התעללות גננת

להלן בקשה לעיכוב ביצוע עונש לגננת בגין התעללות גננת: החלטה בפניי בקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר על המבקשת ביום 29.5.2008 על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי) במסגרת ת.פ. 8100/04. הרקע העובדתי 1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקשת, ביום 6.3.2008, בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע, התעללות בקטין חסר ישע ואיומים. 2. המבקשת היתה הבעלים, המנהלת והגננת של גן ילדים באשקלון. על פי עובדות כתב האישום (אשר בית המשפט קמא קבע כי הוכחו), המבקשת התנהגה באופן העולה כדי התעללות גופנית ונפשית בילדי הגן. בין היתר, פורט בכתב האישום, כי המבקשת נהגה להושיב את ילדי הגן בכוח על גבי כסאותיהם כשהיא אוחזת ומושכת בחוזקה בידיהם; נהגה למשוך בשיער ראשם של ילדי הגן; הכתה ילדים שלא ישבו זקוף כשדרשה זאת; זרקה נעל לעבר ילד שזז ממקומו או הרעיש בשעת ה"ריכוז"; במספר רב של הזדמנויות נהגה המבקשת להכניס ילד שבכה בגן או הפריע לה בדרך אחרת לחדר חשוך אשר שימש לאחסון מזרנים, וסגרה את הילד בחדר החשוך לבדו. רק לאחר שבכה הילד פתחה את דלת החדר, שאלה את הילד בטון מאיים אם גם עכשיו ימשיך לבכות והוציאה אותו מהחדר החשוך. כתב האישום מפרט מספר מקרים של התעללות גופנית ונפשית של המבקשת בילדי הגן. במקרה אחד, תקפה המבקשת ילד וגרמה לו חבלה של ממש בכך שהרימה אותו מהרצפה כשהיא אוחזת בחזקה בבגדיו והשליכה אותו לעבר מזרן. הילד נפל על הרצפה ונחבל במצחו. לאחר שפרץ הילד בבכי, איימה עליו בכך שאמרה לו: "אם תספר לאבא שלך אני אהרוג אותך". במקרה אחר, המבקשת תקפה ילד אחר שלא שב למקום הישיבה שלו, וגרמה לו חבלה של ממש בכך שדחפה אותו בכח והורתה לו לשוב למקומו. הילד נפל על הרצפה וראשו נחבל. במקרה אחר, לאחר שהמבקשת שמעה כי אחת הילדות בגן משכה בשערות ראשה של ילדה אחרת, משכה המבקשת בכח בשערות ראשה של אותה ילדה ואמרה לה שכעת היא כבר לא תמשוך בשיער. במקרה נוסף, הרימה המבקשת ילדה ששיחקה מחוץ לתחום ישיבת קבוצת הילדים אליה השתייכה מהרצפה והשליכה אותה בכוח אל עבר המשקוף. 3. ביום 29.5.2008 גזר בית המשפט המחוזי על המבקשת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורה, בתנאי שלא תעבור עבירת אלימות מסוג פשע, וכן פיצוי בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהילדים המפורטים בכתב האישום. 4. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשת לעכב את ביצוע עונש המאסר והפיצוי למשך 45 ימים, וקבע כי אם לא יוגש ערעור או לא יוארך עיכוב הביצוע על ידי בית המשפט העליון, תתייצב המבקשת לריצוי עונשה ביום 14.7.2008 בשעה 9:00. 5. המבקשת הגישה ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ובד בבד הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי. טענות המבקשת 6. לטענת המבקשת, תקופת המאסר שנגזרה עליה הינה גבולית במידה שמעלה חשש כי ערעורה יתייתר, שכן לדבריה, למעשה מדובר בעשרה חודשים ועשרים ימים "נטו", אשר צפויים לחלוף בטרם יוכרע ערעורה. בדיון שבפניי, הדגיש ב"כ המבקשת, עו"ד ד' גולן, את נסיבותיה האישיות של המבקשת, היעדר עבר פלילי והיותה אם לשני ילדים קטנים, בני שבע ותשע שנים, בעוד בעלה עובד במשמרות בחברת החשמל. 8. עו"ד גולן ציין כי מדובר בערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אשר לדבריו סיכוייו להתקבל טובים. עו"ד גולן עמד בקצרה על הטעמים שבעטיים, לטענתו, לא היה מקום להסתמך על עדותה של הגב' רינה ימין, שעבדה כסייעת בגן הילדים במשך כחודשיים, אשר היתה עדה מרכזית במשפט מטעם התביעה. כך, למשל, ציין, כי בעימות בין המבקשת לגב' ימין נדון מקרה אלימות אחד בלבד, לעומת רבים המתוארים בכתב האישום. כמו כן, לדבריו, שתי סייעות נוספות שנחקרו במשטרה מסרו שלא נתקלו בתופעות עליהן העידה הגב' ימין, וכך גם שבעה עדי הגנה שאף הם נחקרו במשטרה, הפריכו את עדותה של הגב' ימין. 9. בנוסף, לטענת ב"כ המבקשת, הגב' עליזה אוחיון שהעידה במשטרה כי ראתה גננת מרביצה לילדים, התקשרה מיוזמתה למשטרה לאחר ששודרה בטלוויזיה כתבה בה נראתה המבקשת, ומסרה כי לא זו הגננת שהרביצה לילדים, אך המשטרה התעלמה מכך. 10. טענה נוספת של ב"כ המבקשת הינה, כי לא ייתכן שעל אף שנטען שראשיהם של הילדים בגן נחבטו דרך קבע בעקבות מעשי המבקשת, הרי לאף אחד מהם לא נגרם נזק רפואי של ממש. 11. עו"ד גולן טען עוד, כי מאחר שהמבקשת דבקה בגרסתה המכחישה את המיוחס לה, לא התבקש תסקיר לעניין העונש, אף שראוי היה, לטעמו, לערוך תסקיר בכל מקרה. לבסוף, לטענת עו"ד גולן, העונש שנגזר על המבקשת הינו חמור מדי. טענות המשיבה 12. עו"ד י' שרף, ב"כ המשיבה, טענה כי הערעור בו עסקינן מופנה בעיקר כנגד ממצאי מהימנות של בית המשפט קמא, ולכן על המבקשת לעבור משוכה גבוהה ביותר על מנת שערעורה יתקבל. 13. לטענת ב"כ המשיבה, הטלת אימה והשפלה מצד המבקשת כלפי ילדי הגן היו גם היו. לדבריה, המעשים בהם הורשעה המבקשת (מכות, דחיפות והשלכות של ילדים), ריבוי המקרים לאורך זמן ופערי הכוחות בין המבקשת לילדים, מצדיקים את העונש שהוטל. 14. עו"ד שרף טענה עוד כי המבקשת עוסקת גם כיום, לאחר הרשעתה, בניהול גן הילדים, וביקשה כי גם אם איעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, אורה כי יוטל על המבקשת תנאי לפיו ייאסר עליה לעבוד עם ילדים, וזאת בהתאם לסעיף 48(א)(10) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). לכך השיב עו"ד גולן, כי המערערת מנהלת את הגן יחד עם שותפה, וכי שטח הגן כולו, לרבות החצר והמטבח, מצולם במצלמות במעגל סגור, כך שאין כל חשש לשלומם של הילדים. יתרה מכך, לטענתו, במשך למעלה מארבע שנים, מאז הגשת כתב האישום, לא הוגשה נגד המבקשת תלונה כלשהי, וב"כ המשיבה לא חלקה על כך. דיון והכרעה 15. הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. הכלל מעוגן בתפיסה כי עם תום המשפט בערכאה הדיונית, משנקבע כי הוכחה האשמה מעבר לספק סביר, נשללת מן המורשע חזקת החפות. 16. ככלל, הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי, ומצד שני, לאינטרסים של הפרט הנדון (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן: עניין שוורץ)). על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עם זאת, עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בזכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע המאסר במידה העולה על הנדרש. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה (שם, 277). 17. בעניין שוורץ הותוו השיקולים העיקריים שאותם על בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לעכב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין, והם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנידון והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין. 18. אקדים ואומר, כי סבורני כי המקרה דנן הוא מסוג המקרים בהם ישנה הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו יש לרצות עונש מאסר בסמוך לגזר הדין. אמנם, אין ספק כי העבירות בהן הורשעה המבקשת הן חמורות ביותר ומצדיקות הטלת עונש מאסר (מבלי שיש בכך כדי להביע עמדה לגבי אורכו של עונש המאסר שהוטל עליה). אולם בשלב זה, בו ערעורה של המבקשת תלוי ועומד, סבורני כי נסיבותיה מצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר. 19. הערעור שהוגש על ידי המבקשת, אשר מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין כאחד, מעורר שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות, אם כי, צודקת באת כוח המשיבה בציינה כי בפני המבקשת ניצבת משוכה גבוהה, ככל שעסקינן בהתערבותה של ערכאת הערעור בשאלות מהימנות ועובדה. יחד עם זאת, סבורני כי במקרה דנן קיים חשש, כי לאור טיבו של הערעור ונוכח תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקשת, עלולה המבקשת לרצות חלק ניכר מהעונש שנגזר עליה, אם לא את כולו, עוד בטרם יוכרע ערעורה. 20. לכך יש להוסיף את העובדה כי למבקשת אין כל עבר פלילי, כמו גם את העובדה שמאז הגשת כתב האישום ועד היום, למעלה מארבע שנים, לא הוגשו נגד המבקשת תלונות כלשהן בגין אלימות כלפי ילדים בגן אותו היא מנהלת. לאמור לעיל מצטרפות אף נסיבותיה האישיות של המבקשת, שהינה אם לשני ילדים קטינים. 21. כאמור, סבורני כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקשת. אשר לרכיב הפיצוי בעונש שנגזר על המבקשת, הנני מורה כי המבקשת תפקיד את הסכום שנפסק במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע - כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, והסכום ישולם להורי הילדים (אם כך ייקבע) רק לאחר הכרעה בערעור. 22. אשר לבקשת המשיבה להתנות את עיכוב הביצוע בתנאי שייאסר על המבקשת לעבוד עם ילדים, הנני דוחה בקשה זו. 23. סמכותו של בית המשפט להורות כי נאשם (או נידון) לא ישלח ידו בעיסוק מסוים כתנאי לשחרורו ממעצר או ממאסר מעוגנת בסעיף 48 לחוק המעצרים. מכוחו של סעיף זה ניתן לאסור על נאשם להמשיך בעיסוק הקשור בעבירה, בהתקיים אחד משניים: המשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור, או שהוא עלול להקל על ביצוע עבירה דומה. כידוע, חופש העיסוק עוגן כזכות חוקתית במסגרת חוק יסוד: חופש העיסוק, אולם גם חופש העיסוק אינו מוחלט, ועל כן נדרש איזון ראוי בינו לבין זכויות ושיקולים אחרים. כשמדובר בסעיף 48(א)(10) לחוק המעצרים, עסקינן באיזון בין הזכות לחופש עיסוק של נאשם או של נידון לבין האינטרס הציבורי למנוע מאדם לעסוק בעיסוק הטומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או האינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות דומות. 24. חברתי, כבוד השופטת ע' ארבל, עמדה בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (לא פורסם, 31.10.2007) על השיקולים אשר ינחו את בית המשפט בבואו להטיל על נאשם תנאי לשחרורו ממעצר שעניינו איסור עיסוק, וכך נאמר שם: "על בית המשפט לשוות לנגד עיניו בין היתר את הפגיעה הקשה שיש באיסור העיסוק על הנאשם הנהנה מחזקת החפות ועל פרנסתו, את הפגיעה שיכולה להיות בהוראה כזו על משפחות העובדים התלויים בו ואת הנזק שייגרם בגין הוראה שכזו לעסקו. כן עליו להעריך האם ההליך יימשך זמן רב, באופן המשליך במישרין גם על משך התקופה לגביה יחול איסור העיסוק, ולבחון האם בנסיבות אלה מדובר באמצעי מידתי. אל מול אלה עליו לשקול את הסכנה שעלולה להיות טמונה בהמשך עיסוקו זה לבטחון הציבור או את ההקלה שתהא בכך בעבורו לשוב ולבצע את העבירה, ואת הפגיעה באינטרס הציבורי שעלולה להיגרם עם ביצוע עבירות נוספות." 25. סבורני כי שיקולים אלה יכולים לשמש את בית המשפט גם כאשר הוא מתבקש להטיל תנאי שעניינו איסור עיסוק במסגרת החלטה על עיכוב ביצוע עונש, וזאת, כמובן, בהבדל משמעותי אחד, והוא כי כאשר עסקינן באדם שהורשע ונגזר דינו - להבדיל מנאשם בשלב המעצר - אין עומדת לו עוד חזקת החפות [באשר לתחולת סעיף 48 לחוק המעצרים גם על נידונים, להבדיל מנאשמים, ראו ע"פ 2909/05 דורון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005)]. 26. כלומר, השאלה הראשונה שיש לשאול הינה, האם ישנו יסוד סביר לחשש שהמשך עיסוקה של המבקשת כגננת בגן ילדים טומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או באינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות. סבורני כי בנסיבות העניין אין יסוד סביר לחשש כאמור. כפי שצויין, במשך כארבע שנים מאז הגשת כתב האישום עובדת המבקשת עם ילדים, בלא שהוגשו נגדה תלונות כלשהן. יתרה מכך, כמפורט לעיל, הנעשה בגן הילדים מצולם במצלמות במעגל סגור, ולפיכך איני סבור כי המשיבה הצביעה על חשש קונקרטי לשלומם של ילדי הגן. זאת ועוד, סבורני כי הפגיעה בחופש העיסוק של המבקשת תהא למעלה מן הנדרש אם נטיל עליה איסור לעבוד בעיסוקה במהלך התקופה שבה היא ממתינה להכרעה בערעורה. 27. הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, במובן זה שריצוי עונש המאסר יעוכב עד להכרעה בערעור. באשר לפיצוי שנפסק, המבקשת תפקיד את הסכום שנפסק במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אולם הסכום לא יועבר להורי הילדים עד להכרעה בערעור. צו עיכוב יציאה מן הארץ כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא ימשיך לעמוד בתוקפו. כמו כן, הסך של 15,000 ₪ שהופקד על ידי המבקשת, יישאר בקופת בית המשפט המחוזי, להבטחת התייצבות המבקשת לריצוי עונשה. התעללותגננות (גן ילדים)