החלטה 1. נגד המשיב הוגש כתב אישום חמור המייחס לו באישום הראשון עבירות של אינוס ומעשה מגונה ובאישום השני אינוס, מעשה מגונה וגניבה. המתלוננת היא ילידת 1979 ולוקה בפיגור שכלי קל עד בינוני. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המתלוננת ביקרה בבית אימה בעיר בדרום. על פי האישום הראשון, ביום 1.6.06 המשיב דפק על דלת בית אימה והמתלוננת שהייתה לבדה, פתחה לו את הדלת. המשיב הכניסה לחדר, הפשיטה מבגדיה, נגע בחזה ובאיבר מינה בידיו, נשק בפיה ובאיבר מינה, מישש את גבה ואת ישבנה, ליקק את חזה, פיסק את רגליה והחדיר אצבע לאיבר מינה. על פי האישום השני, למחרת בשעה 22:30 הוא שוטט ליד ביתה של המתלוננת שטיילה בחוץ, הלך אחרי המתלוננת, משך אותה לחורשת עצים בפארק סמוך. המתלוננת בכתה. המשיב היכה אותה, השכיבה על הקרקע הבוצית, הפשיט את חולצתה ומכנסיה, הפשיל את מכנסיו, נשכב עליה, ניסה לנשקה, ליקק את חזה ולמרות שהיא נאבקה בו, פישק את רגלי המתלוננת, נשכב עליה, שפשף את איבר מינו בגופה והחדירו לאיבה מינה עד שהגיע לסיפוק מיני. במהלך מעשיו הנ"ל גם בעט ברגלה וגרם לה לדימום תת עורי ולפצעי שפשוף. בנוסף לאמור המשיב גנב את שעון היד שלה. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. 2. הסנגור טען שאין ראיות לכאורה לאישומים נגד המשיב, שכן באישום הראשון, על פי דברי המתלוננת, בבית היתה קרובת משפחה בשם תמר שאמרה למשיב ללכת, אך במזכר שנרשם בעניין זה ע"י שוטרת, נאמר לשוטרת ע"י תמר הנ"ל, שהיא לא ראתה את המשיב. עוד טוען הסנגור, שאמה של המתלוננת נשאלה אם המתלוננת הייתה מספרת לה שמישהו נכנס לבית והשיבה שהייתה מספרת, אך המתלוננת לא סיפרה את הדבר לאימה ומכאן, לטענתו, שהאירוע מופרך. אשר לאישום השני, טען הסנגור, שהמתלוננת אומרת שירד לה דם רב ואין לכך ראיה. לטענת הסנגור, חקירת המתלוננת הייתה מדריכה. בנוסף, הוא הפנה בעניין זה לחוות דעת של גניקולוג ומנגד לחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית - בעמ' האחרון בלבד, ולדעתו, מוכח מהן שלא נאנסה. 3. עיינתי בחומר הראיות. צפיתי גם בקלטת החקירה. אכן מדובר בעדה הלוקה בפיגור וחקירתה קשה. החקירה מתנהלת בדומה לחקירת ילדים ובמקרה זה ממש בדומה לחקירת ילדים קטנים. בחדר, מלבד החוקרת שמקלידה את הדברים, נמצאת גם הגב' צביה וייסברג - מתנדבת מארגון "בזכות", שמתקשרת עם המתלוננת בעדינות רבה, תוך גילוי הבנה כלפיה, יוצרת עמה יחסים של אמון וגורמת למתלוננת להיפתח כלפיה. לפחות בשלב זה ולכאורה, אין כל מקום לאמירה שהכניסו מילים לפיה של המתלוננת. החקירה מתבצעת, בין היתר, באמצעות תמונות ובובה. המתלוננת מצביעה על תמונות הרלוונטיות לאיברי הגוף שלה ושל המשיב הנוגעים לעבירות שבוצעו בה, בתיאור יש גם שיתוף של בובה. המתלוננת מתארת אלימות כלפיה מצד המשיב, כיצד בכתה וזעקה מכאב. התיאור נשמע, לכאורה, אותנטי, לא מנותק מהקונטקסט וגם אם יש בו סתירות, לכאורה, הוא עקבי, וזאת אני אומר בשל הערת הסנגור והגם שלא זה השלב לדון במהימנות דברי המתלוננת. אני קובע, כי כתב האישום, באופן עקרוני מתמצת את התיאורים הקשים שמסרה המתלוננת בחקירותיה ביחס לעבירות שביצע בה, לכאורה, המשיב. 4. בפתח הדיון הסנגור המלומד הציג בפני בית המשפט את אמרתו של ד"ר וורשבסקי בה נאמר שהוא גניקולוג בבית החולים ברזילי שטיפל במתלוננת שעות לאחר האירוע נשוא האישום השני ולשאלה אם לדעתו היה קיום יחסי מין השיב: "לא". לשאלה אם הוא יכול לקבוע אם היה ניסיון לקיום יחסי מין השיב: "בוודאות לא. מבחינת סימני הלכלוך כנראה היא הייתה עירומה על האדמה ושכבה בבוץ". כמו כן, אותו רופא אמר שאין סימנים לחדירה: "הנערה נראית בתולה, לא היה סימני חבלה או שריטות או פצעים באזור מפשעה, פות ואיבר מין ולא היה דימום מהנרתיק ובאזור". יחד עם עדות זו הציג בפני הסנגור את חוות דעת המומחה מטעם המרכז הלאומי לרפואה משפטית, כשמה שהוצג בפני על ידו זה רק הדף האחרון של חוות הדעת (יתר הדפים היו מתחת לדף שהוצג) ורק אליו הוא התייחס וטען, כי חוות הדעת לא רלוונטית שכן היא עוסקת באישה שאינה בתולה, שעה שעל פי הגניקולוג המתלוננת בתולה ומכאן שחוות הדעת, לדעת הסנגור, יצאה מנקודת מוצא עובדתית שגויה שכלל לא נוגעת למקרה שבפנינו ויש לסמוך אם כך רק על אמרת הגניקולוג שלא הייתה חדירה לאיבר המין של המתלוננת. עתה, לאחר שעיינתי היטב בכל דפי חוות דעת המומחה של המרכז הלאומי לרפואה משפטית וגם בדו"ח שנרשם ע"י השוטר רצון והוא תרשומת של שיחה עם ד"ר ארקדי וורשבסקי הגניקולוג, אני סובר, כי מוטב היה להימנע מלהציג את הדברים כפי שהוצגו בפני בפתח הדיון. על פי הדו"ח הנ"ל, הבדיקה שערך הגניקולוג הייתה שטחית. הוא כמובן גם לא מומחה לרפואה משפטית. הגניקולוג "לא הכניס שום מכשיר לאיבר מינה, למעט האצבע הקטנה שלו... וכן מטוש לדגימת הפרשות. לדבריו בלתי אפשרי היה להכניס דבר לאיבר מינה, הסתכל חיצונית בלבד וכל הפעולות שביצע היו על מנת לא לפגוע בבתולים של הנערה". עיון ביתר הדפים של חוות הדעת של המרכז הלאומי לרפואה משפטית, מגלה, כי כאן נערכה בדיקה ממשית ומעמיקה ונמצא, כי "קרום הבתולים טבעתי... עם נקב מרכזי בקוטר של 1.5 עד 1.8 ס"מ. בקרום הבתולים בשעות חמש, שמונה ושתיים עשרה... נמצאים קרעים המגיעים עד לרירית הלדן ועם שפות דקות ומצולקות". (ר' סעיף 7 לחוות הדעת, עמ' 3). מכאן גם חוות הדעת שניתנה בעמ' האחרון לפיה "החדרת גוף קשיח כגון אצבע או פין בזקפה ללדן אצל אישה שאינה בתולה, אינה בהכרח מותירה סימני חבלה" וכך גם "החדרת גוף קשיח כגון אצבע או פין בזקפה בין שפות הפות ו/או פלחי העכוז בלבד, לא בהכרח מותירה סימני חבלה". "אין לשלול או לאשש את עיקרי התלונה". בנוסף לאמור, חוות הדעת מצאה חבלות על המתלוננת, "דימום תת עורי ופצעי שפשוף בשוק הימנית נגרמו מחבלות כהות ישירות (מכות) או בלתי ישירות (נפילות), כ- 4, 5 ימים לפני מועד בדיקתי". מועד גרימת החבלות תואם את האירוע השני ותומך בגרסת המתלוננת. עצם המצאות החבלות גם הוא בבחינת סיוע לגרסתה. 5. ישנו ממצא אובייקטיבי, שלא שנוי במחלוקת, ולפיו באזור איבר המין והישבן של המתלוננת היו לכלוך ובוץ, כך לדברי הגניקולוג מיום 3.6.06 אשר גם אומר שכנראה שהיא הייתה ערומה על האדמה ושכבה בבוץ, ותיאור זה תואם את דברי המתלוננת בחקירתה, אשר על אף קשיי הביטוי, מציינת ששכבה בבוץ. עניין זה מתאים לסיטואציה ולקונטקסט של הדברים, שכן לא בנקל ולא בשגרה ימצא בוץ בחודש יוני והדברים תואמים את תלונתה ואת העובדה שנלקחה ע"י המשיב לחורשה או לשיחים ושם ביצע בה את מה שביצע. תלונת המתלוננת שהוכתה מתחזקת ומסתייעת בממצאים האובייקטיביים שבאו לידי ביטוי בחוות דעת המומחה. על האמור יש להוסיף, כי גם על מותני המשיב נמצאו שריטות. 6. על פי אמרת אם המתלוננת, לפני האירוע השני היא ראתה את המתלוננת הולכת אחרי כלב והמשיב הולך אחריה ופתאום שניהם נעלמו מעיניה והחלו חיפושים אחר המתלוננת. לאחר כחצי שעה היא ראתה את המתלוננת בוכיה ומסמנת לה בתנועת יד בין רגליה, מתלוננת על כאבים "וסימנה בתנועה כי הוא עשה לה" האם גם מתארת, כי היה בוץ על המכנסיים. באמרה אחרת של האם מיום 12.6.06 היא מוסרת שלאחר האירוע הראשון, התנהגות המתלוננת הייתה חריגה שכן בדרך-כלל היא מסתובבת, מטיילת ומשתוללת והפעם לא משה מאימה. די בדברים האמורים כדי להוות סיוע לראיות התביעה. בנוסף לדברי האם, כפי שפורטו לעיל בסעיף 6 אומר אחיה של המתלוננת, כי הוא חיפש אחר המתלוננת, שכאמור נעלמה באירוע נשוא האישום השני עם המשיב, וראה את שניהם יוצאים מהעצים והשיחים והמתלוננת החלה לבכות וגם הוא ראה שהיא מלוכלכת בבוץ. המתלוננת אמרה לו: "ששמוליק ניסה לעשות לה משהו ושכואב לה למטה". 7. המשיב באמרותיו אמר שכלל אינו יודע היכן גרה המתלוננת, הכחיש כל קשר עימה, אמר שאינו מכיר אותה, מסר אליבי וכמובן הכחיש שהלך איתה למקום כלשהו - בוודאי שלא הלך לחורשה. אין טעם בשלב זה להיכנס לפרטים של הפרכת האליבי, די בדברים שנרשמו בענין זה מפי הסנגור: "אני מסכים שלכאורה יש ראיות שהם היו בשיחים ויצאו מהשיחים, אך אין ראיות מה היה בשיחים ואונס לא היה". תוצאת האמור היא, שלפחות לכאורה, לא רק שנמסרה גרסה שקרית ע"י המשיב, לגבי לב גזרת המחלוקת, שיכולה להוות סיוע לראיות התביעה, אלא שבאין הסבר מצד ההגנה מדוע נמצא המשיב בשעת לילה עם המתלוננת המפגרת, בשיחים או בחורשה ולאחר מכן נמצא בוץ על בגדיה ובאזור איברי המין והישבן, נותרת רק הגרסה המפלילה שמסרה המתלוננת ואשר נתמכת גם בראיות חיצוניות. 8. אני ער גם לפרכות מסוימות, שבשלב זה אין בהן כדי לפגוע באופן ממשי בקיומן של ראיות לכאורה ואין הן גם מכרסמות בעצמת אותן ראיות. כך למשל לגבי טענת הסנגור שקרובת המשפחה - תמר הייתה אמורה על פי דברי המתלוננת לומר למשיב באירוע הראשון שיסתלק מהמקום, אך תמר מסרה לשוטר בטלפון, כי כלל לא ראתה את המשיב. יש לזכור שמדובר במתלוננת שכושר הביטוי שלה מוגבל וכי במקום אחר אמרה שהייתה לבד בבית. יתרה מכך, אותה קרובת משפחה - תמר גם אמרה "שצעקו לה שמישהו בא לבית" ועלתה לבדוק את הדברים, אם כי לא ראתה את המשיב. אשר לגבי הטענה שאין ממצא אובייקטיבי התומך בטענת המתלוננת שדמה ניגר, הגניקולוג שבדק שעות לאחר האירוע ראה בוץ באזור איבר המין והישבן, הבדיקה הייתה חזותית בעיקרה ויתכן שגם אם היה דם, בנסיבות אלה לא בטוח שהיה רואה זאת. הבדיקה במרכז הלאומי לרפואה משפטית הייתה לאחר מספר ימים ובוודאי שאינה יכולה לשלול את טענת המתלוננת. לאור כל האמור אני קובע, כי קיימות ראיות לכאורה כנדרש לצורך ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. 9. הסנגור טוען שהעובדה שהוכח לכאורה שהמשיב היה בשעת לילה בשיחים או בחורשה עם המתלוננת שלאחר מכן נמצאה במצב בו נמצאה, אינה מוכיחה שבוצעה עבירת אינוס ויתכן שמדובר במעשה מגונה בלבד ועל כן, כדבריו "אין עילה למעצר אם זה בסיטואציה שלא בכוח. אם זה רק ניצול של מצבה כמפגרת". הטענה מקוממת והיא נדחית בשתי ידיים. עילת מעצר, מטבע הדברים, בעבירות החמורות בהן מדובר, קיימת גם קיימת. ספקטרום חומרת עבירות המין רחב. המקרים בהם עבריין המין מושך את קרבנו לשיחים ומבצע בו אינוס אלים, נחשבים למקרים החמורים בספקטרום זה. קל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר מדובר, לכאורה, בניצול מחפיר, מבזה ומביש של מצב המתלוננת וכאשר האירוע נשוא האישום השני גם בוצע בכוח ובאלימות, שלכאורה גם הותירה סימנים על המתלוננת. על האמור יש להוסיף, כי למשיב הרשעות קודמות רבות. הוא ריצה בעבר מאסרים. בין היתר הורשע בעבירות רכוש, אלימות, סמים, איומים, הפרת הוראה חוקית וגם בעבירה של מעשה מגונה שביצע בשנת 98. כמו כן, עולה מגיליון ההרשעות הקודמות שבעבר נסגרו תיקים בשל קביעה שהמשיב אינו בר עונשין. לבקשת הסנגור המשיב נבדק ע"י פסיכיאטר וחוות הדעת קבעה שהוא כשיר לעמוד לדין ובמועד ביצוע העבירה לא היה במצב פסיכוטי פעיל. 10. בעת הדיון בפני, הסנגור אמר: "אני לא מציע כרגע חלופה. יהיה מקום לשחרר אותו אם בית המשפט יקבע שיש ראיות בחלופת מעצר. אני חושב שאין בכלל ראיות ולכן צריך לשחרר אותו בלי חלופה". בסוף הדיון אמר: "במידה ובית המשפט יקבע שיש ראיות לכאורה, אני הייתי מבקש שיוכן תסקיר מעצר אודות המשיב שיבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר ואנו נעביר את פרטי החלופה ישירות לשירות המבחן". התובע לא התייחס לסייפת הדברים בענין האפשרות להזמין תסקיר מעצר, שכן הדברים כאמרו נאמרו רק בתום הטיעון של הסנגור. לאור האמור, אני מאפשר עתה לתביעה להגיב בענין זה. חומר החקירה והקלטות מוחזרים לידי התביעה. מעצרמשפט פליליעבירות מיןחלופת מעצר