תביעת מזונות אישה מבעל

החלטה 1. בפני תובענה של אשה למזונות מבעלה להלן: "התובעת", "הנתבע" ושניהם "בני הזוג" ) 2. א. בני הזוג נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י ביום 4.1.90. לשניהם אלה נישואין שניים. לבני הזוג אין ילדים משותפים. לשניהם ילדים מנישואין קודמים. ב. בני הזוג הכירו עוד בשנת 1984 ומאז שנת 1985 ועד לנישואיהם התגוררו יחדיו בדירתה של התובעת וילדיה. עובר למגוריהם המשותפים, חתמו בני הזוג על הסכם אשר הסדיר את מערכת היחסים ביניהם. לקראת נישואיהם, חתמו בני הזוג ביום 12.11.1989 על הסכם ממון, אשר אושר ע"י רושם הנישואין, והם עברו להתגורר בדירה בת"א הרשומה על שם אחייניתו של הנתבע, היא הנתבעת מס' 2 בתמ"ש 63341/98. ג. לטענת התובעת דירה זו הינה דירתו של הנתבע אשר מקפיד לרשום את רכושו על שמות של אחרים. הנתבע מכחיש טענה זו וטוען כי הרישום הפורמלי אמיתי הוא, הדירה של אחייניתו וכי הוא גר בה כבר - רשות, לבדו, עוד לפני הכרותו עם התובעת (עד שעבר לגור עימה בדירתה). לאחר נישואיו עם התובעת, קיבל הוא, על פי בקשתו, את הסכמת אחייניתו לחזור להתגורר בדירה עם התובעת. המחלוקת העובדתית בנוגע לדירה אינה מעניינה של החלטה זו ומשמשת היא חזית למאבק משפטי בתמ"ש 63341/98. ד. מערכת היחסים בין בני הזוג ידעה עליות ומורדות. עוד בשנת 1992 התנהלו בין בני הזוג הליכים משפטיים בביה"ד הרבני בת"א, הליכים שנסתיימו בשלום בית. שלום הבית מסתבר, לא החזיק מעמד וביום 13.8.98 הוגשה כנגד הנתבע תובענה זו שבפני, כשהרקע להגשתה מפורט ע"י התובעת בס' 14-19 לכתב התביעה. ה. בכתב הגנתו מכחיש הנתבע את הרקע העובדתי שקדם להגשת התביעה למזונות ולמדור, טוען ששלום הבית החזיק מעמד מספר חודשים בלבד ומטיל את האשם למשבר המתחולל כיום בחיי הנישואין של בני הזוג, לפיתחה של התובעת. לטענתו, לפני כשנה עזבה התובעת את חדר השינה המשותף ומאז לנה היא בחדר אחר. 3. עניינה של החלטה זו היא פסיקת מזונותיה הזמניים של התובעת, אשת הנתבע. 4. א. בטרם אתכבד ואכנס לפסיקת המזונות עצמם, רואה אני חובה לעצמי להבהיר את עמדת ביהמ"ש בכל הנוגע ל'תפקיד' של תקנות סדה"ד האזרחי הרלבנטיות לתביעות מזונות המוגשות בפני ביהמ"ש לענייני משפחה - מעבר ל'תפקיד' התקנות בכלל. ב. בע"א 615/84, מרקוביץ בע"מ נ' סתם מ"ב (1), 541 קובע ביהמ"ש: "מטרתן של תקנות סדר הדין היא להבטיח ניהול משפט בצורה יעילה ולמנוע סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים, אולם כל זאת תוך שמירה על זכותם של כל הצדדים למשפט להביא את ראיותיהם ואת טיעוניהם לפני ביהמ"ש בצורה מלאה ונאותה". ג. על מנת ליישם מטרות אלה ולקדם אותן, יש צורך בשיתוף פעולה של כל הגורמים הנזקקים לשירותיו של ביהמ"ש, בודאי של ב"כ הצדדים - כיודעי דין. אם כך בסדרי הדין הרגילים, על אחת כמה וכמה בסדרי הדין בביהמ"ש לענייני משפחה. ד. מחוקק המשנה ייחד בתקנות פרק מיוחד להליכים המתנהלים בפני ביהמ"ש לענייני משפחה (פרק כ 1 בחלק ג' 1 לתקנות) ו"שיפר" את התקנות הנוגעות לתביעות מזונות המפורטות בפרק כ"א לתקנות. כוונת מתקין התקנות היתה, שבבוא ביהמ"ש לענייני משפחה לפסוק בתובענה שבפניו יוכל הוא להתייחס, כבר מהדיון הראשון, לסכסוך כולו שכן מטרתו של ביהמ"ש הינה להגיע ככל האפשר להכרעה כוללת בתובענה ולאו דוקא להתמקד במתן החלטה או פס"ד במקטע ספציפי של המשבר הרחב הפוקד את התא המשפחתי שעניינו נידון בפניו. ה. כך למשל: - כל ההוראות של פתיחת תיק עיקרי ותיקי משנה לאותו תיק, טכניקה אשר באה להבטיח את הכלל בדבר משפחה אחת - שופט אחד. - תקנה 258 ד (ה) המחייבת הגשת הרצאת פרטים לתיק עיקרי בו הוגשה תובענה באחד מן העניינים המפורטים בתקנה 258 ז' פסקאות (1) עד (3) לרבות אשור הסכם באחד מן העניינים המפורטים בהן או בפסקאות (7) עד (9) - כשהיא ממולאת כהלכה. - תקנה 258 ט המחייבת - גילוי מסמכים מוקדם וצירוף העתקיהם. - תקנה 258 יא - הדורשת התייצבות הצדדים לקד"מ ... ועוד ו. לתביעות המזונות נתייחדו תקנות 259-266 כאשר בתיקון מתשנ"ז תוקנה תקנה 261 והוספה בה דרישה מפורשת לצירוף פירוט הכנסותיו של בעה"ד ב - 12 התשלומים שקדמו לתובענה וכן, החובה לפרט צרכיו של כל תובע בנפרד אם התביעה הינה למספר תובעים. הדרישה האמורה בתקנה 261 (ג) חשובה היא מאין כמותה, שהרי לא צורכי אשה כצורכי ילד בפרט כשההלכה לפסיקת מזונותיה שונה היא. האשה לפי רמת חיים וילדים לפי צרכים. לא הרי צורכי ילד בן שנה כצורכי ילד בן 10 או בן 15 מה גם שמקור החיוב, היקפו וטיבו שונים מילד לילד על פי גילו, בודאי כאשר יש לילד זה או אחר צרכים מיוחדים. לא אחת מוגשות תביעות מזונות לביהמ"ש בהן ננקב סכום מזונות כולל לאשה ולילדים ולאחר מכן מבקשים להפחית את מזונות האשה מהסכום הכולל ולחייב את הבעל/האב בנותר. דרך זו של הצגת הדברים אינה נכונה ומעוותת את המציאות. ז. אמנם בתובענה שבפני במזונות אשה עסקינן, אך ראיתי לנכון להביא את הדברים גם ביחס לתקנה זו כחלק מהמכלול אליו התייחסתי. 5. ומן הכלל אל הפרט - א. לכה"ת למזונות ולמדור אשר הוגש ע"י התובעת בתיק זה צורפה הרצאת פרטים כשבסעיף 8 שבה מצויין בתמצית כי "לתובעת גימלה ממשרד הבריאות בסך של 1,450 ש"ח ממנה מנוכים החזרי הלוואות שנטלה". בס' 21 לכה"ת מציינת התובעת כי היא מקבלת פנסיה זעומה ממשרד הבריאות בלא להתייחס כלל לגובהה. מאחר ומדובר בגימלה/פנסיה חודשית מן הראוי היה שבהרצאת הפרטים ימצא פירוט הגימלה שקיבלה התובעת, ברוטו/נטו במשך 12 החודשים שקדמו להגשת התובענה תוך צירוף תלושי הגימלה הרלבנטיים. ב. אשר להרצאת הפרטים של הנתבע אנו מוצאים בסעיף 8 התייחסות בלתי רלבנטית למהות העסק של הנתבע (התייחסות שמקומה הראוי הוא בכתב ההגנה), וקביעה כי הכנסתו החודשית הממוצעת לחודש הינה 6,160 ש"ח. הנתבע מתכבד גם להפנות את כב' ביהמ"ש ב'חזרה' לכתב ההגנה ולנספח 19 לו, אשר משמש כתחליף לפרטים הנדרשים בסעיף 8 - מכתב של רוה"ח של הנתבע, מופנה אליו, נושא תאריך 13.9.98. מכתב זה של רוה"ח רחוק מלספק את דרישות התקנות. הנתבע אפילו לא טרח לצרף להרצאת הפרטים שהוגשה לביהמ"ש, דו"ח שומת מס הכנסה לשנת המס הרלבנטית, והוא עשה זאת רק במהלך הדיון וגם זו היתה לשנת המס 1996, למרות שאנו נמצאים כבר ברביע האחרון של שנת 1998, שלא לדבר על מאזן בוחן לחודשים ינואר 1998 - ספטמבר 1998. ג. גם זה וגם זה לא מילאו אחר דרישות התקנות ולא סיפקו לביהמ"ש פרטים מלאים בנוגע להכנסותיהם - פרטים שהם בעלי חשיבות עליונה בכל הליך של פסיקת מזונות, לרבות מזונות זמניים, שלעיתים יכול וילוו הם את בני הזוג חודשים רבים (אם לא יותר) עד למתן פסק דין סופי בעניינם. ד. התוצאה היתה שביהמ"ש הורה לב"כ הצדדים בהחלטתו מיום 18.10.98 להשלים את הפרטים החסרים, על מנת שיהיו בפניו נתונים נוספים לשם מתן ההחלטה המתבקשת למזונות הזמניים של התובעת. המסמכים שהתבקשו על ידי ביום 18.10.98 הוגשו לביהמ"ש ע"י ב"כ הצדדים. 6. מזונות אשה - כללי א. בעל חייב במזונות אשתו לפי מעמדה ולפי כבודה, ובמסגרת חיוב זה, מוטלת עליו החובה לספק לאשתו את כל מחסורה ואת כל צרכיה בהתאם לרמת החיים לה הורגלה. ב. כאשר האשה עובדת ומשתכרת מעבודתה מחוץ למשק ביתה, כי אז השתכרות זו היא בגדר 'מעשי ידיה' ואז זכאי הבעל לומר לה "צאי מעשה ידיך למזונותייך". יחד עם זאת, כאשר ב"מעשה ידיה" אין די לספק את כל מחסורה וצרכיה, בהתאם לרמת החיים לה הורגלה, חובה על הבעל להוסיף ולהשלים לה למזונותיה מעבר למה שהיא מרויחה. הלכה זו נשתרשה לה בפסיקה מימים ימימה ואין צורך, בודאי לא בשלב זה של מזונות זמניים לתמוך אותה באזכורי פסיקה. אין גם צורך להרחיב במילים בהלכה לפיה הכנסת אשה מגימלת פנסיה, כ"מעשה ידיה" לענין מזונותיה. ג. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובעת אינה זכאית למזונות גם משום ש"הפרה את שלום הבית ולא מילאה חובותיה כלפיו". טענות הבאות להפקיע את זכות האשה למזונות מבעלה מטעמים שבהתנהגותה, בדרך כלל, אין מקומן בשלב זה של מזונות זמניים אלא אם ישנן ראיות ברורות ומוצקות המוכיחות אותן כבר בשלב מקדמי זה. טענות הנתבע כמפורט בס' 23 (ג) לכתב ההגנה אין בהן מאומה להפקעת זכות התובעת למזונות במקרה עסקינן, בודאי לא בשלב זה של הדיון. 7. הכנסות הנתבע א. טוען הנתבע בכתב הגנתו כי הכנסתו החודשית הממוצעת הינה כ - 6,160 ש"ח, נטו לחודש. לדבריו הוא מנהל ספרים כחוק והכנסתו המדווחת היא הכנסתו האמיתית. ב. לטענת התובעת הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע הינה כ - 500,000 (חמש מאות אלף ש"ח) לחודש ברוטו, לפני תשלומי מס ובטוח לאומי. לדבריה, הנתבע מנהל עסק גדול ליבוא מגבות, חלוקי רחצה וכלי מיטה, אשר נהנה ממחזורים גדולים ומהכנסות גבוהות שלא כולן רשומות בצורה מסודרת. טענתה זו מבוססת לדבריה על ידיעה אישית. ג. ברור הוא שפער כה עמוק בגירסאות הצדדים, בכל הנוגע להכנסות הנתבע, אינו יכול לבוא על 'תיקונו' בשלב זה של מזונות זמניים. על מנת לקבל מושג ראשוני בדבר "סדר הגודל" של העסק אותו מנהל הנתבע, בקשתי וקבלתי העתקים צילומיים מפנקסי המקדמות של הנתבע למס הכנסה, מ.ע.מ. וביטוח לאומי, לשנים 1997-1998. ד. מעיון במקדמות מס הכנסה ובדו"ח המחשב למס הכנסה לשנת 1997 עולה כי המחזור החודשי הממוצע של הנתבע לשנת 1997 עמד על כ - 154,000 ש"ח (הגם שחסר העתק צילומי של יוני - יולי 1997), ולשנת 1998 (עד כה) על כ - 172,000ש"ח, עליה ממוצעת של כ - 18,000 ש"ח לחודש במחזור. ה. מעיון בנתוני תשלומי המ.ע.מ. לשנת המס 1997 ולשנת 1998 עולה כי לא ניתן ללמוד, לפחות בשלב זה על ההכנסה האמיתית של הנתבע היות והנתבע משלם מס תשומות בסכומים גבוהים, דבר המלמד על רכישות מלאי (ההוצאות) המתבצעות לאורך השנה - רכישות שאינן מותירות סכומי כסף לפני מס הכנסה וביטוח לאומי, בגובה הנטען ע"י התובעת, לפחות בכל הנוגע למחזור ולהכנסה המדווחים. ו. מעיון בדו"ח השומה לשנת 1996 עולה כי המחזור החודשי לשנה זו היה גבוה בכ - 252,000 ש"ח לעומת זה של שנת 1997. ז. אמנם יכול הנתבע לנהל את עסקו באופן שתוותר בידו הכנסה חייבת גבוהה יותר, אם יצמצם ברכישות המלאי שהוא מבצע ואולם אינני יכול, בודאי לא בשלב זה של מזונות זמניים, לחוות דעתי על אפשרות זו טרם שמיעת ההוכחות. ח. על כן אפסוק את מזונותיה הזמניים של התובעת בשלב זה, על סמך הכנסה ממוצעת של הנתבע כנטענת על ידו, כ - 6,200 ש"ח לחודש שהרי אין ביכולתי להתייחס בשלב זה לטענות התובעת בדבר ליקויים בדיווחי הנתבע בנוגע להיקף הכנסותיו. 8. הכנסות התובעת א. בקשתי וקיבלתי 12 תלושי גימלה שקיבלה התובעת לחודשים 10/97 - 9/98. מעיון בתלושי הגימלה עולה כי לתובעת הכנסה חודשית ממוצעת של כ - 1,800 ש"ח. ב. העובדה שבחלק מהחודשים כללה הגימלה תוספת ביגוד, הבראה, שי לחג, אינה משנה את העובדה כי באותם חודשים קיבלה היא לידיה סכומי כסף גדולים יותר לשימושה. ג. לא ירדתי לעומק "מהותה" של אותה הלוואה שנטלה התובעת ואשר מנוכה ממשכורתה, מהות שמן הראוי היה לקבל עליה הסבר בכתב התביעה, אם מבקשת התובעת ל'נכות' הלוואה זו מהכנסתה החודשית. התובעת גם נמנעה מליידע את ביהמ"ש בדבר גודל ההלוואה, יתרת התשלום שנותרה לסילוקה ומועד סיומה. בנסיבות אלה קובע אני כי הכנסתה של התובעת הינה כ - 1,800 ש"ח לחודש. ד. בשלב זה של מזונות זמניים אינני מתייחס לטענת הנתבע כי לתובעת הכנסה מרבית של כ - 800$ לחודש, הן משום שלא הוכח קיומו של הסכום הכספי הנטען ע"י הנתבע, כקיים בידי התובעת ו/או בידי 'הלווה', ואף לא הוכחה 'הפקת פירות' בפועל מסכום זה כנדרש בע"א 4316/98 פלולי נ' פלולי (לא פורסם). 9. צרכי התובעת ורמת החיים א. לא השתכנעתי, בשלב זה, כי התובעת נהנתה מרמת חיים גבוהה וגם לא מצאתי בכתב התביעה טענות לרמת חיים שכזו. ב. התובעת טרחה ופרטה רשימה הוצאות כנספח לתביעתה. ג. הנתבע הודיע מפי בא כוחו, בישיבת יום 18.10.98 כי הוא ימשיך לשאת בהוצאות החזקת הבית כפוף להגבלת פעימות הטלפון. והגבלת השימוש בחשמל לממוצע שקדם. ד. בתשובה לשאלות ביהמ"ש בנוגע להוצאותיה הרפואיות השיבה התובעת כי מאז התקף הלב שעברה נזקקת היא לרופא פרטי והיא משלמת לו "כמה שמתחשק לי". היא לא ידעה לנקוב סכומים ואף לא טרחה לצרף אישורים ו/או קבלות בגין ביקורים אלה, גם לא עבור תרופות שלגביהם היא הודתה שהיא יכולה לרכוש אותם בקופת חולים. ה. אשר לדרישת התובעת לתשלומי נסיעות ושונות נראה לי שמן הראוי להשאיר מרכיבי מזונות אלה לשלב ההוכחות - מה גם שהמועד לקיומן נקבע לחודש ... ו. נותרנו אם כן עם מרכיבי מזונות של 4,400 ש"ח לחודש. ז. אינני מוכן לקבל את תחשיביו של הנתבע לעניין הוצאות התובעת, הוצאות הראויות לאשת נתבע החי מדמי אבטלה, והרי לא זה המצב. כמו כן, אינני מוכן לקבל את ה'אפליה' לה מכוון הנתבע, אשר קובע בס' 23 (ד) לכתב הגנתו כי הוצאותיו הן כ - 4,600 ש"ח לחודש, פי 3 מאלו של התובעת - גם אם יש לו הוצאות רכב. יתכבד נא וייסע באוטובוס או ימצא דרך חוקית, וישנן דרכים כאלה, להכניס את הוצאות הרכב, כבעל עסק מסחרי, להוצאות הכלליות של העסק. עם כל הכבוד, יתכבד נא הנתבע ויפרנס קודם כל את אשתו/התובעת לפני מתן מתנות לשמחות ולנכדים - הגם שאינני מזלזל בכך. ח. בנסיבות המפורטות לעיל נראה לי כי על התובע להוסיף למזונות התובעת, כמזונות זמניים, ס"ך של 1,800 ש"ח לחודש בנוסף להכנסותיה, זאת בנוסף להוצאות החזקת הבית, אותם הוא ימשיך לשלם כפי שעשה בעבר. ט. אינני נעתר לבקשה להגביל את שיחות הטלפון ו/או את החשמל. החשש העומד בבסיס בקשה זו הוא שהתובעת "תחגוג" בהוצאות, כל עוד אין תיקרה לגביהן, שהרי מוטלות הן על הנתבע ממילא. אין מקום לחשש שכזה. משמטיל ביהמ"ש את תשלום הוצאות הבית על הנתבע מכוון הוא ממילא לתשלום הוצאות ברמה הממוצעת שקדמה להגשת התביעה. כל שימוש מופרז, בלתי מוצדק שיעשה על ידי התובעת בהוצאות החזקת הבית יזכה לתגובה של בימ"ש זה, הן בנוגע להמשך הטלת החיוב על הנתבע והן בפסיקת הוצאות. כנגד החובה שהוטלה על התובע בתשלום הוצאות החזקת הבית עומדת הזכות של התובעת להשתמש בהוצאות אלה וזאת יש לומר - השימוש בזכות צריך וחייב להיות בתום לב ובדרך מקובלת שאחרת תראה כמי שאינה ראויה לקבל זכות זו. 10. סוף דבר א. הנתבע ישלם לידי התובעת, כמזונות זמניים, סך של 1,800 ש"ח לחודש, החל מיום הגשת התביעה ובכל 13 לחודש למפרע. (להלן: "דמי מזונות"). ב. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, ויעודכנו אחת לשלושה חודשים, ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה. ג. המדד הבסיסי לצורך חישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש ספטמבר 1998 כפי שפורסם ביום 15.10.98. ד. סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום שנועד לתשלומו ועד לתשלום בפועל. ה. הפרשי מזונות העבר, שנצטברו, אם נצטברו, מיום הגשת התביעה ועד היום, בניכוי כספים ששילם הנתבע לידי התובעת במהלך התקופה הנ"ל - ישולמו בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מהתשלום הראשון של דמי המזונות ואילך. החיוב בהפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף ד להחלטתי לעיל, יחול גם על מזונות העבר. ו. בנוסף לדמי המזונות ישא הנתבע וישלם את הוצאות החזקת הבית כמפורט להלן: ארנונה מונציפלית + מים + ביוב; חשמל; גז; טלפון; אגרת טלויזיה - וזאת מיום הגשת התביעה ועד להחלטה אחרת. מזונות