פסק-דין א. פתח-דבר 1. הצדדים התגרשו ב- 28.4.96. בהליך פירוק השיתוף ניתנו הוראות ע"י בית-המשפט בעניין מכירת דירת המגורים. מונה כונס נכסים ומכירת הדירה אושרה. 2. עתה נתבקש בית-המשפט להכריע במחלוקות נוספות בעניין דירת המגורים. הדירה היתה עד למכירתה בבעלות משותפת של בני-הזוג. בקליפת אגוז התביעות של הצדדים הינן כדלקמן : (א) תביעת האשה להחזר מחצית תשלומי המשכנתא ששולמו מ- 1/12/84 ועד 1/4/95 - חלקו של הבעל במשכנתא המשותפת שרבצה על הדירה. (ב) תביעת הבעל לדמי שימוש ראויים בגין התקופה מ- 1985 - 1995, בה שימשה הדירה למגורי האשה. ע) תביעת הבעל למחצית דמי השכירות ששולמו בגין השכרת הדירה. ב. התביעה בעניין תשלומי המשכנתא 3. הדירה היתה בבעלות משותפת של בני-הזוג. על הדירה רבצה משכנתא. האשה שילמה את חלקו של הבעל במשכנתא ביחס לתקופה מ- 1/12/84 ועד 1/4/95 (ראה עדות מנהל סניף הבנק בע' 12 והודעות ב"כ הצדדים בע' 13-14). על פי הוראת בית-המשפט הגיש ב"כ התובעת תחשיב לעניין תשלומי המשכנתא. מחצית סכום המשכנתא הנופל על חלקו של הבעל, ששולס ע"י האשה, עומד ע"ס 42,171 ש"ח נכון ל- 20/2/97. ב"כ הנתבע בתגובתו מ- 30/12/97 אינו מתכחש לסכום זה אולם טוען שאין להוסיף בתחשיב הצמדה לריבית (מחצית מהסכוס של 1,994.54 ש"ח מתיחס להצמדה לריבית הנופלת על חלקו של הבעל). 4. על פי תקנה 14 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 אין צורך לבקש סעד של הפרשי הצמדה וריבית, ובית-המשפט מוסמך ליתן אותו בכל מקרה לפי שיקול דעתו כאילו נתבקש לכך. החל מ- 13/4/89 הוסמך בית-המשפט לחייב בריבית צמודה. לעניין זה אומר השופט בר-אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (מהדורה רביעית) בע' 100 : "עיקרו של דבר הוא כי אין עוד ריבית לא צמודה על חובות פסוקים, ועל כל שיעור ריבית יצורפו הפרשי הצמדה". 5. חלקו של הבעל בתשלומי המשכנתא ששולמה ע"י האשה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, עומד ע"ס 42,171 ש"ח נכון ל- 20/2/97. 6. סעיף 56 ממ לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 מורה : "חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהפרע ממנו לפי חלקיהם". חייב ששילם לנושה יותר מכפי חלקו זכאי לחזור לחייב השני לפי חלקו. הוראה זו הינה הוראת שיפוי, ומבקשת למנוע התעשרות שלא כדין. הוראה זו הינה הוראה דיספוזיטיבית ולא קוגנטית. לעיתים ניתן להסיק הסדר אחר בין החייבים מההסדר המובא בסעיף 56 (נמ לחוק החוזים (חלק כללי). הסדר אחר כזה מצוי במערכת העובדתית נשוא הדיון. 7. טוען הבעל, שבמסגרת תביעת המזונות שהוגשה ע"י האשה והילדים נתבע תשלום עבור רכיב של משכנתא חודשית (ראה ת/6). עיון בתביעה מלמד, שהוגשה תביעה למזונות אשה ושני ילדים קטינים בגילאי 3 ו- 4 ב- 1984. בסעיף 9 לתביעה נתבע לחייב את הבעל לשלם בגין משכנתא חודשית סך של 10,000 שקל לחודש. התביעה נוסחה כתביעת מזונות ומדור של האשה והילדים. 8. בפסק הדין שניתן בתביעה נקבע: 10) פסק הדין מ- 15/7/86 ניתן בהעדר התיצבות של הבעל. (ב) האשה אינה עובדת, מקבלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי ולא נפסקו לה מזונות, לפי בקשתה. (ג) נפסקו מזונות זמנייס לילדים בסך 450 ש"ח, והבעל לא שילמם. (ד) נפסקו מזונות סופיים לילדים בסך 530 ש"ח צמוד למדד מאי 86 החל מנובמבר 84. עוד הודגש בפסק הדין : "בהתחשב בכך כי אם הקטינים מטופלת בשני ילדים ובנושא מזונותיהם יש לה הוצאות רבות כולל משכנתא אני רואה לפסוק בהתאם לצרכם של הקטינים סך 530 ש"ח מזונות חודשיים". 9. טוען הבעל, שאין לחייב בתשלומי כפל בגין חלקו במשכנתא לאור העובדה שחוייב בעבר עבור רכיב משכנתא בפסק-הדין למזונות הילדים. עוד מוסיף הבעל שפסק הדין למזונות ניתן, בהעדר התייצבות מצידו, על פי הנתבע בכתב התביעה, והתביעה כללה גם רכיב של משכנתא כחלק מרכיבי המזונות. 10. בע"א 864/94 שוקר נ' שוקר (לא פורסם) פסק השופט שמגר : "חיוב בן זוג להמשיך ולשלם את התשלומים החודשיים בהחזר חוב המשכנתא הרובצת על דירתם המשותפת של בני-הזוג אינו עניין של מזונות". ועוד הוסיף השופט שמגר : "כאשר אחד מבני-הזוג משלם את החזרי חוב המשכנתא ... הרובצת על דירה בבעלות בני-הזוג הוא מגדיל את הונו ... נושא חיוב בתשלום המשכנתא הוא עניין הקשור בקניין ... אין לעניין זה ולא כלום לחובתו וחבותו של בעל - אב במזונות אשתו וילדיו". 11. בעבר שלטה בכיפה גישה אחרת בפסיקת בית-המשפט העליון. בע"א 803/85 ברזילאי נ' ברזילאי תקדין עליון 87 (1) 240 פסק השופט שמגר : "המדור בנוי, בין היתר, על כך שהאשה תשלם את התשלומים המתחייבים מן ההחזקה בדירה, ואם בני הזוג נכנסו בשעתו להתחייבות לתשלום משכנתא הרי המשך תשלוס המשכנתא הוא האמצעי להבטחת המדור". ועוד הוסיף השופט שמגר : "בית-המשפט רשאי היה לכלול נתון זה בין חישוביו לצורך גביית המזונות". 12. במועד הגשת התביעה למזונות ניתן היה על פי הפסיקה לכלול בתביעה רכיב משכנתא כחלק מרכיבי המזונות - בגדר הסדרת המדור. 13. הסדרת המדור של הילדים הם בגדר צרכים הכרחיים של הילדים הקטינים. החבות כולה על פי הדין האישי חלה רק על הבעל - האב. האשה לא עבדה ולפיכך עניין המשכנתא לא הובא בשיקול דעת בית המשפט לצורך השתתפות האם מדין צדקה. משנתבע רכיב משכנתא בתביעת המזונות, ומשקבע בית-המשפט המחוזי שהוא פוסק את המזונות בהעדר התייצבות הנתבע ובהתחשב בכך שלאם "הוצאות רבות כולל משכנתא" - מתבקשת המסקנה שהבעל חוייב גם בגין רכיב המשכנתא הנופל על חלקם של הילדים וזאת לצורך הסדרת מדורם של הילדים. אמרנו עבור הילדים באשר האשה ביקשה לא לפסוק מזונות עבורה. 14. על פי הפסיקה הנוהגת כיום חלקם של שני ילדים הגרים עם אימם במדור עולה לשיעור 40% מההוצאה. אולם אין מניעה בנסיבות עובדתיות, שהאשה אינה עובדת, להעמיד את השיעור על סך 50% כחלקו של הבעל במחצית המשכנתא הרובצת על שכמו. בשיטת "הידות" אין מניעה לאמץ בגין המדור (תשלום המשכנתא מהווה תחליף להסדרת המדור) ידה אחת לאשה ומחצית ידה לכל אחד משני הילדים. 15. ניתן איפוא לקבוע שהבעל - האב חוייב בפסק הדין לשלם את מחצית המשכנתא הנופלת על חלקו כדי להסדיר את מדור הילדים. האשה לא ביקשה לפסוק לה מזונות במסגרת הדיון בתביעה, ולפיכך לא שילמה את מחצית המשכנתא הנופלת על שיכמה מכוח היותה בעלים במשותף של הדירה. להשלמת התמונה. סכום המזונות הסופיים לשני הילדים נכון ליום הגשת התביעה (נובמבר 84) עמד על סך 530 ש"ח (ראה נ/4) וסכום המשכנתא במלואה ששולמה עמדה נכון לדצמבר 84 על סך 17.55 ש"ח (ראה נ/3). 16. באשר לתשלומי כפל כאשר אשה תובעת מזונות ולבעל הכנסה מפנסיה, ובה בעת האשה תובעת מחצית מהפנסיה במישור הרכושי, קבע השופט שמגר בע"א 7033/93 נפשי נ' נפשי (לא פורסם) : "הוא (בית המשפט - י.ג) אף קבע נכונה כי האשה תצטרך לבחור בין קבלת מחצית הפנסיה של המערער לבין קבלת מזונות שהרי אחרת תקבל תשלומי כפל כי המזונות כוללים חישוב של הכנסת המערער מן הפנסיה". 17. על פי אותו עיקרון שאומץ בפסיקה ניתן למנוע תשלומי כפל גם בסוגיות אחרות בדיני המזונות. אלא שכאן טוענת האשה שהמזונות הכוללים רכיב משכנתא נפסקו לילדים ואילו התביעה להחזר מחצית המשכנתא היא תביעת האשה. לשון אחר, הצדדים להתדיינויות שונים הם ואינם קשורים במעשה בית-דין אחד בעניינו של האחר. 18. טענה זו מן הראוי לדחות על פי כללי המניעות (ראה טיעון ב"כ הבעל בסעיף 1 (ה) לכתב ההגנה). 19. ברע"א 4928/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל-מונד פד"י מז (5) 94, 100 מדגיש בית-המשפט העליון : (א) תורת ההשתק (ESTOPPEL המכונה גם "מניעות" נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על ידי הדין, וזאת על ידי השתקתם של מתדיינים מלטעון טענות בבית המשפט. (ט השתק מכוח מצג מונע צד מלהתכחש למצג שהציג לפני צד אחר, אם אותו אחר הסתמך על המצג בתום לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך את מצבו לרעה. (ג) לאחר חקיקת חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 ניתן לראות בדיני ההשתק פן של תורת תום הלב שנקבעה בחוק, ופורשת את כנפיה מכוח סעיף 61 (ב) לחוק על כל פעולה משפטית. עוד ראה : דברי השופט אלון בבג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול לז (2) 10,1. 20. ובע"א 2447/93 מעיוף נ' איברהים (לא פורסם) פסק השופט חשין, שההלכה בדבר מילוי תנאי הלכת השופט פרי לצורך יצירת מניעות - הוגמשה. עוד הוסיפה לעניין זה השופטת נתניהו בע"א 116/87 קרן כימיקלים נ' ויטקו פ"ד מא (3) 505, 510 : "עס התפתחות תורת ההשתק ... ההלכה הועמדה על עקרונות רחבים יותר של השתק מן היושר ושל שיקולי צדק בין הצדדים". 21. המזונות שנפסקו בתביעה מ- 1984 כללו רכיב משכנתא. המזונות היו בתוקף עד 1/7/95 - מועד בו הועברו הילדים הקטיניO למשמורת האב. המזונות בוטלו בהחלטת בית-המשפט המחוזי מ- 4/9/95. האשה במשך כל השנים שהיה פסק הדין למזונות בתוקף (לתקופה מ- 84 ועד 95) לא תבעה מהבעל שישלם מחצית המשכנתא, לא בתביעה ולא בדרישה אחרת. לעניין זה העידה האשה בע' 12 לפרוטוקול: "פעם ראשונה שביקשתי מהנתבע שישתתף במשכנתא זה כשהגשתי את התביעה נשוא הדיון" (התביעה הוגשה בשנת 96). האשה יצרה מצג כלפי הבעל שאין הוא חייב בתשלום מחצית המשכנתא באשר רכיב זה הובא בחישוב בפסק הדין למזונות הילדים. 22. הבעל הסתמך על מצג זה, שהרי אם היתה האשה תובעת מחצית המשכנתא או אם היתה באה לפניו דרישה בעניין זה - יכול היה הבעל להגיש תביעה להפחתת המזונות של הילדים בתקופה בה היה פסק הדין למזונות בתוקף. תביעה זו היתה בעלת סיכוי באשר לא יעלה על הדעת שהבעל ישלם תשלומי כפל בגין רכיב המשכנתא - הן בתביעת המזונות והן בתביעה הרכושית. 23. כיום אם הבעל יחוייב בגין מחצית המשכנתא בעד התקופה בה היה חיוב המזונות של הילדים בתוקף - לא יוכל הבעל לתבוע הפחתה ריטרואקטיבית של מזונות הילדים בעבור התקופה מ- 84 עד 95. המזונות שימשו בפועל לצורכי הילדים, ועל פי הפסיקה אין מורים על החזרה ריטרואקטיבית של מזונות ילדים ששימשו בפועל לצרכיהם. הבעל שינה איפוא לרעה את מצבו בהסתמך על המצג שיצרה כלפיו האשה. 24. התוצאה היא שיש לדחות את תביעת האשה להחזר מחצית המשכנתא ביחס לתקופה 1/12/84 עד 1/4/95 מטעמי מניעות או שיהוי - מקפח - זכות או ויתור או זניחת תביעה, כלשונו של השופט חשין בע"א 2447/93 מעיוף נ' איברהים. ג. התביעה בעניין דמי שימוש 25. בסעיף 10 בכתב התביעה שכנגד תובע הבעל לחייב את האשה "במחצית דמי שימוש ראויים עבור תקופת המגורים שלהם בדירה בסך 200 דולר לחדש משנת 85 ועד 95". 26. בסעיף 1 (ד) לכתב ההגנה שהוגש ע"י הבעל ואומת בתצהירו נאמר : "הנתבעים שכנגד לא שילמו לנתבע דמי שימוש עבור המגורים בדירה ושוב מתוך הבנה כי התובעת משלמת את המשכנתא". הצהרה זו של הבעל, שאומתה בתצהיר, משמיטה את הבסיס לתביעה ודי בה כדי לדחות את התביעה לדמי שימוש. 27. אולס אין זה הנימוק היחיד המביא לדחיית התביעה. בפני בית-המשפט הובאו מקבץ של טעמים המעמידים טעמים נוספים לדחייתה של התביעה. הטעם השני : הדירה שימשה גם למדור עבור הילדים, ובדרך זו עשה גם הנתבע שימוש בדירה. כפי שהוסבר חובת המדור עבור הילדים הינה בגדר צרכים הכרחיים וחלה על פי הדין האישי על האב ולא על האם. 28. הטעס השלישי : הבעל יצר מצג כלפי האשה, שהיא יכולה לגור חינם בדירה, בה הינה בעלים במשותף. בנסיבות אלה ויתרה האשה על האפשרות לבקש פסק דין למזונותיה בהעדר התייצבות של הנתבע. גם בהחלטת בית-המשפט המחוזי מ- 4/9/95 בתיק מ.א 3947/95 נקבע לעניין מזונות האשה : "אם היא סבורה שהיא זכאית למזונות מבעלה הרי שאין מניעה שתגיש תביעה". 29. ואם לא די בשורה של נימוקים אלה, תוצאה זו מתבקשת גם על פי הפרשנות של סעיף 33 לחוק המקרקעין. סעיף 33 לחוק המקרקעין מורה : "שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים לפי חלקיהם במקרקעין שכר ראוי בעד השימוש". בע"א 1492/90 זרקא נ' פארס תקדין עליון 93 (1) 260 פסק בית-המשפט העליון : "כיוון שהשופט ... פסק שלפי העדויות המערערת עזבה את הבית על דעת עצמה, הרי שבכך יש לראותה כמסכימה לשימוש של המשיב בבית ובמטלטלין בלא לדרוש כל תמורה עבור שימוש זה". ובע"א 219/89 מוריה נ' מוריה תקדין עליון 89 (3) 1149 קבע בית-המשפט העליון, שאין עילה לתביעת דמי שימוש על פי חוק המקרקעין כאשר האשה שהתה מחוץ לבית מתוך שיקוליה, וכשהבעל נאלץ לשהות מחוץ לבית חלק מהזמן עקב צווים. 30. גם בעניין הנדון בפנינו ניתן צו מניעה כנגד הבעל בהסכמתו ומרצונו החופשי. בנ/1 הצהיר הבעל לפרוטוקול: "אני מוכן שינתן צו כמבוקש אך בתנאי שירשם שהצו ניתן בהסכמתי וברצוני הטוב". על פי הצהרת ב"כ הצדדים, הצו היה בתוקף למשך 3 חודשים מפברואר 85 עד מאי 85 (ע' 32 שורות 27-28). גם לאחר שהצו בוטל, החליט הבעל משיקוליו שלו ועל דעת עצמו לא לחזור לדירת המגורים. בכך יש לראות הסכמה של הבעל לשימוש האשה בדירה ללא תמורה. טעם זה הינו טעם רביעי לדחיית התביעה. לעניין זה העיד הבעל בע' 33 לפרוטוקול שורות 30-31 : "אני לא אמרתי שפחדתי לחזור לגור בדירה. אמרתי שנמנעתי מהעימות כי היו לי בחוץ חובות ופקודות מאסר". בע' 34 לפרוטוקול שורות 7-8 הוסיף הבעל בעדותו: "זה לא חזרה לדירה, זה כל פעם שלחזור לדירה זה לחזור למעשיהו כי הפעילה פקודות מאסר". הבעל, לגירסתו, העדיף לא לחזור לדירה כדי להתחמק מנושים או כדי לא לשלם מזונות שנפסקו על פי דין. גם בפסק הדין (נ/4) מדגיש בית-המשפט המחוזי שהבעל לא שילם את המזונות הזמניים שנפסקו. בע' 4 לתסקיר פקידת הסעד מ- 3/9/95 הביא הבעל בפני פקידת הסעד גירסה שהחליט לנסוע לעבוד למספר שנים לטבריה ואילת כדי להתחמק מנושים. כאשר העזיבה היא מרצון הבעל ועל פי שיקוליו - אין עילה לתביעה לדמי שימוש על פי סעיף 33 לחוק המקרקעין. 31. בהלכת ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס הוסיף בית-המשפט העליון נימוק נוסף, המצדיק אי פסיקת דמי שימוש על פי סעיף 33 לחוק המקרקעין. לעניין זה נאמר בפסק-הדין : "חובה זו אכן קיימת, אולם רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהו ליתר השותפים". בית-המשפט העליון נסמך בקביעתו זו על פסק-הדין בע"א 663/87 נתן נ' גרינר פד"י מה (1) 104. 32. טוען הנתבע שחברה לחיים של האשה גר בדירה ברח' --- ולפיכך נמנע מהבעל להשתמש בדירה. --- נמחק מהתביעה ולפיכך אינו צד להליך. 33. התשתית העובדתית שהובאה בפני בית-המשפט לא מאפשרת קביעת ממצא שמר מתוק התגורר בדירה ברח' השופטים - נשוא הדיון : (א) בפסק-הדין בו הורשע ---- בהחזקת סס (צורף לכתב ההגנה) נאמר: "לחובת הנאשם גליון הרשעות הכולל 15 הרשעות אך בתוכן כמות אדירה של עבירות רכוש בכל גווני הקשת והוא נדון לא אחת למאסרים בפועל". לא הובאה בפני בית-המשפט תשתית עובדתית לעניין התקופות בהן ריצה (ט האשה העידה בע' 10 לפרוטוקול: "... היה לו דירה משלו. הוא התארח אצלי אבל לא גר אצלי ... הוא בא מידי פעם". עוד הוסיפה האשה בעדותה בע' 11 לפרוטוקול: "האדון הזה שחייתי איתו - רוב הזמן היה בכלא. היתה תקופה שאני עברתי לגור איתו בדירה שלו ... הוא היה חבר שלי ... מ' היה בא אלי ומתארח אצלי, הוא היה חבר שלי. גם אם רצינו לגור ביחד לא יכולנו כי היתה לו תביעה נגד משרד השיכון. לקחו לו בית והוא רצה דיור חלופי. בדירה נשוא הדיון הוא לא גר מעולם. הוא רק היה בא והולך כחבר". (ג) העדה ע' העידה בע' 42 : "אני לא יודעת אס הוא היה גר עם [התובעת]. הייתי רואה אותו נכנס לבלוק שלנו עולה ויורד". י) העדה ל' העידה בע' 52 : "הוא (מ' - י.ג) אחד שהיה גר בשכונה. ההורים שלו היו גרים בשכונה ... מאיפה אני יודעת אם מתוק הוא גר עם [התובעת]?". (ה) פקידת הסעד העידה בע' 53 : "הייתי בקשר עם בני-הזוג בוזגלו ב- 3 חודשים, יולי, אוגוסט וספטמבר 95". עוד הוסיפה בעדותה בע' 54 לפרוטוקול: "הכתובת שהיתה ידועה לי זהו רח' ---חולון (כתובת אם האשה ולא כתובת הדירה נשוא הדיון, שהינה ברח' - י.ג). הייתי שם (בדירה - י.ג) גם בביקור בית בחודש אוגוסט 95 סמוך לכתיבת התסקיר. כשהייתי בביקור בית לא רשמתי שפגשתי את מ' ... אבל למיטב זכרוני פגשתי את מ'". עיקרה של העדות מתיחסת לחודשים יולי - ספטמבר 95. בחקירתה הבהירה פקידת הסעד שביקרה בדירה ברח' ---- ולא בדירה נשוא הדיון ברח' (ו) הקשר של הבעל - האב עם הילדים היה רופף, ולפיכך גם מטעם זה יש קושי להשתית קביעה שיפוטית רק על סמך עדותו של הבעל, שהעיד שראה את מ' בדירה. לעניין זה נאמר בע' 4 לתסקיר פקידת הסעד מ- 3/9/95 : "גם [הנתבע] מציין שלאחר הפרידה [מהתובעת] היה בקשר רופף מאד עם ילדיו. היו לו חובות כבדים. עקב כך נסע לעבוד מספר שנים בטבריה ובירושלים ולאחר שכיסה את רוב החובות בסוף 89 הוא חזר להתגורר בחולון ... ". משכך פני הדברים, לא ניתן לקבוע שנמנע ע"י האשה מהבעל השימוש בדירה. טעם חמישי זה אף הוא מביא לדחיית התביעה לדמי שימוש. ד. התביעה למחצית דמי השכירות 35. בתביעה בתיק תמ"ש 29340/96, שהוגשה במקור לבית-משפט השלום, נתבע מחצית דמי שכירות בסך כולל של 4,564 ש"ח. הבעל העמיד את תביעתו לצורך תשלום האגרה על הסכום של 4,564 ש"ח. 36. הצדדים הגיעו להסכם ב- 23/10/96 שקיבל תוקף פסק דין חלקי. הבעל זנח את תביעתו בתיק תמ"ש 29340/96 לדמי שכירות בסך של 4,564 ש"ח. האשה הסכימה שהדירה תמכר כפנויה ושהיא תפנה את הדירה וכנגד זה נקבע בסעיף 10 להסכם : "בפני בית-המשפט תידון התביעה והתביעה שכנגד (שהוגשו בתמ"ש 29341/96), כונס הנכסים ישאיר בידיו בנאמנות 36,000 ש"ח מחלקו של התובע בדירה". הצדדים הסכימו שהמשך הדיון יתקיים רק בתביעה ובתביעה שכנגד שהוגשו בתיק תמ"ש 29341/96. נקבע אף הסדר של הפקדת כספים בנאמנות לצורך ביצוע פסק-הדין. התביעה בתיק תמ"ש 29340/96 הסתיימה עס אישור מכירת הדירה. אישור המכירה הינו בגדר פסק דין. ראה : בר"ע 183/89 קמחי נ' קמחי פד"י מג (2) 95. 37. בתביעה שכנגד (תמ"ש 29341.1/96) לא נתבע סעד בגין דמי שכירות. בסעיף 16 לתביעה שכנגד נאמר: "אשר על כן מתבקש כב' בית-המשפט להזמין את הנתבעים שכנגד לדין ולחייבם ... במחצית דמי שימוש ראויים עבור תקופת המגורים שלהם בדירה בסך 200 דולר לחודש משנת 1985 ועד 1995. 38. עניין דמי השכירות הובא כטענת הגנה או כטענת קיזוז על ידי הבעל בתביעה שהגישה האשה בתמ"ש 29341/96 (התביעה לתשלום מחצית המשכנתא). בסעיף 11 לכתב ההגנה של הנתבע נאמר : "התובעת אינה זכאית לדרוש עתה מהנתבע את מחצית הסכומים ששילמה (תשלומי המשכנתא) ... לנוכח העובדה שהשכירה את הדירה לאחר שעזבה אותה ושילשלה את דמי השכירות לכיסה". משנדחתה התביעה לתשלום מחצית המשכנתא נופלת עימה טענת ההגנה לעניין דמי השכירות. משנדחתה התביעה למחצית דמי המשכנתא נופלת עימה טענת קיזוז בעניין מחצית דמי שכירות. 39. התוצאה היא שעתירה זו לדמי שכירות - דינה להדחות. ה. סופו של מסע 40. התביעה העיקרית והתביעה שכנגד - נדחות. 41. צו העיקול שניתן על כספי האשה - בטל. 42. אין מניעה לשחרר כספים לאשה ולבעל שהושארו לצורך ביצוע פסק דין זה. אין באמור כדי להורות על שחרור כספים המופקדים בידי כונס הנכסיס, ושתכליתם לאפשר העברת הזכויות על שם הקונה לאחר תשלום מלוא החובות וההוצאות בגין ההעברה. 43. לאור התוצאה אינני עושה צו להוצאות. משכנתאגירושיןמקרקעין