גזר דין 1. הנאשם, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות דלהלן: שלוש עבירות של מעשה סדום בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) לחוק; עבירת ניסיון לביצוע מעשה סדום בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 347(ב) בשילוב עם סעיף 25 לחוק; ועבירת מעשים מגונים בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 348(ב)לחוק (בהתייחס למספר מקרים). 2. (איסור פרסום) 3. הרשעת הנאשם נסמכה, בעיקרה, על גרסאותיו של הקטין שנגבו על-ידי חוקר ילדים, על הודאתו של הנאשם בחקירה המשטרתית במרבית המעשים שיוחסו לו, וכן על עדות דודתו של הקטין על מצבו הנפשי לאחר האירועים הנדונים. 4. כפי שצוין בהכרעת-הדין, תיק זה הועבר לטיפולנו לשמיעה מתחילתו, לאחר שנתאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו שניתנה לפני מותב אחר. במסגרת הדיון לפני המותב הקודם, הוגשו בשעתו תסקיר משירות המבחן אודות הנאשם, תסקיר נפגע עבירה בעניינו של הקטין וחוות-דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, אשר בדק את הנאשם בשלבי המעצר. עם חזרתו של הנאשם מהודאתו, נשמעו הראיות בתיק לפנינו, ובסיומו של ההליך, הורשע הנאשם כאמור לעיל. לאחר ההרשעה, הוזמנו תסקירים מעודכנים - הן תסקיר נאשם והן תסקיר נפגע עבירה. 5. מתסקירי שירות המבחן עולה, כי הנאשם הנו רווק כבן שישים, המתגורר בגפו בירושלים. לדבריו, התגורר עם אמו וטיפל בה לאורך כל השנים. שירות המבחן התרשם מנתוניו הדלים של הנאשם, אשר באו לידי ביטוי, בין השאר, בקשיים בתפקוד ובתעסוקה. במהלך השנים קיבל הנאשם סיוע כלכלי מאחיו ומאחיותיו, הואיל והתקשה לעבוד באורח קבוע ורצוף. בעבר אף נזקק לטיפול בתחנה לבריאות לנפש, אך בשנים האחרונות לא פנה לקבלת טיפול. בשיחותיו עם קצינת המבחן ציין הנאשם, כי במהלך מעצרו בתיק דנן ביצע ניסיון אובדני, וכי הוא גם מצוי במצוקה בשל החשש לפגיעה מצד אסירים אחרים. איומים אובדניים אף השמיע הנאשם בשיחותיו עם העובדת הסוציאלית בבית המעצר, בזיקה לעונש הצפוי לו. ביחס לעבירה, לא נטל הנאשם אחריות למעשים, טען באוזני קצינת המבחן כי נפל קורבן לעלילת-כזב מצד הקטין, הבהיר כי אין לו משיכה לקטינים והכחיש קיומה של בעיה כלשהי בתחום המיני. בתקופת ניהול ההליכים, שובץ הנאשם, במסגרת מעצרו, באגף מתקדמים, נקי מסמים, בבית המעצר "הדרים", והוא נמצא במעקב פסיכיאטרי ומקבל טיפול תרופתי. נוכח הכחשתו של הנאשם את ביצוע העבירה, או כל בעיה בתחום המיני, נמנע שירות המבחן בתסקיריו מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו. 6. בשתי חוות-הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, אשר הוגשו בשלבי מעצרו של המשיב בחודשים אוגוסט וספטמבר 2005, צוין כי במהלך השנים קיבל הנאשם טיפול נפשי במרפאה לבריאות הנפש, אך הוא לא היה בטיפול פסיכיאטרי מסודר, ומעולם לא אובחן כסובל ממצב פסיכוטי. הפסיכיאטר המחוזי קבע בחוות-דעתו, כי למרות שהנאשם הציג בזמן הבדיקה סימנים של מצב פסיכוטי-כרוני, ושל מחשבות-שווא של רדיפה, הוא אחראי למעשיו ומסוגל לעמוד לדין. בתסקיר שירות המבחן צוין, כי מדו"ח עדכני שנתקבל מהחטיבה לפסיכיאטריה בשירות בתי-הסוהר, שבמסגרתה מטופל הנאשם במהלך מעצרו, עולה כי הלה סובל מהפרעת אילוזיה קלה, ומפגין לאחרונה תלונות בעלות אופי דכאוני, אגב איומים לפגיעה עצמית, ומקבל טיפול בהתאם. 7. (איסור פרסום) 8. בא-כוחה המלומד של המאשימה, עו"ד שגיא אופיר, ביקש מבית-המשפט להחמיר בדינו של הנאשם, נוכח חומרת העבירות הבזויות, הישנותן והנזק הנפשי הקשה שהסבו למתלונן. הוא ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך שייגזר מהעונש המירבי שניתן להטיל בגין העבירות הנדונות, קרי - עשרים שנות מאסר, זאת בצד מאסר על-תנאי. כן עתר לפיצוי המתלונן, בגין הנזק הנפשי שהוסב לו והצורך בטיפולים עתידיים לשיקומו. 9. הסניגור המלומד, עו"ד שנקולבסקי, ביקש מבית-המשפט להתחשב בגזירת הדין בנתוני אישיותו הדלים של הנאשם, שחי בשולי החברה, ובבעיותיו הנפשיות שתוארו לעיל. כן ביקש להתחשב בגילו של הנאשם, בפציעתו בראשו בתאונה לפני כשלושים שנה ובטענתו כי בצעירותו היה עצמו קרבן לעבירה מינית. 10. במסגרת דבריו האחרונים, בכתב ובעל-פה, לעניין העונש, ציין הנאשם כי הוא חף מפשע, והוסיף, כי הוא סולד ממעשים כמו אלו המיוחסים לו, שהעונש בגינם, אף לדידו אמור להיות מאסר מירבי. הוא ציין, בין השאר, כי בצעירותו נפל קרבן לעבירת מין, וכי הוא סובל עד היום מפגיעה שהוסבה לו בתאונת הדרכים. עוד הודיע, כי אם יוטל עליו מאסר ממושך, לא יהסס מלשלוח יד בנפשו, בהמשך למספר ניסיונות אבדניים בעבר. 11. בעבירות מין - בכלל, ובעבירות מין כלפי קטינים - בפרט, מתחייבת הכבדה ניכרת בענישה, זאת לשם הוקעה והבעת סלידה מהמעשים הבזויים, לצורך ההגנה על גופם ונפשם של קרבנות פוטנציאליים מהסיכון הנשקף מהעבריין, ולתכלית של הרתעה - אינדיבידואלית וכללית. בעניינם של קרבנות קטינים, מתעצם הצורך בהחמרה בענישה, זאת נוכח ניצולו המחפיר של קורבן חסר-ישע לשם סיפוק מיני, והנזקים הקשים שהמעשים מסבים לנפשו ולדימויו העצמי של הקטין בעיצומה של תקופת התפתחותו ועיצוב אישיותו. מדיניות ענישה זו חזרה ונשנתה בפסיקת בית-המשפט העליון, ובעקבות זאת גם בערכאות הדיוניות, ומן הראוי לילך בדרך זו בתיק שבפנינו, וכך יישמע קולה של הרשות השופטת, כקול אחיד וצלול, וכמסר לנאשם ולחברה - בכלל, ולנפגע עבירה ובני משפחתו - בפרט. 12. עבירות המין שביצע הנאשם לשם סיפוק יצריו המעוותים, בגופו של קטין כבן שתים-עשרה, הנם נלוזים ומעוררי פלצות מעצם מהותם וטיבם. חומרתם מופלגת, נוכח ניצול תמימותו של הקטין לתכלית של סיפוק מיני אגב חילול גופו ונפשו, והישנות המעשים במספר הזדמנויות. נסיבה כבדת משקל לחומרה, יש לראות בפגיעה הנפשית הקשה שהסבו העבירות לקטין. 13. (איסור פרסום) 14. מעשיו החמורים של הנאשם ופגיעתו הקשה במתלונן, מחייבים - על-רקע מכלול שיקולי הענישה האמורים - הטלת מאסר ממושך, בצד מאסר על תנאי ופיצוי המתלונן על הנזק הנפשי שהוסב לו. בעניין משך תקופת המאסר נתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות מצבו הנפשי, אם כי משקלן של נסיבות אלו לעניין גזירת דין אינו רב אל מול האינטרס הציבורי בדבר הענישה המכבידה המתחייבת. 15. על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרא ולקולא, אנו גוזרים את דינו של הנאשם כדלהלן: א. עשר שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו - 10.8.05. ב. שנתיים מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירה מבין העבירות שבהן הורשע בתיק זה. ג. פיצוי המתלונן בסכום של 100,000 ₪. הפיצוי למתלונן ייגבה באמצעות המרכז לגביית קנסות, ופרטי המתלונן יימסרו למרכז על-ידי הפרקליטות. 16. בטרם נחתום את גזר-הדין, נשלח למתלונן מסר של עידוד, ונאמר לו כי אין עליו ליטול על עצמו רגשי אשם בשל ביצוען של העבירות, שכן אלו נעשו שלא בהסכמתו. אנו מקווים, ואף משוכנעים, כי יעלה בידו של המתלונן לשקם עצמו במסגרת התכנית הטיפולית שבה ישולב. נבקש לחזק את ידו של המתלונן בהליך הטיפולי והשיקומי, ונקווה כי יאזור כוחות, בסיוע הוריו המסורים וגורמי המקצוע הטיפוליים, להתגבר על הטראומות שחווה, ולהשתלב, ככל המוקדם בחיי הקהילה. 17. אנו מורים על איסור פרסום שמו של המתלונן, וכן כל פרט שעלול לחשוף במישרין או בעקיפין אותו או את משפחתו. כמו-כן, נורה על איסור פרסום פסקאות 2, 7 ו-13 לגזר-הדין, הואיל ובפסקאות אלו נחשפו פרטים בדבר הפגיעה בגופו ובנפשו של המתלונן. בשולי גזר-הדין, ובהמשך להחלטתנו שניתנה בתכוף לאחר מתן הכרעת-הדין, נשוב ונפנה את תשומת לב גורמי המעצר והכליאה על איומיו החוזרים והנשנים של הנאשם לפגוע בעצמו, ועל הרשויות לנקוט, אפוא, באמצעים המתאימים בנדון. משפט פליליקטיניםעבירות מין