בקשה לעיון בחומר חקירה - פרוטוקולים מישיבות נבחרי ציבור

ה ח ל ט ה הבקשה 1. זוהי בקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. לחילופין מתבקש צו להמצאת מסמכים, מכוח סעיף 108 לחוק. 2. המסמכים אשר לגביהם התבקש העיון פורטו בצירוף א' לבקשה: פרוטוקולים מישיבות של גורמים שלטוניים שונים ונבחרי ציבור, בנוגע למשא ומתן שקדם לעסקה המפורטת בכתב האישום (פריטים א'-ב'); דו"חות של מר אורי מור ז"ל, אודות הפטריארכיה ובעלי תפקידים בה, ובכללם הפטריארך המנוח (פריט ג'); תיקי חקירה הנוגעים להברחת סמים וזהב על-ידי הפטריארך, לזיוף חתימת האחרון ולגניבת כספים מחשבונות הפטריארכיה על-ידי אחד הכמרים (פריטים ד' ו-ה' בהתאמה); תיקי מודיעין שהתנהלו במשרדי ממשלה שונים ובעיריית ירושלים, בקשר לענייני הפטריארכיה בעידן הפטריארך המנוח (פריט ו'); גיליון הרישומים הפליליים של הכומר טימוטי, ששימש כעוזר הפטריארך (פריט ז') ותאריכי יציאה וכניסה מן הארץ של נזירה בשם לקרימה, במהלך השנה שקדמה למסירת אמרתה במשטרה (פריט ח'). טענות המבקשים 3. אליבא דהמבקשים, בחומר האמור יש כדי לבסס את טענתם בדבר התנהלות קלוקלת של הפטריארכיה בכלל ושל הפטריארך המנוח בפרט. בעיקר מתמקדים הדברים בכל הנוגע למנהגו של האחרון לבצע עסקאות ללא אישור מאת הסינוד הקדוש וללא נוכחות עורכי דין, להתכחש לעסקאות שביצע, להפר הסכמים משיקולים זרים ואף ליטול לכיסו הפרטי כספים של הפטריארכיה. על רקע זה סבורים המבקשים, כי גם בעסקה נשוא התיק דנן הייתה התנהלות דומה מצד הפטריארך ולכן הם מבקשים להשתמש בחומר המפורט בבקשה, על-מנת לשכנע כי "בתיק נסיבתי זה, קיימות אפשרויות סבירות נוספות מלבד תיזת המאשימה המופיעה בכתב האישום". בנסיבות אלו סבורים המבקשים כי יש להיענות לבקשה, אף שפרשת התביעה מצויה בשלבי סיום, ואין במועד הגשת הבקשה, מאוחר ככל שיהא, כדי להוות מחסום דיוני מפני פגיעה מהותית בזכויותיהם. לדידם של המבקשים, העובדה שלפיה חלק הארי מהחומר אינו נמצא בידי רשויות התביעה אינה צריכה בנסיבות העניין לעמוד להם לרועץ. הדבר נובע ממחדלי החקירה מצד המשיבה, אשר נמנעה מלחקור בכיוון זה עקב הנחת המבוקש, בדבר אשמתם של המבקשים, חרף האפשרות שעמדה על הפרק והיא שדווקא הפטריארכיה ואנשיה הם אלה שביקשו לגנוב את תמורת העסקה. בהקשר זה מציינים המבקשים, כי זכותם לקבלת החומר המבוקש מקבלת משנה תוקף לנוכח מחדלה של המשיבה, אשר נמנעה מלזמן את הפטריארך המתלונן למתן עדות מוקדמת, אף-על-פי שהיה ידוע כי הוא חולה מאוד ולמרות היותו עד מפתח. כל שכן אלה לדידם הם פני הדברים, לאור כבישתה של התלונה. עמדת המשיבה 4. המשיבה מצדה הודיעה בתגובתה כי היא אינה מתנגדת לבקשה, ככל שהיא נוגעת לעיון בגיליון הרישומים הפליליים של העד טימוטי (פריט ז' הנ"ל) - המצוי ממילא בחומר החקירה - וכי תמציא לידי הסנגוריה את תאריכי היציאה והכניסה מן הארץ של הנזירה לקרימה (פריט ח' הנ"ל). פרט לכך מתנגדת המשיבה לבקשת הנאשמים ממספר טעמים: טענתה המקדמית היא, שהחומר המבוקש אינו מהווה כלל "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. לטענתה, החומר אינו מצוי בידי רשויות התביעה וספק רב האם הוא קיים. לפיכך לדידה, מהווה הבקשה למעשה עתירה להורות על השלמת החקירה, אשר אין להיעתר לה. בהקשר זה דוחה המשיבה את טענות המבקשים באשר לרשלנות ומגמתיות בניהול החקירה. לטענתה, גם היבטים בעייתיים בנוגע להתנהלות הפטריארכיה והשמועות שהתרוצצו אודותיה נחקרו ואף נחשפו בפני הסנגוריה. לחלופין טוענת המשיבה לזיקה רופפת, אם בכלל, של החומר המבוקש אל הסוגיות שבמחלוקת - בין משום שמדובר בחומר כללי שאינו נוגע באופן ספציפי לתיק דנן או שעיקר תוכנו כבר מצוי בידי הסנגוריה במסגרת חומר החקירה שנאסף והודעותיהם של העדים - ובין משום שברובו הוא מבוסס על עדויות שמועה וסברה. נימוק התנגדות נוסף מצד המשיבה נוגע לעיתוי הגשת הבקשה. לעניין זה היא טוענת, כי ככלל ובהעדר נסיבות מיוחדות, יש להגיש בקשה לעיון בחומר חקירה בסמוך להגשת כתב האישום. לפיכך, הגשת הבקשה הנוכחית - בחלוף 5 שנים ממועד התנהלות החקירה ועל סף סיומה של פרשת התביעה - בשל חילופי הסנגורים בתיק, אינה ראויה והיא נוגדת הסדרים קודמים בהסכמת הצדדים. זאת ועוד, לדעתה, היענות לבקשה בנסיבות אלו תטיל על רשויות התביעה נטל כבד, לפעול לאיתורו של חומר שספק אם קיים והמתייחס לחקירה שהתנהלה לפני מספר שנים. בנסיבות שבהן לא יהא בחומר המבוקש כדי לסייע לעשיית הצדק, יש ליתן בכורה לשיקולי יעילות וזמן. בכל הנוגע לבקשה החלופית, למתן צו להמצאת מסמכים מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, הודיעה המשיבה כי היא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, זאת בכל הנוגע לפרוטוקולים של הישיבות (פריטים א'-ב'), הדו"חות (פריט ג') ותיקי המודיעין, להוציא את אלה המצויים, אם בכלל, במשטרת ישראל ובמשרד המשפטים (פריט ו'). מנגד לכך מתנגדת המשיבה למתן צו כאמור באשר לתיקי החקירה הנזכרים בפריטים ד' ו-ה'. דיון והכרעה 5. המבחן להגדרת "חומר חקירה" הוא רחב ומותיר שוליים רחבים לאישורו של עיון, גם במקרים שבהם הרלוונטיות לאישום של החומר שבמחלוקת היא גבולית בלבד והוא מצוי אך בפריפריה שלו (בש"פ 3642/04 סרפו נ' מ"י, תקדין-עליון, סימן 6 להחלטה; בג"ץ 9264/04 מ"י נ' בית משפט השלום בירושלים, תקדין- עליון, סימן 13 לפסק הדין; בש"פ 3991/05 מ"י נ' אוחיון, תקדין-עליון, סימן ה(1) להחלטה). השאלה המרכזית שאותה על בית המשפט לשקול, בדונו בחומר כאמור שאינו נוגע במישרין לאישום הנדון ושעל-פי טיבו אינו נכלל בגדר "חומר חקירה" מובהק, היא חשיבות החומר להגנת הנאשם. כך סוכמו בנושא זה הדברים בבג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (פ"ד לט(4) 124, 129 מול ב'-ג'): "... אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע. מטבע הדברים, אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים; בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה." אכן, בבוא בית המשפט לבחון את הרלוונטיות של החומר לאישום, אין הוא צריך להביא בחשבון אפשרויות של הגנה ערטילאית ואל לו ליתן ידו ל"מסע דיג", שאין תכלית מעשית בצדו (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625, 635 מול ד'-ה'). כל שכן אין להחיל ככלל את הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי על חומר, אשר הרלוונטיות שלו לאישום הפלילי רחוקה ושולית ובנסיבות שבלאו הכי הוא אינו יכול להיות קביל במשפט (בג"ץ 233/85 אל הוזייל הנ"ל, 129 מול ד'). עם זאת ניתן לומר, כי ככלל מתקיים יחס ישר בין עצמת הזיקה של החומר המבוקש לאישום ובין מידת חיוניותו של אותו חומר להגנת הנאשם. לשון אחר: ככל שהחומר המבוקש נמצא בפריפריה הקרובה יותר לכתב האישום, כך תתחזק ההנחה בדבר חיוניותו להגנת הנאשם. בהתאם לכך גם תתחזק נטיית בית המשפט להיעתר לבקשת הסנגוריה לעיין בו. מנגד לכך, ככל שהזיקה בין החומר הנדון ובין השאלות היכולות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, כך יגבר משקלם של השיקולים המיועדים להגן על העדים, קורבנות העבירה והציבור בכללותו, ממסירת החומר לנאשם (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי הנ"ל, בעמ' 635 מול ו'). 6. כמדומה, שיישום העקרונות דלעיל על הבקשה דנן מוביל למסקנה, כי בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי יש לאפשר לסנגוריה לעיין בתיק החקירה הנוגע לזיוף חתימתו של הפטריארך ולטענות לגניבת הכספים מחשבונות הפטריארכיה, על-ידי הכומר קוסטאס (פריט ה' לצירוף א' לבקשה). אכן, הפסיקה נוקטת גישה מצמצמת באשר לחובת התביעה למסור לידי הסנגוריה חומר אשר נועד לתקוף מהימנות של ראיה, זאת בעקבות דיני הראיות הכלליים המגבילים את האפשרות לחקור עד ולתקוף את מהימנותו בעניינים צדדיים (בג"ץ 233/85 אל הוזייל הנ"ל, בעמ' 129-131; בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי הנ"ל, בעמ' 634 מול ד'). ברוח הדברים האמורים, נפסק בבש"פ 5425/01 אל חאק נ' מ"י (פ"ד נה(5) 426, 430 מול ד') כי: "חומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד עשוי אף הוא להיות חלק מחומר החקירה, אולם לא תמיד כך. יש שטיב החומר או ריחוקו מן העניין המתברר בפני בית המשפט עשוי לדחוק חומר כזה אל השוליים הרחוקים של הרלוונטיות ולהוציאו מגדר חומר חקירה. האינטרס שיש להגנה לקיים חקירה נגדית מקיפה עשוי להצדיק הכללת חומר הנוגע לעד תביעה בעניין הקשור לנושא עדותו, בגדר חומר חקירה, אך אין די בו כדי להגדיר כל חומר הנוגע לאירועים הקשורים בעד כחומר חקירה". על רקע דברים אלה מקובלת עלינו עמדת המשיבה, שלפיה תיק החקירה כנגד הפטריארך בעניין הברחת הסמים והזהב (פריט ד'), אינו מהווה "חומר חקירה" לצורך האישומים נשוא הבקשה דנן, וכי אין גם מקום ליתן בעניין זה צו מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי. מנגד לכך, שונים הם פני הדברים ככל שמדובר בתיק החקירה הסב על חשדות לזיוף חתימתו של הפטריארך ומעילה בכספי הפטריארכיה על-ידי הכומר קוסטאס. כמדומה שבמקרה זה עסקינן בחומר אשר יכולה להיות לו נגיעה ישירה לתיזה קונקרטית של ההגנה, שתכליתה להצביע על השתלשלות עניינים אחרת לזיוף המסמכים המיוחס למבקשים במסגרת האישום הראשון. בנסיבות אלו, עת החומר המבוקש מצוי בפריפריה הקרובה של האישום, גובר, כאמור, שיקול העל בדבר חיוניותו להגנת הנאשם, בהשוואה למשקלם של השיקולים הנוגעים למידת הפגיעה העלולה להיגרם לעדים, לקורבנות העבירה או לציבור בכללותו, ממסירת החומר לנאשם. אין צריך לומר, כי בקביעה שלפיה מדובר בחומר חקירה אשר הסנגוריה רשאית לעיין בו, אין כדי להוביל לפתיחתו של משפט משני במסגרתו יתבררו האירועים העולים מתיק החקירה הנדון וייקבעו ממצאים לגופם של החשדות, כפי שהמבקשת חוששת. זכות העיון בחומר אינה מחייבת בהכרח את הגשתו ולא כל מסמך שהנאשם הורשה לעיין בו, הופך לקביל ולרלוונטי. לא כל פרשייה שהסנגוריה מבקשת ללמוד אודותיה, תהפוך בהכרח לנושא במשפט. עם זאת, בעובדה שלא יתאפשר להגנה, הן בהיבט המהותי והן בהיבט הדיוני, לפתוח דיון בפרשיה אחרת, אין כדי לשלול מזכותה לבחון את נושאי אותה פרשיה, כדי לעמוד על אפשרויות ההגנה של הנאשם, במטרה לעורר את הספק הסביר הנדרש, בין אם על דרך של הוכחת שיטה ובין אם אחרת. 7. עם זאת, שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לפריטים א', ב', ג' ו- ו' לצירוף לבקשה. כאן נקודת המוצא היא, שמעצם העובדה שחומר מסוים אינו מצוי בידי הרשות החוקרת או הרשות המאשימה, מתקיימת הנחה שהוא לא רלוונטי לצורך הדיון ואין בו כדי לשמש חלק מהתשתית שבכתב האישום. עמדתי על-כך בהחלטה קודמת בתיק זה (ב"ש (י-ם)4507/03 רבינוביץ נ' מ"י), ועל-כן אין צורך לחזור על הדברים כאן בשנית. כפי שנפסק בנושא, המבחן אינו נעוץ ביכולתה של התביעה לאתר ולתפוס את החומר, שכן באמצעות המשטרה היא יכולה להשיג כמעט כל מסמך, אלא בחומר אשר צריך ואמור להיות בידיה (בש"פ 5400/01 פלוני נ' מ"י, תקדין עליון). אמנם, אי הימצאותו של החומר בידי התביעה אינו שולל בהכרח את האפשרות לנקוט בהליך לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מ"י, פ"ד מו(5) 8, 19 מול ד'-ז'; בג"ץ 9264/04 מ"י נ' בית משפט השלום בירושלים, תקדין עליון, סימן 10 לפסק הדין). ברם, מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי אין להטיל עליה את הנטל לספק למבקשים את הפרוטוקולים של הישיבות, הדו"חות ותיקי המודיעין הכלולים בפריטים הנ"ל, הן לנוכח כוללניותו של החומר המבוקש והעובדה שרובו ככולו מצוי בידי גורמים מחוץ לרשויות התביעה, אף אם מדובר ברשויות שלטוניות, והן לאור עיתוי הגשת הבקשה. ודוק, השאלה, האם בהתנהגות הגוף החוקר היה כדי לגרום לנזק ראייתי אם לאו, אינה יכולה ואף אינה צריכה להיות מוכרעת בשלב הזה של הדיון. מטיבה שהיא עולה בשלהי ההליכים, כחלק משיקול דעת בית המשפט באשר לנטלי ההוכחה, יכולת הנאשם להתגונן כראוי ותוצאות ההליך. בנסיבות אלו, אין להטיל על המאשימה את הנטל הנוסף בהשגת החומר האמור, רק מכיוון שעולה טענה לנזק ראייתי. כך גם אין להטיל עליה מעמסה נוספת, מכיוון שהסנגורים סבורים כי הנושאים חשובים להגנת הנאשם. לא בכל עניין שיש בו חשיבות לצורך הגנת הנאשם על רשויות התביעה לטפל, כשם שלא כל קו הגנה שבוחר סנגור צריך להשפיע באופן שונה על הטיפול מצד רשויות החקירה או התביעה. 8. עם זאת, אינני רואה מניעה לאפשר למבקשים להשיג את המסמכים על דרך של מתן צו לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, כדי שהסנגורים יוכלו לזמן לבית המשפט עדים לשם הצגת ראיות שאינן בגדר חומר חקירה, כמשמעות מונח זה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (בש"פ 3831/02 מצרי נ' מ"י, פ"ד נו(5) 337, 340 מול ד'-ה'). סבורני כי נקיטת הליך חלופי זה, מאפשר להתגבר במידה רבה על הקושי העלול להיות מוטל לפתחן של רשויות התביעה, כתוצאה מחיובן למסור לידי המבקשים היקף בלתי מבוטל של חומר שאינו מצוי בידיהן, זאת על מפתן סיומה של פרשת התביעה. לאחרונה עמד בית המשפט העליון על היחס שבין סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי לבין סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בבג"ץ 9264/04 בית משפט השלום בירושלים הנ"ל הובהר, כי עניין לנו בשיקול דעת של בית המשפט ולא בשאלת סמכות. במסגרת שיקול דעת זה נדרש לבחון אילו מהסמכויות הנתונות בידי בית המשפט, מתאימות יותר לבחינת הבקשה מצד ההגנה. כאשר האיזון נוטה לכך שאין להטיל את מעמסת איתור החומר והצגתו על רשויות התביעה, נותרת האפשרות ליתן צו לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, במסגרת שיקול הדעת שמפעיל בית המשפט בשלב הבאת הראיות ובזיקה לאופן ניהול המשפט והרלוונטיות של הראיות להליך. בענייננו, החומר המבוקש שעליו סב חלק זה של הדיון, אינו נחשב בנסיבות דלעיל כמצוי בשליטתה של התביעה במובן הרחב. לפיכך רשאית ההגנה לבקש לזמן את המחזיקים באותו חומר לעדות בבית המשפט, במסגרת פרשת ראיות ההגנה. משיומצאו המסמכים, ניתן יהיה לבחון את הרלוונטיות שלהם. מובן שצו לפי סעיף 108 אינו נוח להגנה כצו לפי סעיף 74, שכן החומר אינו מוצג מראש לעיון הסנגוריה, אולם זוהי תוצאה של האיזונים הנדרשים בסוגיה שלפנינו, כפי שפורט קודם לכן. עמד על-כך בית המשפט בפרשת מצרי הנ"ל (שם, 340 מול ה'): "ניתן להבין את רצונה של הסנגוריה לראות את החומר בשלב מוקדם, עוד לפני שהחלה שמיעת הראיות, אולם רצון זה אינו יכול להכריע כאשר בוחנים את השאלה מהו 'חומר חקירה'... הליכה במסלול הקבוע בסעיף 108 לחוק יש לה אף יתרון מסוים. כאשר העד עולה על דוכן העדים, וההגנה מבקשת שיציג את החומר שנצטווה להביאו, ניתן יהיה לברר בו במקום טענה של חיסיון, אם תועלה". למען הסר ספק מלבב יובהר, כי זכותה של הסנגוריה לזמן את חומר הראיות המפורט לעיל, מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, תשתרע גם על תיקי המודיעין אודות הפטריארכיה המצויים במשטרת ישראל ובמשרד המשפטים. בעת שיעלו העדים לדוכן העדים עם מסמכים אלה, תוכלנה כאמור להיבחן ההתנגדויות לגביהם, ככל שתועלינה. התוצאה 9. המשיבה תעמיד לעיון המבקשים בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי את חומר החקירה המתואר בפריטים ה', ז' ו-ח' לצירוף א' לבקשה. המבקשים יהיו רשאים לפעול לזימונו לבית המשפט, במהלך פרשת ההגנה, של החומר המפורט בסעיפים א-ג' ו-ו' לצירוף א' לבקשה. מסמכיםפרוטוקולחומר חקירהעיון בחומר חקירה