אכיפת התחייבות בהסכם גירושין

החלטה מהות התובענה 1. תביעה לאכיפת התחייבות - כך הוגדרה בכותרת כתב התביעה. ההתחייבות 2. הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים, בני זוג לשעבר, בשנת 1988, אשר כלל בתוכו התחייבויות כספיות של הנתבע כלפי התובעת. הרקע העובדתי 3. א. הצדדים, בני זוג לשעבר נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י ביום 6.8.66. ב. מנישואין אלה נולדו לצדדים שני ילדים שניהם בגירים. ג. בשנת 1973, 7 שנים לאחר הנישואין, עברו הצדדים להתגורר בגרמניה. ד. לימים, פרץ משבר בין השניים והם התגרשו זמ"ז בג"פ כדמו"י בבית הדין הרבני בעיר שטרסבורג שבצרפת. ה. עובר לחתימת ההסכם חתמו הצדדים על מסמך נושא כותרת 'הסכם גירושין' (נספח י"א לכתב התביעה) אשר כלל התחייבויות כספיות ורכושיות של הנתבע כלפי התובעת. ו. הסכם הגירושין הובא בפני ביה"ד הרבני בשטרסבורג ביום 9.12.88. בית הדין נתן להסכם תוקף של פסק דין תוך שהוא מאשר כהאי לישנא: "הופיעו לפנינו ביום כ"ח כסלו תשמ"ט בני הזוג ובקשו מאתנו לאשר הסכם הגירושין בעניני ממון שנחתם ביניהם. קראנו את הסכם הגירושין שהובא לפנינו ולאחר שקיבלנו הסברים על הפרטים שבהסכם הגירושין והיות והצדדים להסכם הגירושין דוברי עברית והבינו את זכויותיהם וחובותיהם על פי הסכם גירושין זהו ואישרו בפנינו חתימותיהן, הנני נותנים בזה להסכם גירושין זה תוקף של פסק דין". ז. במשך כ - 7 שנים תמימות קיים הנתבע את הוראות ההסכם כלשונן ועמד בהתחיבויות הכספיות והרכושיות שקבל על עצמו במסגרת ההסכם למעט הפרות בודדות שפורטו בס' 35, 36 לכתב התביעה - כך לטענת התובעת. ח. בחודש אוגוסט 1996 חדל הנתבע מלשלם לתובעת את התשלום החודשי אותו התחייב לשלם לה לכל ימי חייה (ס' 2 להסכם הגירושין). כל פניותיה של התובעת אל הנתבע נענו בשלילה. מכאן התובענה לאכיפת ההתחייבות הכספית בדבר התשלום החודשי. אכיפת ההתחייבות/הסכם הגירושין כיצד? 4. ס' 42 לכתב התביעה - - ההתחייבות מהווה פסק חוץ. פסק החוץ מהווה את העילה לתובענה. - ההתחייבות, גם אם אינה פסק חוץ, תוקף חוזי לה והיא ברת אכיפה מכוח דיני החוזים. ישיבת קדם המשפט 5. לאחר דין ודברים באולם ביהמ"ש הוסכם בין הצדדים להניח להכרעה שפוטית את שאלת תקפותו של אותו הסכם גירושין מבחינה משפטית ואפשרות אכיפתו באחת הצדדים המוכרות בדין הישראלי. ב"כ הנתבע הסכים, בהמלצת ביהמ"ש, לחזור בו מטענותיו האחרות בכתב ההגנה - תקפות ההסכם מבחינת פגמים ברצון, טענות שהועלו על ידו בחצי פה בסעיפים שונים בכתב ההגנה כמו ס' 24 סייפא; 25; 27; 29 היה וביהמ"ש יענה בחיוב לשאלה המשפטית בדבר תקפותו של ההסכם ואפשרות אכיפתו. ב"כ הנתבע שמר לעצמו את הזכות לטעון טענות אלה, ככל שיראה לנכון, בהליך אחר ולא בהליך שבפני. 6. תובענה על בסיס הפסק הזר א. פסק חוץ ניתן למימוש בשלוש דרכים: - הגשת תביעה על בסיס העילה המקורית דהיינו, על סמך אותן עובדות עצמן בגינן ניתן פסק החוץ בחו"ל. - הגשת תביעה על יסוד פסק החוץ. פסק החוץ הוא שמשמש עילת תביעה. בפסק דינו, ביהמ"ש המקומי מכיר בפסק החוץ והופך אותו לחלק מפסק דינו שלו. פסה"ד המוצא לפועל הוא כמובן פסק הדין של ביהמ"ש המקומי. - תובענה לאכיפת פסק החוץ על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח - 1958. ר' לענין זה ע"א 665/72, מטה חאן נ' שוויבל, כ"ז (1), 690, 694. ב. האפשרות השניה מבין השלוש שרירה וקיימת בידיו של בעל פסק החוץ גם לאחר חקיקתו של חוק אכיפת פסקי חוץ ור' לענין זה ע"א 101/63 וינטר נ' קובץ י"ז, 2032; ע"א 423/63, רוזנבאום נ' גאלי, י"ח (2), 374 וכן פרופ' עמוס שפירא, הכרה ואכיפה של פסקי חוץ , עיומ"ש (ד), 41. יחד עם זאת מכיוון שבתביעה על יסוד פסק החוץ מתבקש ביהמ"ש המקומי להכיר בפסק ולממשו, חייב הפסק הזר לעמוד בכל המבחנים שמציבים דיני המשפט הבינלאומי הפרטי של המשפט המקובל (ממנו שאבנו את האפשרות הזו) לענין ההכרה בפסקי חוץ. הפסק המתקרא ע"י התובעת כפסק חוץ במקרה עסקינן, הינו פסק דין של ביה"ד הרבני בעיר שטרסבורג שבצרפת להסכם גירושין שנחתם בין הצדדים. פסק זה אינו מהווה פסק חוץ שניתן לאכוף אותו או שניתן לתבוע על פיו כעילת תביעה. ביה"ד הרבני בשטרסבורג איננו טריבונל שפוטי מוכר ובעל מעמד בדין הצרפתי וגם לא נטען בפני שיש לו מעמד כזה. המחזיק בידו פסק חוץ יכול לתבוע על יסוד הפסק ולא לבקש אכיפתו לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח - 1958, כאשר פסק החוץ אינו עומד במבחן כל התנאים, ההגנה והסייגים שמציב החוק לאכיפה כגון: הפסק אינו בר ביצוע במדינה בה ניתן [ס' 3 (4)]; אין הדדיות באכיפה [ס' 4 (א)] ולא נעשית פניה ליועץ המשפטי לוותר על תנאי זה; הפסק התיישן וכו'. ואולם, חייב הפסק להיות פסק חוץ דהיינו פסק דין שניתן בבימ"ש במדינה זרה שלפי דיניה ביהמ"ש היה מוסמך לתיתו. בענין מטה חאן הנ"ל נסוב הדיון סביב פסק שניתן על ידי בית משפט אזרחי בארה"ב בעוד שבמקרה שלנו הפסק העומד בבסיס התובענה שבפני הינו פסק דין של בית דין רבני במדינה זרה שאין לו כל מעמד ותוקף משפטי. כיצד זה שבימ"ש בישראל יכיר בתוקפו של פסק דין שכזה כמעניק עילת תביעה בידי האוחז בו? העולה מהמקובץ הוא שאין לתובעת אפשרות לתבוע את מימוש הפסק שבידה על דרך של הגשת תובענה כשהפסק מהווה את עילת התביעה שלה. 7. אכיפת ההתחייבות/הסכם הגירושין א. אין חולקין, כי ההסכם שאת אכיפתו מבקשים הינו במהותו הסכם ממון. הוא צופה פני גירושין ומסדיר את עניני הממון שבין בני הזוג לעת הגירושין. ר' לענין זה ע"א 169/87, שרעבי (שי) נ' שרעבי (שי), ל"ט (3), 770, 783 וכן אריאל רוזן צבי, יחסי ממון בין בני זוג (ירושלים - תשמ"ב), 303. ב. אין חולקין שבני הזוג עסקינן היו אזרחי מדינת ישראל ותושביה בעת נישואיהם. ג. אין חולקין שבעת חתימת ההסכם, שאת אכיפתו מבקשים, היו בני הזוג עסקינן תושבי גרמניה מזה 15 שנה (1973-1988). לפנינו אם כן הסכם שדבקו בו אלמנטים זרים. ד. בהיות ההסכם והצדדים לו נגועים באלמנטים זרים ומשום ענינו - 'יחסי ממון', חלה עליו הוראת ס' 15 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, הקובעת : "על יחסי הממון בין בני זוג יחול חוק מקום מושבם בשעת עריכת הנישואין, אולם רשאים הם בהסכם לקבוע ולשנות יחסים אלה בהתאם לחוק בשעת עשית ההסכם". ה. רישת הסעיף מחילה, על יחסי הממון בין בני זוג, את ההוראות המהותיות של חוק מקום מושבם בעת עריכת הנישואין. סיפת הסעיף קובעת, כי בני הזוג רשאים לקבוע ולשנות את יחסי הממון שביניהם באמצעות הסכם, בהתאם לחוק מקום מושבם בעת עשיית ההסכם. חוק מושב חדש זה של בני הזוג יחול על כל השאלות המתייחסות להסכם זה כגון, באיזו מידה (אם בכלל) אפשר לעשות הסכם זה וכן על שאלות הצורה, הכשרות, התוקף, הפירוש וכו' הנובעות מהסכם זה. (ר' פרופ' מנשה שאווה, הדין האישי בישראל, מהדורה שלישית מיוחדת, כרך ראשון עמ' 386). על אבחנה זו ניתן ללמוד בדברי ההסבר שניתנו לסעיף 192 (א) להצעת חוק היחיד והמשפחה (פורסמה על ידי משרד המשפטים בתשט"ז - 1955) שסעיף 15 לחוק יחסי ממון חוזר עליו מילולית. בדברי ההסבר בעמ' 216: ".... ההסדר הראשון נקבע על ידי החוק החל על תוקף הנישואין; הסדר זה נמשך גם כשמשתנה החוק האישי; אך אם הצדדים רוצים להביא בו שינוי, הרשות בידם לעשות זאת במידה שהחוק האישי שחל עליהם בשעת השינוי מרשה זאת. שיטה זו נתקבלה באמנת האג וכן באיטליה, גרמניה ועוד. גם אנחנו מציעים אותה. לפי השקפתנו עומדים יחסי הממון בין עניני המעמד האישי אך יש בהם גם אלמנט חוזי. ההסדר הראשון חל על הצדדים כאחת התוצאות של כריתת הנישואין. הסדר זה יוצר זכויות וחובות של ממון שאין לשנותן אלא על ידי הסכם. בהסכם כזה בולט הצד המשפחתי עד שאין לדון בו אלא על פי החוק האישי. מכאן הצעתנו. 'חוק מקום המושב בשעת עשיית ההסכם' יחול הן על השאלה באיזה מידה אפשר לעשות הסכם כזה, והן על שאלות הכשרות, הצורה, הפירוש וכו'. חוקים אחדים מאפשרים לערוך הסכמים כאלה גם בצורה הנוהגת במקום העריכה (LEX LOCI ACTU) לא ראינו הצדקה להקלה זו". ר' גם דברי השופט אלון בע"א 2/77 אזוגי נ' אזוגי פד"י ל"ג (3) 1, בעמ' 15-14". ו. אין חולקין שבני הזוג עסקינן נישאו בישראל בשנת 1966 וכי בעת נשואיהם היו אזרחי המדינה ותושביה, כך שעל יחסי הממון שביניהם תחול הילכת השיתוף, מכוח ס' 14 לחוק יחסי ממון, כמי שנישאו לפני 1.1.74 תחילתו של החוק, ואין בעקירתם לגרמניה כדי לשנות זאת. ז. יחד עם זאת, בני הזוג שבפנינו החליטו לשנות את יחסי הממון שביניהם ולא לחלוק את רכושם שנצבר על פי הילכת השיתוף. הם העלו את ההסכמות הללו על הכתב. רוצה לומר, בני הזוג שבפנינו ערכו הסכם בכתב אשר קבע ו/או שינה את יחסי הממון שביניהם. על מנת שהסכם שכזה יהא בר תוקף עליו להיעשות בהתאם לחוק מושבם בעת עשייתו שהוא החוק הגרמני. החוק הגרמני כדין זר טעון הוכחה. אין גם כל בעיה מיוחדת שתמנע הוכחתו של הדין הגרמני בכל הנוגע להסכמי ממון בין בני זוג הן מבחינת המהות והן מבחינת הצורה. הוכחת הדין הזר מוטלת במקרה שלנו על התובעת. ח. אני מורה אם כן לתובעת להמציא לביהמ"ש בתוך 60 יום מהיום חוות דעת של הדין הגרמני בנוגע לתקפותו של ההסכם שאת אכיפתו מבקשים בתובענה זו שבפני. ט. לאור התוצאה אליה הגעתי אינני נדרש, בשלב זה, לכל השאלות החשובות וכבדות המשקל שהעלו ב"כ הצדדים בסיכומיהם: מה תוקף יש, אם בכלל, להסכם המסדיר יחסי ממון בין בני זוג שלא אושר כלל על ידי ביהמ"ש או ביה"ד; עקרונות תום הלב והמניעות בהסכמים כאלה, ועוד. חוזהגירושיןהסכם גירושין