ביום 8.5.98 הוצא ע"י פקידת הסעד צו בדבר אמצעי חירום כנגד הקטינים מכוח סמכותה על פי סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960. להלן החלטה בסוגיית צו חירום - חוק הנוער: החלטה 1. בפני בקשה בכתב של בעל/אב למתן צווים שונים כנגד אשתו, ביניהם צווים המתייחסים לילדיו, אשר הוגשה במסגרת תובענות שונות שהוגשו ע"י האשה/האם כנגד הבעל, בהן אושר הסכם גירושין שנחתם בין השניים ביום 22.11.98 ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין, לחלקים הימנו בהתאם להסכמות הצדדים. (להלן: "ההסכם (" 2. בהסכם, הסכימו בני הזוג על מתן המשמורת הזמנית בשני ילדיהם, קטינים, לידי המשיבה (האם), תוך מסירת ההכרעה הסופית בשאלת המשמורת והסדרי הראיה לביהמ"ש, לאחר סידור הגט. כמו כן, הסכימו בני הזוג על תשלום מזונות זמניים לקטינים עד לסידור הגט ומסירת ההכרעה בשאלת החיוב במזונות וגובהו לידי ביהמ"ש לאחר סידור הגט, ובכפוף לקביעתו בשאלת המשמורת. בהסכם הסכימו בני הזוג על הסדרים נוספים הנוגעים לאיסורים שונים בנוגע לדירת המגורים שלהם שגם לגביהם נתבקשו צווים בבקשה שבפני. בנוגע לאיסורים אלה ולצווים שנתבקשו לגביהם אינני יכול להדרש אלא על דרך של תובענה לביטול ההסכם, מה שאינו בפני, מה גם שבדיון שהתקיים בפניי בבקשה התייחסו הצדדים, ובצדק לשאלת המשמורת בלבד כשההחלטה בענין זה תשליך כמובן על נושא המזונות. 3. מהחומר שהוגש לתיק ביהמ"ש ובדיון שהתקיים בפני בנוכחות הגב' ורד רוטפוגל - פקידת סעד מחוזית לנוער והגב' רוזי נויימן - פקידת הסעד, נפרשו בפני ביהמ"ש העובדות הבאות: א. ביום 8.5.98 הוצא ע"י פקידת הסעד צו בדבר אמצעי חירום כנגד הקטינים מכוח סמכותה על פי ס' 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960. (להלן: "צו-החירום). הטעם להוצאת צו החירום נעוץ היה בסכנה תכופה שנשקפה לקטינים מידי אמם, הכל כמפורט בנספח לצו החירום - ר' בתיק 3/98 אשר הועבר מביהמ"ש לנוער וצורף לתמ"ש שבפני. בדיון שהתקיים במעמד פקידת הסעד ובני הזוג, הורי הקטינים, ביום 11.5.98, החליט ביהמ"ש לנוער לאשר את צו החירום, לאשר את החזקתם הזמנית של הקטינים בבית סבתם מצד האב ונתן הוראות בדבר שיתוף פעולה של ההורים עם פקידת הסעד והוראות נוספות כמפורט בהחלטה בתיק 3/98. ביהמ"ש לנוער סמך את החלטתו על תסקיר פקידת הסעד וחוות הדעת שהיו בפניו תוך שמתברר לו כי אין חלוקי דעות באשר לעובדות ביסוד הבקשה. ב. צו החירום הוארך, לאחר החלטת ביהמ"ש ביום 11.5.98, בצו ביניים, עד ליום 30.8.98 ולאחר מכן עד ליום 7.9.98 על פי בקשת פקידת הסעד, מועד בו התקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה להכרזת הקטינים כנזקקים, בקשה שהוגשה ביום 1.7.98. ביום 7.9.98 לא נעתר ביהמ"ש לנוער לבקשה וקבע דיון נוסף ליום 4.1.99. ג. נוכח מערכת היחסים הרעועה בין בני הזוג הגישה המשיבה לבימ"ש זה, ביום 22.10.98, תביעה ל"מזונות זמניים וקבועים ולאחזקת ילדים" והמבקש לעומתה הגיש לביה"ד הרבני בפתח-תקוה ביום 9.11.98 תביעה לגירושין. ד. לאחר הגשת התובענות המפורטות בסעיף קטן (ג) לעיל, פנתה המשיבה לבימ"ש זה בתובענה לצו הגנה כנגד המבקש. ביום 15.11.98 נעתר ביהמ"ש לתובענה ונתן צו הגנה במעמד צד אחד. בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ביום 22.11.98 הגיעו בני הזוג, בעזרת ביהמ"ש להסכם גירושין. ה. לאחר חתימת ההסכם ואישורו, בעקבות מסכת אירועים שפורטו בסעיף 5-8 לבקשה, הוציאה פקידת הסעד ביום 25.11.98, צו בדבר אמצעי חירום כנגד הקטינים, לסידורם המיידי במשפחת קלט - ר' עותק הצו בבש"א 509/98 ביהמ"ש לנוער אשר הועבר לבימ"ש זה וצורף לתמ"ש שבפני. בעקבות צו החירום, הגיש המבקש את הבקשה שבפני על הצווים שנתבקשו בה. בהחלטתי מיום 29.11.98, מתוך ידיעה שדיון במעמד בני הזוג בבקשת פקידת הסעד לאשור צו החירום ולמתן צו ביניים מתקיים בפני ביהמ"ש לנוער ביום 29.11.98, החלטתי כי אדון בבקשה לאחר הדיון בביהמ"ש לנוער והוריתי על העברת ענינים של הקטינים בנידון מביהמ"ש לנוער לבימ"ש זה מכוח ס' 6 (ז) לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, תשנ"ה - 1995. בישיבה שהתקיימה בביהמ"ש לנוער ביום 30.11.98 אושר צו החירום מיום 25.11.98 ולאור הסכמת שני הורי הקטינים, שניהם גם יחד, הורה ביהמ"ש על העברת הקטינים לידי המבקש/אביהם ועל העברת ענינם של הקטינים לדיון בבימ"ש זה. ביהמ"ש סמך את החלטתו זו על חווה"ד והתסקיר שהונחו בפניו בנוגע למצבם של הקטינים, לאור הנסיבות שהביאו להוצאת צו החירום, ולאור העובדה כי לא הועלתה כל טענה, לא מצד המשיבה ולא מצד פקידת הסעד המטילה דופי במסוגלותו של המבקש לטפל בילדיו הקטינים. פקידת הסעד הסעד הצטרפה בסופו של הדיון לבקשת בני הזוג להעביר את הקטינים לידי המבקש גם לאור הצהרתו כי בדעתו לשכור דירה למגוריו ולמגורי ילדיו ולעזוב את דירת הסבתא שם שהו הקטינים בתקופת צו החירום הראשון . בפועל עברו הקטינים לידי האב ממשפחת הקלט רק ביום 15.12.98 לאחר שהמבקש שכר דירה למגורים, החל ממועד זה. ו. בעקבות החלטת ביהמ"ש לנוער ולאור החלטתי בבקשה מיום 29.11.98 חזרה ב"כ המבקש ובקשה את החלטתי בענין. ראיתי לנכון לקבוע את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים, וקבעתי אותה ליום 15.12.98. ז. ביום 15.12.98 קבלתי את הסכמת ב"כ המשיבה להיזקק לשאלת המשמורת הזמנית ולענין המזונות הזמניים גם לפני סידור הגט. בכך סייע ב"כ המשיבה, אשר גילה גישה פרקטית וענינית לאור חשיבות הנושא, להתגבר על הוראות ההסכם בענין זה, אם כי ההוראות בענינים הללו קבלו תוקף של החלטה ולא של פסק דין. לבקשתו, דחיתי את הדיון ליום 29.12.98 תוך שאני קובע את המשמורת הזמנית בקטינים בידי המבקש, אלא שגם ישיבה זו נדחתה לפי בקשת פקידת הסעד אשר בקשה להתייצב לדיון, ליום 12.1.99, לאור בקשתה שהוגשה עוד בביהמ"ש לנוער להכריז על הקטינים כנזקקים. 4. א. בדיון שהתקיים בפני ביום 12.1.99 שמעתי את פקידת הסעד בכל הנוגע למצבם של הקטינים וכן את עמדת הצדדים לבקשה כפי שהוצגו על ידי באי כוחם. ב. אין בדעתי לחזור "ולהכתיב" לתוך החלטתי זו את דברי פקידת הסעד שכן פרוטוקול הדיון כפי שנכתב, משקף נאמנה את שאמרה בדבר הממצאים בנוגע למצבם של הקטינים מאז שהועברו לידי המבקש ורצונותיהם, לפחות רצונו של הבן (קטין 1). פקידת הסעד הציגה בפני ביהמ"ש דו"ח חיובי בנוגע למצבו של הקטין, מחטיבת הביניים בה הוא לומד, וליחס לו הוא זוכה מהמבקש/אביו, ודו"ח חיובי מהמעון בנוגע למצבו הפיזי של הילד (קטין 2) המגלה חוסר מנוחה ושקט נפשי והתנהגותו חסרת משמעת וגבולות. פקידת הסעד הוסיפה, כי מאז המכתב מהמעון ביקשה וקבלה עדכון משלים ממנהלת המעון המלמד על שיתוף פעולה מלא מצד המבקש בכל הנוגע למילוי צרכיו של הקטין. בתוספת מיום 29.12.98, לתסקיר מיום 30.11.98 (שהוגש לביהמ"ש לנוער) מלמדת אותנו פקידת הסעד כי הילד (קטין 1) הביע שביעות רצון ממגוריו עם המבקש בעוד שהוא מבטא כעסים על המשיבה/אימו ומקשה על קיום הסדרי ביקור סדירים עימה. עוד אנו למדים מהתוספת לתסקיר כי, נכון ליום כתיבתו לא הגיעה המשיבה באופן סדיר למפגשים עם בנה (קטין 2), והיא אף לא התמידה להגיע למרכז הגמילה מאלכוהול שם היא מטופלת, כמו גם לפגישות אליהן זומנה ע"י העובדת הסוציאלית המטפלת בה. ג. דברים אלה ראויים לציון נוכח האמור בתוספת לתסקיר בנוגע לשיתוף הפועלה המלא לו זוכים פקידי הסעד מהמבקש ועמידתו בתוכנית הטיפולית שנקבעה על ידי ועדה בין מקצועית שדנה בענינם של הקטינים. ד. שורה תחתונה, ממליצה ומסכימה פקידת הסעד כי המשמורת בקטינים תהיה בידי המבקש/האב. יחד עם זאת, ולמרות שלא נשמעה טענה כלשהי, גם בדיון שבפני, בדבר מסוגלותו של המבקש לשמש כאחראי וכמשגיח על הקטינים ביקשה פקידת הסעד להכריז על הקטינים כנזקקים על פי סעיף 2 (2) ו 2 (6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960. ה. אשר להסדרי הראיה של המשיבה את ילדיה, המלצת פקידת הסעד, לאחר דין ודברים באולם ביהמ"ש היתה, להפגיש את הילדים (קטין 1 ו-2) עם המשיבה פעם אחת בשבוע במרכז הקשר בכפר - סבא בימי ג', ולאפשר למשיבה להפגש עם הילד (קטין 2) במעון 3 פעמים בשבוע בין השעות 10 - 11 כשהילדים בהפסקה ולא בפעילות חינוכית. ההמלצה למפגש אחד עם הילד (קטין 1) באה לאור הקשיים הקיימים כיום לקיום מפגשים בכלל בין השניים. לדברי פקידת הסעד הקטין מאד שלילי לגבי ביקורי המשיבה והרחבת הסדרי הראיה לגביו צריכה להתבצע בהדרגה לאחר טיפול מתאים. ההמלצה למפגשים המשולבים עם הילד (קטין 2) באה כדי לאפשר קיום מפגשים רבים יותר בינו ובין האם בהשגחת גורם כלשהו (במעון), ומפגש אחד במרכז הקשר שם יכולה המשיבה לקבל הדרכה מקצועית בענין. ו. ב"כ המבקש טענה בפני כי אין ספק שהמשמורת בקטינים צריכה להיות בידיו, לאור האירועים אליהם נקלעו הקטינים מאז מאי 1998, לאור כל התסקירים וחווה"ד שהוגשו ולאור המלצת פקידת הסעד. לטענתה, הבטחותיה של המשיבה לשפר התנהגותה אינם יכולים לשמש ערובה למסירת הקטינים למשמורתה וניסיון העבר מלמד אותנו על כך. אשר לבקשת פקידת הסעד להכריז על הקטינים כנזקקים טענה ב"כ המבקש כי לא נראה לה שהתנאים הקבועים בחוק הנוער להכרזתם ככאלה, אכן מתקיימים במקרה שלנו. לדבריה 'נזקקות' של קטינים מוכרזת כאשר שני ההורים יחד נעדרי מסוגלות הורית וכאן המבקש, כמי שהומלץ להיות המשמורן של הקטינים והאחראי עליהם, הוכר כבעל מסוגלות הורית ומכל מקום לא נטען לגביו שהוא נעדר מסוגלות שכזו. יחד עם זאת השאירה ב"כ המבקש את ההחלטה בענין זה לשיקול דעת ביהמ"ש ואף אמרה שלא תתנגד לכך שכן מודעת היא לחשיבות הקשר שצריך להיות בין פקידות הסעד לנפשות הפועלות בתא המשפחתי. אשר להסדרי הראיה לא הביעה ב"כ המבקש עמדה בענין וניתן ללמוד שהיא מסכימה למעשה להמלצות פקידת הסעד בענין. ז. ב"כ המשיבה התנגד למסירת המשמורת הקטינים לידי המבקש וביקש לקבוע כי יש להעביר את הקטינים למשמורת המשיבה/אמם. בדיון שהתקיים בפני, טען ב"כ המבקש, כי רשויות הרווחה ופקידת הסעד לא מילאו את תפקידם כראוי ומכאן ההמלצה שלהם למסירת המשמורת בקטינים לידי המבקש. להוכחת טעוניו מביא הוא את עמדת פקידת הסעד בביהמ"ש לנוער בישיבה מיום 30.11.98 להשאיר את הקטינים במשפחת קלט ולא להעבירם ליידי המבקש; את העובדה שפקידת הסעד לא דיווחה לביהמ"ש כי המשיבה מבקרת את הילד (קטין 2) במעון, לטענתו יום יום; את העובדה שהיא לא בדקה אל נכון כי הסתבכות הילד (קטין 1) בגניבה אירעה בתקופת שהותו אצל המבקש ולא אצל המשיבה כפי שטענה. אשר לבקשה להכרזת הקטינים כנזקקים התנגד לכך ב"כ המשיבה וטען שאין כל צורך בהכרזה שכזו. אשר להסדרי הראיה טען ב"כ המבקש כי אם יחליט ביהמ"ש על השארת הילדים במשמורת המבקש - הרי שיש לקבוע הסדרי ראיה רחבים יותר, לגבי הילד (קטין 2)- מפגש כל יום לשעתיים אפילו בנוכחות המבקש. אשר למצבה של האם ומסוגלותה לטפל בקטינים, מבהיר בא כוחה כי היא מטופלת כיום במרכז גמילה ומציג בפני ביהמ"ש מכתב מ - "אפשר" - היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול לפיו היא מגיעה לפגישות באופן סדיר, משתתפת בשיחות קבוצתיות, מאד אקטיבית ולא שותה. על פי התרשמות הרופאה החתומה על המכתב (מיום 29.11.98) היא "תתחזק ותצא ממצב זה". לדבריו הסיבה להתמכרותה לשתייה נעוצה במערכת היחסים שלה עם המבקש בעלה. לדעתו לאור הגירושין הקרובים בין בני הזוג פחתו הלחצים והמשיבה תחזור לעצמה. אשר לתפקוד המבקש כמשמורן אומר ב"כ המשיבה בעמ' 5 לפרוטוקול: "היום הילדים נמצאים אצל האבא וטוב להם אצל האבא והאבא מתפקד כראוי כך אנו למדים מפקידת הסעד" דברים שעומדים בסתירה לדבריה בתצהיר התשובה לבקשה מיום 8.1.99. ב"כ המשיבה המשיך והצביע על רצונה העז של המשיבה להיות בקשר עם ילדיה עד כדי שהיא מבקרת את הילד (קטין 2) במעון מדי יום, מטפלת בו, מביאה לו אוכל, צעצועים, וסבון כדי לרחוץ אותו וכך גם לגבי הבן (קטין 1) - הכל כמפורט בתצהיר התשובה שלה לבקשה מיום 8.1.9. לדבריו הרחקת הקטינים ממנה החמירה את מצבה עד כדי 'ייאוש ואפיסת כוחות'. לסיכום, טובתם של הקטינים היא שהמשמורת בהם תמסר בידי אימם - המשיבה, ולחלופין דורש הוא הסדרי ביקור תכופים יותר אפילו יום יומיים, בנוכחות המבקש אם צריך, לגבי הילד (קטין 2). אשר ל'הכרזת הנזקקות' עמדת ב"כ המשיבה היתה חד משמעית - אין כל צורך בהכרזת הילדים כנזקקים. 5. טרחתי ופרטתי את האירועים אשר הביאו את הקטינים עד הלום מאז מאי 1998. דומה שאין, ולא יכולה להיות מחלוקת על כך, כי במהלך התקופה האמורה נשקפה לקטינים סכנה אשר הצדיקה פעמיים הוצאת צווי חירום כנגדם, פעמיים עת היו תחת השגחתה ומשמורתה של המשיבה. נוכח הדוחו"ת שהוצגו בפני ביהמ"ש לנוער ובימ"ש זה, ראויה פעילותם של פקידי הסעד לדיון והייתי מוסיף ואומר שאלמלא פעולתם המהירה ופקוחם המתמשך על הקורה את הקטינים, יתכן ומצבם לא היה שפיר כפי שהוא כעת. בנסיבות שפורטו בדוחו"ת ובתסקירים שהוגשו לביהמ"ש לנוער ולבימ"ש, זה לאור העובדות שנפרשו בפני ולאחר ששמעתי באריכות את טעוני הצדדים ופקידת הסעד שוכנעתי כי יש לקבל את המלצתם בכל הנוגע למסירת המשמורת הזמנית בקטינים לייד המבקש/אביהם. סבור אני שכעת כשהקטינים מצאו את מקומם לאחר מסכת העברות: מהוריהם למשפחת קלט, בחזרה לאם, חלק מהזמן אצל הסבתא, ושוב האב, ושוב משפחת קלט וכעת האב - די בכך. מקבל אני את עמדת פקידת הסעד לפיה ראויים הקטינים הללו לאי של יציבות אותו הם מצאו אצל אביהם וכי כל שינוי במצב זה יביא לערעור מחודש במצבם. לא נעלמה מעיני מצוקתה של המשיבה אשר בטוחני כי אוהבת היא את ילדיה ורוצה היא בטובתם. יחד עם זאת, בטובתם של הקטינים מדובר ועם כל הכאב והצער שניתן להביע כלפי המצב אליו נקלעה האם, מחייבות העובדות שנפרשו בפני להשאיר את הקטינים במשמורתו של אביהם - המבקש. 6. א. אשר להסדרי הראיה, אינני רואה מקום להתערב בהמלצות פקידת הסעד בעניין זה. ב. סבורני כי מערכת היחסים הקיימת כיום בין המשיבה לילד (קטין 1) אינה מאפשרת הסדרי ביקור של יותר מיום אחד בשבוע. הרחבת הסדרי הביקור מן הראוי שתעשה בהדרגה תוך פיקוח צמוד של פקידת הסעד כדי למנוע התפתחות מצב של 'סרבנות קשר' שיתכן שאת ניצניה אנו רואים כעת. בענין זה מן הראוי שהמשיבה תקבל עליה את הדין בהבנה ובאהבה ותשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים/טיפוליים מתוך מטרה משותפת אחת לכולם, לשפר את הקשר בינה ובין קטין 1 ולהעמיקו לאט לאט ועל בטוח. ההמלצה לקיים את הבקור במרכז הקשר מקובלת עלי שכן הבקור יתבצע תוך הדרכה, וצפיה של פקידת הסעד על האינטראקציה בין המשיבה וקטין 1, צפיה אשר תביא להפקת לקחים ולהמלצות טיפוליות אשר יקרבו את המטרה המשותפת של העמקת הקשר. ג. אשר לקטין 2, תוכל המשיבה להתראות עימו 3 פעמים בשבוע במעון בין השעות 11:00 - 10:00 ופעם נוספת המרכז הקשר יחד עם הבן (קטין 1). בהמלצה זו איננו מוצא כל דופי ויש בה בנסיבות הקיימות, משום הסדרי ראיה סבירים בין המשיבה וילדיה, באין בטחון, כי מצבה של האם יציב והיא עדיין מתקשה בתפקודה. הצעתו של ב"כ המשיבה לפיה המפגש יהיה יומיומי בנוכחות האב אינה נראית לי בשל מערכת היחסים שלטענת האם היא שהביא להתמכרותה לטיפה המרה. 7. א. אך בכך לא תמה מלאכתי. עדיין נותרה השאלה האם מן הראוי בנסיבות עסקינן להיעתר לבקשת פקידת הסעד להכרזת הקטינים כנזקקים? ב. קטין הוא "נזקק" כשנתקיים בו אחד מאלה המפורטים בס' 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960. (להלן: "החוק"). ג. פקידת הסעד תמכה את בקשתה בס' 2 (2) ו - 2 (6) לחוק. ד. ס' 2 (2) לחוק קובע: "האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה". אינני סבור שהאמור בסעיף זה התקיים ב"אחראי" במקרה שלנו. המבקש, אביהם של הקטינים הוכר ע"י פקידת הסעד כבעל מסוגלות הורית והומלץ על קביעת המשמורת בקטינים לידיו. לא שמעתי מפקידת הסעד טענה כלשהי שהמבקש/האב אינו מסוגל לטפל בילדים או להשגיח על הקטינים או שהוא מזניח את הטיפול בהם או את ההשגחה עליהם והייתי אומר ההיפך. ס' 2 (6) לחוק קובע: "שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת". מהעובדות שנפרשו בעיני השתכנעתי כי הקטינים היו במצב בו שלומם הגופני והנפשי נפגע ואין צורך להכביר במילים בענין זה מעבר למה שנאמר לעיל. סבור אני כי במערכת היחסים הקיימת כיום בין המרכיבים השונים של התא המשפחתי, ובפרט בין בני הזוג שטרם התגרשו, טרם הושלם השיקום הנפשי של הקטינים ושלומם הגופני ו/או הפיזי עלול להפגע אם לא תהא יד מכוונת ומפקחת עליהם וזאת מבלי לפגוע במסוגלותו של המבקש לדאוג ו/או לסייע בכך. בתשובה לשאלת בית המשפט הסבירה פקידת הסעד המחוזית כי בהכרזת נזקקות, אפשרויות הפקוח וההתערבות של שרותי הרווחה טובים יותר, מה גם שמי שהיה מעורב עד כה בקורה את המשפחה היו פקידי הסעד לפי חוק הנוער ולא פקידי סעד לסדרי דין. זאת ועוד, לדבריה, פקידת סעד לפי חוק הנוער יכולה לקבל החלטות לפי חוק הנוער ללא תלות במערכת היחסים שבין ההורים או בהסכמות שלהם. על מנת לקדם את הענין הצעתי לפקידת הסעד ולב"כ הצדדים לשמוע כבר בישיבה זו מה הם דרכי הטיפול המוצעים ונעניתי בחיוב. פקידת הסעד הודיעה לי כי מבחינת דרכי הטיפול מבקשת היא צו השגחה לשנה. לסוג זה של דרך טיפול הסכים גם ב"כ המשיבה. בנסיבות אלה נראה לי לנכון להכריז על הקטינים כנזקקים, ליתן צו השגחה ל - 6 חודשים, ולקבוע ישיבת מעקב נוספת כשעד לאותו מועד יומצא תסקיר עדכני ע"י פקידת הסעד. 8. סוף דבר נפסק כדלקמן: א. המשמורת הזמנית בקטינים תהיה בידי אביהם. ב. המשיבה, אמם של הקטינים, תפגש עם הקטינים על פי הסדר כדלקמן: עם הבן (קטין 1) פעם בשבוע ביום ג', במרכז הקשר. עם הילד (קטין 2) פעם בשבוע ביום ג', במרכז הקשר יחד אם אחיו, וכן 3 פעמים נוספות בשבוע במעון בו הוא מתחנך בין השעות 10:00-11:00. פקידת הסעד תקבע את הימים של המפגש במעון ואת שעות הפגישה במרכז הקשר. ג. אני מכריז על הקטינים כקטינים נזקקים ואני מאשר מתן צו השגחה לגביהם למשך ששה חודשים מהיום בהתאם לסעיף 3 (3) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960. אני מורה להורי הקטינים, המבקש והמשיבה לשתף פעולה עם פקידת הסעד ועם כל גורם טיפולי או חינוכי אחר שיהא מטעמה. אני מורה למבקש להקפיד להביא את הילד (קטין 1) לשיחות אצל העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה ומורה לאם להקפיד על ביצועם של הסדרי הראיה שנקבעו. ד. החלטתי בענין המזונות, אשר נתנה תוקף של החלטה להסכמות הצדדים בענין זה בהסכם הגירושין מבוטלת. ה. המזכירות תקבע מועד לדיון במחצית השניה של חודש יוני 1999. ו. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. נוערצווים