להלן גזר דין בנושא פריצה למצפה התת ימי באילת: גזר דין לאחר שהחלטתי לאחד את הדיונים בתיקים פליליים 6926/06 ו- 6902/06 הודיעו הצדדים ביום 4/12/07 כי הגיעו להסדר לפיו יוגש כתב אישום מתוקן ומאוחד והנאשמים יודו בעובדות כתב אישום זה. במסגרת ההסדר גם הוסכם כי רכבו של נאשם 1 יוחזר לו והמדינה לא תעתור לחלט אותו בעקבות ההסדר הודו הנאשמים בכתב האישום המתוקן והמאוחד. מעובדות כתב האישום עולים הפרטים הבאים: במהלך חודש אוקטובר 2006 קשרו הנאשמים קשר עם אחרים לבצע התפרצות למצפה התת ימי באילת. בתאריך 12/10/06 שכר נאשם 1 רכב מסוג מזדה מחברת השכרה. באותו יום נסעו הנאשמים עם הרכב המושכר לאילת במטרה לאסוף מידע לצורך ביצוע ההתפרצות. כעבור יומיים סיכמו הנאשמים אלו כלים להביא לצורך ביצוע המשימה. הנאשמים נסעו באותו יום פעם נוספת לאילת לאיסוף מידע. בתאריך 15/10/06 הגיעו הנאשמים ואחרים למצפה עם רכב המזדה באותו יום לפנות הבוקר פרצו הנאשמים את דלת הכניסה למצפה ונכנסו אל מבנה המשרדים. מאחר והאזעקה החלה לפעול עזבו הנאשמים את המקום, הם השאירו במקום כלי פריצה: לום ברזל גדול; לום קטן, מברגים, כפפות, סוללות, כובע ג'בקה ועוד. באישום השני הודו הנאשמים כי קשרו קשר בחודש אוקטובר 2006 לבצע התפרצות לחנות תכשיטים במרכז המסחרי בקריית מלאכי. בסמוך לביצוע ההתפרצות שכרו הנאשמים וקושרים נוספים שני כלי רכב: אחד מסוג מזדה והשני שברולט. ביום 18/10/06 סיכמו הנאשמים והאחרים להביא בלון גז למקום הפריצה. ביום 19/10/06 הגיעו הנאשמים לזירה ברכב הב.מ.וו שבחזקת נאשם 1 וכן בשני כלי הרכב שהוזכרו לעיל, האחרים החלו לנתק את כבלי התקשורת שבסמוך לחנות כדי למנוע את הפעלת האזעקה בחנות. נאשם 1 נעצר על ידי המשטרה בטרם הספיק לבצע תוכניתו. נאשם 2 ואחרים נמלטו מהמקום. ברכב המזדה שחנה סמוך לחנות נמצאו בלון הגז, צינורות גומי, מקדחה, פטיש, 2 מברגים, איזמיל, פלאייר, פטנט וברנר. בלון החמצן נמצא ברכב השברולט בקרבת מקום. הנאשמים הורשעו על פי הודאותיהם בשתי עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, שתי עבירות של החזקת מכשירי פריצה, עבירה אחת של התפרצות לבניין שאינו בית מגורים ועבירה אחת של ניסיון התפרצות לבית עסק. נאשם מס' 1 הוא אדם יליד 1983 ולמרות גילו הצעיר הוא צבר לחובתו שמונה הרשעות בגין תיקים פליליים רבים בעבירות רכוש, סמים, אלימות ועוד ואף ריצה עונשי מאסר. נאשם 2 הוא אדם יליד 1984 ללא כל עבר פלילי. הנאשמים הופנו לשירות המבחן. שירות המבחן סקר את הרקע המשפחתי של נאשם 1 וציין כי עד שנת 2002 הרקע לביצוע עבירות מצידו היה קשור לשימוש בסמים. לאחר שנגמל משימוש בסמים המשיך נאשם זה בביצוע עבירות נוכח מאפייני אישיותו וכחלק מתהליך ההתבגרות והשתייכות לחברה שולית. השירות ציין כי מאז מעצרו האחרון נאשם זה מראה סימנים לשינוי דרך ולשינוי התפיסות הערכיות שלו. הנאשם שולב בקבוצה טיפולית המיועדת לעוברי חוק צעירים. מאז ינואר 2008 משתתף הנאשם באופן מסודר במפגשי הקבוצה ולוקח אחריות למעשיו ומגלה פתיחות ומעורבות חיובית במפגשים אלה. השירות ציין את העובדה כי נאשם 1 עובד היום בעסק של אביו, מגלה רצון להשתנות ועל כן המליץ השירות שלא לגזור עליו מאסר בפועל כדי לא לסכן את התהליך השיקומי שהנאשם החל בו. גם מעדויות האופי שנשמעו בעניינו של נאשם זה עולה כי הקרובים אליו חשים בשינוי ממשי וחיובי שחל בהתנהגותו של נאשם זה מאז מעצרו האחרון. בעניינו של נאשם 2 ציין שירות המבחן כי הנאשם הוא אדם סגור המתקשה לשתף אחרים בקשיים שעמם מתמודד. השירות התרשם כי נאשם זה המביע חרטה על מעשיו מסוגל לשמור על אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעתו של נאשם זה נוכח הפגיעה העתידית בפרנסתו. נאשם זה קיבל לאחרונה רישיון לעסוק בתיווך המקרקעין והשארת ההרשעה על כנה תמנע ממנו לעסוק בתחום זה. מעדויות שנשמעו בעניינו של נאשם זה עלה כי יש לו קשר משמעותי עם בחורה נורמטיבית, הוא עובד מסור, וכי הפנים את החומרה של המעשים בהם היה מעורב. התובע המלומד הדגיש את החומרה היתרה של המעשים בהם הורשעו הנאשמים. הוא ציין כי הנאשמים קשרו קשר עם מספר אנשים לבצע שתי פריצות. נעזרו בכלים מתאימים ערכו תצפיות ואספו מידע, מעשים שלדעת התביעה מחייבים הטלת עונשים מרתיעים. התובע יחס חומרה מיוחדת למעורבות נאשם מס' 1 במעשים אלה, לאחר שהורשע כבר בעבירות רבות ואף ריצה שתי תקופות מאסר. התובע ביקש לגזור על נאשם 1 שלוש שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה. בעניינו של נאשם 2 הביע התובע התנגדות נמרצת לביטול הכרעת הדין. לדבריו למרות עברו הנקי גם נאשם זה ראוי לעונש מאסר ממשי אם כי קצר יותר מנאשם מס' 1. הסנגור המלומד הדגיש כי הנאשמים ערכו שינוי אמיתי וממשי בדרך התנהגותם וכי בחרו לחיות חיים נורמטיביים. הסנגור ביקש שלא לקטוע תהליך שיקומי זה ולכן ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן בעניינם של שני הנאשמים. המעשים בהם הודו הנאשמים הינם מעשים חמורים ביותר. מדובר כאן בהתארגנות עבריינית שאינה תולדה של איזשהו דחף רגעי. הנאשמים תכננו את מעשיהם פעלו בדרכים שונות להשגת מטרתם והצטיידו בכלים מתאימים לצורך כך. נוכח חומרת המעשים יש צורך בתגובה עונשית הולמת על מנת להביע עמדה חד משמעית לפיה בתי המשפט לא ישלימו עם תופעות עברייניות כפי שפורטו לעיל. מלאכת הענישה הינה מלאכת איזונים. ברור כי יש מקום לשקול את נסיבות העבירה מחד ואת הנסיבות האישיות של העבריין מאידך. ישנם מקרים שבהם ראוי לתת את מעמד הבכורה לאינטרס הציבורי ולצורכי ההרתעה. במקרה זה, הגעתי לידי מסקנה שאין כל אפשרות לאמץ את המלצות שירות המבחן. יש כמובן להביא בחשבון את העובדות שצויינו על ידי השירות במכלול השיקולים בגזירת העונש, אולם אין מקום לקבל את ההמלצות המופלגות בקלותן. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, לרבות הודאות הנאשמים במיוחס להם, את השינוי שחל בהתנהגותם כמפורט בעדויות אופי, בתסקירי שירות המבחן, את מעצרם, ומגבלות שהוטלו עליהם לאחר שחרורם אני מחליט לגזור עליהם את העונשים הבאים: על נאשם מס' 1 אני גוזר 40 חודשי מאסר מהם 22 חודשים לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו בין 19/10/06 ועד 19/12/06. היתרה תהיה על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הסוהר והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור את אחת העבירות בגינן הורשע בתיק זה וכן עבירה שמהותה שליחת יד ברכוש הזולת למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין. על נאשם מס' 2 אני גוזר לאחר שנתתי דעתי, בנוסף לנימוקים שצויינו לעיל, גם את עברו הנקי ואת הפגיעה הכלכלית שתגרם לו כתוצאה מהרשעתו בתיק זה, 17 חודשי מאסר מהם 6 חודשים לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו בין 20/10/06 עד 21/11/06 והיתרה תהיה על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי יהיה זהה לתנאי שנקבע בענינו של נאשם מס' 1. לאור הנסיבות שפורטו לעיל, הנני שוקל לקבוע כי עונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. פריצה