להלן החלטה בבקשת היתר נישואין לפני גיל 17: החלטה א. הרקע להגשת הבקשה בפני בקשת הורים למתן היתר נישואין לבתם ק. לטענת ההורים, ק. נמצאת במערכת יחסים עם נ. היות ומשפחת הנערה הינה משפחה חרדית, והנערה למדה במוסד חרדי, כאשר נתגלה הקשר בין ק. ונ., הופסקו לימודיה, בשל התנגדות הנהלת ביה"ס בו למדה. ק. ונ. החליטו להינשא, והרבנית אצלה למדה ק. מצאה, כי היא בוגרת דיה להינשא, ולמעשה - לנוכח מנהגי החברה לה שייכים ק., נ. ומשפחותיהם, ואורח חייהם, ולדבריהם, בשל "גדרי הצניעות", יש הכרח להתיר להם להינשא. ב. התסקיר הראשון ביום 19.1.2000 הוגש לביה"מ תסקיר ראשון, ובו תיאור הרקע המשפחתי, הן של ק. והן של נ., וכן תיאור הקשר ביניהם. ק. הינה בת למשפחה שחזרה בתשובה לפני כ17- שנה. אמה של ק. נישאה בגיל 17, וכיום היא עקרת בית, אם ל6- ילדים. המשפחה מוכרת בשירותי הרווחה, בעיקר לצורך עזרה כלכלית, כאשר חווה"ד על אמה של ק. הינה "חיובית ביותר". ק. למדה במסגרות חרדיות, תלמידה טובה, התכוונה לגשת לבחינות הבגרות, אולם נאלצה לעזוב את הלימודים "עקב שמועות על התחברותה עם בחור", כלשון התסקיר. ק. מצידה מצרה על כך שנאלצה לעזוב את ביה"ס ולא ניתנה לה ההזדמנות לסיים את לימודיה, והיא מתקשה למצוא עבודה מכובדת במסגרת החברה החרדית. יחד עם זאת - במהלך הדיון - היא ציינה כי היא מסרבת ללמוד במסגרות שאינן חרדיות. ק. הכירה את נ. לפני כשנתיים, תחילה נשמרה ההיכרות בסוד, ולאחר שהתגלה הסוד סרבה להפרד ממנו. כדי לבדוק את מידת רצינותה ובגרותה של בתם, שלחו אותה הוריה לקורס הכנה לכלות אצל רבנית. הקורס נמשך כ8- חודשים. נ., אף הוא בן למשפחה שחזרה בתשובה לפני מספר שנים. נ. בן 19, לומד בישיבה בבת - ים השייכת לזרם של ש"ס מזה 4.5 שנים - בישיבה מקובל כי נישאים בגיל זה בשידוך. נ. הודיעה כי הוא מתכוון להינשא. לימודיו בישיבה מותנים בעניין הנישואין. הוריו של נ. תומכים בנישואין. אמה של ק. מעוניינת בנישואין בשל נחישותה של ק. להינשא, ובשל החשש ש"במידה ולא תוכל להינשא, היא עלולה להכנס להריון, דבר המהווה אות קלון למשפחה כולה ומקטין את סיכויי הילדים האחרים למצוא שידוך נאות". הקשר בין ק. ונ. נמצא חיובי, יש להם מקום מגורים בדירת הסבתא (אם כי בדיון אמר אביה של ק. כי הם מחפשים דירה בשכירות....) ק. מתכוונת ללמוד הנה"ח, ונ. ילמד להיות סופר סת"ם. ההמלצה בתסקיר הראשון: - "לכן נשארת אופציית הנישואין, בעייתית בכל שתהיה בשל גיל הנערה, היא האופציה הנורמטיבית בחברה בה חיות שתי המשפחות, לכן לא נותר לנו אלא להמליץ עליה". ג. הדיון הראשון הדיון הראשון נערך ביום 9.2.2000. הצדדים חזרו על בקשתם. עמדת הפרקליטות כי בתסקיר לא היתה התייחסות מספקת לשאלה הרלוונטית והיא - "טובת הקטינה ובשלותה להיכנס למערכת יחסים שבה היא תדרש לעצמאות ולבשלות נפשית, ומוכנות בכל תחום בחייה". לגישת הפרקליטות באותו שלב - יש להמתין עד מלאות לקטינה 17 שנה, בעוד כ8- חודשים, ואין "נסיבות מיוחדות" המצדיקות מתן ההיתר המבוקש. בנסיבות אלה, הוזמן תסקיר משלים לעניין בשלותה של הקטינה להינשא. פקה"ס התבקשה לפנות ולבקש פרטים מהרבנית, עמה היתה הקטינה בקשר, הגב' רבקה דסקל. ד. התסקיר השני ביום 24.2.2000 הוגש התסקיר הנוסף, המבוסס בין היתר על שיחה עם הרבנית הגב' דסקל. עפ"י דווח הרבנית נמצא כי ק. בשלה לנישואין. הרבנית פסלה את רעיון האירוסין והשהיית הנישואין עד הגיע ק. לגיל 17, שכן לדבריה יש בכך משום "עינוי דין" לבנה"ז בשל האיסור למגע פיסי ביניהם בתקופה זו. גם אמה של ק. פסלה את הרעיון, וגם ק. עצמה רוצה להינשא "בעוד מספר חודשים לאחר קבלת ההיתר העקרוני יש ברצונה להתחיל בסידורים והכנות שימשכו מספר חודשים", כך לשון התסקיר. יוער כי בדיון הודיעה ק. כי ברצונה להינשא בתוך חודש. בסיכום התסקיר מצויין, כי המדובר בנערה צעירה "המגלה בשלות רגשית למעלה מגילה, ברצונה להינשא ולקבוע תאריך לנישואין בעוד מספר חודשים, תקופה שתידרש להערכתה לסידורים והכנות". המלצת התסקיר לפיכך הינה למתן היתר לנישואין לחודשי הקיץ 2000. לדברי פקה"ס "עד אז תינתן לה השהות להתבגר במספר חודשים נוספים, לעריכת הכנות פרקטיות, ותהיה בכך גם היענות לרצונה ולרצון הוריה בהתאם לנורמות המקובלות בחברתם". ה. הדיון השני ביום 27.1.2000 נערך דיון נוסף. אביה של ק. אמר, כי לא ניתן לדחות עוד את הנישואין. ק. אמורה להתחיל ללמוד בקורס שנפתח בעוד חודש ותתקבל רק אם תינשא. ק. עצמה אמרה בדיון שברצונה להינשא בתוך חודש. עמדת הפרקליטות חד משמעית, ולפיה אין להתיר את הנישואין לפני חודשי הקיץ. ו. דיון סעיף החוק הרלוונטי לעניינינו הינו סעיף 5 (2) לחוק גיל הנישואין (לאחר שאין מחלוקת כי הנערה לא הרתה לבנ"ז), הקובע: - "על אף האמור בחוק זה רשאי בית המשפט לענייני משפחה להרשות נישואי נערה - (1) ... (2) אם מלאו לנערה שש עשרה שנה, ולדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר זה". בע"א 501/81 היועהמ"ש נ' פלונית פד"י ל"ה (4) ע"מ 430, נדון עניין דומה להפליא לזה שבפני. באותו עניין ביקשו היתר לנישואי נערה מהעדה הגרוזינית, אף שם לא נהוג לאפשר לנערה להפגש עם חברה לפני הנישואין, ואף שם חששו ההורים כי חברות ארוכה או אף אירוסין, תגרור את הנערה להריון לא רצוי. פסק הדין, מדבר בעד עצמו, יפה לעניינינו ואצטט להלן את השיקולים הרלוונטים כפי שפורטו ע"י כב' השופט ברק (כתוארו אז) באותו פסק דין (אף שכאמור פסה"ד כולו יפה לעניינינו): - "נקודת המוצא העקרונית היא, כי נישואיה של נערה - דהיינו, אישה שלא מלאו לה שבע - עזרה שנים תמימות - אסורים הם. הצורך באיסור זה בא עוד בראשית ימיה של המדינה, שכן התגלו תופעות של נישואי בוסר (ראה ד"כ 5 (תש"י) 1703). נישואים אלה נעשו, לעתים קרובות, לא רק על דעת ההורים אלא תחת לחץ שלהם, שכן, על - פי מנהגי עדתם, היו נישואים אלה רצויים". ובהמשך, בע"מ 434: - "יחד עם זאת, עשויות להיות נסיבות, המצדיקות מתן היתר נישואין לנערה. הריונה של הנערה מהווה עילה למתן היתר נישואין. אך גם נערה שאינה הרה, יש שהנסיבות יצדיקו מתן היתר לנישואיה. המחוקק לא הגדיר נסיבות אלה, אלא השאיר את המלאכה לרשות השופטת, אשר חייבת לצקת תוכן מעשי, ממקרה למקרה, להוראתו הכללית של המחוקק. ההדרכה היחידה, שניתנה לרשות השופטת, היא, כי אותן נסיבות, המצדיקות מתן היתר, נסיבות מיוחדות הן, דהיינו, נסיבות יוצאות דופן, אשר יש בהן כדי להצדיק סטייה מהכלל. נסיבות אלה מתמקדות, מטבע הדברים, בטובתה של הנערה, אשר עליה ביקש המחוקק להגן. 5. כשם שהמחוקק עצמו לא קבע מבחנים מדויקים להגדרת המצבים, בהם יש מקום ליתן היתר לנישואי נערה, כן אין זה מן הרצוי, כי אנו ננסה לגבש, בדרך של פרשנות שיפוטית, מבחנים מדויקים שכאלה. דומה כי התבונה וניסיון החיים מחייבים השארת עניין זה גמיש להחלטתו של השופט, הדן בעניין. עם זאת נראה, כי ניתן לקבוע מספר עניינים, אשר בוודאי אינם מהווים, לכשעצמם, נסיבות מיוחדות, המצדיקות מתן היתר נישואין: א. הסכמת הנערה לנישואיה: הסכמה זו היא תנאי הכרחי לעריכת הנישואין, אך אין היא תנאי מספיק למתן היתר. כפי שראינו, החוק בא להגן על הנערה מפני הסכמתה שלה עצמה. מכאן מתבקשת גם המסקנה, כי אהבתה של הנערה לבחיר ליבה אינה כשלעצמה נסיבה מיוחדת, המצדיקה היתר נישואין, שכן, לכאורה, חזקה על נערה צעירה, שנישאת מאהבה (ראה: ע"א 182/58). ב. הסכמת הורי הנערה: עצם העובדה, כי הורי הנערה מסכימים לנישואיה ואף יוזמים אותם, אינה תנאי מספיק למתן היתר. כפי שראינו, החוק בא להגן, לעתים, על הנערה מפני הוריה שלה, אשר מטעמים משלהם מבקשים להשיא את בתם, בטרם הגיעה לגיל שבע - עשרה. מכאן, שגם מצבם הכלכלי הדחוק של ההורים, העשוי להשתנות לטובה עם נשואי הבת, אינו כשלעצמו טעם ראוי למתן היתר נישואין. היתר הנישואין בא לפתור את בעייתה של הנערה ולא את בעייתם של הוריה (ראה: ת"א (י-ם) 38/65). ג. מנהגי העדה: מנהגי העדה, אליה משתייכים בני הזוג, אשר על - פיהם מקובל לערוך נישואין לנערה, בטרם מלאו לה שבע - עשרה שנים, אינם כשלעצמם נימוק מספיק למתן היתר נישואין. כפי שראינו, דווקא מנהגים אלה בא החוק לשרש (ראה: ע"א 690/77). ד. הכנות לנישואין: עצם העובדה, שנעשו הכנסות רבות לטקס הנישואין, שעלו ממון רב, אינה כשלעצמה טעם המצדיק מתן היתר (ע"א 187/77). כן אין זה טעם מיוחד, שבני הזוג התארסו". (ההדגשות אינן במקור - ו.פ.). לסיכום, נאמר ע"י כב' השופט ברק - בע"מ 435: - "המחוקק הטיל את האחריות בעניין זה על הרשות השופטת, אשר צריכה להתחשב אך לא להיכנע לתנאים ולמנהגים, הסובבים אותה". אף דברי השופט י. שילה, באותו עניין, קולעים לעובדות שבעניינו אנו, בשינויים המחוייבים, כדבריו (בע"מ 436-437) : - "מנהגים יפים של עדות ישראל, שמביאים אותם עולים מארצות הפזורה, ראויים לכבוד ולהערכה, ותחזקנה ידי השומרים על מסורת אבותיהם אף אחרי שמגיעים הם ארצה ומשתלבים בחיי העם בישראל. אולם, באותם מקרים, שמנהגים אלה אינם עולים בקנה אחד עם חוקי המדינה, הרי העדיפות היא לחוק, ויש להתאים אליו את המנהג ולא לנסות לשמור עליו במתכונתו המקורית כחריג ויוצא דופן לחוק הכללי. אחרת ממעטים אנו מדמותו של החוק ושלטונו, אף פוגעים בתהליך מיזוג הגלויות, שהוא אחד מיסודות החברה החדשה, ההולכת ומוקמת במדינה זו. כך נהגנו כשבאו עולים מארצות מזרח, שבהן ריבוי נישואין נוהג ומותר, וכך יש לנהוג לגבי נישואי בוסר בימינו". ובהמשך: - "אם אמנם "מנהגי העדה הגרוזינית" יקרים ללבה של העותרת, ואין לנו יסוד להאמין שאין הדבר כן, הרי לא תמצא קושי מיוחד לדבוק בהם, ובכללותם, בכל לבבה, אפילו כרוך הדבר בהמתנה של חודשים מספר עד שתגיע לגיל נישואין לפי החוק, ואם תעשה כן - אין לה לחשוש מהריון". ז. מן הכלל אל הפרט כאמור, פסה"ד שצוטט לעיל, דומה בעובדותיו ובתוצאותיו לעניין שבפני, וכמעט שלא נותר להוסיף דבר. יחד עם זאת, אוסיף ואומר, כי בעניין שבפני התרשמתי כי אכן ק. נערה בוגרת, אשר רוצה בכנות להינשא לבחיר לבה. גם מנ. ניתן להתרשם לטובה, ואני תקווה כי המזל יאיר פניו לבנה"ז. יחד עם זאת, אין ספק כי הלחץ החברתי עשה את שלו, וכי במסגרת חברתית אחרת, לא היה עולה בדעתו של איש להשיא את בנה"ז בגיל כה צעיר. אין לי ספק, כי ק. מושפעת מהלחץ המופעל עליה, אשר תחילתו בסילוקה מביה"ס, המשכו בעמדת הרבנית שהדריכה אותה, וסופו בעמדת הוריה והוריו של נ.. הראייה לכך היא כי בפני פקה"ס אמרה ק. כי היא רוצה להינשא בעוד מספר חודשים, ואילו בפני ביה"מ היתה כבר עמדתה כי היא רוצה להינשא בתוך חודש. כאמור בפסה"ד שצוטט לעיל, אל לו לביה"מ להיכנע ללחץ זה אלא השיקול היחיד שיעמוד בפני עיניו של ביה"מ הינו טובת הנערה, הא ותו לא. מאחר וגם הפרקליטות הלכה כברת דרך לקראת המשפחה, והסכימה להיתר הנישואין בחודשי הקיץ (ועוד קודם למועד בו ימלאו לק. 17 שנה), איני רואה כל נזק או כל "עיוות דין" שיגרם לבנה"ז אם ידחו הנישואין עד אז, מה גם - שבתוך זמן קצר (כחודש וחצי) אנו נכנסים לתקופת "ספירת העומר" שבה לא נהוג להינשא. דומני, כי הפתרון הנכון הינו ללכת בדרך הפשרה, לאזן בין גילה הצעיר של הנערה מחד, לבין בשלותה הנפשית היחסית ורצונה להינשא מאידך, וליתן את היתר הנישואין מיום 11.6.2000 (לאחר חג השבועות) ואילך. לפיכך אני קובעת כדלקמן: -: ניתן היתר נישואין נישואין / חתונההיתר נישואין