החלטה 1. זוהי בקשה לצמצום תוצאות אימוץ, בהתאם להוראות סעיף 16 (1) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א - 1981. 2. בפס"ד שניתן בביה"מ המחוזי בירושלים ביום 07/10/96 (ע"י כב' השופט ד. חשין - להלן: פסה"ד), הוכרז הקטין ... - בנה של המבקשת - בר אימוץ גבי שני הוריו, תוך שהוסף: "לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי ניתן וצריך במקרה זה להמליץ כי האימוץ כלפי המשיבה (המבקשת כאן - ח.ב.) - ורק כלפיה - יהיה אימוץ פתוח, בעוד שהאימוץ כלפי יתר בני משפחתה וכלפי המשיב, יהיה סגור. ומן המותר לציין, כי המדובר בהמלצה בלבד - אף כי בהמלצה חמה - כאשר ההחלטה הסופית בענין זה נתונה כאמור לביהמ"ש אשר ידון במתן צו האימוץ לגבי הקטין (לפי סעיף 16 לחוק), כשכל הנתונים הרלבנטיים - לרבות ובעיקר עמדת ההורים המאמצים - יהיו מונחים לפניו." 3. משהוגשה, ביום 17/12/97, על ידי ההורים המועמדים לאמץ, בקשה לצו אימוץ, הגישה המבקשת הבקשה נשוא החלטה זו לצמצם את תוצאות האימוץ בהתייחס לפסה"ד שניתן כאמור. 4. כפי שצויין בפסה"ד נולד הקטין להוריו מחוץ למסגרת הנישואין. המבקשת - הינה רווקה ילידת 61 שאובחנה כסובלת ממחלת נפש סכיזואפקטיבית כרונית והיתה מאושפזת פעמים אחדות בבתי חולים לחולי נפש. את הקטין היא גידלה בבית הוריה ומשפחתה המורחבת, שהינה משפחה רב בעייתית, פתולוגית ואלימה, תוך שהקטין היה חשוף למכות ולאלימות. עוד צויין בפסה"ד כי המבקשת הרעיפה אהבה וחום על הקטין, היא הקפידה לבקרו בעקביות בעת ששהה בבית המעבר ואף שהיא חסרת מסוגלות הורית הכרזת הקטין בר אימוץ תהווה טראומה עבורה. 5. בבקשה נשוא ענייננו צויין כי מאז פסק הדין חלה התקדמות משמעותית בשיקומה של המבקשת. לדברי מטפליה, היא נוטלת יותר ויותר אחריות על חייה, היא מודעת ומקפידה על טיפול תרופתי עיקבי, אחראי ועצמאי; היא עובדת ומנהלת משק בית, וכן מקיימת חיי זוגיות חיוביים עם בן זוג חדש. עוד נטען כי המבקשת מקבלת את העובדה שבנה נמסר לאימוץ ואין בכוונתה לחבל בקשר שבין המשפחה המאמצת לבין בנה. לפיכך מבוקש שצו האימוץ לא ינתק בין המבקשת לבנה ניתוק מוחלט וכי יאופשר לה להתראות עם הקטין בהתאם לטובתו, וכפי שייקבע על ידי ביהמ"ש. 6. בתסקירה של פקידת הסעד גב' מירי בר - מהשירות למען הילד - מיום 21/04/98 - צויין כי בעת שההורים המיועדים לאמץ (להלן: "המאמצים") קיבלו את הקטין הם ידעו על קיום האפשרות שיישקל בעתיד אימוץ פתוח ולא דחו על הסף אפשרות זו. עוד צויין כי מאז הגיע הקטין למשפחה הצריכה ההתמודדות עם תהליך האימוץ סבלנות, רגישות ומאמצים על מנת לגשר על חוויות קשות מעברו, וכי במהלך שהותו בבית "ההורים המאמצים" חזר הילד ודרש שוב ושוב לשנות את שמו על מנת למנוע מבני משפחתו "מן העבר" לזהות אותו ולהפריע לו. עוד צוטט מדברי "ההורים המאמצים" מהם עולה כי הקטין עדיין איננו בטוח במקומו בבית החדש ויש לעזור לו להשקיע את כל האנרגיות והרגש פנימה למשפחה המאמצת. לפיכך הומלץ כי ביה"מ לא יקבע בשלב זה קביעה סטטית לגבי צמצום תוצאות האימוץ אלא יאפשר להורים המאמצים להחליט ולקבוע במשך הזמן אם ועד כמה יש מקום לקשר בין הקטין למבקשת. מאוחר יותר, ביום 24/06/99, הוגש ע"י גב' בר תסקיר משלים בו שונתה ההמלצה וביה"מ נתבקש לקבוע כי האימוץ יהיה סגור, זאת לנוכח תגובתו הקשה של הקטין וסרובו המוחלט לקבל מכתב ומתנה שנשלחו לו ע"י המבקשת ליום הולדתו. 7. בחוות דעתם של ד"ר כלב ורוני אלפנדרי (עו"ס פסיכיאטרי) מהיחידה לבדיקת מסוגלות הורית בביה"ח איכילוב, שהוגשה לבקשת ביה"מ, תוארה המבקשת כאשה עם היסטוריה משפחתית קשה של התעללות מינית ופיזית ועם היסטוריה אישית של מחלה סכיזואפקטיבית. במקביל צויין כי קיימת רמיסיה ממושכת יחסית במצבה, כי היא לא אושפזה בארבע השנים האחרונות ונמצאת במעקב צמוד במעון ירושלים. כאמור בחוות הדעת: "המבקשת מגלה מודעות לצורך להיות מטופלת ומקפידה על לקיחת התרופות, והרגשתה היא שמצבה השתפר בהרבה. היא התקדמה ונמצאת בשלבי שיקום מתקדמים (עובדת במפעל מוגן) ויש לה תוכניות ליציאה לעבודה בשוק החופשי כעוזרת לגננת. לפני חודש התחתנה עם בחור שפגשה לפני שנתיים וחצי במפעל המוגן. לדבריה אוהבת את בעלה ומתארת זוגיות מוצלחת, כולל יחסי מין. היא מתכננת הרחבת המשפחה. ... מרוצה מאוד מהסטאטוס המשפחתי החדש, אינה מוטרדת מבעיות כלכליות ורואה את ביקורי בנה בחופשות אצלה כחלק אינטגרלי מעתידה." באשר לקטין, נאמר בחוות הדעת כי התפתחותו הפסיכו-מוטורית בגיל הרך היתה תקינה למרות האוירה האלימה והבלתי יציבה לה היה חשוף בשנותיו הראשונות, עת התגורר עם אימו בבית הוריה, שם גרו גם אחותה הנרקומנית ואביה שהואשם בהתעללות מינית ופיזית בבנותיו. בשנותיו הראשונות שמר אביו של הקטין על קשר עימו וביקר אותו, אולם היה זה קשר הרסני אשר אופיין באלימות קשה כלפיו והותיר בילד זכרונות קשים וחרדות מהאפשרות שיצטרך להיות עם אביו בקשר כלשהו בעתיד. ביטוי חריף לחוסר הרצון בכל קשר עם אביו ולפחד הגדול ממנו, הוא שינוי השם הפרטי של הילד ביוזמתו, ודרישתו לתספורת ומראה חדשים. עוד צויין בחוות הדעת כי השתלבותו של הקטין בבית המשפחה המאמצת לא היתה קלה, בעיקר לאור העובדה שהוא הגיע למשפחה כאשר הוא טעון רגשית באלימות ובתחושות דחיה. במשך הזמן הוא עבר תהליך מרשים של קליטה והשתלבות. הוא מגלה רצון עז להשתייכות למשפחה ומגלה מעורבות רגשית ואכפתיות לגבי כל בני המשפחה, תוך גילויי סירוב מוחלט ליצור כל קשר עם אמו הביולוגית ושלילת רגשות כלפיה. דבר הנובע מרצונו העמוק לשמור על המצב כפי שהוא. כפי שצויין בחוות הדעת: "ניתן להניח שקיצוניות זו מעידה על מידת החרדה בה הוא עדיין נתון לגבי עתידו. קשר עם אמו הביולוגית נתפש כנראה על ידו כערעור המצב הקיים". מסקנת המומחים כלב ואלפנדרי לאור כל האמור הינה חד משמעית כי לטובתו של הילד יש להורות על אימוץ סגור. גם בחקירתו בביה"מ דבק ד"ר כלב בדעה כי טובתו של הקטין שיימנע ממנו כל קשר עם המבקשת, אף כי המליץ שהוא יהיה בטיפול כדי לעבד את דמות האם ולהביא לשינוי בתפישתו לגביה. עוד ציין כי יש ליידע אותו שיש לו אמא אוהבת שלא זנחה אותו ושבגלל מחלתה וחוסר מסוגלותה לטפל בו בשנות המחלה הוחלט, לטובתו, להעבירו למשפחה מאמצת. 8. מול דעתם האחידה כמעט של גורמי הרווחה המטפלים בילד ובמשפחה המאמצת ובמידה רבה גם של המומחה שמונה ע"י ביה"מ - לפיה כרגע הילד אינו מעונין בקשר עם אמו הביולוגית וגם אינו פנוי רגשית כדי להתמודד עם סוגיה כה מורכבת של עברו הבעייתי ולפיכך יש להורות על אימוץ "סגור" ע"מ לאפשר לו להתמקד במשימות הכל כך חשובות העומדות בפניו - השתלבות במשפחתו החדשה ועיצוב יחסיו עם ההורים המאמצים, עומדת עדותם של גב' לובה ברגלסון וד"ר ליפו, שניהם מן המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, המטפלים במבקשת ומכירים אותה מזה שנים. תצהירם ועדויותיהם שפכו אור שונה על האופן בו יש לפרש את התנהגותו של הקטין וסירובו המוחלט להפגש עם אימו הביולוגית, והעלו גם שיקולים אחרים אותם יש לקחת בחשבון בבואנו להחליט בסוגיה שבפנינו. 9. כפי שהעידה גב' ברגלסון (פסיכולוגית קלינית מומחית המטפלת גם בילדים מתבגרים בפנימיות עם רקע משפחתי קשה) - בעמ' 38-37 לפרוטוקול: "אני חושבת שכל חווה"ד שקראתי מצביעים על כך שהילד נמצא בקונפליקט, שהוא מנסה למחוק את העבר שלו. אפשר להבין את זה כי הוא נמצא במשפחה מאמצת שעליהם הוא תלוי תלות מוחלטת. גם נפשית וגם פיזית. והוא קולט כמו כל ילד את רצונות האנשים שהוא תלוי בהם. בחוו"ד כתוב שלאמא המאמצת מאוד קשה יהיה אם האמא הביולוגית המבקשת תופיע בתמונה. וגם זאת אפשר להבין. אני במקצוע שלי מטפלת באנשים שיצאו מהקונפליקט שלהם של נכונות למחוק את העבר שזה דבר הכי לא בריא לבן אדם... אני רוצה להגיד שאפילו במקרים שיש הורים תוקפניים ואלימים אם העבר נמחק ואין נסיון לשלב אותו בתוך האישיות האינטגרטיבית של הילד שגדל יש תמיד בעיה חמורה נפשית לילד ואנחנו מטפלים בבעיות האלה. יש כמויות אדירות של אשמה כלפי ההורה שנמחק. עם ההרגשה שאני לא שווה בעצם, ההרגשה של האני. אני לא שווה אם ההורה שלי עזב אותי. תמיד זה נתפס כעזב. אפילו אם מדובר במחלה. אפילו במקרים של מלחמה שהורה נעלם במלחמה. ילד תופס את זה שהוא עזוב. זה קשר שאם הוא מנותק באמצע זה יוצר בעיות חמורות נפשיות. אנחנו במקרה שלנו לא מדובר על הורה אלים או תוקפן. אף צד לא האשים את המבקשת בנזק לילד. היא היתה חלשה בזמנו ולא היתה מסוגלת לספק לו הגנה נדרשת. אבל כל החום וכל הטיפול בהתחלה של החיים של הילד היא זו שנתנה לו. במקרה כזה קל וחומר לשתף פעולה עם צד אחד של הקונפליקט שהילד נמצא. לי נראה שזה יזיק לילד". בתשובה לשאלת ביהמ"ש כיצד ניתן ליישב המלצה זו עם הקושי העולה מכך שהקטין אינו מעוניין בקשר עם אימו הביולוגית השיבה גב' ברגלסון (בעמ' 41) שבשלב ראשון יש צורך להיפגש עם ההורים המאמצים על מנת להבין מה הקושי ומדוע לדעתם הילד אינו מעוניין בקשר למרות שהם, לטענתם, מעודדים אותו לכך. בשלב השני יש צורך בעבודה טיפולית עם הילד. עוד הוסיפה גב' ברגלסון: "אני יודעת, זו דעתי, שכל הגורמים של השירות למען הילד היתה להם דעה ברורה מראש. פגשתי את זה בעובדים שפגשתי אותם. במי שטיפל בילד בבאר שבע. הם היו מאוד סבורים שטובת הילד בניתוק הקשר שלו עם משפחתו הביולוגית" (עמ' 39 ש' 22-19). 10. ד"ר ליפו (מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש) בחוות דעתו מיום 04/07/99 (מב1/) הגדיר את מצבו של הקטין כך: "מבחינתי ברור שהילד הזה סובל והוא בקונפליקט, נקרע בין שני צדדים. מצד אחד, הוא מנסה לשכוח את אמו, מחלתה, נכותה, ובעזרת המטפלים שלו וההורים המאמצים הוא מנסה להכנס למשפחה מבוססת עם שני הורים חזקים ו"בריאים" עם קשר טוב ביניהם. מצד שני, האמא הזאת שהיא חולה, נכה, ללא כסף היא זו שנתנה לו את החיים, הניקה אותו, נתנה לו חום ואהבה בחודשים הראשונים ובשנים הראשונות עד שהוא נלקח ממנה. כרגע הוא מנסה להכחיש את העבר שלו... דבר זה מאוד מסוכן. פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואנשי טיפול, מנסים לטפל במשך שנים באנשים ששכחו את העבר ובגלל זה הם סובלים מאוד... אסור לעזור לו לשקר לעצמו אם לא הוא יהיה בעל אשמה עצומה ופסיכיאטרים אחרים יטפלו בו, שכרגע עוזרים לו לשקר לעצמו..." הקונפליקט בעמדותיהם של אנשי המקצוע בא לידי ביטוי ברור גם בביה"מ, כשאופשר להם להציג שאלות זה לזה במסגרת הדיון. 11. מקובלת עלי טענתם של ד"ר ליפו וגב' ברגלסון לפיה התעלמות והכחשה של העבר, בעייתי ככל שיהא, עלולה להוות בסיס לבעיות נפשיות קשות בשלב מאוחר יותר בחייו של הקטין כאשר ייאלץ להתמודד עם עברו. סיוע של האנשים שסביבו באותה הדחקה הוא בבחינת "כיבוי שריפות" בטווח הקצר, אך יקשה עליו בעתיד, שהרי את עברו אינו יכול למחוק ובמוקדם או במאוחר יאלץ להתמודד עימו. מה גם שבענייננו לא מדובר בתינוק בן יומו שהועבר לאימוץ אלא בילד שהספיק לחיות את שנות חייו הראשונות והמשמעותיות כל כך עם אימו הביולוגית, עימה חווה קשר חם ואוהב למרות הנסיבות הקשות בהן גדל, ועימה המשיך להיות בקשר חיובי אף לאחר שיצא מן הבית. 12. המבקשת, מבחינתה, עברה תהליך טיפולי מועיל בשנים האחרונות, והינה כיום במצב נפשי יציב לאין שיעור בהשוואה למצב בו היתה בעת שהוכרז הקטין בר אימוץ. במקביל ללקיחת אחריות על חייה ועל מצבה הבריאותי הצליחה המבקשת לשקם אף את חייה האישיים. התרשמותי ממנה, בעת עדותה בפני ובמסגרת הדיונים שקויימו היתה כי מדובר באישה עדינת נפש, חמה ואוהבת, אשר אינה מוצאת בעצמה את הכוחות לגדל את ילדה באופן עצמאי, בכך היא מודה ואף השלימה עם העובדה כי הילד יגדל בחיק משפחה מאמצת. יחד עם זאת בהחלט יש בה הכוח לשמור על קשר מתאים עם ילדה ולהעניק לו מן האהבה הרבה שלה כלפיו. התרשמתי כי אין בכוונתה לסכל את אימוצו של הקטין או לחבל במאמציו לבנות את חייו החדשים, אלא ברצונה להוות דמות רקע בחייו. 13. אמת המידה המנחה את בית המשפט כשהוא נדרש להכריע בין אימוץ "סגור" לבין אימוץ "פתוח", היא זו של טובת המאומץ. לענין זה נאמר ע"י כב' הנשיא א. ברק בע"א 2169/98 פלוני נ' היועהמ"ש (דינים עליון, כרך נה, 694, בעמ' 17): "במסגרת ההתחשבות "בטובת המאומץ" יש לבחון את צרכיו של הילד ואת רצונו, כאשר ביכולתו להביע רצון זה (ראו סעיף 7 לחוק האימוץ). יש לתת הדעת לגילו של הילד, ולזכרונותיו מעברו. יש להתחשב בכך אם מאז הוצאתו מחזקת הוריו הביולוגיים נשמר הקשר בינם לבין הילד, והאם היה בקשר זה כדי להועיל לו. יש לתהות על מסוגלותם של ההורים הביולוגיים לכבד את גבולות הקשר המוגבל, תוך בחינת החשש שההורים הביולוגיים לא יוכלו להתגבר על "קשר הדם" ובכך לסכל כל אפשרות של שיקום ילדם אצל מאמציו. יש לקחת בחשבון - באותם מקרים בהם הילד נמצא כבר אצל המאמצים - את רצונם של המאמצים ואת עמדתם לצורת האימוץ. שיקולים אלו אינם מהווים רשימה סגורה. הם נועדו אך להצביע על מורכבותה של השאלה, ועל המגוון הרחב של הבעיות שהיא מעוררת" 14. הקטין היה כבן 7 שנים בעת שהוכרז בר אימוץ. בפסק דינו קבע כב' השופט ד. חשין (בין היתר בהסתמך על המלצת המומחית שמונתה ע"י ביהמ"ש - ד"ר א. גולומב) כי הוא ממליץ "המלצה חמה" על "אימוץ פתוח" כלפי האם. המלצה זו תאמה את הקריטריונים שנקבעו כאמור ע"י כב' הנשיא א. ברק כדלעיל ונכונותה הוכחה בדיונים שקויימו בפני, מה גם שמצבה של המבקשת השתפר כל כך מאז; ואולם הזמן שחלף ממועד הכרזת הקטין בר אימוץ ובמיוחד הנתק שחל בין האם לבנה ממועד פסה"ד, יצרו "עובדות בשטח". הילד שלמרות הילדות העשוקה שהיתה מנת חלקו היה קשור לאמו, אהב אותה ודאג לשלומה, נותק ממנה באחת עם הכרזתו בר אימוץ. אין להניח כי הוא "שכח" אותה, אין להניח כי אין הוא "דואג" לה וסביר מאוד כי רגשי אשמה מטרידים אותו. מאידך הוא נקלט אצל משפחה מיטיבה המספקת לו כל מה שלא זכה לקבל אצל משפחתו הביולוגית. הוא קשור למשפחתו החדשה ואוהב אותה ורוצה להשתייך אליה ומעבר לחששו שמא תתגלה זהותו הישנה קיים גם החשש שמא יאכזב את הוריו החדשים אם יגלה "ענין" באמא הראשונה. 15. ממילא אף שצרכיו האוביקטיבים של הקטין מצביעים על צורך בקשר כלשהו עם האם הביולוגית רצונו החד משמעי הינו כי קשר זה שנותק באחת - לא יחודש. סביר שמצב זה היה נמנע אם אמנם בעת הכרזת הקטין בר אימוץ ומשהומלץ על בדיקת אפשרות לאימוץ "פתוח" היו ניתנות הוראות מעבר לענין סוג הקשר עם האם בתקופה שעד למתן צו האימוץ. באופן זה לא היה נוצר הנתק שכל כך קשה כיום להתגבר עליו, לא היתה מתגבשת דמות אם מאיימת כל כך, ניתן היה ל"הורים המאמצים" להכיר את הקטין ביחד עם חלק זה של עברו שהומלץ לשמר וניתן היה ליישב בין טובת הילד וצרכיו באופן הרמוני יותר. לדברים אלו נמצא ביטוי הולם ב - Terr, (1990) Too scared to cry. New York. Harpen Li. Row : "ילדים מפתחים חושים חדים מאוד כלפי מבוגרים בהיותם תלויים בהם, חושיהם מתחדדים עוד יותר כשהם מצויים במצב המסכן את טובתם, משום שאינם יכולים לסמוך על מניעי המבוגרים". 16. במסגרת הדיון בבקשה נפגשתי בלשכתי הן עם "ההורים המאמצים" והן עם הקטין - בנוכחות פקידת הסעד גב' מירי בר וכן עו"ס יחידת הסיוע גב' איתנה ברמן. "ההורים המאמצים" שעל פי התרשמותי הם אמנם הורים ראויים ומיטיבים ועושים כל מאמץ כדי להצעיד את הקטין לקראת חיים נורמטיביים ועתיד טוב יותר, היו מוכנים לכך כי המבקשת תשלח לקטין אחת לשנה מכתב באמצעות פקידת הסעד וכי מכתבים אלו יועברו לקטין רק אם יהיה מוכן לקבלם. עוד הסכימו כי כעבור ארבע שנים תהיה המבקשת רשאית לפנות לפקידת הסעד ולבקש לקיים שיחת טלפון עם הקטין באמצעותה. הקטין, באופן נוגע ללב, הבהיר: "אני רוצה לדעת מה שלומה אבל לא מעל זה", "מסכים לגלוית שנה טובה", "טלפון בעוד ארבע שנים" - ומיד לאחר כל משפט הוסיף "באמצעות מירי" (פקידת הסעד - ח.ב.) - נראה היה בעליל כי עשה כל מאמץ כדי לא לאכזב את הוריו המאמצים. כנסיון אחרון ביקשתי להפגיש בלשכתי בין המבקשת לבין "ההורים המאמצים" ואולם התגובה שקיבלתי באמצעות ב"כ היועה"מ היתה שאין רצונם בכך. 17. סיכומם של דברים אף שאני סבורה כי מלכתחילה מן הראוי היה לאמץ את המלצת ביה"מ המחוזי לענין צמצום תוצאות האימוץ - בנסיבות שנוצרו אינני רואה כי ניתן לחדש הקשר שנותק ללא שהקטין יביע באופן מפורש רצונו בכך. מאחר ששוכנעתי כי לילד קשר טוב עם המשפחה המאמצת ומן הראוי שינתן צו אימוץ כבקשתה - יש לאפשר לו לגבש לעצמו זהות חדשה ובטחון במסגרת המשפחתית החדשה. יחד עם זאת - מן הראוי שהקטין ידע כי האמא שגידלה אותו עד להכרזתו בר אימוץ אוהבת אותו אהבה רבה ורק נסיבות חייה הביאו לכך כי לא יכלה לגדלו ולהעניק לו בית חם. 18. לפיכך אני מורה כי אימוצו של הקטין ע"י הוריו המאמצים יהיה אימוץ סגור ותוצאותיו יצומצמו רק באופן זה: אחת לשנה - לקראת ראש השנה - רשאית האם לשלוח מכתב לקטין באמצעות פקידת הסעד. הקטין יוכל לפנות באופן עצמאי לפקידת הסעד כדי לקבל המכתבים שנשלחו אליו. הקטין גם יוכל אחת לשנה לבקש מפקידת הסעד כי תיצור קשר טלפוני בינו לבין המבקשת. היה ויעשה כן ייעשו הסידורים המתאימים לצורך זה. אימוץ