להלן פסק דין בנושא עיקול כספי עזבון בתביעת מזונות: פסק דין 1. בפני תובענה למזונות של אשה ובת מהבעל/האב - הנתבע. 2. התובענה הוגשה ביום 15.9.98. 3. בתובענה עתרה התובעות לחיובו של הנתבע: א. במזונות זמניים וקבועים המשולמים מדי חודש בחודשו בסך' של 3,900 ש"ח לחודש (לאחר ניכוי השתכרות אשה(. ב. במזונות העבר של הבת הקטינה מיום לידתה (לפי סכום מינימלי של 2,500 ש"ח לחודש) - סך של 105,000 ש"ח. 4. א. עובר להגשת התובענה הגישו התובעות בקשה להטלת עיקול זמני על כספים המגיעים לנתבע בעזבון אביו המנוח, אצל עו"ד המשמש כמנהל עזבון המנוח - אביו של הנתבע. (להלן: "המנוח"). ב. ביהמ"ש נעתר לבקשה בהחלטה מיום 20.9.98. 5. ביום 20.8.98, עובר להגשת התובענה, חתם הנתבע על שטר המחאת זכות לפיו העביר לאשה את מלוא הכספים המגיעים לו מעזבון אביו המנוח. 6. א. ביום 7.10.98 הוגשה לתיק ביהמ"ש בקשה של מנהל עזבון המנוח בה נתבקשתי ליתן הוראות כיצד לנהוג בחלקו של הנתבע בעזבון לאור העיקול הזמני שהוטל. ב. באותה בקשה התברר לי כי כנגד הנתבע מתנהל תיק הוצל"פ במסגרתו הוטל כנגד הנתבע, כחייב בתיק, עקול אצל מנהל העזבון (כצד ג'), על הכספים המגיעים לנתבע מעזבון המנוח עד לכיסוי חוב של 120,545 ש"ח. ג. בהחלטתי מיום 15.10.98 העברתי את הבקשה למתן הוראות לביהמ"ש המחוזי שם מתנהל עזבונו של המנוח, מכוח תקנה 56 (א) לתקנות הירושה , התשנ"ח - 1998. ד. יחד עם זאת, בקשה זו אשר הוגשה בפני, ממנה למדתי על בקשת העיקול, עוררה אצלי את החשד כי תביעת המזונות אינה אמיתית וכי היא הוגשה כדי לשחרר את הכספים של הנתבע בעזבון אביו מעולו של הנושה בתיק הוצל"פ הנ"ל ואולי גם מנושים נוספים. 7. לאחר מתן החלטתי זו הגיש הנושה בתיק ההוצל"פ תגובה לבקשה למתן הוראות וממנה התברר לי כי מנהל העזבון מונה בכלל בביהמ"ש לעניני משפחה בבאר-שבע וכי החוב אותו חייב הנתבע לנושה הינו חוב הנובע מפסק דין חלוט שהנתבע מתחמק מלקיימו זה 10 שנים. 8. א. התובענה למזונות וההזמנה לדין נמסרו לנתבע ביום 15.9.98 ע"י אלמונית וביום 18.10.98 הוגשה הבקשה הראשונה למתן פסק דין בהעדר הגנה ולאשור העיקול. לא נעתרתי לבקשה ונתתי אורכה לנתבע להגיש כתב הגנה, תוך שאני מורה להמציא לו את הבקשה וההחלטה, בה הדגשתי כי אם לא יוגש כתב הגנה ישקול ביהמ"ש מתן פסק דין בהעדר הגנה. ב. ביום 3.11.98 הוגשה בפני בקשה נוספת למתן פסק דין לאחר שהחלטתי הנ"ל בס"ק (א) נמסרה לנתבע ע"י אותה אלמונית, ביום בו ניתנה - 18.10.98. טרם החלטתי בבקשה בקשתי לדעת מי זו האלמונית אשר בצעה את המסירות. הבהרות לשאלה זו ניתנו לי ביום 11.11.98. ההבהרות שניתנו לי לא הניחו את דעתי והוריתי על ביצוע מסירה נוספת של ההחלטה מיום 18.10.98 ע"י פקיד ביהמ"ש. ג. ההחלטה אכן הומצאה לנתבע ביום 3.12.98, ובקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר הגנה הוגשה לביהמ"ש שוב, ביום 23.12.98. גם הפעם סרבתי למתן פסק הדין וכדי לשים קץ לפרשה הוריתי על הקדמת הדיון והזמנת התובעת להוכחת התביעה ליום 17.1.99. 9. בישיבת יום 17.1.99 התייצבה התובעת/האשה בפני ואמתה בדבריה את החשד שעלה מלפני עוד בתחילת ההליכים. כך אומרת האשה בחקירתה: "כדי לקבל מזונות הגשתי תביעה נגדו כדי להטיל עיקול על הכספים של עזבן אבא שלו, ולקבל משם את המזונות גם עבור העבר לילדה מאז שהיא נולדה". "הכסף מעוקל דרך צד ג'". "ולי יש עיקול משלי והעיקול שלי גובר ואני מפנה את ביהמ"ש לסעיף 76 (ב) לחוק ההוצאה לפועל". 10. כאן המקום לציין כי כל כתבי בית הדין, הוגשו ע"י האשה לביהמ"ש ע"י התובעת עצמה אמנם אך מנוסחים הם 'כמצוות פרקליטים מלומדה' מבלי לציין את שמו של עוה"ד שניסח אותם. טענותיה של האשה בפני בדבר עיקול צד ג' שהוטל להבטחת התביעה שלה ומעמדו ביחס לעיקול האחר תוך הפניה לסעיף 76 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, מלמדים על כך כי התובעת הודרכה לכל אורך הדרך ע"י איש מקצוע. ר' לענין זה הבקשה הנוספת למתן פסק דין ולאישור עיקול מיום 23.12.98. 11. העובדות המתוארות בכתב התביעה מעלות שאלות ותמיהות בנוגע לאמיתות התובענה: א. התובעת והנתבע נשאו במרץ 1994. ב. הקטינה נולדה בפברואר 1995. ג. אם נכונה הטענה כי מאז הנישואין הנתבע לא נשאו במזונות התובעים, מדוע לא טרחה התובעת להגיש לביהמ"ש תובענה למזונות כנגד הנתבע הסמוך על שולחנה, כשהיא במשכורתה הדלה, המהווה פחות ממחצית הצרכים שפרטה, מפרנסת את כל המשפחה? ד. התובענה הוגשה בסמוך לפטירת אבי הנתבע לאחר שהנתבע חתם על שטר המחאת זכות של הכספים המגיעים לו מעזבון אביו, לידי התובעת. ה. התובעת עותרת לחיוב הנתבע במזונות העבר מאז לידת הקטנה בסך 105,00 ש"ח. עיתוי הגשת התובענה והעתירה לתשלום חוב עבר באו לעניות דעתי במטרה אחת לנסות ולשבש בדרך משפטית הליכי משפט חוקיים שמנהל צד ג' (או יותר) כנגד הנתבע לגביית חוב שמגיע לו ממנו. ו. הנתבע כמובן לא טרח להגיש כתב הגנה ובחר להתעלם לחלוטין מהחלטת ביהמ"ש בה הובהר לו שינתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. דומה שהוא המתין למתן פסק דין שכזה, שהרי יש בו בפסק דין זה כדי לשרת את מטרותיו. 12. א. בנסיבות ברורות אלה אין בדעתי להיעתר לעתירה לחיוב הנתבע במזונות העבר של הקטינה מאז לידתה, גם אם ההלכה המשפטית מכירה (בנסיבות מסויימות) באפשרות למתן סעד שכזה לילד שאינו מן הפנויה. ב. בעיית זכות ל"מזונות לשעבר" של קטין, היינו זכותו של קטין לקבלת מזונות גם לתקופה שקדמה להגשת התביעה, נידונה בהרחבה בע"א 366/77, פלוני נ' פלונית , ל"ד (1), 234 תוך הפניה מתאימה למקורות ההלכתיים בדין העברי החל במקרה שלנו. ג. על פי ההלכה, קיימת זכות תביעה ל"מזונות לשעבר" של קטין אלא שזכות תביעה זו לא מוקנית לקטין, אשר במשך השנים עד להגשת התביעה, קיבל את מזונותיו מאמו או מכל אדם או מוסד אחר. לקטין אין כל עילה לתבוע סכומי מזונות אלה מאביו, שהרי יסודה של תביעת מזונות לשעבר הוא תשלום חובו של האב שעליו מוטל החיוב לזון את הקטין, ובמקרה זה הקטין קיבל את מזונותיו מאחרים והוא עצמו לא הוציא כלום על כך. זכות התביעה תעמוד לאותם אחרים ששילמו עבור הקטין את מזונותיו. (ר' לענין זה גם ע"א 364/62, דגני נ' דגני , י"ז 1989 בע' 1995-1994 מפי השופט לנדוי המביא בהסכמה מת"א 3943/59, שמש נ' שמש פס"מ ל' (1962), 292 וכן ע"א 1375/93, אבוטבול נ' אבוטבול נ (1), 215). ד. כאשר אותו "אחר" שנשא במזונותיו של הקטין הינו האם, הרי שאם באם נשואה מדובר, קיימת ההנחה לגביה שמחלה וויתרה על סכום המזונות שהוציאה. ההנמקה לכך היא שבזוג נשוי, אפילו יש קטטה ביניהם "דרך נשים היא לגלגל עם בעליהן" והוצאות שמוציאה היא מרכושה לצורך פרנסתה או פרנסת ילדיה, מוותרת היא עליהם. (ר' בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר ע', ס"ק כ"ט ותשובות מהרש"ם ת"ב רל"ו , וכן שרשבסקי, דיני משפחה, מהדורה רביעית, עמ' 376-377). חזקת מחילה זו, שאינה קיימת באשה גרושה או באשה שלא נישאה מעולם לאבי הקטין, ניתנת לסתירה אם האם גילתה דעתה שמתכוונת היא לדרוש סכום זה מבעלה או שנסיבות הענין מלמדים שהיא לא התכוונה למחול ולוותר על הוצאותיה אלה. (ר' תיק תשי"ד 1529/, א' נ' ב' , 234). ה. בתובענה שבפני טוענת האם, (התובעת 2), כי היא נשאה במזונותיה של הקטינה, (התובעת 1), ושל עצמה, מאז נישואיה ולידת הקטינה. (ס' 3 לכתב התביעה). בסעיף 7 לכתב התביעה טוענת האם, כי חובו של הנתבע/האב "בעבור התובעת 1 מאז שנולדה 24/2/1995 ועד יום הגשת התביעה... מסתכם ב - 105,000 ש"ח". טענה זו מלמדת אותנו כי את חוב העבר תובעת הקטינה עצמה ולא האם כהחזר הוצאות שהוציאה עבורה. בס' 10 (ב) לכתב התביעה עותרת האם בשמה ובשם הקטינה לתשלום מזונות העבר כמפורט בסעיף 8 לכתב התביעה (צריך להיות סעיף 7) - אותו סעיף המלמד אותנו כי התובעת היא הקטינה ולא האם. ו. זאת ועוד, בחקירתה בפני ביום 17.1.99 אומרת התובעת מפורשות כי היא רוצה לקבל מזונות "גם עבור העבר לילדה מאז שהיא נולדה", ודוק! לילדה ולא כהחזר הוצאות שהיא הוציאה עבורה. ז. מכיון שכך, בענין שלפנינו, בו הוגשה התביעה על ידי הקטינה, אם כי באמצעות האם דינה של תביעה זו של הקטינה להדחות. (ר' ע"א 366/77, פלוני נ' פלונית שם בע"מ 237 למעלה). ח. אוסיף ואומר שגם אם היתה עתירה של האם לתשלום חוב זה לה כהחזר הוצאות, הרי שלא שוכנעתי בנסיבות הענין שהיא לא מחלה ולא וויתרה על החזר הוצאות אלה ואף לא נטען כך בפני, משום הנסיבות המחשידות שתביעה זו לא היתה באה לעולם אלמלא מותו של המנוח וזכייתו הצפויה של הנתבע בחלק מעזבונו. 13. א. אשר למזונות מיום הגשת התביעה - הנתבע לא הגיש כתב הגנה והוא היה מודע לאפשרות של מתן פסק דין כנגדו בהעדר. אם בחר בכך אין כל סיבה שלא להיעתר לתובענה, בהתאם לתקנה 97 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. ב. צרכי הקטינה, בת 4 שנים, פורטו על דרך ההגזמה והועמדו, בסעיף 5 לכתב התביעה על 3,375 ש"ח לחודש - יותר מצרכי אימה שפורטו בס' 6 לכתב התביעה (בטעות נרשם התובעת 1 שם צריך להיות התובעת 2). בנסיבות המיוחדות של הענין החלטתי לחקור את האם אשר טענה כי הילדה בגן טרום חובה בעלות 625 ש"ח לחודש (לא הוצג אישור בפני) וכי היא נזקקת למטפלת בעלות של 600 ש"ח הוצג אישור). מאחר ולא הוגש כתב הגנה הרי שעלי לקבל נתונים אלה למרות שבכתב התביעה אין דרישה לעלות מטפלת אלא מעון וגן ילדים. לסכום האמור (שבמשך הזמן ילך ויפחת שכן הקטינה תכנס בשנה הבאה לגן חובה כך שבדעתי לפסוק חלק ממנו בלבד) בדעתי להוסיף סכום של 1,000 ש"ח להוצאותיה האחרות. לא הובהר לי משמע "הוצאות מדור סכום מינימלי 700 ש"ח" שהרי אין הוצאה של שכירות כי הקטינה והאם מתגוררים בבית האם מלפני נישואיה (ס' 3 לכתב התביעה). רכיב המזון 1,000 ש"ח נראה לי מוגזם ומופרך על פניו שהרי לא יתכן שילדה בת 4 אוכלת באותו סדר גודל של אימה (ר' ס' 6 (א) לכתב התביעה). 14. אשר לתביעת המזונות של האשה, התובעת 2, הרי שהיא "יוצאת מעשי ידיה תחת מזונותיה". בכתב התביעה עתרה היא לניכוי הכנסתה מסכום המזונות שדרשה (ס' 6 לכתב התביעה). בישיבת יום 17.1.99 הציגה בפני תלושי שכר על 3,250 ש"ח נטו לחודש. בנסיבות אותן העליתי לעיל ההפרש של 175 ש"ח לחודש להשלמת צרכיה אינו מצדיק היעתרות לתביעתה. 15. אשר לאישור צו העיקול - צו עיקול בתביעת מזונות לא יעלה על סכום מזונות הנתבע לתקופה של שנתיים ואולם יכול ביהמ"ש, מטעמים מיוחדים שירשמו, להורות אחרת. ההוראה האחרת, כך אני מבין אותה, היא לענין התקופה (וממילא לענין סכום העיקול) דהיינו, יכול ביהמ"ש להטיל עיקול לתקופה העולה על שנתיים ימים (אך לא פחות מכך) במכפלת סכום המזונות הנתבע. כל זאת באשר לצו העיקול הזמני. שונים הם פני הדברים עת מתבקש ביהמ"ש לאשר את צו העיקול הזמני שניתן. תקנה 372 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת: "זכה התובע בתביעתו יאשר ביהמ"ש או הרשם בפסק הדין את העיקול הזמני ויחייב את הנתבע בהוצאות העיקול הזמני". שקלתי אם לא יהא זה מן הראוי לסטות מהוראת תקנה 372 הנ"ל, מכוח סמכותי על פי תקנה 258 ב (ג) לתקנות וזאת לאור הנסיבות של המקרה והספק באמיתותה של התביעה, ולא לאשר את העיקול הזמני. על אף התלבטותי ומאחר ומדובר במזונות קטינה, החלטתי לאשר את העיקול הזמני עד לגובה המזונות שנפסקו לקטינה (ולא אלה שנתבעו) בסכום כולל שלא יעלה על שנתיים ימים. (ר' תקנה 258 י"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). 16. סוף דבר - א. התובענה של התובעת 2 למזונות, נדחית. ב. 1. הנתבע ישלם למזונות הקטינה התובעת 1, דמי מזונות בס"ך של 2,000 ש"ח לחודש החל מיום הגשת התביעה 15.9.98 ובכל 15 לחודש. (להלן: "דמי המזונות"). 2. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עידכון אחת לרעותה. 3. המדד הבסיסי לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש דצמבר 98 כפי שפורסם ביום 15.1.99. 4. כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל. 5. הנתבע יהא זכאי לנכות כל סכום ששילם לידי התובעת 2, כמזונות עבור הקטינים, בגין תקופת החיוב. 6. סכומי המזונות אשר הצטברו לחובת הנתבע, מיום 15.9.98 ועד היום, ישולמו ע"י הנתבע בחמשה תשלומים חודשים שווים ורצופים החל מהתשלום הראשון למזונות ויחד עימו - 15.2.99. 7. קיצבת הילדים של המ.ל.ל. תיתווסף לדמי המזונות התשולם לידי התובעת 2, עבור התובעת 1. ג. אני מאשר את צו העיקול הזמני שניתן במסגרת ההליכים בתיק זה עד לסכום של 48,000 ש"ח. ד. בנסיבות הענין אינני רואה מקום לחייב את הנתבע בהוצאות. עיזבוןעיקולמזונות