גזר דין 1. ביום 11.8.06 פרצה קטטה בישוב רהט, בין משפחת הנאשם למשפחת המתלונן. הנאשם וארבעה אחרים, החליט בעקבות כך להצית את ביתו של המתלונן המתגורר בשכונה 2 ברהט. לצורך כך הכינו בקבוקי תבערה, שהכילו דלק שרכשו מתחנת דלק סמוכה, וסמרטוטי בד. בשעה 03:00 לערך, שניים מבני החבורה, יוסף אבו זעילה וקטין, הציתו את אחד מבקבוקי התבערה, ויידו אותו לעבר פתח ביתו של המתלונן, שעה שבני משפחת המתלונן שהו בבית. אותה עת המתין הנאשם והאחרים, בבית סמוך. ניסיון ההצתה לא צלח, והנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קשירת קשר לפשע וניסיון להצתה. 2. הנאשם, יליד 1988, הופנה לקבלת תסקיר. מהתסקיר עולה כי הנאשם התקשה להסתגל למסגרות לימודיות, ועזב את הלימודים לאחר 10 שנות לימוד, וטרם מעצרו עבד אצל קבלן שיפוצים. מגיל צעיר החל לצרוך סמים, וכיום התמכר לשימוש באלכוהול. הנאשם סיגל דפוסי התנהגות אלימים, על רקע שימוש בסמים ואלכוהול. על פי התרשמות שירות המבחן, הנאשם מתקשה בקבלת סמכות ועמידה בגבולות חיצוניים, אינו מגלה "...תובנה לדפוסים הבעייתיים..." ואינו מגלה אחריות למעשים, בתהליך של "התבוננות עצמית". עם זאת בעקבות מעצרו, "החל לפתח ניצנים של מודעות והכרה" לבעיות הנגרמות עקב התנהגותו, ואולם שירות המבחן אינו סבור כי בשלב זה, הנאשם נוטל אחריות של ממש, וכי יש לו משאבים מצומצמים בלבד לשינוי במסגרת טיפולית. שירות המבחן סבור כי עונש מאסר יוכל להמחיש לנאשם משמעות התנהגותו, ולהרתיעו. ההמלצה הינה כי יופנה לטיפול במסגרת הכלא. 3. הנאשם מרצה כיום עונש מאסר של שישה חודשים, בעקבות גזר דין שניתן ביום 20.7.2006 בבית המשפט לנוער בבאר שבע (פ- 1681/05), במסגרתו צורפו תיקי עבירה שונים בהם הודה הנאשם. בנוסף הטיל בית המשפט על הנאשם 10 חודשי מאסר אותם ירצה, אם תוך 24 חודשים יעבור כל עבירה מסוג פשע, וכן הוטלו עונשי קנס ופיצויים. תחילה קבע בית המשפט לנוער כי ניתן לרצות את המאסר בן ששת החודשים בדרך של עבודות שירות, ודחה את ההחלטה לאחר קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, ליום 6.9.2006, ואולם ביום 13.11.2006 הורה בית המשפט לנוער על ריצוי המאסר בפועל, נוכח מעצרו של הנאשם בתיק דנן. העונש המותנה שהוטל על הנאשם ביום 20.7.2006 הופר על ידי הנאשם ביום 11.8.2006 בביצוע העבירות דנן שהינן עבירות פשע (ראו בעניין הפעלת תנאי בעבירת ניסיון, ע"פ 4517/04 - אחמד מסרואה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6), 119). ב"כ הנאשם טוען כי העונש אינו בר הפעלה, נוכח המאסר הממשי שהוטל על הנאשם בבית המשפט לנוער, בסופו של דבר, ולאור הוראת סעיף 52 (ג) לחוק העונשין לפיה תקופת התנאי תחל מיום השחרור ממאסר, אם לא הורה בית המשפט אחרת. טיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, אליה מפנה עו"ד רוטשילד, לפיה, עונש זה הינו בר הפעלה גם אם בשעה שהוטל, טרם החליט בית המשפט שהטילו אם הנאשם ירצה המאסר בעבודות שירות, אם לאו. עניין זה נקבע בהחלטה שניתנה ב- ע"פ 271/01 טולדנו נועם נ. מ"י, (פד"י נ"ה 3, ע' 830, על ידי כב' השופט א. לוי) שנסיבותיו דומות לענייננו, לפיה יחול התנאי "בתקופה שבין מתן גזר הדין ועד להכרעה בסוגיית עבודת השירות". בית המשפט העליון חזר על קביעה זו ברע"פ 6099/03 - תאופיק פלאחין נ' מדינת ישראל, תק-על 2003, בו נאמר כי יש לראות את החלת "התנאי השיפוטי" בסעיף 52 (ג) לחוק העונשין הקובע כי תקופת התנאי תחל מיום מתן גזר הדין, גם אם לא נקבע בגזר הדין שהטיל את התנאי כי התנאי יחל מיום מתן גזר הדין, וכי "המילה "מהיום" היא מובנת מאליה גם כשאין היא נכתבת, והיא, למעשה, מיותרת. מה שנקבע בפרשת טולדנו חל, איפוא, במישרין, על ענייננו.... עוד ראוי להבהיר, כי בענייננו מדובר בתנאי שיפוטי ולא בתנאי סטטוטורי, ועל כן אין סתירה בין מה שנקבע בפרשת טולדנו להלכה שנפסקה בהרכב מורחב בע"פ 7510/00, 8329/00 במנוקלר אליהו נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4), 253) 4. התביעה מבקשת כי יוטל על הנאשם, נוכח עברו, עונש מאסר משמעותי, שיצטבר לתקופת הכליאה אותה מרצה הנאשם כיום בתיק 1681/05, וכן להורות על הפעלה במצטבר של העונש המותנה שהוטל בתיק זה. 5. ב"כ הנאשם מבקש להתחשב בכך שחלקו של הנאשם במעשה היה פחות משל אחרים. הוא לא נטל חלק פעיל בהכנת בקבוק התבערה, ולא השליכו לעבר בית המתלונן, ועקב המעשה לא נגרם כל נזק של ממש. מדובר באדם צעיר שזו כליאתו הראשונה, ונוכח הנאמר בתסקיר שירות המבחן ניתן לקוות כי הנאשם מתחיל להפיק לקחי התנהגותו, ובאור זה יש לראות גם את הודאתו באשמה. הנאשם עצמו הביע חרטה, וביקש הזדמנות לשיקום. 6. נסיבות התנהגותו של הנאשם יש בהן חומרה של ממש. הנאשם ביצע את מעשי העבירה הנוכחיים ימים ספורים לאחר שנידון בתיק 1681/05, תוך התעלמות מהנכונות להורות על ריצוי העונש שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות. אין זה עניין של מה בכך. בצד עבירות נגד הרכוש עליהן נידון הנאשם בבית משפט לנוער, נידון גם בגין עבירות אלימות למיניהן, שבאחת מהן היה שותף עם שניים אחרים לעבירת התעללות קשה שבוצעה בקטין במתקן כליאה, שבית המשפט מתארה כלקוחה מ"סרט אימה ממש" (ע' 48 לגזר הדין). באחרת פצע באמצעות סכין יפנית במהלך ויכוח, את המתלונן באותה פרשה, שאיים עליו בסכין משלו, ובמקרה אחר, איים על אימו שישרוף את ביתה ויהרוג אותה. גם במקרה זה, כבענייננו, נמנע שירות המבחן מהמלצה שיקומית, ובית המשפט לנוער קבע כי הנאשם הכשיל את כל המאמצים השיקומיים והטיפוליים שנעשו. נמצאנו למדים כי הנאשם לא הפיק דבר מההליכים המשפטיים הננקטים בעניינו. הוא השתתף כשבועיים לאחר מתן גזר הדין בתיק 1681/05, בניסיון למעשה הצתה שנועד לשרוף בית בו שהו בני משפחה. היה זה מעשה מתוכנן, שבוצע בשעת לילה מאוחרת, שעה שבני משפחת המתלונן היו אמורים לנום שנתם, ורק מזל הצילם מאסון כבד. ניתן להניח כי הנאשם פרש שלא כהלכה את העונש הקל שהוטל עליו בבית המשפט לנוער, ואין מנוס מהטלת עונש שיהיה בו משום הרתעה אישית. הנאשם הודה באשמה, הוא צעיר בגילו. נסיבות אלה ישמשו לקולא. הנאשם הביע אומנם חרטה, אולם אין לדעת מה משקלה, נוכח ההתרשמות השלילית של שירות המבחן וחזרתו של הנאשם על מעשיו, תוך תקופה קצרה ביותר. לאחר שקילת השיקולים הנדרשים לעניין, גוזר אני על הנאשם עונשים אלה: שלוש שנות מאסר מהן 18 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה מותנית לשלוש שנים, מתום המאסר, שהנאשם לא יעבור עבירת פשע מסוג כלשהו. עונש המאסר המותנה בן 10 חודשים מתיק 1681/05 יופעל במצטבר לעונש המוטל. סך הכל ירצה הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל, שמהם ינוכו ימי מעצרו בתיק זה בין ה- 6.9.2006 ל- 13.11.2006, שהינו מועד תחילת ריצוי עונש המאסר בתיק 1681/05. עונש המאסר שהוטל על הנאשם יחל בתום ריצויו של עונש המאסר אותו מרצה הנאשם כיום. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. שריפההצתה