של המשיב בבית המשפט המחוזי טרם הדיון לפני כב' השופטת י. צור, כעולה מהודעות שנגבו בנושא. אין ולא יכולה להיות הצדקה כלשהי להתנהגות מחפירה שכזו שכללה איומים כלפי פרקליט ואנשי הבטחון של בית המשפט. חלופת מעצר 21. כאמור לעיל, שוחרר המשיב על ידי בית משפט השלום בתנאים מסוימים אשר הוחמרו על ידי בית משפט העליון, ולמעשה, מבקשת המבקשת להותיר תנאים אלה על כנם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ב"כ המשיב טען, לחלופין, כי יש לבחון אפשרות לשלוח את המשיב להליכי גמילה אשר בהם החל למעשה, וזאת לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן, וכן מבקש הוא, כי אחיו ישוחרר מהמטלה של הפיקוח עליו בשעות הצהריים. 22. הלכה היא, על פי הוראות המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחסד"פ, כי בכל מקרה על בית משפט לבחון חלופת מעצר. במקרה זה, לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים, ולמעשה לפי בקשתה המקורית של המבקשת כמופיע בבקשה בכתב, יעמדו התנאים שנקבעו על ידי בית משפט העליון על כנם, למעט התנאי, ולפיו, בשעות 10:00 - 15:00 יהיה נתון המשיב במעצר בית בפיקוחה של אימו. המשיב יהיה רשאי לצאת למרכז ממ"י וחזרה בלבד, וזאת בלווית אמו או אחיו לצורך קבלת תחליף הסם. בשעות האחרות של היממה יהא נתון המשיב בפיקוח מלא של אחיו אילן מזרחי. אמו של המשיב תחתום על ערבות בסך 15,000 ₪, כאשר מובהר, כי אם יפר את התנאים המפורטים לעיל, כי אז תהיה רשאית המבקשת לבקש לחלט את הערבות האמורה. 23. שירות המבחן למבוגרים מתבקש להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ובין השאר, לבחון את טענתו, כי החל לפני כחודש בתהליכים לקבלתו לגמילה ב"אשפוזית" והאם יש מקום להמשיך בהליכים אלה, וכן לבדוק מסוגלותם של הוריו לפקח עליו אם יוותר במעצר בית ולא ייצא לגמילה, או עד למועד צאתו לגמילה, אם יומלץ על כך. למען הסר ספק, מובהר בזאת, כי אין בבקשה לקבלת תסקיר בנושא הגמילה משום לקבוע, כי אם יימצא מתאים תאושר לו יציאה לגמילה. נושא זה יידון בנפרד לאחר קבלת התסקיר האמור. נשקעבירות נשקהחזקת נשק