מהי הצהרת אבהות ? מהן ההשלכות של הצהרת אבהות ? הכרה באבהות כסעד הצהרתי סמכותו של בית המשפט ליתן סעד הצהרתי נתונה לו לא רק בעניינים אזרחיים הנוגעים לתובע מזה ולנתבע בזה, שם הסעד אינו ניתן כדבר שבשגרה בשל קיומו, לעיתים, של סעד מהותי חלופי אותו יכול הנתבע לתבוע. הסמכות נתונה לו ואף ביתר שאת מבחינת השימוש בשיקול הדעת, בעניינים של זכויות כלפי כולי עלמא כמו בנושא סטאטוס. הלכה פסוקה היא כי תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר אבהותו של אדם הינה תביעת חפצא (INREM). כוחה של התביעה זו יפה כלפי כולי עלמא ופסה"ד שינתן בה הינו פס"ד של סטאטוס. לקביעת האבהות יש השלכות ותוצאות מעבר לקביעה זו עצמה ומעבר לזכויות וחובות שבין הקטין לבין מי שהוכר או הוצהר כאביו, ואם כי מרבית הסכסוכים, אשר באים לפני בית המשפט, מתמקדים בעיקר בשאלת הסטאטוס של הקטין ובעניין המזונות להם הוא זכאי מאביו, הרי מעבר לכך כרוכות בהכרת האבהות בעיות נוספות, הנגזרות מעצם ההכרה, כי פלוני הוא אביו של הקטין, ובין היתר לענייני ירושה , אפוטרופסות, אימוץ, כשרות יוחסין וכדומה עניינים, שאין הכרח למצותם כאן. ברור איפוא, כי על פי הגירסה שגורסים המערערים דכאן - כי פסק דין הקובע אבהות, הינו פסק דין גברא, שכוחו רק כלפי הצדדים להתדיינות בפועל- כל הבעיות הנגזרות והכרוכות מאותה קביעה, אינן באות על פתרונן, ונמצא הסטאטוס של הקטין חסר ומקופח. התביעה לפסק דין הצהרתי לאבהות ערטילאית, נכנסת בגדר התביעות שבית המשפט דן בהן ויש לו שיקול דעת רחב לקבלה. בהכרת אבהות כרוכים ענינים נוספים, הנגזרים מעצם ההכרה כי פלוני הוא אביו של פלמוני ובין היתר עניני ירושה , אפוטרופסות אימוץ רישום במרשם אוכלוסין וכשרות יוחסין (והרי ידועה הסוגיה של "שתוקי" - מי שאביו אינו ידוע - ופסלותו / הגבלתו לנישואין). לענין יש השלכות אף על צאצאי התובעת שכן לאלה זכויות כלפי אבי התובעת הן בירושה , במזונות ואפילו במידה מסויימת בעניני אפוטרופסות (לגבי זכויות - חובות נכדים / סבים, ואף להם ענין שאמם לא תהיה בגדר "שתוקי" שכן פגם-זה הוא רב דורי. אין לפקפק איפוא בזכות, באינטרס ובענין שיש לתובעת מבחינה משפטית, להם ניתן להוסיף את ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר השלכות ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי-בתביעת האבהות. תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר אבהות אינה עניין של ממון אלא עניין של דיני נפשות ממש. אם נתייחס לתובענה שכזו כאל תובענה רגילה ונעתר לה רק מכוח הסכמה מה ימנע מאתנו ללכת צעד נוסף וליתן פסק דין הצהרתי שכזה גם כשהנתבע כלל לא מגיש כתב הגנה. מדוע לא נפרש את חוסר התגובה והשתיקה של הנתבע לתובענה שהוגשה כנגדו כהסכמה למתן פסק דין כנגדו, הסכמה שעומדת בבסיס הסמכת ביהמ"ש למתן פסה"ד בהעדר הגנה? אמנם בתובענה שאינה לסכום קצוב, וכזו היא התובענה בעניננו, רשאי ביהמ"ש לדרוש "הוכחה מלאה או חלקית" של התביעה לפני מתן פסק הדין אך רשאי כאמור ולא חייב ואם שתק הנתבע ולא הגיב חזקה עליו שהסכים הוא ואם די בהסכמה - ינתן פסק דין. על ההתייחסות השונה שצריכה להיות לתובענה שכזו ניתן ללמוד בלשון 'הפוך על הפוך' מדברי הש' אלון בע"א 1354/92, היועמ"ש נ' פלונית מח(1), 711. בפסק דינו סוקר הש' אלון מספר מקרים בהם מכוח הסכמת ההורים בוצעה בדיקת דם או רקמות שבהן דווקא נשללה האבהות. כב' הש' אלון מביא מקרים אלה כדי להבהיר ששכנועה הפנימי של האם בדבר זהותו של האב אין בו די. (ר' ע"א 417/80, פלוני נ' פלונית לז(3) 15; ע"א 335/81, פלוני נ' אלמוני לח(2), 530). בהפוך ניתן להשליך-גם על המקרה שלנו. השכנוע הפנימי של האם, ואם תרצו גם של האב, והסכמתם למתן פסק דין הצהרתי בדבר אבהות האב / הנתבע על התובע, אין בהם די. מחובתו של בית המשפט בתובענה מהסוג הזה לדרוש ראיות לביסוסה של ההצהרה המתבקשת. ענין של קביעת אבהות על סמך הצהרת הצדדים בלבד, נידון בביהמ"ש המחוזי בירושלים בפני כב' הנשיא זיילר. להבדיל מהמקרה שלנו, שם הסכים ב"כ היועהמ"ש לרישום האבהות ללא צורך בעריכת בדיקת רקמות גם בשל העובדה שלבני הזוג היתה ילדה נוספת שנרשמה על שם המבקש. באותו ענין העביר כב' הנשיא זיילר בקורת על הסכמת הרשויות לקביעת האבהות, ללא הבאת ראיה חותכת - בדיקת רקמות. וכך הוא אומר: "שקלתי אם חרף ההרמוניה ההסכמתית, לא היה זה מן הראוי לדרוש ראיה, אולי בדרך של בדיקת רקמות, שאכן מדובר באבי הילדה. להכרזת אבהות 'השלכות חפציות' כלפי עולם ומלואו, הדבר חשוב למניעת נישואי אחים, לירושה , ולענינים רבים אחרים. בכגון דא וכשמדובר בזוג שאינו נשוי, ובבקשה שהוגשה שנים לאחר הולדת התינוקת, ראוי לשקול אם די בהצהרת "המעונינים" כדי להכריז על אבהות... כיוון שמדובר בהצהרה כלפי כולי עלמא, וכיוון שמדובר באקט שיש לו השלכות במישורים שונים שקלתי אם אין זה ראוי שביהמ"ש יבקש הבאת ראיות מלאות בטרם יחליט מה שיחליט". הנשיא זיילר מבהיר כי בהיעדר ראיות אחרות על הסובב את 'בקשת האבהות' אי אפשר לשלול קיומם של אינטרסים זרים שיניעו את הצדדים או מי מהם לפעול בכיוון האמור ולכן פונה הוא לרשויות לשקול את הנושא מחדש ולערוך בדיקות משלהן לכל מקרה ומקרה טרם החלטה והבעת עמדה שאין צורך בבדיקה. על כל אלה יש להוסיף ולומר כי פס"ד אשר ניתן מכוח הסכמת צדדים, ופס"ד הצהרתי בכלל זה, שני פנים לו. את הפאן ההסכמי ניתן לתקוף גם לאחר מתן פסה"ד בטענות מטענות שונות המעוגנות בדיני חוזים, לרבות טענות בדבר הטעייה, טעות, אונס וכיוצ'. היעלה על הדעת שהצהרת אבהות תשאר חשופה לתובענה לביטולה כעבור שנים בשל טענות אלה בין ע"י האב ובין ע"י אשתו למשל, (שאינה אם הקטין) שלאחר מותו תטען לביטול ההצהרה מטעמים של ירושה ? עם כל הקושי בזכיה בתובענה מסוג זה אין זה ראוי לפתוח פתח ויהא צר ככל שיהיה להגשתן. טובת הקטין וזכות הקטין לדעת א. הטעם העומד מאחורי הדברים לעיל נעוץ בשיקול המרכזי והמכריע המנחה את בית המשפט עת דן הוא בענינו של קטין - טובת הקטין. ב. טובתו של הקטין במקרה עסקינן, שנולד לאשר פנויה, (להבדיל מאשה נשואה שאז טובתו תדרוש אחרת ור' לענין זה ע"א 1354/92, היועמ"ש נ' פלוני מח'(1) עמ' 41, 711) דורשת כי הקביעה מיהו אביו תהא אמיתית, נכונה וסופית לא רק מהבחינה המשפטית אלא ואולי בעיקר מהבחינה העובדתית. ג. האמת המשפטית והאמת העובדתית לא תמיד עולות הן בקנה אחד. אומר על כך ביהמ"ש העליון בבג"צ 152/82, אלון נ' ממשלת ישראל לו(4) 449: "שתי אמיתות אלה יחסיות הן ולא תמיד זהות הן, ולא זו בלבד אלא אף אין הן צרות זו לזו. שהרי יודעת היא מערכת המשפט, ומודע הוא השופט, כי נקודת המוצא, דרכי הבירור, מהותן של נורמות וכללי ההכרעה בעולם המשפט ומלאכת השיפוט שונים הם מאלה שבחקר העובדתי - ההסטורי, ומתוך כך יודעים ומודעים הם כי יש שמסקנות ואמיתות שונות יעלו בידי כל אחד מהם". מבחינת יחסי הגומלין בין השניים אומר ביהמ"ש בענין אלון הנ"ל. "המערכת המשפטית משתדלת היא להתאים את עקרונותיה לאמת שבמציאות והרשות השיפוטית מיישמת את דרכי בירורה כדי להגיע במידה מירבית לברורה של האמת העובדתית". ד. יש ולעיתים בהתנגשות בין ה'אמת העובדתית' ל'אמת המשפטית' תגבר זו האחרונה. כך למשל בהתנגשות בין חקר האמת לבין הערך של טובת הקטין גוברת טובת הקטין. זוהי האמת המשפטית אותה יעדיף ביהמ"ש ולא יאפשר בדיקת רקמות בילוד של אשה נשואה כדי למנוע פגיעה בטובתו. ה. יחד עם זאת, אין באמור לעיל כדי למנוע מביהמ"ש במקרים ראויים להגיע, עד כמה שאפשר להרמוניה בין שתי האמיתות. או אז ניתן לומר "נעשה הדין, נעשה אמת, נעשה שלום". (תלמוד ירושלמי מגילה, פרק ג' הלכה ו' מתוך דברי השופט אלון בענין היועהמ"ש נ' פלונית הנ"ל). ר' לעניין זה מאמרו של השופט אלון "הדין, האמת, השלום והפשרה", מחקרי משפט יד' (2) 269. אבהות / בדיקת רקמות