טענתם המרכזית של התובעים הנה, כי התחייבות אם התובעים לשיפוי האב באם תוגש תביעה להגדלת מזונות מטעם הקטינים הותנתה בהסכם בקיום חיוביו הכספיים של האב, ומאחר שהאב הפר את חיוביו, דין ההתחייבות ליפול, וכך גם דין הערבות. סעיף שיפוי וערבות בהסכם פס"ד קוט (ד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פד"י לח(3) 197) הנו פסק הדין המרכזי, העוסק בסוגיית סעיפי השיפוי בהסכמים בין הורים הנוגעים למזונות קטינים. עד לפס"ד קוט ההלכה הנוהגת הייתה, כי דין סעיפי השיפוי להתבטל, ועמם ערבות הערבים. (ר' פס"ד בראור לעיל, פס"ד סער לעיל, ע"א 716/81 לוי נ' לוי, פד"י לז(4) 132, ע"א 49/82 מהגר נ' גואלי, פד"י לח(1) 555). עפ"י המגמה החדשה, כפי שנקבעה בפס"ד קוט, יש ליתן תוקף מלא לסעיפי השיפוי בהסכמים בין בני"ז, ברם, כדי למנוע פגיעה בטובת הקטינים, יש לדחות את מימושם של סעיפי השיפוי עד אשר האשה - החייבת תעשיר או עד שיבגרו הקטינים. לעומת חובת השיפוי של האם, חובת הערבים אינה נדחית כלפי הנושה - האב, וזה רשאי להיפרע מן הערבים לאלתר. יחד עם זאת, השופט ברק בפס"ד קוט הותיר פרצה לעניין תוקפם של סעיפי השיפוי:- "התפיסה היא, שחובתה החוזית של האשה לשפות את בעלה קיימת ושרירה, אלא אם כן עפ"י דין החוזים הכללי יש פגם בכריתת החוזה או שהחוזה בטל בשל תקנת הציבור (הדגשה שלי - ו.פ)" (שם, פסקה 16 לפסק דינו של השופט ברק). כעשור אח"כ קבע השופט שמגר בפרשת פייר, כי: - "חוזה בין הורים, הפוטר הורה מכל אחריות כלפי ילדו בכל הנסיבות על שינוייהן האפשריים, ואשר תוצאתו המסתברת היא פגיעה משמעותית בקטין ובזכויותיו, יכול להיפסל מטעמים שבתקנת הציבור" (ע"א 5464/93 פייר נ' פייר, פד"י מח(3) 857, 862). המערכת המשפטית לא שקטה על שמריה, ובתיהמ"ש, כל מקרה עפ"י נסיבותיו, חזקו גישה זו וקבעו סייגים לתחולת סעיפי השיפוי, מן הטעם של תקנת הציבור. (ר' תמ"א (י-ם) 795/96 זוהר נ' זוהר, דנ-מח נ"ו(5) 947, תמ"ש (ת"א) 65010.1/96 טהרני נ' גולן (לא פורסם), תמ"ש (י-ם) 5971/97 פלונים נ' אלמוני (לא פורסם), תמ"ש (י-ם) 24590/98 אניסימוב נ' אניסימוב (לא פורסם), תמ"ש (י-ם) 26010/97 פלוני נ' אלמונית (לא פורסם). להלן פסק דין בסוגיית סעיף שיפוי בהסכם גירושין: פסק דין 1. מבוא בפני תביעה למזונות קטינים, אותה הגישו תובעים 1,2 (להלן: "הקטינים") כנגד אביהם - הנתבע (להלן: "האב" או "הנתבע"), ותביעה שכנגד - הודעת צד ג', אותה הגיש האב כנגד אם הקטינים ושני ערבים להתחייבויותיה כלפיו (תמ"ש 71460.1/99). 2. העובדות הצריכות לעניין התובעים, ילידי 92 ו94- בהתאמה, הנם ילדיהם המשותפים של הנתבע ושל צד ג' מס' 3 - האם (להלן: "ההורים"). הוריהם לא נישאו וחיו כידועים בציבור תחת קורת גג אחת. ביום 4.2.96 חתמו ההורים על הסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פס"ד בתיק מ.א. 329/96 בביהמ"ש המחוזי בחיפה (להלן: "ההסכם"). עפ"י 4.1 להסכם: - "האב מתחייב לשלם לאם מידי חודש סך של 507 ש"ח עבור כל אחד מהילדים בגין מזונות". הסך 507 ש"ח משוערך להיום מגיע לכ590- ש"ח. עפ"י סע' 5.1 להסכם: - "בנוסף לדמי המזונות החודשיים ישתתף האב במחצית מעלות ההוצאות הבאות, אם ישולמו ע"י האם: א. חוג אחד לכל ילד. ב. ספרים, ציוד והוצאות לגן הילדים או לבית הספר, על-פי רשימת חובה שתוגש ותידרש על-ידי בית הספר או הגן. ג. טיפולי שיניים. ד. עלויות טיפולים רפואיים חריגים שלא יכוסו ע"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי". עפ"י סע' 6 להסכם: - "האב מתחייב לפעול ולממש את זכויותיהם של הילדים בחברת "אגד" ו/או בכל חברה ו/או תאגיד הקשורים ב"אגד" וזאת מכוח חברתו בקואופרטיב". עפ"י סע' 8 להסכם: - "8.1 - בחתימתה על הסכם זה, בכפוף למילוי התחייבויותיו של פ., מתחייבת בזה נ. שלא לתבוע מפ. בשום זמן, לא בשמה ולא בשם הילדים, הגדלת זכום המזונות ו/או תוספת של שהיא לדמי המזונות ו/או התשלומים האחרים שבהם מחויב פ. עפ"י הסכם זה. ... 8.3 - נ. מוסיפה ומתחייבת בזה לשפות את פ. במלוא הסכומים בהם יחוייב, אם יחוייב, בגין הגשת תביעות מהסוג האמור, או כל תביעה אחרת שתביא לחיובו בתשלום כלשהוא מעבר למוסכם בהסכם זה. 8.4 - לצורך הבטחת האמור בסעיף 8.3 לעיל תמציא נ. שני ערבים טובים לשביעות רצונו של פ., אשר יחתמו כערבים להתחייבויותיה של נ. על ההסכם... ובחתימתם כאמור הם יתחייבו לשפות את פ. בגין כל סכום נוסף שבו הוא יחוייב כלפי נ. ו/או הילדים והחורג מהמוסכם על פי הסכם זה. ...". הערבים, מר א. וגב' ס. (להלן: "הערבים"), חתמו על "כתב ערבות ושיפוי", עפ"י ההסכם. ביום 22.6.99 הגישו הקטינים את התביעה שבפני לביהמ"ש למשפחה בחיפה, ומשם הועבר התיק לבימ"ש זה. ביום 6.9.99 הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד הערבים, וכנגד אם התובעים. 3. טענות התובעים לטענת התובעים, התחייבות האם להימנע מהגשת תביעה בשמה ובשם הילדים, עפ"י סע' 8 להסכם, הנה "בכפוף למילוי התחייבויותיו של פ. (האב)". לטענתם, התחייבויות האב נקבעו בסע' 4-6 להסכם (פרט לתשלום המזונות, התחייב האב לשלם, בין היתר, תשלומי אגרות, חוגים, חיסונים, בדיקות עיניים, טיפולי שיניים, מימוש זכויות ב"אגד"), ומאחר שהאב נמנע מלקיימן, פטורה האם מהתחייבותה להימנע מהגשת תביעה להגדלת מזונות הקטינים בשמם, ומהתחייבותה לשיפוי האב. כן פטורים הערבים מחובת הערבות שנטלו על עצמם. עפ"י עדותה של אם התובעים: - "בשנתיים לאחר הפירוד ביני ובין פ. ביקשתיו לשלם תשלומים שונים לרבות תשלומי שיניים ותשלומים אחרים אך הוא סירב באופן שיטתי כך שנמאס לי לבזות את עצמי בבקשות חסרות תוחלת". (סע' 8 לתצהיר עדות ראשית של התובעים). התובעים צרפו לתצהירם קבלה בסכום של 1,150 ש"ח בגין טיפול שיניים של תובע מס' 1; קבלות בגין הוצאות לימוד לרבות ספרים, ציוד לביה"ס, בגדי ביה"ס בסך כולל של 774 ש"ח ; קבלה בגין בדיקה אורטופדית של תובע מס' 1 על סך 85 ש"ח וכן קבלה בגין עדשות ראיה עבור תובע מס' 1 על סך 80 ש"ח. לחילופין טוענים התובעים, כי אף אם ייקבע כי הנתבע עמד בהתחייבויותיו עפ"י ההסכם, הרי שאין מקום לממש את סעיפי השיפוי והערבות משום שסכום המזונות הקבוע בהסכם נמוך מן הצרכים הבסיסיים של הקטינים, מקפח את התובעים ועל כן מנוגד לתקנת הציבור. לדידם של התובעים, הנתבע ניצל לרעה את חולשתה של אם התובעים והכתיב תנאים בלתי סבירים בהסכם. אם התובעים העידה בחקירתה: - "הייתה לנתבע שליטה עלי, שליטה נפשית, והאיומים לאורך כל המהלך של ביצוע ההסכם, ופשרות בעניין הרכוש והילדים, זה הגיע לאיומים שייקח לי את הילדים, גם לאיומים שישב בכלא 40 שנה ולא ישלם שקל, זו הייתה מלחמה פסיכולוגית ש"את לא תסתדרי, אף אחד לא יעזור לך" (שידע שאני לבד במערכה, ללא הורים, ללא תומכים), שראיתי שיגיע לפגיעה בילדים, אמרתי קח הכל, אך את הילדים לא תיקח ממני" (עמ' 2 לפרוטוקול). אף על פי שהתובעים מבססים תביעתם על פסיקה, לפיה יכולים ילדים לדרוש את מזונותיהם גם ללא שינוי כלשהו בנסיבות, במקביל הם טוענים, מבלי לגרוע מהאמור, כי חל שינוי בנסיבות מאז מתן פסה"ד, בו אושר ההסכם. 4. טענות הנתבע לטענת הנתבע, סכום המזונות אשר נקבע בהסכם התבסס על התחייבותו לקחת על עצמו חובות משותפים שלו ושל אם התובעים בגין עסק שהוקם ע"י שניהם, ובשל כך שיעור המזונות נמוך. לגופו של עניין טוען הנתבע, כי לא קיבל פניה מאם התובעים להשתתף בהוצאות להן התחייב עפ"י ההסכם, לא בכתב ולא בע"פ, וכי את הקבלות אותן הציגה אם התובעים בביהמ"ש, ראה לראשונה ביום הצגתם בפני ביהמ"ש. לחילופין טוען הנתבע, כי באם קיבל פניות שכאלה, הרי שנענה לפניות והשתתף בכל הדרישות (הנתבע צרף לכתב הגנתו קבלות, לפיהן שילם סך 180 ש"ח לטיפולי שיניים של תובע מס' 1). בחקירתו העיד הנתבע: - "ש. נ. אומרת - אתה לא שילמת את התשלומים הנוספים - שנקבעו בהסכם הגירושין, למשל תשלום עבור טיפולי שיניים, שהיא הציגה תשלומים ע"ס 900 ש"ח, ואתה מדבר על תשלומים נמוכים, אך איך זה עומד בקנה אחד? אתה ממנת מחצית מתשלומי השיניים של הילדים. ת. את הנספח לתצהיר נ. ראיתי לפני שלושה ימים בפעם הראשונה. ש. ולפני כן לא הועלו בפניך כל דרישות? ת. בפירוש לא. ש. נ. טוענת - שפנת אליך כמה פעמים אך אמרת שאין לך כסף? ת. הפנייה היחידה הייתה בקיץ האחרון, ואז אמרתי לה שאני מאוד לחוץ כלכלית, ואז אמרתי לה שאני אסדיר את העניינים עם רופא השיניים. את טיפולי השיניים של בר שילמתי במלואם, הוצגו לי הקבלות לפני שלושה ימים ואני אשלם". (עמ' 7 לפרוטוקול). לעניין הזכויות ב"אגד", טוען הנתבע, כי זכויות תובע 1 מוסדרות, וכי תובעת מס' 2 טרם הגיעה לגיל בו מוסדרות הזכויות. 5. דיון טענתם המרכזית של התובעים הנה, כי התחייבות אם התובעים לשיפוי האב באם תוגש תביעה להגדלת מזונות מטעם הקטינים הותנתה בהסכם בקיום חיוביו הכספיים של האב, ומאחר שהאב הפר את חיוביו, דין ההתחייבות ליפול, וכך גם דין הערבות. לחילופין העלו התובעים טענה, כי חל שינוי בנסיבות, המצדיק את התביעה להגדלת המזונות. באותה נשימה, אך בחצי פה, העלו התובעים את הטענה, לפיה אין הם נדרשים להוכיח שינוי בנסיבות בתביעה מן הסוג הנדון. הלכה היא, כי: - "לעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם כן גילה הנתבע בפירוש או מכללא את הסכמתו לכך". ( ע"א767/77 בן חיים נ. י. כהן, פד"י לד(1) 572 ,564). לתביעה המונחת בפני יש להתייחס כאילו עילתה הגשת תביעת מזונות עצמאית של הקטינים. תביעה עצמאית למזונות קטינים הלכה היא, כי הסכמה בין הורים בנוגע למזונות ילדיהם אינה מחייבת את הילדים שלא היו צד להסכם, והילדים זכאים להגיש תביעה חדשה ועצמאית לביהמ"ש באמצעות אפוטרופסם. ההנחה היא, כי הילדים לא היו בראש מעייניהם של ההורים בחותמם על ההסכם. מאחר שזוהי תביעה חדשה, לא נדרש להוכיח שינוי נסיבות. (ר' ע"א 404/70 עברון נ' עברון, פד"י כה(1) 373, ע"א 109/75 אברהם נ' אברהם, פד"י כט(2) 690, ע"א 411/76 שר נ' שר, פד"י לב(1) 449, ע"א 51/81 בראור נ' בראור, פד"י לה(4) 231, ד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פד"י לח(3) 197, ע"א 413/85 רוט נ' רוט, פד"י מ(1) 835). המצב שונה כאשר טובתו של הקטין נבדקה והוכרעה ע"י ביהמ"ש לגופו של עניין, בנפרד מבחינת עניינם של ההורים החתומים על ההסכם. הכוונה לבחינה כוללת של ההסכם מזווית טובת הקטין, ולא רק מזווית של המזונות. (ר' פס"ד אברהם לעיל, ע"א 17/81 סער נ' סער, פד"י לו(3) 207, פס"ד בראור לעיל, ע"א 544/82 חממי נ' חממי, לח(3) 605, ע"א 328/84 צארום נ' צארום, לח(4) 136, ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, לח(2) 18, ע"א 6763/93 סורק נ' סורק, דנ-על מ' 919). המבחן אינו פורמאלי, אלא מהותי: - "אף אם הילד הוא צד פורמאלי לדיון, כל עוד לא נערך דיון נפרד בעניינו של הילד לגופו, שלא בקשר עם עניינם של ההורים - הרי שאינו קשור לפסק המזונות" (מבחנו של הש' שינבוים בפרשת גלבר לעיל). ההסכם נשוא התביעה דנן אושר, כאמור, בביהמ"ש המחוזי, וניסוח האישור הנו כדלקמן: - "הנני מאשר את ההסכם המצורף לבקשה ונותן לו תוקף של פסק-דין" (ההסכם ואישורו מופיעים כנספח לכתב התביעה) לפיכך, אתייחס לתביעת הקטינים כתביעה עצמאית ראשונה, אשר אינה מטילה חובה להוכחת שינוי נסיבות, וזאת מן הטעם, כי ביום אישור ההסכם לא נערך דיון ענייני בשאלת מזונות הקטינים, עפ"י טובתם, בנפרד מבחינת עניינם של ההורים. סעיף שיפוי וערבות בהסכם פס"ד קוט (לעיל) הנו פסק הדין המרכזי, העוסק בסוגיית סעיפי השיפוי בהסכמים בין הורים הנוגעים למזונות קטינים. עד לפס"ד קוט ההלכה הנוהגת הייתה, כי דין סעיפי השיפוי להתבטל, ועמם ערבות הערבים. (ר' פס"ד בראור לעיל, פס"ד סער לעיל, ע"א 716/81 לוי נ' לוי, פד"י לז(4) 132, ע"א 49/82 מהגר נ' גואלי, פד"י לח(1) 555). עפ"י המגמה החדשה, כפי שנקבעה בפס"ד קוט, יש ליתן תוקף מלא לסעיפי השיפוי בהסכמים בין בני"ז, ברם, כדי למנוע פגיעה בטובת הקטינים, יש לדחות את מימושם של סעיפי השיפוי עד אשר האשה - החייבת תעשיר או עד שיבגרו הקטינים. לעומת חובת השיפוי של האם, חובת הערבים אינה נדחית כלפי הנושה - האב, וזה רשאי להיפרע מן הערבים לאלתר. יחד עם זאת, השופט ברק בפס"ד קוט הותיר פרצה לעניין תוקפם של סעיפי השיפוי:- "התפיסה היא, שחובתה החוזית של האשה לשפות את בעלה קיימת ושרירה, אלא אם כן עפ"י דין החוזים הכללי יש פגם בכריתת החוזה או שהחוזה בטל בשל תקנת הציבור (הדגשה שלי - ו.פ)" (שם, פסקה 16 לפסק דינו של השופט ברק). כעשור אח"כ קבע השופט שמגר בפרשת פייר, כי: - "חוזה בין הורים, הפוטר הורה מכל אחריות כלפי ילדו בכל הנסיבות על שינוייהן האפשריים, ואשר תוצאתו המסתברת היא פגיעה משמעותית בקטין ובזכויותיו, יכול להיפסל מטעמים שבתקנת הציבור" (ע"א 5464/93 פייר נ' פייר, פד"י מח(3) 857, 862). המערכת המשפטית לא שקטה על שמריה, ובתיהמ"ש, כל מקרה עפ"י נסיבותיו, חזקו גישה זו וקבעו סייגים לתחולת סעיפי השיפוי, מן הטעם של תקנת הציבור. (ר' תמ"א (י-ם) 795/96 זוהר נ' זוהר, דנ-מח נ"ו(5) 947, תמ"ש (ת"א) 65010.1/96 טהרני נ' גולן (לא פורסם), תמ"ש (י-ם) 5971/97 פלונים נ' אלמוני (לא פורסם), תמ"ש (י-ם) 24590/98 אניסימוב נ' אניסימוב (לא פורסם), תמ"ש (י-ם) 26010/97 פלוני נ' אלמונית (לא פורסם). 6. ומן הכלל אל הפרט ההסכם נשוא הדיון קבע, כי על האב לשלם למזונות כל אחד משני הקטינים סך 590 ש"ח לחודש. סכום זה נמוך לפי כל קנה מידה, ואינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה, שקבעה כי הסכום המינימלי הדרוש לצרכי קטין, שאינו דורש הוכחה הנו 800-850 ש"ח לחודש (ר' עמ"ש 38/96 משולם (לא פורסם) - נכון ליום פסה"ד - כיום למעלה מ1,000- ש"ח לחודש). סעיף השיפוי בהסכם קבע, כי האם מתחייבת לא לתבוע מן האב כל תוספת שהיא לדמי המזונות שנקבעו בכל עת. כן התחייבה האם לא לתבוע מן האב את הוצאותיה בעבר ובעתיד בגין גידולם וחינוכם של הילדים. מילים אחרות, התחמקות האב מתשלום מזונות לילדיו, פרט לסכום שנקבע בהסכם, הינה מוחלטת, וללא התחשבות בשינויים אפשריים בעתיד. כפי שמשתמע מעדותה של האם, חתימתה על ההסכם לא הייתה מתוך עמדה של כוח, והתחייבותה לשפות את האב לא נבעה מיכולתה הכלכלית הגבוהה לספק את כל צרכי ילדיה. מן האמור עולה, כי סעיף השיפוי כפי שהוא מנוסח בהסכם נוגד את תקנת הציבור, ועל כן דינו בטלות. משבוטלה התחייבות האם לשיפוי האב, הרי נפלה ערבות הערבים, וההודעה לצד ג' נדחית. (לעניין ביטול חבות הערב עקב ביטול חובת השיפוי, ר' ע"א 51/81 בראור לעיל). כל שנותר כעת, הוא לפסוק את מזונות הקטינים בתביעתם העצמאית. חובת האב במזונות הקטינים התובע מס' 1 יליד 24.12.92 - כבן 7.5. חובת האב במזונותיו הנה מ"תקנת חכמים". התובעת מס' 2 ילידת 16.11.94 - כבת 5.5, מ"קטני קטנים". חובת האב בסיפוק צרכיה ההכרחיים הנה מדין תורה - חובה אבסולוטית, אשר אינה תלויה בשום גורם שהוא. האב מחוייב בצרכים ההכרחיים של הקטינים, ואילו בצרכים שהם מעבר לצרכים הכרחיים מחוייבים שני ההורים באופן שווה, מדין צדקה, רק כאשר ידם משגת (היותם אמידים). (ר' ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר פד"י ל"ח(2) 14,20; ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז פד"י לו(3) 449, 456-457). גם נתבע שאינו עובד, אינו פטור ממזונות ילדיו. הדגש בפסיקה הושם על הבטחת צרכי הקטין, גם אם אלה אינם מותאמים להכנסת הנתבע, על מנת שלא תשלל זכות הקטין להבטחת קיומו. (לעניין זה ר' ע"א 436/89 יפרח נ' יפרח תק-על 90(2) 647; ע"א 160/89 אלבז נ' אלבז תק-על 90(2) 610; ע"א 4433/92 יוסופוב נ' יוסופוב 94(3) 939). לעניין שיעור המזונות, יש לגזור את סכום המזונות ההכרחיים עפ"י מעמדו הכלכלי של האב: - "קביעת דמי המזונות נעשית על יסוד הצבתם זה לצד זה של מספר נתוני יסוד אשר ביניהם קיימת בדרך כלל זיקה. כך חייב בית-המשפט לקבוע מה הם צורכיהם של הקטינים התובעים את מזונותיהם ומהו כושר השתכרותו של החייב במזונות, כדי שניתן יהיה לבחון נתונים אלה זה מול זה, ולקבוע על-פיהם את היקף חובתו של מי שחייב בתשלום המזונות". (ר' ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר פד"י לד(4) 499, 501-502; לאותו עניין ר' גם ע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס לד(4) 529) עם זאת, את יכולתו של האב לשאת במזונות יש לקבוע לא רק על-פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא גם ממקורותיו האחרים, ביניהם רכושו, לרבות דירה, כספים פנויים מן התמורה במכירת דירה, וחסכונות, וכן יש לבדוק את אפשרות האב להשתכר עפ"י מקצועו וכישוריו. (ר' ע"א 130/93 פרייס נ' פרייס פד"י לח(1) 721,725; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור פד"י מ(1) 147, 151-152; עע"מ (ת"א) חיימוב נ' חיימוב (לא פורסם)). יכולתו הכלכלית של האב הנתבע עובד כנהג ב"אגד". מתלושי המשכורת לחודשים אוגוסט 98 - יולי 99, אותם צרף לכתב הגנתו עולה, כי הנתבע משתכר סך 6,900 ש"ח נטו לחודש. לטענת הנתבע, מצבו הכלכלי קשה, והוא נושא בחובות רבים (ר' סעיף 10 לכתב הגנתו). כאמור, חובתו של אב למזונות ילדיו הקטינים עד גיל 15 לסיפוק צרכיהם ההכרחיים חלה אף אם האב אינו אמיד, ובקביעת היקפם יש להתחשב לא רק במה שמרוויח האב בפועל, אלא ביכולתו הפוטנציאלית להשתכר וברכוש שברשותו. על פי ההסכם, רכש הנתבע את חלקה של האם בדירת המגורים של הצדדים, אשר הוערכה על ידם בשווי 140,000 דולר. מן האמור עולה, כי לאב יכולת כלכלית לספק לקטינים הן את צרכיהם ההכרחיים והן את צרכיהם מעבר לצרכים ההכרחיים, מדין צדקה. יכולתה הכלכלית של האם האם עובדת כפקידה בחברה להשכרת רכב, ומשתכרת כ3,800- ש"ח לחודש (תלושי שכר לחודשים ינואר 99 - דצמבר 99 מצורפים לתצהיר העדות הראשית). צרכי הקטינים עפ"י מבחני הפסיקה, נקבע כי בגדר צרכים הכרחיים ("צרכים מינימליים") של קטין נכללים: מזון, ביגוד, הנעלה, מדור, הוצאות בית והוצאות רפואיות. לצרכים אלה עשויים להתווסף הוצאות מיוחדות של הקטין, שאין לקטין אחר, כגון הוצאות רפואיות מיוחדות. לעניין הוכחת ההוצאות ע"י התביעה, הפסיקה קבעה כי כאשר אין בפני ביהמ"ש די ראיות על-מנת להגיע לממצא ברור בדבר צרכי התובע, רשאי שופט לאמוד את סכום המזונות גם עפ"י ניסיון חייו, כשופט היושב בתוך עמו. (ר' ע"א 687/83 מזור נ' מזור פד"י לא(3) 33,29,25; וכן ע"א 631/85 שגב נ' שגב פד"י לט() 825, 845). כאמור, חובת תשלום מזונות מדין צדקה מוטלת באופן שווה על שני במה"ז, רק אם עומדים ההורים בתנאי ה"אמידות" וצרכי הקטין ממולאים "כדי מחסורו". פס"ד פורטוגז לעיל הגדיר את תנאי ה"אמידות": - "הווה אומר, כל אב שאינו עני נכנס להגדרת "אמיד", ואפשר לכפות עליו את מילוי צרכיו ההכרחיים של הילד... היותו אמיד - דהיינו, אם רק אינו עני" (שם, בעמ' 454-455). צרכיהם ההכרחיים של הקטינים, כפי שמפורטים בכתב התביעה, כוללים: - כלכלה - 1,000 ש"ח. הלבשה והנעלה - 300 ש"ח (התובעים צרפו קבלות לתצהירם). הוצאות אלו הם צורך הכרחי, אשר יחול במלואו על האב, בשיעור המינימלי הדרוש לקיומם הממשי של הקטינים. היקף ההוצאות נתון לשיקולו של ביהמ"ש. ניתן לאשר את סכום הכלכלה והביגוד המבוקש - בסך 1,300 ש"ח. הוצאות בריאות - הסכום הנתבע - 200 ש"ח. בעניין זה, נכון יהיה לחייב את הנתבע במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות ע"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי, והכל כנגד קבלות ובאישור הרופא המטפל בדבר נחיצות ההוצאה. מדור והוצאות מדור - הסכום הנתבע - 1,000 ש"ח. הקטינים גרים עם האם בדירה שכורה בפ"ת, בדמי שכירות בסך 600$ לחודש. השיעור בו מחוייב אב בעניין מדור ילדיו, משתנה בהתאם למספר הילדים. כאשר מדובר בשני קטינים, נקבע כי האב חייב לשאת ב40%- מהוצאות מדורם. (ר' ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פד"י מג(4) 201, 205). לעניין קביעת הוצאות החזקת המדור, הומלץ בפסיקה שלא לפסוק בנפרד הוצאות אלה, אלא לכלול אותם בסכום הגלובלי של המזונות, "על מנת לאפשר לכל אחד (מבנה"ז) לארגן את חייו מבלי להיות תלוי בזולתו" (ר' בר"ע (ת"א) 89/96 רחום נ' רחום (לא פורסם)). האם לא צרפה כל ראיות לגבי הוצאותיה בגין אחזקת הדירה (מסים, חשמל, חשבון טלפון, גז וכד'), ולפי פס"ד מזור לעיל, ניתן לאמוד הוצאות אלו. חוגים והוצאות לבית-ספר - הסכום הנתבע - 300 ש"ח. הוצאות חינוך בבתי-ספר, הנחשבות כצורך הכרחי, כוללות אגרת חינוך וסל תרבות מינימלי, כפי שנקבעים בחוזר משרד החינוך והתרבות. זאת, להבדיל מהוצאות הנקבעות ע"י ועד ההורים, ועליהם יחול דין צדקה (הכוונה להוצאות בגין טיולים, מסיבות וכד'). הקטינים תובעים הוצאות מן הסוג השני ועל כן יחוייב האב במחצית הוצאות אלו כנגד קבלות/אישורים. באשר להוצאות חוגים נתבע סך 300 ש"ח, אילו אינם נחשבים בגדר צרכים הכרחיים של קטין, יחוייב האב במחצית הסכום בסך 150 ש"ח. אני מעריכה, איפוא, את צרכיהם של הקטינים, בסך 2,450 ש"ח לחודש, לא כולל הוצאות רפואיות, הוצאות בי"ס וחוגים. מסכום זה יש להפחית את קצבת הילדים, המשולמת ע"י המל"ל, בסך 342 ש"ח. 7. סוף דבר לאור האמור אני קובעת כדלקמן: - א. תביעת צד ג' (תביעה לשיפוי וערבות) בתמ"ש 71460.1/99 נדחית. ב. 1. הנתבע ישלם למזונות הקטינים, לידי אמם, סך 2,100 ש"ח. הסך הנ"ל צמוד למדד שפורסם ביום 15.6.99, והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים ללא חיוב למפרע. 2. החיוב הינו מיום הגשת התביעה (22.6.99) והוא ישולם ב22- לכל חודש. 3. סכומים שהצטברו, בקיזוז סכומים ששולמו בפועל, ישולמו ב- 10 תשלומים שווים ורצופים, ב- 22 לכל חודש, בנוסף למדי המזונות השוטפים. ג. 1. בנוסף, ישא הנתבע במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, בכפוף להצגת קבלות ואישור הרופא המטפל בדבר נחיצות הטיפול, וכן במחצית הוצאות ביה"ס - הכל כנגד קבלות/אישורים מתאימים. 2. תוקף חיוב זה הינו מיום 22.6.99 ואילך. ד. פיגורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל. ה. קצבת הילדים שמשלם המל"ל תשולם לידי האם, בנוסף לדמי המזונות השוטפים. ו. הנתבע ישלם לתובעת, לידי אמה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל. קטיניםחוזהגירושיןהסכם גירושיןמזונות ילדיםשיפוימזונות