להלן פסק דין פלילי בסוגיית חבלה במזיד ברכב: הכרעת דין וגזר דין - נאשם 9 האישום 1. הנאשם 9 הודה בביצוע עבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה על סעיף 413ה לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק") ובביצוע עבירה של תקיפה, עבירה על סעיף 379 לחוק. 2. על-פי עובדות כתב האישום, בהן הודה כאמור הנאשם 9, ביום 21.1102 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, בצומת חאלת אל חאדר בעיר חברון, הורה צוות של מג"ב, אשר הנאשם 9 שימש כמפקדו, למתלונן לעצור את רכבו, מאחר ונסע בשעת עוצר. משעצר המתלונן את רכבו, יידו הנאשם 9 יחד עם שני שוטרי מג"ב נוספים, אבנים לעבר רכבו של המתלונן ונפצו את הפנס האחורי של הרכב. כשניסה המתלונן להסביר לאנשי הצוות, עליהם נמנה כאמור הנאשם 9, כי הוא עובד במשטרת העיר חברון וכי יש בידו אישור נסיעה גם בשעות העוצר, היכו אנשי הצוות את המתלונן בראשו, בפניו ובבטנו באמצעות נשקם ובאמצעות מקל. הטיעונים לעונש 3. ב"כ המאשימה, עו"ד משה סעדה, טען כי יש לראות בחומרה ביצוע העבירות על-ידי הנאשם 9, שוטר משמר הגבול, אשר שימש כמפקד הצוות. לדידו, במעשיו ניצל הנאשם את כוחו וסמכותו לרעה, אך לשם מעשי אלימות והתעמרות במתלונן, בן מיעוטים חסר הגנה, הנתון למרות הנאשם. ב"כ המאשימה הדגיש כי במעשיו של הנאשם יש משום פגיעה לא רק במתלונן, אשר הנאשם הכירו טרם האירוע נשוא כתב האישום, אלא פגיעה קשה בכל מערכת אכיפת החוק, לרבות פגיעה בשמם הטוב של לובשי המדים, אשר עושים ימים כלילות בשמירה על בטחון המדינה. על בית המשפט להוקיע מעשים אלה באמצעות ענישה מחמירה, אשר יהא בה כדי להרתיע שוטרים אחרים מלעשות מעשים דומים. יחד עם זאת, לא נסתר מעיני המאשימה היות הנאשם בחור צעיר, ללא עבר פלילי, וכן לא נסתר מעיניהּ נסיבות שירותו הצבאי בגזרת העיר חברון ונסיבותיו האישיות הקשות כמתואר בתסקיר שרות המבחן. לפיכך, במסגרת האיזונים בין חומרת המעשה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, ביקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו חמישה חודשי עבודות שירות ופיצוי כספי בסך 10,000 ש"ח למתלונן. 4. ב"כ הנאשם, עו"ד ארנון איתן, טען כי אין מחלוקת שככלל המדובר במסכת אירועים קשה. יחד עם זאת, ככל שהדבר נוגע לנאשם 9, הרי שמדובר באירוע בודד, עליו הצר הנאשם כבר בשלב החקירה ואף קודם לכן. חלקו של הנאשם באירוע היה קטן והודאתו נבעה, בעיקרה, מלקיחת אחריות על האירוע כמפקד הצוות. ב"כ הנאשם הפנה לפרוטוקול דיון מיום 13.10.04 שם הוסכם על הצדדים כי לענין העבירה של גרימת חבלה במזיד ברכב, פקודיו של הנאשם הם שביצעו העבירה וכי הנאשם לקח אחריות לביצועהּ כמפקד. ב"כ הנאשם ביקש להדגיש כי האירוע נשוא כתב האישום אירע כשבוע לאחר התקרית הקשה ב"ציר המתפללים" בחברון, שם נהרגו שנים עשר לוחמים, ביניהם לוחמי מג"ב. הגם שהאירוע הותיר את הלוחמים במצב של הלם וקושי משמעותי בתפקוד, נדרשו הלוחמים לשוב לפעילות מיידית ללא התייחסות וטיפול במצבם הנפשי הקשה. ב"כ הנאשם מפנה לתסקיר שרות המבחן ומציין נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, לרבות שאיפותיו בחייו האישיים והמקצועיים, בהדגישו היות הנאשם אדם בעל ערכים ותפקוד נורמטיבי, המבטא תפיסה מחייבת כלפי החוק וערכי החברה. לפיכך, ביקש ב"כ הנאשם שלא להרשיע את הנאשם ולהסתפק בהטלת של"צ. 5. הנאשם הביע בפני חרטה וצער על ביצוע העבירות, בהדגישו כי הדבר מנוגד לתפיסתו הערכית ולחינוך שקיבל בביתו. כן הוסיף הנאשם וציין רצונו ללמוד, להצליח, להשתלב ולתרום לחברה. תסקיר שרות המבחן 6. תסקיר שרות המבחן מתאר את הנאשם 9 כבחור צעיר, אינטליגנטי ועצמאי בעל ראיית עולם רחבה ויכולות קוגניטיביות, מילוליות ורגשיות. הנאשם נולד בסודן, במסגרת מסעה של משפחתו מאתיופיה לישראל, וחרף נסיבות חייו הקשות ומורכבוּת יחסיו עם משפחתו על רקע פערים בתפיסות עולמם, פילס לעצמו דרך נורמטיבית מתוך מטרה לקדם את עצמו. שרות המבחן התרשם כי העבירות בוצעו על רקע שילוב של שלושה גורמים: כוננות ושירות ארוך במצב של מתח מתמשך, תגובות פוסט-טראומתיות בעקבות אירועי "ציר המתפללים" ונורמות שהיו מקובלות ביחידה בה שירת הנאשם. שרות המבחן התרשם כי הנאשם, אשר הביע בפניהם חרטה על מעשיו, קיבל אחריות למכלול המעשים החמורים ולפגיעה במתלונן. כן צוין כי הנאשם רואה את המעשים ככישלון אישי כאדם וכמפקד, עת לתפיסתו היתה מוטלת עליו האחריות להוות דוגמא אישית לחייליו ולפקח על התנהגותם. שרות המבחן בדעה כי הנאשם אינו אדם אלים באופיו וכי האירועים המתוארים מהווים חריג במסכת חייו הנורמטיבית. לפיכך, המליץ שרות המבחן שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש הכולל 300 שעות של"צ. כמו כן, המליץ שרות המבחן להעמיד הנאשם בפיקוחו, על מנת לסייע לנאשם לעבד את האירועים הטראומתיים אותם חווה ולהתמודד עם כשלונו. דיון 7. בגזר דינם של הנאשמים 7, 8 ו-10 עמדתי על המשימה הקשה והמורכבת המוטלת על שוטרי משמר הגבול, המבצעים את פעילותם בגזרת העיר חברון. המדובר בשרות שוחק ותובעני, המלווה במתחים ובחששות רבים, בלב אוכלוסיה עוינת ובצל סכנות האורבות מכל פתח. הקשיים עימם התמודדו הנאשמים, לרבות הנאשם 9, התחדדו ביתר שאת על רקע התקרית הקשה ב"ציר המתפללים" בה נהרגו שנים עשר לוחמים ומח"ט יהודה, תקרית אשר ארעה בסמוך לפני המעשים נשוא כתב האישום. הימנעות בית המשפט מהרשעה, כאמור בסעיף 71א לחוק העונשין תעשה אך בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן, אשר יש בהן כדי להצדיק סטיה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העברין. עמדתי על כך בהרחבה גם בגזר דינו של הנאשם 10, בהפנותי להלכה המחייבת, כפי שבית המשפט העליון שב ואימץ בשורה ארוכה של פסקי דין. כך מפי הנשיא שמגר בפסק הדין ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על כרך 85(3), 737: "בעקבות ההודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההמנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות." (ראו גם ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341-342; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689-690; דנ"פ 1558/03 מדינת ישראל נ' אסד, תק-על 2004(2), 2060; רע"פ 6915/03 גומייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 971). 8. סבורני כי חרף התסקיר החיובי של שרות המבחן והמלצתו שלא להרשיע את הנאשם 9, בנסיבות המקרה דנן אין מנוס מהרשעת הנאשם. הנאשם ביום המעשה הספיק לשרת כשנה ושמונה חודשים לערך, תיפקד כמפקד הצוות וביצע העבירה בהיותו שוטר משמר הגבול, לובש מדים, הנושא דגל שמירת החוק. במסגרת תפקידו נתפס הנאשם בעיני הציבור הרחב, כמי שניתן לשים בו מבטחו בעת צרה. הנאשם מצווה היה לשמור על שלטון החוק ולהימנע מניצול כוח השררה הנתון בידיו. כמפקד הצוות שומה היה עליו לנהוג בחומרה יתרה בהקפידו לא רק על התנהגותו ועל מעשיו הוא אלא אף על מעשי פקודיו, ובכך אף ליתן דוגמא אישית. כמפקד הצוות נושא הנאשם 9 באחריות פיקודית לעבירות שבוצעו, ובפרט שעה שיכול היה למנוע האירוע נשוא כתב האישום ולהפסיקו בכל רגע נתון. תחושת הכישלון האישי של הנאשם כאדם וכמפקד ותפיסתו כי עליו היתה מוטלת האחריות וכי עליו להראות דוגמא אישית, כעולה מתסקיר שרות המבחן, מבטאות הכרח בנשיאה בתוצאות מעשיו. על הסכנה הטמונה בהתנהגות שאינה הולמת שוטר בעת מילוי תפקידו ועל חשיבות תפקידו של בית המשפט בביעור תופעת אלימות לובשי מדים והתעללותם בבני אנוש, עמד השופט חשין בבש"פ 2224/94 מדינת ישראל נ' שטרית, תק-על 94(2), 1653 בקובעו כהאי לישנא: "עם ישראל מצוי עתה בתקופה קשה של חייו. אירועים שיבואו אפשר יקשו עלינו ואולי אף יקשו במאוד-מאוד. בתוך כל אלה מחובתנו הראשונה היא לשמור על צלם-האנוש שבנו, שארועים שסביבנו לא יפגעו בנו ובטפנו ויהפכו אותנו לחייתו-יער. אין ענייננו אך בעבירת שוד, בעבירת אלימות קשה או בעבירת סמים. ענייננו בעבירה שאם תפשה במחנה תביא להרס החברה בה חיים אנו, להתפוררות מוסדי שלטון. מה לי אסכולה מקילה מה לי אסכולה מחמירה. אם כך ייפרעו פרעות בישראל, לא תיכון ממלכה ולא תישמר מדינה. ... נאמר על כך במקום אחר, ואחזור על הדברים: אם פשה הנגע במחנה, נעשה בכל כוחנו לבערו, ואם טרם פשה - נעשה בכל כוחנו ולא יפשה. אכן, פסיכולוגים ואנשי חינוך - ואפשר אף אנשי מדינה - ילמדונו היכן טעינו וכיצד נתקון את דרכינו, ואולם עד שייעשה כן יעלו בתי המשפט את תרומתם לביעור הנגע. יצא הקול וילך מקצה הארץ ועד קצה: יישמע וידעו הכל, כי לא נשקוט ולא ננוח עד אשר ירפא לנגע ויהודי לא יתעלל באדם, לא ביהודי, לא בערבי ולא בכל האדם." הנאשם, מצווה היה לנהוג איפוק וריסון עצמי ולמנוע כל פגיעה בתושבי האזור, עליהם נמנה המתלונן, בפרט עת שימש כאמור מפקד הצוות. לא למותר לציין ההגנה החוקתית לה זוכה זכות היסוד לשמירה על גופו של אדם ועל כבודו, כאמור בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכות אשר פגיעה בה, כבנסיבות המקרה דנן, מסכנת את אושיות המשטר הדמוקרטי, פוגעת באמון הציבור בתוקפו של הסדר החברתי, פוגעת בערכי היסוד של החברה ובענייננו אף מטילה כתם כבד על דמות כוחות הביטחון. 9. יחד עם זאת, לא נעלמו מעיניי נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם ורקעו האישי והמשפחתי, אך סבורני כי מקומם במסגרת שיקולי הענישה. על שיקול הדעת שבית המשפט מפעיל בבוחנו מכלול שיקולי הענישה ועל תכליתה זו של הענישה, עמד בהרחבה השופט א' ברק (כתוארו דאז) בע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421 ,בעמודים 434-435, בקובעו כהאי לישנא: "המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצדה. מטרתה של הסנקציה היא להבטיח את קיומה של הנורמה, ולהביא לידי כך שההתנהגות אשר אותה מבקשים למנוע אכן תימנע. בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימלית, ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיבידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לענין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט." קורות חייו של הנאשם, כמתואר בתסקיר שרות המבחן, מעידים על בחור צעיר חדור מוטיבציה ובעל שאיפות, אשר חרף הקשיים הרבים עימם התמודד בילדותו ובבגרותו ובהעדר מסגרת תומכת, בחר לעצמו דרך חיים נורמטיבית מתוך מטרה עקבית להתקדם, לקדם עצמו ולהצליח. הנאשם הפגין מודעות עצמית גבוהה ויכולת בדיקה עצמית, אשר שרות המבחן סבר לחיוב כי אינה מאפיינת את בני גילו. כך, חרף האירוע נשוא כתב האישום נאבק הנאשם על המשך שירותו וסיימו באופן מלא, כשהוא זוכה להערכת מפקדיו על תפקודו. כן הובאו בפני תעודת הצטיינות בגין שירותו הצבאי של הנאשם ותעודות הוקרה מבית הספר התיכון בו למד הנאשם. התרשמותי הינה כי מעשי הנאשם היוו מעידה חד פעמית, הנובעת בין היתר מנסיבות שירותו בגזרת העיר חברון, לרבות הנורמות שהיו מקובלות ביחידה בה שירת הנאשם, נסיבות קשות, אשר למצער שיבשו שיקול דעתו של הנאשם והביאוהו לפעול בדרך שאין הדעת סובלת ואשר שומה על בית המשפט לעוקרהּ מן השורש, פן תפשה בארצנו ותתפשט בקרבהּ. הנאשם הביע חרטה מלאה על מעורבותו בביצוע העבירות, ראה בכך כשלון אישי כאדם וכמפקד ונמצא בוש ונכלם בציינו כי מעשיו מנוגדים לערכיו ולאורח חייו. בנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, רקעו המשפחתי הקשה ונוכח המלצת שרות המבחן והתרשמותו מן הנאשם, מאופיו, מיכולותיו ומכישוריו, בכל אלה יש כדי להוות שיקול לקולא בגזירת עונשו של הנאשם. 10. לאור האמור לעיל, הנני מרשיע את הנאשם בעבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה על סעיף 413ה' לחוק העונשין ובעבירה של תקיפה, עבירה על סעיף 379 לחוק. 11. לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, כמפורט לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 300 שעות של"צ. (ב) שישה חודשים מאסר על תנאי והתנאי שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים העבירות בהן הורשע. (ג) פיקוח שרות המבחן למשך שנה לצורך טיפול. (ד) פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. הפיצוי ישולם בעשרים תשלומים, החל מיום 1.6.05 ובכל 1 לחודש שאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו ואיחור של עד 5 ימים לא יחשב כהפרה, תעמוד יתרת הפיצוי לפרעון מיידי. התשלום יבוצע במזכירות ביהמ"ש. 12. שירות המבחן יגיש בתוך שבועיים מיום קבלת החלטה זו, תוכנית מגובשת אודות הנאשם. חבלה במזיד ברכברכב