להלן פסק דין בנושא אימוץ על ידי בני זוג לא נשואים: פסק דין 1. הבקשה שבפני ענינה אימוצה של קטינה ע"י חברתו לחיים של אביה. הקטינה ... נולדה למבקש ולרעייתו המנוחה ביום 24/02/91. בהיותה בת 3 נתייתמה מאמה בנסיבות טרגיות. כעבור זמן הכיר האב את המבקשת - וכמפורט בבקשה הם החלו לחיות כידועים בציבור לכל דבר. משהתהדקו יחסיהם הם חתמו על הסכם לחיים משותפים ואף הביאו לעולם ילד משותף. דא עקא, כנטען ע"י המבקשים, "מטעמים עקרוניים" אין ברצונם להיכנס בברית הנישואין. למרות זאת מבקשים הם להכיר בהם כ"בני זוג" לענין חוק האימוץ וליתן צו האימוץ המבוקש. 2. מתסקיר הסעד שהוגש בענינם עולה כי המבקשים מקיימים חיים משותפים באהבה ורעות, כי המבקשת מסורה למערכת המשפחתית החדשה ומתייחסת לקטינה כאם לכל דבר. הקטינה קשורה למבקשת, רואה בה אם וכך היא אף מכנה אותה. פקידת הסעד מציינת בתסקיר כי היא נפגשה עם הקטינה ביחידות, כי נראה לה שהיא מסוגלת להבין את נושא האימוץ ומשמעותו וכי היא רוצה בגושפנקא הפורמלית למצב הקיים. בהתייחס לכל האמור ניתנה המלצת פקידת הסעד לאימוץ המבוקש. 3. לא כך עמדת המשיב, שאף שאינו חולק על האמור בתסקיר הוא מתנגד לבקשה מן ההיבט המשפטי. 4. עפ"י סע' 3 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א1981-: "אין אימוץ אלא ע"י איש ואשתו יחד, ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד - (1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן" (ההדגשות כאן ולהלן שלי - ח.ב.). הסוגיה המשפטית העומדת לדיון הינה, איפוא, פרשנות המונח "בן זוג" בסע' 3 (1) לחוק. 5. ב"כ המבקשים מבסס טעוניו, לפיהם יש לפרש המונח "בן זוג" ככולל גם מי שאינם נשואים כדין, בין היתר על אלו: (1) תכלית חוק האימוץ, כפי שהיא מוצהרת בסע' 1 לחוק, הינה לדאוג לטובת הקטין - המאומץ. לפיכך, גם בהנחה שלשון סעיף 3 סובלת את שתי הפרשנויות, יש להכריע בענין על פי תכליתו החקיקתית, שענינה טובת הילד. (2) המונח "בן זוג" הוגדר בחוק ביה"מ לעניני משפחה, תשנ"ה1995-, ככולל גם "הידועה בציבור כאשתו", ומאחר שמדובר בחוקים השייכים לאותה קטגוריה יש לפרש המונח "בן זוג" בחוק האימוץ כהגדרתו בחוק ביה"מ לעניני משפחה. (3) גם לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו יש להעדיף את הפירוש שמעמיד בעדיפות את טובת האדם (בעניננו: הקטין או מבקש האימוץ). (4) בסעיף 3 לחוק האימוץ הוגדרו שני מסלולי אימוץ אפשריים ופרשנות לפיה הכוונה היא לבני זוג נשואים בלבד ("איש ואשתו" - כאמור ברישא של סע' 3) מייתרת את החלופה שבסע' 3 (1). (5) לטענת ב"כ המבקשים עמדת המשיב נובעת מהתנגדותו למסגרת משפחתית שלא קודשה כדת, אף שהיא מוכרת על פי הדין, ומשנקבע בפסיקה כי הכרה בזכויותיהם של ידועים בציבור אינה פוגעת בתקנת הציבור "אין להקריב את טובת הקטינה על מזבח ויכוח דתי-אידיאולוגי" (ר' סע' 21 לסיכומי המבקשים); מה גם שבקביעת תוכנה הנורמטיבי של תקנת הציבור יש להתחשב במציאות היומיומית המשתנה, שבה רבים מעדיפים לחיות את חייהם שלא במסגרת הנישואין. (6) עוד נטען כי התנגדות רשות מינהלית לכל בקשה, במיוחד כשיש בה פגיעה בזכות להורות ובטובת הילד, חייבת להתבסס על שיקול דעת ואיזון נאות, דבר שאינו מתקיים בענייננו. 6. המשיב דוחה מכל וכל הטענות כאילו הוא מונחה ע"י שיקולים אחרים מלבד אלו המשפטיים בלבד. לטענתו כאשר רצה המחוקק להרחיב תחולתו של חוק על מי שאינם נשואים, הגדיר הדבר מפורשות בחוקים הנוגעים בדבר. עוד נטען על ידו כי עקרון טובת הילד אינו עקרון גג שממנו ניתן לגזור נסיבות אימוץ נוספות או חדשות וביה"מ אינו מוסמך ליתן צו אימוץ במקרים שאינם נמנים בחוק. מה גם שטובת הילד מחייבת פרשנות מצמצמת, שכן רק המסגרת המשפחתית המבוססת על קשר נישואין יכולה להבטיח יציבות ואריכות הקשר. כן טוען המשיב כי בענייננו מנסיבותיה של הקטינה לא עולה שייגרם לה נזק כלשהו באם לא ייעתר ביה"מ לבקשה. במיוחד בהתייחס להתעקשותה של המבקשת שלא להינשא, בלא שמניעיה התבררו כל צרכם. טובת הילד כעקרון מנחה בחוק האימוץ 7. עקרון טובת המאומץ, שהינו חלק מעקרון רחב יותר של טובת הילד, נקבע באופן מפורש בסע' 1 לחוק האימוץ כעקרון על פיו ייעתר ביה"מ לבקשה לצו אימוץ או יידחנה. על פי לשונו של סע' 1 (ב) לחוק: "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח ביה"מ שהם לטובת המאומץ" 8. בתי המשפט שנזקקו לענין חזרו והעלו על נס את ההלכה לפיה הוראות חוק האימוץ נחקקו מתוך ראית טובת הילד כשיקול דומיננטי ומכריע בהחלטות ביה"מ. הלכה זו מוצאת ביטוי ברור בדנ"א 7015/94, היועה"מ לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ' (1) 48, 119: "שיקול טובתו של הילד הינו שיקול העל, השיקול המכריע. אכן, בצידו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים... אך כל אלה שיקולים משניים יהיו וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד". עליונותו של עקרון זה נקבעה גם בסע' 3 לאמנה הבינלאומית משנת 1989 בדבר זכויות הילד: "...בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם הן ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאליים ציבוריים או פרטיים ובין אם בידי בתי המשפט, רשויות מינהל או גופים תחוקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה". 9. ואולם, אף שעקרון "טובת הילד" מוצא ביטוי בחוק ובפסיקה, הוא לא ניתן להגדרה נוקשה וממצה, וכלשון השופט מ. חשין: "אין חולקים על היותו של עקרון טובת הילד... עקרון-על, והשאלה אינה אלא מהי אותה טובה, מה תוכנה של אותה זכות. שהרי המושג טובת הילד, זכות הילד, הוא מושג טעון - בערכים, ברגשות, בהשקפות עולם - ועשויים להתגלע חילוקי דעות באשר לתוכנו, בין על דרך הכלל בין במקרה פלוני נתון" (ר' בג"צ 5227/97, מיכל דוד נ' ביה"ד הרבני הגדול, ירושלים. דינים עליון, כרך נ"ה, 153, 5). יתר על כן, טובתו של הקטין אינה נגזרת אך ורק ממציאות בנקודת זמן אחת על ציר חייו, אלא בראיה כוללת לטווח רחוק וביה"מ נדרש בענינים אלו להגיע להחלטה תוך שיקלול וניבוי של חלופות עתידיות (ר' פרופ' שיפמן "התחמקות משיפוט לטובת הילד", הפרקליט ל"ח (2) 587). בהקשר זה סבור שיפמן כי "יש לאזן בין האינטרסים של הילד ובין האינטרסים של בני משפחה אחרים, כשם שיש לאזן בין שיקולים הנעוצים בצרכים של הילד המסוים העומד בפנינו לבין שיקולים חברתיים כלליים המייצגים במיוחד את הצורך להגן על שלומם ורווחתם של ילדים בדרך כלל". לשיטתו: "הגישה הרואה את חזות הכול בטובת הילד - תוך התעלמות, כביכול, מכל שיקול אחר - היא פשטנית מדי ומלאכותית מדי". לדבריו - "מושג "טובת הילד" הוא מושג רחב, מושג מסגרת הסובל תכנים שונים. תכנו הנורמטיבי משתנה בהתאם להקשר המיוחד שבו השאלה מתעוררת ואף ביחס בינו לבין שיקולים אחרים" (שיפמן, דיני המשפחה בישראל, 1989, כרך ב', 218-217). 10. שאלה אחרת היא אם נתמלאו התנאים המוקדמים הנחוצים לפי החוק ע"מ שביה"מ יגיע לכלל דיון בשאלת טובת הילד; שאלה זו עולה באופן ברור בחוק האימוץ, לפיו אפילו יימצא שטובתו של קטין שיועבר למשפחה מאמצת ומיטיבה לא יתערב ביה"מ באוטונומיה המשפחתית אלא אם תתקיים עילה ספציפית הקבועה בחוק. 11. לסיכום, סמכות ביה"מ ליתן צו אימוץ הינה סמכות שבשיקול דעת וזו אמורה להיות מיושמת ע"י ביה"מ כשהוא משווה לנגד עיניו את טובת הילד הספציפי שענינו מובא בפניו. עם זאת שיקול זה אינו שיקול בלעדי. יתר על כן, טובתו של הקטין אינה נגזרת אך ורק ממציאות בנקודת זמן אחת על ציר חייו, אלא בראיה כוללת. משמעות הביטוי "בן זוג" בחוק האימוץ: 12. בסע' 3 לחוק נקבע כי "אין אימוץ אלא ע"י איש ואשתו יחד", אף כי לענין אימוץ ע"י מאמץ יחיד רשאי ביה"מ ליתן צו אימוץ "אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן". שאלה היא אם השוני במינוח, כשמדובר בחריג, נועד להוות סטיה מן הכלל לפיו "אין אימוץ אלא ע"י איש ואשתו". 13. הדעה הרווחת בענין זה הינה כי "בן זוג" הינו צד לנישואים כדין, אלא אם כן נאמר מפורשות אחרת. עיון בחקיקה הישראלית בה מופיע המונח "בן זוג" מצביעה על כך כי כאשר רצה המחוקק להרחיב את תחולתו על בני זוג שאינם נשואים, נעשה הדבר בטכניקות שונות: לעיתים ע"י תאור אופי הקשר הנדרש בין הצדדים (ר' סע' 55 ו57- (ג) לחוק הירושה , תשכ"ה1965-; וכן סע' 1 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א1981- - שם אף שלא מופיע המונח "ידוע בציבור" יש תאור עובדתי המתאים להגדרת המונח) ולעתים ע"י נקיטה בביטוי "ידוע בציבור" כמושג משפטי (ר' למשל סע' 1 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב1972-, חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג1963-, כפי שתוקן ב1976- המגדיר בסע' 5 (א) "שאירים" - "...לרבות הידוע בציבור כבן זוג", חוק הקצבאות (פיצוי בעד אחור בתשלום) תשמ"ד1984-, שמגדיר בסע' 1 "בן זוג, לרבות מי שידוע בציבור כבן זוג", סע' 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א1991-: "בן זוג - לרבות ידוע בציבור"). עוד מן הראוי לציין כי רוב החוקים בהם הורחבה משמעותו של המונח "בן זוג" נועדו להעניק זכויות והטבות סוציאליות ע"י השוואת מעמדו של בן הזוג הידוע בציבור לבן הזוג הנשוי. (שני חוקים בלבד - חוק השמות וחוק הירושה - מקנים ל"ידוע בציבור" זכויות החורגות מהמסגרת הכלכלית-סוציאלית). פרופ' שיפמן בספרו "דיני המשפחה בישראל" שם, כרך א' עמ' 159, מסכם הדברים כך: "...דומה שאכן עיקר ההכרה ב"ידועים בציבור כנשואים" היא לעניין חוקים כלכליים, בשל רצון המחוקק לא להתעלם מן התלות הסוציאלית שנוצרה בפועל בין הצדדים. אין כאן מתן גושפנקא מצד המחוקק לכך שדינו של קשר זה כדין נישואין לכל דבר...". פרופ' אריאל רוזן צבי בספרו "דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול" (תש"ן) עמ' 305, מציין כי: "הליכה זהירה ועקבית בעקבות ההסדר החקוק מצדיקה פרשנות שמרנית ודווקנית למונח "בן זוג"". 14. גם הקו שהתוותה הפסיקה מוליך להכרה בזכות לידועים בציבור רק כאשר כלל המחוקק במפורש את הדבר בחוק. בהעדר הגדרה או קביעה שכזו הקו המנחה בפסיקה הינו כי "הידוע בציבור" אינו נכלל בהגדרת "בן זוג" וכי הכוונה היא לבן זוג מנישואין כדין בלבד: "...מבחינת המשמעות הרגילה של הביטוי "בן זוג" בחיקוקים שונים, אין ספק שבאותם חיקוקים שביטוי זה מופיע משמעותו הרגילה היא - בן זוג, אשר נשוי לבן הזוג האחר. דבר זה ברור משורה של חיקוקים, שבהם השתמשו המחוקק ומחוקק המשנה בביטוי בן זוג..." (ר' ענמ"ש 1/82 ד"ר אמיליה לוי נ' מנהל בתי המשפט, פ"ד ל"ו (4) 123). על הלכה זו חזר ביה"מ העליון גם בד"נ 13/84 (לוי נ' יו"ר וועדת הכספים של הכנסת ואח', פ"ד מ"א (4) 291) ובפס"ד מאוחרים יותר. ר' גם דברי המשנה לנשיא מ. בן פורת בע"א 640/82 (חנן כהן נ' היועה"מ לממשלה, פ"ד ל"ט (1) 673, 674: "כמו כן, הלכה פסוקה היא שהמונח "בן זוג" אינו מקפל בתוכו מכללא ידועה (או ידוע) בציבור ואם רוצה המחוקק להעניק לאלה זכות פלונית, עליו לכלול אותם (בהגדרה או בהוראה שבדין) במפורש... הלכה זו היא חלק מן הדין, ואין בית המשפט, המתבקש לאשר הסכם ממון, בן חורין לסטות ממנו...". 15. מקרה דומה לזה שבענייננו התעורר בתיק אימוץ 79/66 (פס"מ נ"ט 275-274). שם מדובר היה בבקשה לאימוץ קטין ע"י הידוע בציבור של אמו. ביה"מ נזקק לפרשנות הביטויים "איש ואשתו" ו"בן זוג" וקבע כי ביטויים אלו אינם כוללים מי שלא נישאו כדין; ואף ששם (שלא כבעניננו) מנועים היו הצדדים מלהנשא זה לזו נדחתה הבקשה. ידועים בציבור ותקנת הציבור: 16. "תקנת הציבור" משמעותה הערכים, האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים אשר חברה נתונה בזמן נתון מבקשת לקיים, לשמר ולפתח. ...תקנת הציבור הינה המכשיר המשפטי אשר באמצעותו החברה מבטאת את "האני מאמין" שלה. באמצעותו היא יוצרת מסגרות נורמטיביות חדשות ומונעת חדירה של הסדרים נורמטיביים בלתי ראויים למסגרות הקיימות... "תקנת הציבור" הינה החומר אשר באמצעותה שיטת משפט נתונה, בזמן נתון, שומרת על "ציפור נפשה" בפני הסדרים (נורמטיביים ופיסיים) המבקשים לפגוע בה. על מנת לקבוע את תקנת הציבור על השופט "...להיות פרשן נאמן להשקפות המקובלות על הציבור הנאור, שבתוכו הוא יושב" (ע"א 461/62 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' מזיאר , פ"ד י"ז 1319, 1335). 17. אמנם המחוקק הישראלי הכיר בזכותם של גבר ואשה לחיות ביחד אף בלא נישואין ובנסיבות מסוימות אף העניק זכויות לבני זוג "ידועים בציבור". ממילא, במצב דברים זה אין לראות בחיים משותפים של ידועים בציבור משום פגיעה בתקנות הציבור. יחד עם זאת, דעתם של רוב המלומדים הינה כי לענין ידועים בציבור לא בסטטוס מדובר אלא במצב עובדתי הגורר אמנם תוצאות משפטיות שונות, אלא שיצירתו, המשכו וביטולו תלויים רק ברצון כל אחד מבני הזוג וכל עוד רצון זה קיים, וזאת בלבד. לפי המלומד בן דרור "רוב הציבור בישראל נוטה להתייחס ביתר כבוד והערכה לבני זוג החיים ביחד לאחר שקיבלו את גושפנקת החוק כבני זוג נשואים. התייחסות שלילית לזוג שאינו נשוי היא מובנת מאליה בקרב הציבור הדתי בישראל, אולם אינה יוצאת דופן גם בחברה החילונית. בשל סיבות הקשורות במסורת ובדת היהודית ובשל היות החברה הישראלית בעלת מאפיינים משפחתיים חזקים, יש נטיה ברורה להעדפת קשר נישואים חוקי על כל "סידור" אחר". עוד הוא מוסיף כי "הציבור רואה במהלך מסוג זה כענין זמני עד שיינשאו בני הזוג..." וכי "היחס (כלפי ידועים בציבור - ח.ב.) עשוי להיות שלילי ומנוכר כאשר הינו מופנה כלפי ילדיהם של בני הזוג כגורם מזהה ומבחין מיתר הילדים להורים נשואים. יש בכך אף לפגוע בהתפתחותם החברתית מקום בו לא ישכילו הורי הילדים להקנות להם חוסן חברתי ותמיכה..." (עו"ד בן דרור "הידועה בציבור: נשואים ללא נישואין", 1993, עמ' 321). בפסה"ד בענין אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין (בג"צ 963/91, דינים עליון, כ"ט, 266) מתייחס השופט ברק (כתוארו אז) ל"אינטרס הציבורי בקיומם התקין של סדרי המעמד האישי, אשר במרכזה עומד מוסד הנישואין ומוסד המשפחה", תוך שהוא מצטט מדברי השופט לנדוי בענין זבולון נ' שר הפנים (פ"ד כ' (4) 645,668): "הסכנה היא שמתוך אהדה לידועה בציבור - באותם המקרים בהם היא ראויה לאהדה - נפגע בסדרי המעמד האישי, שיסוד מוסד להם הנישואין כדין. באין שמירה על יסוד זה מתערערת יציבות המשפחה כתא הראשוני של החברה". 18. ממילא, אף שככלל מוסד הידועים בציבור איננו נוגד את תקנת הציבור, אין לשכוח כי מנגד עומד הערך של מוסד הנישואין שהינו ערך חברתי מרכזי, שלציבור אינטרס לקיימו בלא שיטושטשו התחומים ביניהם. תחולת המונח "בן זוג" בחוק האימוץ: 19. מסקירת הפסיקה והחוקים כאמור עולה כי משלא הבהיר המחוקק כי המונח "בן זוג" בחוק האימוץ כולל גם ידועים בציבור, כפי שנעשה בתקונים אחרים בהם רצה להעניק זכות כלשהי ל"בן זוג" ידוע בציבור, הביע בכך עמדתו השלילית בענין. מה גם שהפסיקה לא הרחיבה גדרותיו של המונח "בן זוג" למי שלא נישאו כדין, אלא אם כן ניתן היה לעשות כן מלשון החוק. 20. גם עקרון על של טובת הילד אין בו כדי לאפשר עקיפת דבר חקיקה שהגביל את סמכות ביה"מ ליתן צוי אימוץ אלא למקרים שבהם מתיר זאת החוק. 21. מעיון ברשימת החוקים בהם הורחבה התחולה על ידועים בציבור ניתן ללמוד כי כוונת המחוקק היתה להעניק זכויות (בעיקר סוציאליות) לבן זוג ידוע בציבור. חוק האימוץ לא נועד להעניק זכויות לבני זוג אלא כדי להוות תחליף אמיתי וראוי לילד שגורלו לא שפר עליו והוריו הטבעיים אינם יכולים למלא את תפקידם ההורי. ממילא ענינו של החוק בטובתו וזכויותיו של הילד ולא בזכויות בן הזוג (לרבות הידוע בציבור). 22. קטין שחוק האימוץ חל עליו הוא מי שמכורח הנסיבות נמנע ממנו לגדול בבית הוריו הטבעיים ויש להעניק לו מסגרת חלופית הרמונית, בטוחה ויציבה שתהווה תחליף למשפחה הביולוגית שנמנעה ממנו. בני זוג שלא נישאו ולא מיסדו את יחסיהם ושהמשך הקשר ביניהם אינו תלוי אלא ברצונו של כל אחד מהם, שיכול בכל רגע נתון לפרק את הקשר, מעמיד את הילד, לכאורה מלכתחילה, במצב פגיע ויציב פחות. 23. עצם האימוץ מהווה נטל נפשי קשה על המאומץ שמעמדו שונה מיתר בני גילו וסביבתו ואין להכביד עליו ע"י הוספת קושי נוסף על קשייו. באשר לבקשה נשוא תיק זה: 24. כפי שהובהר לעיל מדובר בבני זוג שבחרו, משיקוליהם, שלא ליתן גושפנקא פורמלית לקשר דה-פקטו הקיים ביניהם; יחד עם זאת הם עומדים על כך שביה"מ יתן גושפנקא חוקית, כלפי כולי עלמא, לקשר שבין המבקשת לבתו של בן הזוג איתו היא בחרה לחיות ללא נישואים, ולא ברור אם אמנם מעייניהם של המבקשים בצו האימוץ - אותו יכלו להשיג ללא קושי לו מיסדו את הקשר ביניהם, או שמא "ברצונם לפתוח פתח כרוחבו של אולם לבני זוג אחרים, שאינם נשואים כדין, לפנות בבקשות דומות" (כדברי השופטת בן פורת בע"א 640/82, שם, 674). 25. לפיכך נדחית הבקשה. בני זוגאימוץ