גזר דין הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות כדלקמן: 4 עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - החוק) בצירוף לסעיף 345(א)(2) לחוק; ניסיון לבצע מעשה מגונה לפי סעיף 348 (א) לחוק בצירוף לסעיף 345(א)(2) לחוק ולסעיף 25 לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק והטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק (כל ההדגשות שבגזר הדין הן שלי - ג'נ'). אני שוקל לקולא לנאשם: הודאתו בעובדות כתב האישום. בכך גם "נחסכה" עדות הקטינים בבית המשפט. גילו של הנאשם - יליד שנת 1919, היינו הוא כיום בן כ - 85 שנה. יצויין: בתסקיר שירות המבחן לא נאמר שהנאשם חולה במחלה פיזית גופנית. עם זאת, ברי כי כליאה בבית הסוהר שקשה בכלל, קשה עוד יותר לנאשם בגיל זה בפרט. אין לנאשם עבר פלילי. אין לנאשם תיקים פתוחים נוספים. בלי לגרוע כהוא זה מחומרת מעשיו של הנאשם והעבירות שביצע, הרי שרוב המעשים המגונים שביצע במתלוננים, היו מעל הבגדים כמפורט בכתב האישום. מתוך תסקיר שירות המבחן מיום 13.12.04: הנאשם בן 85 שנה, בודד, חשוך ילדים, שעבד רוב שנותיו בטיפול בילדים. מתולדותיו: הנאשם עבד כמדריך נוער יהודי בגרמניה ובשנת 1939 ברח ארצה. הוא שירת בצבא הבריטי. לאחר שחרורו עבד בפנימיה. הוא נישא בשנת 1949. אשתו סבלה מנכות. בפנימיה עבד כאב בית וכחובש וטיפל באשתו, שחלתה בסרטן, ונפטרה בשנת 1986. בשנת 1990 נכנס הנאשם לבית אבות ברמת אפעל שבו הוא מתגורר עד היום. לאחר שפרש מעבודתו כאב בית, עבד הנאשם בליווי ילדים לבתי ספר ושמונה שנים בבי"ח תל השומר. הנאשם הציג מכתבי הוקרה רבים מבית ספר ומתנ"ס שבהם הוא התנדב (ראה את אסופת מכתבי הילדים, המורות, מנהלת בית הספר, ועד המורים, מנהל ורכזת הקונסרבטוריון, תעודת הוקרה ומכתב מהמועצה האזורית וכתבות בעתונות). הנאשם הביע בושה וצער גדולים על מעשיו. הנאשם הביע חוסר כוחות פיזיים ונפשיים לשאת בעונש מאסר בפועל ושיתף במחשבות אובדניות. הנאשם מקפיד כיום להימנע מכל מגע עם ילדים וממשיך בעבודה ההתנדבותית בבית החולים. ההתרשמות היא מרמת פחד והרתעה גבוהה אצל הנאשם, התארגנות למנוע מעידה ע"י קשר מתמיד עם העובדות הסוציאליות שמשגיחות על צעדיו. ההערכה של קצינת המבחן היא שבכך יש כדי להפחית מאוד את הסיכון להישנות העבירות. מתוך טיעון הסניגור (בנוסף למה שנאמר לעיל): יש לתת לנאשם לסיים את ימיו האחרונים בביתו ולא בכלא. העבירות בוצעו על פני מספר חודשים במספר ילדים. הנאשם עבד, התנדב ותרם על פני השנים. הנאשם ניצול שואה. הנאשם שילם מספיק עד כה בהשלכות ההליך הפלילי על מצבו הנפשי.הנאשם חסך את עדות עדי התביעה בבית המשפט. הנאשם אמר:הוא מצטער על מה שקרה המין עם הילדים. ואולם, על אף השיקולים והמידע לקולא, הרי שלאור השיקולים והמידע לחומרא, אטיל על הנאשם גם עונש מאסר בפועל שירוצה בבית הסוהר. אלה נימוקיי: שקלתי לנאשם לחומרא: 1. עצם העבירות שביצע - לפי עובדות כתב האישום, הנאשם ביצע עבירות חמורות, בנסיבות מקוממות וקשות. להלן תמצית כתב האישום שבו הודה הנאשם: הנאשם שימש כמתנדב בבית ספר יסודי, ונהג לסייע לתלמידים במהלך השיעורים בבית הספר ולהזמין אותם לבלות בדירתו בבית האבות לאחר שעות הלימודים. בהזדמנויות רבות במהלך המחצית השניה של שנת 2002, לאחר שהנאשם פיתה את התלמידים בממתקים ומתנות, הראה להם תמונות ארוטיות והציץ באיבר מינם דרך חלון השרותים בדירתו, נהג הנאשם לבצע בתלמידים מעשים מגונים, כמפורט להלן: אישום ראשון: במהלך החודשים ספטמבר - דצמבר 2002, במספר רב של הזדמנויות, ביצע הנאשם מעשים מגונים במתלונן ע.ד. יליד שנת 1991,תלמיד כיתה ו' בבית הספר, בכך שליטף את רגליו, בטנו ואיבר מינו של המתלונן מעל הבגדים. בין היתר ביצע הנאשם במתלונן מעשים מגונים כך: בחודש דצמבר 2002 - המתלונן ושלושה מחבריו הקטינים הגיעו לדירת הנאשם. הנאשם חיבק אותם, הושיבם על כסאות, עבר ביניהם כשהוא יושב עם כל אחד מהם על כסאו וביצע בהם מעשים מגונים. הנאשם ישב עם המתלונן בכסאו ונגע באיבר מינו; ביום אחר הנאשם הושיב את המתלונן על ברכיו, ליטף אותו בבטנו ואח"כ ליטף את איבר מינו מעל בגדיו; כשהמתלונן ניסה לקום הנאשם אחז בו בחוזקה; כשהמתלונן פנה לשרותים, הנאשם הביט באיבר מינו דרך חלון השרותים; ביום אחר במהלך שיעור בכיתה, הנאשם התיישב לצד המתלונן באמתלה לימודית, ליטף את רגלו ואת איבר מינו, אמר לו "אני רוצה אותך" וביקשו לבוא לבדו לדירתו. כשהנאשם ראה את המתלונן ואת חברו ברחוב, הוא איים עליהם באומרו להם: "מה עשיתם לי דחפתם אותי עמוק עמוק לבור, אתם תשלמו על זה." אישום שני: במהלך החודשים ספטמבר - דצמבר 2002, במספר רב של הזדמנויות, ביצע הנאשם מעשים מגונים במתלונן ד.ס.יליד שנת 1990,תלמיד כיתה ו' בבית הספר, בכך שליטף את רגליו, בטנו ואיבר מינו של המתלונן מעל ומתחת לבגדים. בין היתר ביצע הנאשם במתלונן מעשים מגונים כך: בחודש אוקטובר 2002 - המתלונן וחבריו הקטינים הגיעו לדירת הנאשם. הנאשם חיבק את המתלונן וחבריו, הושיבם לידו, נגע בבטנו של המתלונן ואח"כ מישש את איבר מינו ואת אשכיו של המתלונן מעל הבגדים. בחודש נובמבר 2002 - בדירת הנאשם, הנאשם הזמין את המתלונן לשבת לצידו על מיטתו, לקח את ידו, חיבק אותו וניסה להשכיבו על המיטה. המתלונן התנגד ועזב את הדירה. בחודש דצמבר 2002 - בדירת הנאשם, המתלונן וקטין נוסף צפו בטלויזיה. הנאשם הביא להם ממתקים והתיישב בסמוך למתלונן. הנאשם הכניס את ידו לתוך מכנסיו של המתלונן, מישש את איבר מינו ואשכיו של המתלונן. המתלונן אמר לנאשם שזה לא נעים לו אך הנאשם המשיך במעשיו ואמר למתלונן "אני רוצה אותך". במועד אחר, המתלונן וחבריו הקטינים הגיעו לדירת הנאשם, ולאחר שהנאשם חיבק כל אחד מהם, הוא הושיבם על כסאות, עבר ביניהם כשהוא יושב עם כל אחד מהם על כסאו וביצע בהם מעשים מגונים. הנאשם ישב יחד עם המתלונן בכסאו ונגע באיבר מינו. אישום שלישי: בחודש דצמבר 2002, המתלונן - ל.ט., יליד שנת 1991, תלמיד בכיתה ו' בבית הספר - וחבריו הקטינים, הגיעו לדירת הנאשם. לאחר שהנאשם חיבק כל אחד מהקטינים, הוא הושיבם על כסאות, עבר ביניהם כשהוא יושב עם כל אחד מהם על כיסאו, וביצע בהם מעשים מגונים. הנאשם ישב עם המתלונן בכיסאו וליטף אותו. המתלונן ניסה להזיז את הנאשם והנאשם אמר לו "אל תתנגד לי" ונגע באיבר מינו של המתלונן. במועד אחר, במהלך שיעור בבית הספר, בכיתה, המתלונן עסק בביצוע משימה שהמורה הטילה. אחרי שהנאשם חילק מדבקות וממתקים לילדים, התיישב הנאשם לצד המתלונן, הניח את ידו בין רגליו של המתלונן ואחז באיבר מינו של המתלונן מעל למכנסיו. המורה הבחינה במעשי הנאשם והפסיקה את השיעור. אישום רביעי: במהלך החודשים ספטמבר - דצמבר 2002, במספר רב של פעמים, ביצע הנאשם מעשים מגונים במתלונן ר.ז., יליד שנת 1990, תלמיד כיתה ו' בבית הספר, בכך שליטף את רגליו ואת איבר מינו של המתלונן, מעל ומתחת לבגדים. הנאשם נהג ללטף את ירכו של המתלונן תוך שהוא מספר לו ולחבריו סיפור, ולאחר מכן לגעת באיבר מינו. בין היתר ביצע הנאשם במתלונן מעשים מגונים כך: בחודש דצמבר 2002, המתלונן וחבריו הקטינים הגיעו לדירת הנאשם. לאחר שהנאשם חיבק אותם, הוא הושיבם על כסאות. הנאשם עבר ביניהם כשהוא יושב עם כל אחד מהם על כסאו וביצע בהם מעשים מגונים. הנאשם ישב עם המתלונן בכיסאו, ליטף אותו ואמר לו "אני רוצה אותך". הנאשם הכניס את ידו מתחת לתחתוניו של המתלונן ונגע באיבר מינו. בנוסף לעצם חומרת העבירות שביצע הנאשם כאמור, ישנן נסיבות לחומרא במעשיו: 1.1. הנאשם ביצע מעשים מגונים בתלמידים רכים בני כ -11-12 שנה. 1.2. פער הגילאים בין הנאשם בן ה-83 שנה (במועד המעשים), לקורבנות, גדול מאוד. 1.3. הנאשם ביצע את מעשיו המגונים בארבעה מתלוננים שונים. 1.4. לא היתה זו מעידה חד פעמית של הנאשם, אלא הוא ביצע, ושב וביצע, מעשים מגונים בתלמידי בית הספר, בהזדמנויות רבות, על פני כשלושה חודשים. 1.5. חלק מהמעשים המגונים שביצע הנאשם, היו בנגיעה, מישוש וליטוף של איבר המין/אשכים של חלק מהמתלוננים, מתחת לבגדיהם (אישומים שני, רביעי). 1.6. הנאשם ניצל במעשיו את האמון שנתנו בו התלמידים כמי שהתנדב בבית הספר ונהג לסייע לתלמידים במהלך השיעורים בבית הספר (ויעיד על כך אוסף מכתבי ודברי ההערכה שהוגשו). הנאשם ביצע חלק מהמעשים המגונים באמתלה של עזרה לימודית (אישום ראשון), תוך ניצול בוטה של אכסניה של שיעור בכיתה (אישום שלישי), תוך שהוא מספר לקטינים סיפור (אישום רביעי). הנאשם הפך את בית הספר ממקום מוגן, מגן ונקי מפגע, שאמור לספק חינוך לתלמידים, לזירה לסיפוק יצריו המיניים. ודוק: באותה תקופה ממש-בחודשים ספטמבר-דצמבר 2002 - כשהנאשם קיבל ברכת שנה טובה מועד המורים בביה"ס ותעודת הוקרה מהמועצה על השקעתו ותרומתו למערך ההתנדבות בתחום החינוך היסודי בבית הספר, הוא ביצע בילדים מעשים מגונים כמפורט בכתב האישום ולעיל. 1.7. הנאשם ניצל במעשיו את האמון שנתנו בו הוריהם של המתלוננים, בהרשותם להם לשהות בביתו של הנאשם, בלי שהעלו על דעתם מה הוא מעולל שם לבניהם, אותו "סבא אגון" היקר, ה"סבא של בית הספר", כאמור בדברי ההערכה לנאשם. 1.8. הנאשם פיתה את התלמידים לשהות במחיצתו במתן ממתקים, מדבקות ומתנות. 1.9. הנאשם פגע בפרטיות המתלוננים בהציצו באיבר מינם בחלון השרותים בדירתו, כאשר הוא מנצל בכך לרעה את "הכנסת האורחים" שלהם בדירתו. 2. כל אחת מהעבירות של מעשה מגונה שביצע הנאשם היא עבירה מסוג פשע, שהמחוקק קבע בצידה עונש מחמיר של עד 7 שנות מאסר. 3. מידת מסוכנות שיש בנאשם - מתוך תסקיר שירות המבחן מיום 13.12.04: כשהנאשם מדבר על העבירות שביצע, הוא ממעיט ממעשיו ומדבר על פעם אחת שבה הוא נגע בארבעת הילדים ורומז לפיתוי שראה בסיטואציה שלא עמד בו. הנאשם נרתע משאלות לגבי אפשרות של פדופיליה וחזר על תפיסתו את עצמו כאדם שעבד ותרם לילדים. הנאשם אינו מסוגל להסביר את עבירותיו. ההתרשמות היא מקושי של הנאשם להבין את הגבול שבין גילויי חיבה כלפי הילדים לבין התנהגות מינית בלתי הולמת (ראה בתסקיר בענין רקע מיני רלבנטי של הנאשם - בעמ' 1, בפיסקה אחרונה; בעמ' 2, בפיסקה 2). 4. הנאשם גרם נזקים למתלוננים הקטינים הקטנים - בעצם המעשים המגונים שביצע בהם, באמירות המגונות שהשמיע באוזניהם, בפלישה לפרטיותם הגופנית והנפשית, במעילה הקשה באמון שנתנו בו, בפגיעה באמון שלהם בבית הספר כמקום מגן ונקי מפגע שמעניק רק חינוך ובטוהר מעשיו וכוונותיו של חלק מהצוות החינוכי בבית הספר, ובכך שהמתלוננים חוו התנהגות אסורה ופסולה כזו מצד הנאשם בשנים שבהן מעוצב עולמם. לא ניתן לאמוד את הנזק העתידי למתלוננים הקטינים כתוצאה ממעשיו של הנאשם. 5. העונש שיטיל בית המשפט על הנאשם צריך הן לבטא תגמול וסלידה שחשה החברה כלפי העבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען כאמור, והן להעביר מסר ענישתי חד משמעי שיהא בו כדי להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו מלבצע מעשים מגונים בקטינים. טובת הקטינים עומדת לנגד עיני בית המשפט, ויש לגזור עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של אלו שאינם יודעים לרסן את עצמם. יש להעדיף את הצורך במתן ביטוי עונשי הולם לחומרת המעשים בגינם הורשע הנאשם, על פני נסיבותיו האישיות [ראה בסוגיה: תפ"ח (ת"א) 1207/03 פלוני, בסעיף 5 לגזר הדין; ע"פ 5208/99 שורני]. עיינתי בפסיקה, גם בזו שהגישו הצדדים בטיעון לעונש. הפסיקה שהגישה התביעה (פרשות דסה, פרדרו, פרחאן ופלוני), נסבה על עבירות מין בנסיבות חמורות בהרבה מאלה שביצע הנאשם, והענישה באותן פרשות היתה איפוא חמורה בהתאם. בשיקולים ובמידע לקולא, ובעיקר גילו של הנאשם והודאתו כאמור, יהיה כדי למתן משמעותית את מידת הענישה שתוטל על הנאשם. אני גוזר איפוא על הנאשם, את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל. 8 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין, תשל"ז - 1977 [למעט עבירה לפי סעיף 349(א) לחוק דלעיל], לרבות ניסיון. הנאשם ישלם פיצוי לכל אחד מארבעת המתלוננים בסך של 2,000 ₪, ע"י הפקדה בקופת בית המשפט של הסכום האמור - בסך הכל 8,000 ₪ - וזאת לא יאוחר מ - 60 יום מהיום. לא הופקד סכום הפיצוי האמור במלואו ובמועדו הרי שהוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. התביעה תעביר למזכירות בית המשפט תוך 14 יום מהיום רשימה ובה שמו וכתובתו של כל אחד מהמתלוננים לצורך העברת סכום הפיצוי ע"י המזכירות. הוסברה לנאשם זכותו לערער על פסק הדין תוך 45 ימים מהיום. משפט פליליעבירות מין