להלן החלטה בבקשת המשך הרחקת הבעל מהבית: החלטה א. ההליך 1. בהחלטה זו אני נדרשת להחליט באם להמשיך בהרחקתו של המשיב (להלן: "הבעל"), מדירת המגורים של הצדדים, לאחר שחברי כב' השופט גרמן, נתן צוו הגנה במעמד צד אחד, לבקשתה של המבקשת (להלן: "האשה") ביום 13.3.2000, ובתמ"ש 1963/00. 2. הבקשה הוגשה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א1991- (להלן: "החוק"). ב. העובדות הצריכות לעניינו 3. ביום 13.3.00 עתרה האשה ליתן לה צוו הגנה מפני בעלה, וכן עתרה כי מכוחו של הצוו תאסר על הבעל הכניסה לדירת המגורים המצויה בתל אביב, (סע' א(1) לבקשה), כי מכוחו של הצוו יאסר על הבעל להמצא עד למרחק של 200 מ' מגבול הבית בו מצויה הדירה (סע' א(2) לבקשה), כי מכוחו של הצוו יאסר על הבעל להטריד את אשתו בכל דרך וצורה, וכי יאסר עליו להתקרב אליה עד לכדי מרחק של 100 מ' (סע' א(3) לבקשה), וכן התבקש ביהמ"ש לאסור על הבעל לשאת או להחזיק נשק (בסע' א(4) לבקשה) וזאת, ללא ציון בגוף הבקשה, אם בהחזקתו של הבעל נשק. 4. מתוך תצהירה של האשה, התומך את הבקשה, אשר אומת ביום 12.3.2000, עולה כי הבקשה מבוססת על האמור בסעיף 4א' לתצהיר: "מאז שפרץ הסכסוך ביני לבין בעלי וכתוצאה מכך, עתרתי לערכאות על מנת להבטיח את זכויותיי וזכויות ילדי, החל בעלי המשיב, במסכת שלמה של נסיונות להציק לי ולמרר את חיי כך שאחפוץ להתגרש ממנו על פי תנאיו." 5. בתצהירה, ומיום 12.3.2000 מפרטת האשה מספר ארועים שיפורטו להלן, בהתבסס עליהם, בכפוף להוכחתם, עותרת היא כי ינתן צוו ההגנה להגנתה, והגנת הקטינים ילדי הצדדים, תוך הרחקתו של בעלה, אבי הקטינים, מדירת המגורים של הצדדים. 6. אותם ארועים עליהם מצביעה האשה בתצהירה, לדידה, מזכים הם אותה לקבלת הצוו, והם לגירסתה מצביעים על פגיעה בשגרת חייה, והעולים לכדי האמור בסע' 3(3) לחוק, הינם: א. "מחד גיסא הוא הגיע הביתה והביא לי זר פרחים תוך שהוא מעיר אותו משנתי וממתיק באוזני דברים, עת ברור היה לי לחלוטין כי הוא עושה כן על מנת להקליט אותי בסרבנותי לקיים עמו יחסים, ובכך להופכני, בעל כורחי, למורדת". (סע' 4ב' לתצהירה). ב. "מאידך גיסא פעל בעלי, בכל תוקף, על מנת למרר בצורה ישירה את חיי, כך למשל הוא החל להתעלל בי עת אני צופה בטלויזיה בדרך של לחיצה על המכשיר השלט...... דרך אחרת בה הוא נוקט הינה להעביר בעל כורחי ערוצים במכשיר" (סע' 4.ב. לתצהירה). ג. "עת הוא מגיע הביתה ואני כבר ישנה, נוהג בעלי להפעיל את מכשיר הטלוויזיה בקול רם במיוחד..." (סע' 4.ב. לתצהירה). ד. וכך בהמשך: "ביום 6.3.00 עת התכוונתי לצאת את דירת מגורינו בבוקר על מנת לקחת את הילדים לגנים, מנע ממני בעלי לעשות כן, תוך שהוא דורש ממני בצורה בוטה (ההדגשה אינה במקור - ט.ס.) לקיים עימו יחסי אישות, תוך שהוא משתמש במילים: "את רכושי, את קנייני" "אני קניתי אותך" ועוד. אני התנגדתי לנסיונו לכפות עלי יחסי אישות שלא מרצוני, אולם הוא לא הרפה, דבר שהביא לכך שהוא בסוף נאלץ לקחתם לגן באיחור ניכר" (ההדגשה אינה במקור - ט.ס.), דהיינו: נסיונו ה"בוטה" של הבעל לקיים יחסי אישות עם אשתו, ועקב התנגדותה לכך הביא לתוצאה: איחור הבאת הקטינים בבוקרו של ה6.3.00- לגנים. ה. ממשיכה האשה: (היא המבקשת ליתן צוו הגנה, להגנתה), בערבו של אותו יום (6.3.00) תפס בה בעלה בחוזקה, תוך נסיון לכפות עליה לקיים יחסי אישות עימו, ו"החל לשלוח ידיו מתחת לבגדיי"... (סע' 4.ג. סיפא לתצהירה). ו. בסעיף 4.ד. לתצהירה, מפרטת האשה את ארועי בוקרו של ה7.3.00- מתוך המתואר עולה כי הבעל נכנס לחדרה (בני הזוג ישנים בחדרים נפרדים), תוך נסיון לכפות עליה יחסי אישות, נגע באבריה האינטימיים, למרות שלטענתה סירבה, והתנגדה להעתר לנסיונותיו, ולמרות האמור, ולמרות מאבקה בו: "הצליח בעלי להחדיר את אצבעו לאבר המין שלי בניגוד לרצוני". בשעה יותר מאוחרת של אותו בוקר, מששבה האשה מגני הילדים לביתה, המתינה עד לעזיבתו של הבעל את הדירה, עלתה לדירה, ופנתה לחדרה. לאחר כמחצית השעה שב הבעל לדירה, ואילו האשה לא פתחה את הדלת עד שהבעל הזדהה ב"אוזניה" מעבר לדלת. ואז פתחה את הדלת. ז. בחלק זה של בוקרו של יום ה7.3.00- ולטענתה של האשה, ניסה שוב הבעל לכפות עליה יחסי אישות, ולאחר שלא צלחה דרכו, וכרבע שעה לאחר מכן פנתה היא למשטרה והגישה כנגדו תלונה, בעקבות האמור, הורחק הבעל למשך שבעה ימים מדירת המגורים. 7. הבקשה הוגשה, כאמור, ביום 13.3.00 בפני השופט התורן כב' השופט גרמן, ונענתה, ועוד באותו יום הוצא צוו הגנה במעמד צד אחד, לפיו נאסר על הבעל, בגין הארועים שפורטו על ידי האשה בתצהירה מיום 12.3.00, להכנס לדירת המגורים. 8. התקיימו בפניי 3 דיונים במעמד הצדדים, תוך שהצדדים באמצעות באי כוחם עומדים על ברור הבקשה, חקירת האשה על תצהירה התומך את הבקשה, ותצהירו הנגדי של הבעל מיום 16.3.00. 9. הבעל דוחה את נסיונה של אשתו להשיג באמצעות הליך זה, את שלטענתו לא תשיג בהליכים משפטיים אחרים. הבעל בתצהירו מצהיר כי מעולם לא נקט אלימות פיסית כנגד אשתו (זאב אגב לא נטען על ידה). 10. על פי תצהירו של הבעל ניסתה האשה ליצור מצבים, ופרובוקציות להכנת הרקע המתאים להגשת תלונות במשטרה כנגדו, וזאת בשגרת היום-יום, תוך שהוא מיידע את פרקליטו על כך שאשתו מביימת ארועים, ותוך פניה בכתב, כהתראה על האמור, לפרקליטה של האשה. וכך מציין לענייננו הבעל: "נכון, בקשתי מאשתי לקיים עמה יחסי אישות, אבל ברגע שהיא סירבה אני קיבלתי את סירובה ולא כפיתי את עצמי עליה." (סע' 6 לתצהירו). 11. על פי שצויין על ידי הבעל בתצהירו: "בשל תלונתה של אשתי, עפ"י בקשת המשטרה ובהסכמתי (ההדגשה אינה במקור - ט.ס.) לא נכנסתי הביתה מיום 7.3.00" (סע' 8 לתצהירו). 12. הצדדים נחקרו בפניי על תצהיריהם, בימים 3.4.00 ו5.4.00-. כמו"כ הגיע החומר המשטרתי שהוזמן על ידי, בקשר לתלונת האשה מיום 7.3.00 שכותרתה: "אינוס", ומס' היומן שלה מאותו מועד: 18. כמו"כ הגיע תסקיר ביניים שהוזמן על ידי, מהאגף לשירותי חברתיים בתל אביב (עבר הירקון) ומיום 28.3.00. 13. עוד, ולהשלמת התמונה יצויין, כי בפניי, ובתיק המאוחד הוגשו התביעות הבאות: א. בתמ"ש 1960/00 - תביעה למזונות האשה והקטינים ביום 4.1.00. ב. בתמ"ש 1961/00 - תביעה למשמורת הקטינים אצל אמם, ביום 4.1.00. ג. בתמ"ש 1962/00 - תביעה למשמורת סעדים לפי סע' 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג1973- ופירוק שיתוף ביום 30.1.00. וכאמור, בתמ"ש 1963/00 בקשה למתן צוו הגנה - נשוא החלטה זו. 14. כמו כן הוברר, במהלך חקירת הצדדים, כי האשה הגישה תביעה לשלום בית, מטעמה, לבית הדין הרבני האיזורי. ג. דיון 15. בסעיף 3 לחוק מפורטים התנאים אשר בהתקיימם, ולבקשת המפורטים ברישא של הסעיף, ינתן הצוו לצורך הגנתו של הראוי והזכאי להגנה, וזו לשונו של סע' 3 לחוק: "3. (1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין. (2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבין משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין. (3) התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבין משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו." לענין סעיף זה, "עבירת מין" - עבירה לפי סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין התשל"ז1977-. (להלן: "חוק העונשין"). 16. בפרק י' סימן ה' לחוק העונשין: "345(א) הבועל אשה - (1) שלא בהסכמתה החופשית עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האשה או כלפי זולתה; (2) בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מהות העושה את מהות המעשה; (3) כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לא ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה, או (4) תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, מצב אחר המונע ממנה התנגדות או היותה חולת נפש או לקויה בשכלה. הרי הוא אונס ודינו....." (ההדגשה אינה במקור - ט.ס.). 17. הן מתוך האמור בתצהירה של האשה, התומך את בקשתה למתן צוו הגנה, והן מהראיות שנשמעו בפני על הארועים מיום 6.3.00 ו7.3.00-, ולמרות שנכתב בתלונת האשה במשטרה, שצורפה על ידה לבקשה ומיום 7.3.00, כי התלונה היא בגין "אינוס", הרי אין לי ספק, שכל שפורט על ידי בהחלטה זו, אינו עומד בהגדרת סע' 345(א) לחוק העונשין. 18. משכך, המוצהר על ידי האשה בתצהירה, וממה שהובא בפני מחקירות הצדדים, ומהמסמכים שהוזמנו בגין התלונה במשטרה מיום 7.3.00, לא מקיים את תנאי סעיף 3(1) ו3-(2) לחוק למניעת אלימות במשפחה, ומשכך, אין מקום ליתן על פיהם, ולבקשת האשה, צוו הגנה כנגד בעלה. 19. האם הארועים עליהם מסתמכת האשה, ומיום 6.3.00 ו7.3.00- יכנסו לגדרו של סע' 3(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה? למען התזכורת, יובא בשנית סעיף זה: "התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו." 20. כפי שפורט בהחלטתי זו, בחודש ינואר 2000 הגישה האשה בשמה ובשם הקטינים 3 תובענות לבית משפט זה, ועוד תביעה שעניינה "שלום בית" לבית הדין הרבני האיזורי. ועל ניהול הסכסוך בין כתלי בית המשפט, ובית הדין אומר הבעל בחקירתו: "אני נגררתי לתביעות, רציתי שלום בית" (עמ' 6 לפר' שורות 12 ו13-). 21. אין ספק כי בפרוץ סכסוך כגון קא עסקינן, וממה שהובא בפניי (באמצעות חקירת הצדדים) השגרה היומיומית ומהלך חיי המשפחה התקין משתבשים, עולים כעסים, נפגם האמון בין בני הזוג, והצדדים אף "שוברים" קודים שהיו ביניהם, כאשר השלום והאהבה שכנו בביתם. 22. אין בכוונתי במסגרת החלטה זו, שהינה "הסנונית הראשונה", במסגרת התובענות שהוגשו וטרם התבררו, לקבוע קביעות לגבי מהלך זה או אחר של מי מהצדדים, פרט לצריך במסגרת החלטה זו, שעניינה מתן צוו הגנה והרחקתו של המשיב מביתו לבקשת אשתו, אם לאו, והכל כמפורט בסע' 3 לחוק. 23. כאמור, העילה השלישית (סע' 3(3) לחוק) שהוספה בתיקון מס' 3 מדצמבר 1997, היא למקרה של התעללות בבן משפחה, בהתעללות נפשית מתמשכת, או נוכח התנהגות שאינה מאפשרת לבן המשפחה האחר ניהול סביר ותקין של חייו. 24. על פי שפירטתי, בקשתה של האשה, על פי העובדות שהובאו בפניי, אינה מעוגנת על העילות הראשונה והשניה לחוק למניעת אלימות במשפחה, וגדר הספקות האם ניתן לבססה על העילה השלישית? (סע' 3(3) לחוק). 25. בני הזוג מתגוררים בחדרים נפרדים בדירה, וזאת בטרם הוגשה בקשה זו. בני הזוג משתמשים באמבטיה משותפת, ובני הזוג יש להניח משתמשים בשאר איזורי הדירה (פרט לחדרי השינה הנפרדים) במשותף. 26. הבעל, לטענתו, ועוד בטרם הוגשו תלונות על ידי האשה למשטרה (קודם לזו מיום 7.3.00) ציין בחקירתו כי קיווה להגיע להסדרים כאלה ואחרים עם אשתו, מחוץ לכתלי בית המשפט. הבעל, לטענתו, ביקש ורצה לקיים יחסי אישות עם אשתו, אשר לטענתו אף הגישה תביעה לשלום בית לבית הדין הרבני האיזורי, אשר לו נתונה הסמכות לדון בתובענה שכזו. 27. אני סבורה, ולאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי חזור ועיין במסמכים שצורפו, לרבות מסמכי המשטרה הקשורים עם תלונתה של האשה מיום 7.3.00 כי האשה בבקשתה זו עושה "קרדום לחפור בו" למען "קידום" ההליכים האחרים, שטרם בוררו בפניי. 28. איני מביעה דעתי, כאמור, לענין תחושתה הסובייקטיבית של האשה, ברצות בעלה לקיים עמה יחסי אישות (על-פי טענתו) וחוסר רצונה בכך. וזאת כאמור, אשאיר לצדדים עצמם בחדרי חדריהם. אולם, מהחומר שהובא בפני, ומהתרשמותי מהצדדים, לא הצליחה האשה, לשכנעני, כי שפורט על-ידה, ותועד על-ידה (הדו"ח הפתולוגי, מזכר השוטרת) עולה לכדי האמור בס' 3(3) לחוק. 29. לא השתכנעתי שהבעל הפעיל אלימות כלפי אשתו, כזו שיש להגן עליה מפניו, בנסיונותיו (שאותם אינו מכחיש) לקיים עמה יחסי אישות. האשה בעצמה, וכעולה מדוחו"ת המשטרה, ציינה כי מתוך רצונה שלה, ללא כל לחץ מצד בעלה, קיימה עמו יחסי אישות שבועיים לפני הגשת התלונה על ידה. (שהוגשה ביום 7.3.00). 30. אין לי ספק, וכן גם עולה מתסקיר הביניים מטעם שרותי הרווחה ומיום 28.3.00, כי האוירה בבית הצדדים "טעונה" וצופנת בחובה סכנה לעתיד, בבחינת התפרצויות בין הצדדים, כאשר ילדיהם הינם מקטני קטנים. כפי שעולה, הקטינים מצויים בטיפול פסיכולוגי ואין בשלב זה לדעת אם האמור הוא עקב האוירה השוררת כיום במשפחה, או שמי מהילדים נזקק כבר קודם לכן לטיפול. נראה, כי בתסקיר המורחב שהוזמן על ידי, יתקבלו פרטים נוספים והמלצות מתאימות. ברור, כי ההורים שניהם חייבים ליטול על עצמם אחריות כבר בשלבים אלה, ובראשיתו של הסכסוך, שלא לגרור את ילדיהם הרכים בשנים לתוכו של הסכסוך הנעוץ ביניהם. 31. במסגרת תסקיר הביניים צויין בין היתר: "למרות שכיום תמונת המצב איננה מאפשרת לפסוק שאחד מבני הזוג מסוכן לשני, אנו סבורים שיש די "נורות אדומות" כדי לחייב את המשך הפרידה הפיזית בין בני הזוג." "הנורות האדומות" אכן דולקות למשמע הדברים שנשמעו במסגרת חקירת הצדדים בפני, לעניין בקשת האשה, נשוא החלטה זו, והן צריכות "להדלק" כל אחת מהן בפני הצדדים, ככל שהעניין מתייחס לילדיהם הקטינים, אלא שאין באמור כדי להצדיק את הרחקתו של הבעל דווקא, מדירת המגורים, משלא השתכנעתי כי התקיימה אחת מהעילות, לרבות זו שבס' 3(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה מטעמו של הבעל כלפי אשתו. אף לא השתכנעתי כי האשה חוששת או פוחדת מבעלה, ומשכך אין מקום ליתן את הצוו המבוקש על ידה. 32. למעלה מן הדרוש אוסיף ואציין, כי לא היה מקום ליתן את הצוו במעמד צד אחד. כי גם לו היה מקום לסבור בתחילה, (במועד הגשת הבקשה במעמד צד אחד) כי קיימת העילה שבסעיף 3(3) לחוק, הרי שבסעיף 4(ג) לחוק חוקק: "על אף האמור בסעיף קטן (א) צו כאמור בסעיף 3(3) יינתן רק במעמד שני הצדדים...". ד. סוף דבר 33. הבקשה שהוגשה בתמ"ש 1963/00 - נדחית. 34. ראוי לצדדים שהינם הורים לילדים רכים בשנים, להמנע בכל דרך לפגוע בבריאותם הנפשית, תוך היוועצות בפרקליטיהם לצורך גיבוש הסכם כולל ביניהם. 35. המבקשת תישא בהוצאות המשיב לרבות שכר טרחת עורך דינו, בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מרבית מהיום, ועד התשלום בפועל. אלימות במשפחה