ה ח ל ט ה 1. כנגד המבקש ושלושה אחרים הוגש כתב אישום, אשר ייחס להם ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); שלוש עבירות של שוחד בתחרויות לפי סעיף 292 לחוק העונשין; שלוש עבירות של ניסיון לשוחד בתחרויות, לפי סעיפים 292 בתוספת סעיף 25 לחוק העונשין; ו-עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415 סיפא + סעיף 29 + סעיף 25 לחוק העונשין. בנוסף, המבקש ואחד משותפיו הואשם גם בעבירות של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, ושותף אחר הואשם, בנוסף למצוין לעיל, בעבירות של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין ועבירה נוספת של ניסיון לשוחד בתחרויות לפי סעיפים 292 ו-25 לחוק העונשין. כתב האישום שהוגש כנגד המבקש מייחס לו, באישומים העיקריים, כי קשר קשר יחד עם אחרים (להלן: הנאשמים) להטות תוצאתו של משחק כדורגל בין קבוצת הפועל באר-שבע לבין קבוצת הפועל רעננה, שהופיע בטופס הגרלת הטוטו בשבוע בו היה הפרס הראשון על סך 40 מיליון ₪. הנאשמים נפגשו עם מספר שחקני באר-שבע הציעו להם כסף ובמקרים מסוימים אף כפו על שחקנים לקבל כסף מידיהם על מנת שהשחקנים ישחקו גרוע במטרה לגרום לקבוצתם להפסיד. לאחר ניסיונות אלה שלחו הנאשמים ואחרים טפסי טוטו בסך של כ-614 אלף ₪ בהם הימרו על הפסד קבוצת הפועל באר-שבע. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של מבקש ושותפיו עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם, ובהחלטה מיום 05/02/07, ולאחר שבחנתי את חומר הראיות הרב שבתיק החקירה, קבעתי כי ישנן ראיות לכאורה לביסוס כל העבירות המיוחסות למבקש ושותפיו, קבעתי כי קמה עילת מעצר כנגדם וכי החלופה המוצעת אינה יכולה לנטרת את מסוכנותם, והוריתי על מעצרם עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם. ערר שהוגש לביהמ"ש העליון על החלטה זו (הנוגע למבקש בלבד) - נדחה. 2. כאמור, החלטה זו אושרה על ידי ביהמ"ש העליון (בש"פ 1618/07), כאשר בכל הנוגע לעילת המעצר, קבע כב' השופט ג'ובראן: "שותף אני למסקנת ביהמ"ש המחוזי, כי במקרה דנה קמה חזקת המסוכנות לגבי העורר ושני הנאשמים הנוספים. אף על פי שהעבירות המיוחסות לעורר הינן עבירות כלכליות, שאינן מקימות באופן מידי חזקת מסוכנות, הרי שבצדק נקבע כי היקפן הרב, כמו גם דרך ביצוען - באופן שיטתי ומתוחכם תוך התארגנות של מספר עבריינים, מעידים על המסוכנות הגלומה במעשיהם. זאת ועוד, מהשתלשלות הארועים עולה, כי המשיבים - ובפרט העורר [הוא המבקש בתיק שבפנינו] ובן שימול - עוררו תחושת פחד ואימה בליבם של השחקנים. על כך ניתן ללמוד הן מהעובדה שהשחקנים סרבו בכל תוקף לקחת חלק בעימות עם העורר ודוד בן שימול, והן מכך שרבים מהם הביעו חשש שמא יאונה להם ולמשפחותיהם רע. כך למשל, השחקן עוז יפרח, פרץ בבכי במהלך חקירתו, תוך שהוא מבהיר לחוקריו כי הוא מאוד חושש לחייו ולחיי משפחתו. לכל אלו ניתן להוסיף את הודעותיהם של מספר עדים ששהו בקרבת השחקנים בפרק הזמן האמור ואשר העידו כי פניהם לא היו כתמול שלשום וכי הם נראו מאוד מפוחדים. בנסיבות אלו, שותף אני לדעה כי שחרור העורר ממעצרו עלול לסכן את בטחונם של השחקנים ושל עדים נוספים. ואם לא די בכך, הרי שבענייננו אף מתעורר חשש אמיתי לשיבוש מהלכי משפט. שכן, זמן קצר בלבד לאחר שנחשפה הפרשיה, נסעו שלושת הנאשמים לכיוון אילת. עיתוי הנסיעה, כמו גם העובדה שהיא לא תוכננה מראש, מגבירים את החשד, שמא העוררים ניסו להתחמק מהליכי משפט. כן יש לזכור, כי העורר אף מואשם יחד עם בן שימול בעבירה של הדחה בחקירה. מכאן למדים אנו על החשש כי באם ישוחרר העורר, הוא ינסה להשפיע על תוצאות המשפט. לבסוף אף נתתי את דעתי לכך שלעורר עבר פלילי עשיר, הכולל מספר הרשעות קודמות בעבירות אלימות, איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ובריחה ממשמורת חוקית... ". 3. מספר חודשים לאחר ההחלטה האמורה הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, היא הבקשה נשוא החלטתי זו. בבקשתו ציין ב"כ המבקש, כי משפטו של המבקש עלול להימשך זמן רב, הרבה מעבר לתקופה של 9 חודשים הקבועה בחוק והציע לשחרר את המבקש באחריות אחות אשתו, המתגוררת בבקעה ונמצאת בחופשת לידה. לדבריו, האחות מוכנה לפקח על המבקש במשך 24 שעות ביממה, כאשר המושב בו היא מתגוררת מרוחק מבאר-שבע. עוד ציין ב"כ המבקש, כי המבקש נשוי ולו 4 ילדים קטנים ואשתו נמצאת בחודשי הריונה האחרונים. אשר על כן, נתבקש ביהמ"ש לשחרר את המבקש לחלופה המוצעת או לחילופין, להורות לשרות המבחן לבחון את החלופה. 4. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וסברה, כי לא היה כל שינוי בנסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטת המעצר. לדבריה, המסוכנות הקמה מהמבקש היא גבוהה, שחקני הכדורגל טרם העידו ולמעשה אין כל הצדקה לשנות את ההחלטה שניתנה אך לפני מספר חודשים. 5. עיון בתיק העיקרי מלמד, כי כבר נשמעו מספר רב של עדי תביעה בישיבות שהתקיימו בימים 9/5/07 ו-27/5/07. ישיבת הוכחות אחת בוטלה (אשר היתה אמורה להתקיים ביום 4/6/07) אך בתיק קבועים עוד 4 מועדים נוספים לשמיעת הראיות (4/7/07; 20/9/07; 8/10/07 ו- 29/10/07). בהתחשב במורכבותו של התיק ובכך שמדובר בתיק ובו ארבעה נאשמים, כשכל אחד מהם מיוצג על ידי עו"ד אחר - אין ספק, כי קצב התנהלות התיק לא רק שהוא סביר, אלא שהוא אף ראוי להערכה. אין מחלוקת, כי התמשכות הליכים בתיק מצדיקה עיון מחדש בשאלת מעצרו או שחרורו של נאשם. אך בכל מקרה, יש לערוך את האיזון הנאות בין המסוכנות הקמה מהנאשם לבין זכויותיו וענוי הדין שנגרם לו עקב התמשכות ההליכים, ובמקרה שבפנינו קצב שמיעת התיק הוא ראוי ולאור המועדים שנקבעו להמשך, אין גם ספק כי הקצב יהיה ראוי גם בהמשך. 6. אשר לבקשת הסניגור להגשת תסקיר מטעם שרות המבחן ולאור העובדה, כי למעשה לא חל כל שינוי ממועד ההחלטה הקודמת ועד למועד הגשת הבקשה, ולאור האמור בהחלטת ביהמ"ש העליון, הרי שאין כל הצדקה להורות על הגשת תסקיר כאמור. לנוכח הראיות שבתיק החקירה ובעיקר לאור עברו הפלילי של המבקש והמסוכנות הלכאורית הקמה ממנו, אחות אשתו לא תוכל להוות חלופה הולמת, ולא כיוון שנפל פגם בערבה, חלילה, אלא נוכח הספק הגדול שמא תוכל להוות גורם מרסן למבקש, גורם שיוכל למנוע את המסוכנות הרבה העולה ממנו ולנטרלו. ביהמ"ש העליון כבר קבע בשורה ארוכה של פסקי-דין (ר', למשל, בש"פ 3135/07 עלא גדיר נ' מ"י, החלטת כב' השופטת חיות מיום 18/4/07 וכן פסקי הדין המוזכרים בהחלטה זו), כי "במקרים בהם סבור ביהמ"ש כי אין מקום להורות על חלופת מעצר, אין טרם להורות על הכנת תסקיר מעצר המיועד לבחון את החלופות המוצעות". הוא המצב גם בענייננו. אין טעם להורות לשירות המבחן לבדוק חלופה, אשר על פניה נראה, כי לא תוכל לנטרל את המסוכנות הרבה הקמה מהמשיב ולא תוכל לענות על דרישות המעצר. 7. המעשים הקשים המיוחסים למבקש מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, הן לעדים והן לציבור בכלל. הזמן שחלף מאז קרות הארוע ועד היום איננו רב ואין בו כדי להטות את הכף לכיוון שחרורו של המבקש. אשר על כן, לא מצאתי מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר בענינו של המבקש ולא מצאתי שיש להורות על שחרורו לחלופה, ואשר על כן - הבקשה נדחית. מעצרכדורגלדיני ספורט