גזר דין המבוא: הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות שבכתב האישום שהינן כדלקמן: אישום ראשון: העובדות: בתאריך 2.10.03 סמוך לשעה 2:12, ברח' מסדה 6 בחיפה, החזיק הנאשם שלא כדין בסכין, וזאת מחוץ לביתו ובלי שהוכיח שהחזיקה למטרה כשרה. הוראת החיקוק המתייחסת: החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, עבירה על פי סעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. אישום שני: העובדות: בתאריך 3.10.03 סמוך לשעה 1:50, ברח' קיבוץ גלויות 22 בחיפה, התפרץ הנאשם לחנות אשר בבעלותו של מסעוד אסולן בכוונה לבצע בה גניבה, שבאמצעות לום מברזל שבר את המנעול התלוי שהיה על דלת תריס הברזל שסוגרת את החנות, הרים את התריס ונכנס לחנות. הנאשם ניסה לגנוב פרטי רכוש שונים מהחנות והכניסם לשקים גדולים שמצא בחנות. סמוך לשעה 4:10 נתפס הנאשם על ידי אנשי משטרה, כאשר עדיין נמצא בתוך החנות והשקים על תכולתם מונחים לידו, וכן נמצא כלי הפריצה באמצעותו שבר את המנעול, היינו לום פלדה חלוד שקצהו האחד שטוח וקצהו השני מפוצל באורך כולל של כ-75 ס"מ ובעובי של כ- 1.8 ס"מ. הוראות החיקוק המתייחסות: פריצה לבניין שאינו דירה או בית תפילה, עבירה לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ניסיון לגניבה, עבירה לפי סעיף 384 + 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. אישום שלישי: העובדות: בתאריך 5.10.03 בשעה 9:10 שוחרר הנאשם על ידי קצין המשטרה פיני נדלר, כאשר הנאשם חתם על כתב ערובה לשחרור בתנאים וביניהם מעצר בית מלא למשך 5 ימים, עד ליום 9.10.03 וזאת בביתו שברחוב גוש עציון 19 חיפה (להלן: "ההוראה החוקית"). באותו יום סמוך לשעה 22:48 ברחוב החלוץ 3 בחיפה, ניסה הנאשם להתפרץ לחנות "קיוסק לוטם" שבבעלות ולנטינה יעקובוב, בכוונה לבצע גניבה. בעזרת מוט ברזל שבר את הזכוכית של דלת החנות, אך לא הצליח לפתוח את הדלת כדי להיכנס לחנות. במעמד זה נתפס הנאשם על ידי רס"ל נאסר טארק שהיה במהלך מילוי תפקידו כדין. כשהודיע רס"ל טארק לנאשם על מעצרו, התנגד הנאשם למעצר וניסה להימלט, רס"ל טארק הצליח לכבול את הנאשם ביד אחת, אך הנאשם המשיך להתנגד וצעק "אני חולה איידס", לבסוף הצליח רס"ל טארק בעזרתם של 3 מתנדבים לכבול את הנאשם. הוראות החיקוק המתייחסות: ניסיון לפריצה לבנין שאינו דירה או בית תפילה, עבירה לפי סעיף 407(א) + 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. צירוף תיקים: עפ"י בקשת ב"כ הנאשם צורפו 2 תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים כנגד הנאשם: ת.פ. 1248/04, בימ"ש שלום כפר סבא (פ.א 31190/00 תחנת כפר סבא). העובדות שפורטו בכתב האישום בתיק זה הינן: במועד הרלוונטי לכתב האישום ריצה הנאשם עונש מאסר בכלא כרמל (להלן "הכלא"). בין המועדים 13.8.00 שעה 14:30 ועד ל-15.8.00 שעה 14:30, שהה הנאשם בחופשה מחוץ לכלא. בתאריך 16.8.00 בשעה 14:40 לערך כשנמצא הנאשם במעקב סמים בבית הסוהר הדרים, החזיק הנאשם ברשותו ופלט מגופו בשעה 14:40 לערך ובשעה 22:00 לערך בבית הסוהר סמים מסוכנים במשקל נטו כדלקמן: 25.757 גרם קאנבוס, טבליות MDMA, ו-3.5361 גרם הרואין וזאת שלא כדין וללא רשיון מאת המנהל. הוראת החיקוק המתייחסת: החזקת סם מסוכן - עבירה על פי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973. ת.פ. 4693/04, בימ"ש שלום חיפה (פ.א. 5586/99 - תחנת חיפה). העובדות שפורטו בכתב האישום בתיק זה הינן: בין התאריכים 23.4.99 לבין 24.4.99 בשעה שאיננה ידועה, התפרץ הנאשם לאולפן "אמונה" ברחוב הגיבורים 17 חיפה, בכוונה לגנוב. הוא ניפץ את חלון דלת הכניסה, נכנס פנימה וגרם נזק למכונת השתייה הקלה, בכך ששבר אותה. הוראת החיקוק המתייחסות: פריצה לבניין שאינו דירה או בית תפילה, עבירה לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו גם בתיקים שצורפו, והורשע על ידי על בסיס הודאתו. טיעוני הצדדים לעונש: התובע פתח את טיעוניו בציינו כי לחובתו של הנאשם הרשעות רבות בעבירות שונות. עבירות של: התפרצויות, סמים ואלימות. הוא הדגיש כי מדובר במי שמכור לסמים וכתוצאה מכך הוא מבצע עבירות נוספות על רקע הצורך הכספי שלו לרכישת הסם. התובע טען כי באישומים בהם הורשע הנאשם בתיק זה, העבירות הן חמורות, רובן מסוג פשע, והוסיף כי לנאשם מאסרים על תנאי חבי הפעלה. התביעה טענה כי בנסיבות אלה יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך בגין העבירות בהן הורשע בתיק זה ובתיקים שצורפו, ואת עונשי המאסר המותנים להפעיל במצטבר לאותו עונש מאסר, וזאת לאור עברו המכביד של הנאשם וכן בשל העובדה ששירות המבחן נמנע מליתן המלצה לגביו מאחר והוא עדיין מכור לסמים למרות נסיונות שנעשו לגמול אותו מהם. התובע מנה ופירט את המאסרים על תנאי שתלויים ועומדים כנגד הנאשם ואשר לדעתו הינם חבי הפעלה. בנוסף, עותרת התביעה להשית על הנאשם מאסר מותנה ארוך טווח על כל פרק יא' לחוק העונשין (למעט החזקת רכוש על פי סעיף 413 לחוק העונשין) וכן על פקודת הסמים. הסניגור טען כי למרות היות הנאשם נרקומן ומכור לסמים, הוא עשה מאמצים רבים בכדי להיגמל ולצאת ממעגל הסמים, הופנה למוסדות שונים וניסה לעבור הליך של טיפול בהם אשר לא צלח, אולם עדיין לטענת הסניגור הנאשם נמצא בקשר עם היחידה הטיפולית, אך בבדיקת שתן שמסר בתאריך 3.4.05 נמצאו שרידי סם, לכן נמנע קצין המבחן מלתת המלצה טיפולית. הסניגור הצהיר כי הוא מבחין בשינוי רב לטובה שחל בנאשם, אשר ממשיך לנסות ולהיגמל, אולם מידי פעם חוזר לסמים עקב בעיות משפחתיות. הנאשם נשוי ואב ל-4 ילדים קטנים אשר התקבל שנית לעבודה במקום אשר עבד בו בעבר. הסניגור טען כי יש להתחשב בעובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, ושמדובר בעבירות בתיק העיקרי שנעברו לפני שנתיים, ואילו בתיקים המצורפים העבירות בהן נעברו בשנת 1999 ו-2000. הסניגור מציין כי מאז ביצוע העבירות הללו לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים, ובתקופה זו הוא עבד והיה בהליך של גמילה אשר כידוע לא צלח במלואו. הסניגור טען כי באם לא היו מבקשים את צירוף התיקים הרי שלא היה חל שום תנאי על התיק המקורי. הסניגור ביקש להדגיש כי הנאשם מנסה לסיים את הפרק "העכור" בחייו ולפתוח דף חדש ומבקש מביהמ"ש להתחשב בנסיונות שעשה הנאשם כדי להיגמל מסמים ובכך שצירף את כל תיקיו והודה בהם ושיש בכך כדי להצביע על כוונתו לפתוח בפרק חיים חדש. הדיון המשפטי: המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצידה. מטרתה של הסנקציה להבטיח את קיומה של הנורמה ולהביא לידי כך שההתנהגות אותה מבקשים למנוע אכן תמנע. המחוקק בדרך כלל קובע סנקציה מקסימלית ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיווידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים, אלה המשקפים את ההיבט הציבורי המתייחס לעבירה בה הורשע הנאשם והדורש ענישה מחמירה ומרתיעה ואלה המשקפים את ההיבט האישי של הנאשם, עברו תפקודו בהווה ואפשרות שיקומו. במלאכת הענישה בכל מקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים, תוך ידיעה שלעיתים גובר שיקול אחד על משנהו. הנאשם הודה מיד במיוחס לו בתיק זה ובתיקים המצורפים והחל בהליך של גמילה, לכן הוא הופנה עוד בחודש יוני 2004 לקבלת תסקיר אודותיו. התסקיר התייחס באופן חיובי לשהות הנאשם בקהילה הטיפולית "בית חם" והעובדת הסוציאלית של הקהילה ציינה בחיוב את השתלבות הנאשם בקהילה הטיפולית. הנאשם עזב את הקהילה טרם הגיע לשלב הסופי, דאג בעצמו לקבלתו לאישפוזית ואחר כך הצטרף ליחידה לטיפול בנפגעי סמים של עירית חיפה, אולם בבדיקות שנעשו לו שם נמצאו שרידי סם קוקאין. מעידה זו של הנאשם גרמה לכך שלא ניתנה לו כל המלצה טיפולית. אין גם להתעלם מעברו של הנאשם מהמאסרים המותנים הקיימים ואשר חרף זאת ביצע את העבירות, וכן מחומרת העבירות. לנאשם מאסרים על תנאי אשר בחלקם הינם חבי הפעלה ואילו בחלקם האחר לא ניתן להפעילם באשר או חלף המועד או העבירה בוצעה טרם ניתנו או שאינם בגין אותה עבירה. גליון הרשעותיו של הנאשם מצביע כי היו לו בעברו מאסרים על תנאי רבים ואלה מצביעים על כך שלנאשם ניתנו הזדמנויות רבות, אולם הוא הפר את אמון ביהמ"ש וביצע את העבירות חרף העובדה שמאסרים אלו ריחפו מעל ראשו. שקלתי רבות את כל אשר נטען בפני על ידי הצדדים, עיינתי בפסיקה והבאתי בשיקולי את העובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וצירף תיקים שתלויים ועומדים כנגדו וראיתי מנגד את עברו של הנאשם וחומרת העבירות, והחלטתי כי כל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו שלו, כל עניין נדון לגופו ויש בפסיקה רק כדי להוות גורם מנחה בשיקולים לעונש. לעניין זה ראה דבריו של השופט שמגר (כתוארו אז) בע"פ 359/81, 344/81, מ"י נ' שחר סגל ואברהם עבדיאל, פ"ד לה(4) 313, בסעיף 8: "כל נאשם נענש בשל מעשיו שלו על ועל רקע הנתונים האישיים שלו ולא בשל מעשיהם של אחרים, שגם נתוניהם שונים, ועל כן אין בית המשפט צריך להשתעבד לאמות מידה נוקשות ואוטומטיות". ודבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בע"פ 212/79, פלוני נ' מ"י, פ"ד לד(2) 421: "שיקולי הענישה אותם רשאי השופט לשקול הם רבים ומגוונים והם כוללים בחובם כאמור לא רק שיקולים אינדיווידואליים לנאשם העומד לדין אלא גם שיקולים כלליים. מקובל לציין בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיווידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול". לכן, לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדון את הנאשם כדלקמן: 1. בגין העבירות נשוא תיק זה, כתב האישום המקורי ו-2 התיקים המצורפים, אני משיתה על הנאשם מאסר בפועל בן 12 חודשים. 2. אני מפעילה את המאסר על תנאי בן 4 חודשים שהושת על הנאשם בת.פ. 2703/95 (בימ"ש שלום חיפה) ואשר הוארך בת.פ. 6366/98 (בימ"ש שלום חיפה) בחופף למאסר בפועל שהושת עליו היום. 3. את המאסר על תנאי בן 12 חודשים שהושת על הנאשם בת.פ. 5330/98, בימ"ש שלום חדרה, אני מפעילה כדלקמן: 6 חודשים במצטבר ו-6 חודשים בחופף. סה"כ ירצה הנאשם 18 חודשים מאסר בפועל. 4. אני משיתה על הנאשם מאסר על תנאי בן 10 חודשים לתקופה של שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים, למעט עבירה של שימוש והחזקה לצורך עצמי, שלא יעבור עבירה של פגיעה ברכוש הזולת וכן שלא יעבור עבירה של נשיאת סכין שלא כדין. 5. לגבי המאסרים על תנאי: ת.פ. 559/97 (3 חודשים) ו-ת.פ. 6584/96 (3 חודשים) - (שניהם מבימ"ש שלום חיפה), שהוארכו בת.פ. 2959/98 (בימ"ש שלום עכו), המתייחסים לעבירות סמים, לא ניתן להפעילם באשר ההארכה שניתנה בת.פ. 2959/98, הינה לשנתיים מיום גזר הדין שהיה ב-29.7.98 ואילו עבירת הסמים נעברה ביום 13.8.00. לגבי המאסר על תנאי (8 חודשים) שהושת בת.פ. 1571/98 (בימ"ש שלום חיפה) בעבירת התפרצות ותוקפו לשנתיים, לא ניתן להפעילו, מהטעם שלגבי העבירות בתיק הנוכחי שנעברו באוקטובר 2003 אינו בר תוקף ואילו לגבי עבירת ההתפרצות בתיק המצורף שנעברה באפריל 99 עדיין מאסר זה לא ניתן. גזר הדין בת.פ. 1571/98 ניתן ביום 23.11.99. לגבי מאסר על תנאי (9 חודשים) שהושת על הנאשם בת.פ. 215/98 (בימ"ש מחוזי חיפה) בגין עבירה של נשיאת נשק - לפי סע' 144 לחוק העונשין, לא ניתן להפעילו באשר הסעיף דן בעבירה הנעשית בכלי שסוגל לירות, לפלוט או תחמושת וכל דבר מתפוצצים ואילו הנאשם הואשם בעבירה של נשיאת סכין או אגרופן שלא כדין שאינו כלי מסוג אלה המנויים בסעיף 144 לחוק העונשין. 6. הנאשם נמצא בהליכי טיפול וגמילה מסמים ואני ממליצה לשירות בתי הסוהר לבדוק את מצבו של הנאשם ולשבצו בכלא מתאים שבו יוכל להמשיך בהליך הגמילה בו החל. זכות ערעור הודעה לנאשם תוך 45 יום מהיום. משפט פליליכתב אישום