פסק דין התובע נידון לחמישה חודשי מאסר. בתאריך 1.5.06 התייצב התובע בתחנת המשטרה, במגרש הרוסים בירושלים, לריצוי העונש. לטענת התובע, למרות שכבר באותו יום הוא הועבר לשב"ס, הוא נשאר בבית המעצר במגרש הרוסים ארבעה ימים, משם הועבר לבית המעצר ניצן שם שהה 9 ימים ורק לאחר מכן הועבר לכלא מעשיהו. התובע מלין על תנאי המאסר והיחס שהוא קיבל, ודורש בגין כך פיצויים. לטענת הנתבעת, טענות התובע קנטרניות ובלתי מבוססות. לתובע לא נגרם כל נזק ונראה שהוא מנסה את מזלו להרוויח כספים מהמדינה בגין התקופה בה ישב בכלא כדין. התובע נתן עדות. הנתבעת הסתמכה בטיעוניה על תשובות בכתב שקיבלה מרמי עובדיה, תג"ד - מפקד בית הסוהר מעשיהו, אבי מור - חובש במרפאת בית הסוהר מעשיהו ואביבי רשיד - כלאי מבית הסוהר ניצן, אולם לדיון לא הגיעו עורכי המסמכים וגם לא גורם אחר, מטעם שב"ס. בית המעצר במגרש הרוסים 7. התובע ירא שמים. לטענתו, המקלחות בבית המעצר במגרש הרוסים הן מעל אסלות רצפתיות והכיור לרחיצת כלים ולרחיצת פירות וירקות או מים לשתיה, נמצאים בתוך המקלחת, דבר אשר אסור מהתורה. 8. לטענת הנתבעת בית המעצר במגרש הרוסים בנוי בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), התשנ"ז-1997. ביחס לטענות התובע בעניין הכיור והתנאים לרחיצת פירות וירקות טוענת הנתבעת כי מבחינה הלכתית, במידה והשירותים נקיים, כפי שמקפידה על כך הנתבעת, אין מניעה הלכתית לנטילת ידיים. 9. תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) קובעת כי: "בתא יהיה חלון שיאפשר אוורור מן החוץ; תא שאין בו חלון כאמור יותקנו בו אמצעי אוורור חלופיים סבירים." מעדות התובע עולה כי בבית המעצר לא היה חלון ואף לא אוורור, ועדותו לא נסתרה. גם העדות של התובע, ככל שהיא נוגעת לתנאי רחיצת הפירות והירקות בכיור אשר מעל האסלה, לא נסתרה, שכן אין עדות סותרת על מצב הניקיון בפועל במועדים בהם הוא היה שם. אוסיף כי הנתבעת לא נתנה הסבר מדוע התובע, אשר אמור היה לרצות עונש מאסר, שהה בבית המעצר במגרש הרוסים 4 ימים, עד שהועבר לשב"ס. בית המעצר ניצן 10. מבית המעצר במגרש הרוסים הועבר התובע ביום 4.5.06 לבית המעצר ניצן. מכתב ההגנה עולה כי בבית המעצר ניצן שוהים אסירים שפוטים, העומדים בפני מיונם לבתי הסוהר. לטענת התובע, בבית המעצר ניצן הוא שוכן בחדר עם עוד שבעה אנשים, בצפיפות נוראה, בחדר כולם עישנו, ראו טלויזיה ובישלו. עוד לטענת התובע, כאדם חרדי הוא הבין שאין השגחה נאותה, ולכן לא אכל את האוכל ורק יום לפני שהוא הועבר לבית הסוהר מעשיהו, הוא הורד לקנטינה וקנה מצרכים לתקופה מסוימת. 11. מכתב ההגנה עולה כי כאשר שהה התובע בבית המעצר במגרש הרוסים, הוא הגיש בקשה לאישור מזון בכשרות "מהדרין" והבקשה אושרה. כפי שטוען התובע, משאושרה בקשתו זו בבית המעצר במגרש הרוסים, לא ברור מדוע הוא לא המשיך וקיבל מזון בכשרות "מהדרין" גם בבית המעצר ניצן. כלא מעשיהו 12. בכלא מעשיהו שהה התובע באגף תורני. 13. לטענת התובע, האוכל בבית הסוהר מגיע ממטבח מרכזי של בית הסוהר, והעובדים גם אסירים, וביניהם גם גויים, ללא השגחה תורנית. התובע מציין כי על מנת לקבל ארוחות כשרות למהדרין, המסופקות אחת לשבוע, על האסיר לפנות לרב בית הסוהר, שבקושי רואים אותו, וכן עליו להמציא אישור מרב מחוץ לכותלי בית הסוהר, המאשר שהוא אוכל רק מאכלים כשרים למהדרין. עד שימציא האישור עליו לאכול לחם ומים או לקנות בקנטינה ולבשל לעצמו. לשאלת בית המשפט מדוע לא הגיש בקשה לאוכל כשר בכלא מעשיהו השיב התובע כי הוא ביקש לקבל אוכל כשר למהדרין, אך התבקש להמציא אישור מרב שמכיר אותו, והוא לא יכול היה להביא אישור מהרב, שכן הוא לא יצא מבית הסוהר. התובע מביע פליאה על כך שבבית המעצר במגרש הרוסים אישרו לו לקבל אוכל כשר למהדרין, אולם אישור זה לא הספיק כאשר הוא הועבר לבית הכלא מעשיהו. הנתבעת טוענת כי התובע כלל לא הגיש בקשה לקבלת מזון בהכשר "מהדרין" ולכן לא חלה עליה חובה לספק לו מזון מסוג זה. הנתבעת מוסיפה כי ספק אם התובע עומד בקריטריונים של פקודות נציבות שב"ס בעניין זה. טענת התובע לפיה הוא לא יכול היה להמציא אישור מרב השכונה לא ברורה בהתחשב בכך שמשפחתו יכולה הייתה להביא לו את האישור הנדרש וגם הוא יכול היה לנסות ולקבלו כאשר יצא לחופשה. מאידך לא ברורה טענת הנתבעת לפיה יש ספק אם התובע היה עומד בקריטריונים לקבל אוכל כשר למהדרין, לאחר שבבית המעצר במגרש הרוסים הוא ביקש וקיבל אישור לקבל אוכל בהכשר זה. 14. התובע מלין על כך שמספר ימים לפני ל"ג בעומר הוא ביקש ממפקד האגף לאפשר לו להכניס מכונת גילוח אך ללא כל סיבה לא אישרו לו לעשות כן. מכתב ההגנה, אליו צורפו ההוראות מפקדות נציבות שירות בתי הסוהר, עולה כי הנתבעת פעלה בהתאם לנהלים ולפקודה ולפי הנחיות מערך הביטחון לפיהם חל איסור להכניס לבית הסוהר מכשירי חשמל, אלא ע"י רכישה בקנטינות, וזאת בשל סכנת הברחת חפצים אסורים באמצעות מכשירי חשמל וחשש מפני תביעות בגין קלקול המכשירים בעת הבדיקה הביטחונית. הנתבעת אף הבהירה כי חריגה מההנחיה מותרת רק לאחר קבלת אישור מפקד האגף, אישור אשר לא התקבל במקרה הנדון. אני דוחה, אפוא, טענה זו של התובע. 15. לטענת התובע, צורת הגשת האוכל הלא מהדרין היא בצורה בהמית. המגיש או אחד האסירים, עם קצת יותר כח ומקורב למפקד האגף, הוא עושה ככל העולה על רוחו ומתנהג בצורה ברברית. הנתבעת מכחישה טענה זו של התובע. יחד עם זאת, הנתבעת לא הזמינה עדים, וכנגד עדותו של התובע, אין למעשה כל עדות. 16. לטענת התובע תנאי האגף בכלא מעשיהו היו מחפירים. החדרים כ- 15 מ"ר כאשר שוכנים בחדר 10 דיירים, כולל 5 מיטות קומותיים ולכל אסיר ארון שידה לי המיטה. חלונות שבורים, קירות מזוהמים, והדבר גורם למתח בין האסירים. עוד לטענת התובע, בבית הכלא לא מאשרים להוציא לפרוזדור נעליים, כלי אוכל, אשפה. עם כל המתואר והסרחון, ישנים בחדר. לטענת הנתבעת, בכל בתי הסוהר ובתי המעצר, נעשים מאמצים לאפשר תנאי חיים ראויים לאסירים, ובכלל זה קיימת התייחסות קפדנית בכל הנוגע לתנאים הסניטריים והפיזיים של בתי הסוהר. ההקפדה על הניקיון והסדר קיימת הן במגורי האסירים והן במקומות הציבוריים. הפיקוח העקרוני על שמירת הסדר והניקיון בתאי האסירים מוטל על מפקד האגף, אולם האחריות על הניקיון עצמו חל על האסירים עצמם. לכתב ההגנה צורפה תגובה של רמי עובדיה, תג"ד, מפקד ב/ס מעשיהו. בעמוד 3 לתגובה נרשם: "3 הביתנים המשמשים למגורים לדיירים מאופיינים בכניסה לפרוזדור רחב, עם 3 חלונות גדולים ושלמים כ- 3 טלפונים ציבוריים. לשירות ונוחות הדיירים, הוצבו בנוסף 2 מקררים חדשים ו- 2 מקפיאים גדולים. .... בכל ביתן 3 חדרים גדולים ומאווררים 5 חלונות 50X60 בכל חדר, קירות צבועים עם תמונות, תקרת רביץ ותארות פלורסנט. בכל חדר 10 דיירים אשר לכל אחד מהם מיטה, מיזרן, ארונית לציוד אישי +מנעול, מדפים וספריה ובמרכז החדר שולחן המשמש לארוחות במהלך היום." בתגובה מצוין כי מצורפות תמונות, אך תמונות לא צורפו. בתגובה אין התייחסות לטענת התובע בעניין אחסון הנעליים והאשפה בחדר. בכתב ההגנה מודה הנתבעת כי יש איסור להוציא נעליים לפרוזדור, אולם לטענתה, ישנם ארונות המיועדים לאפסון נעליים, אשר הוצבו מחוץ לאגף. 17. מאחר ותמונות האגף לא צורפו ובהיעדר ראייה שתסתור את עדות התובע בעניין החלונות השבורים, אני מקבלת את עדותו הן בעניין החלונות והן בעניין הנעליים והאשפה בחדר. 18. התובע העיד כי יש במקום מקקים. טענת הנתבעת והאישור על כך שבוצעה הדברה אינם סותרים את עדותו. 19. התובע העיד על כך שמבנה בית הכלא הוא מבנה ישן, הגג מאסבסט, לא תקני ומהווה סכנה חמורה. בכתב ההגנה נטען כי מבדיקה שנערכה עם מחלקת בינוי של שב"ס עולה כי בתאים באגף 8, בו שוכן התובע, קיימת הפרדה מוחלטת בין הגג, העשוי מפלטות אסבסט לבין חלל התא עצמו, וזאת על ידי תקרה מונמכת מטיח רביץ, ולכן אין מגע ישיר בין השוהים בתא והפלטות מאסבסט. הנתבעת אמנם אינה חולקת על כך שקיים גג אסבסט, אולם לא די בנתונים שבפניי כדי לקבוע כי הדבר מהווה סיכון בריאותי, כפי שטוען התובע. 20. לכתב ההגנה צורפה החלטת ועדת המיון שם נכתב כי התובע הנו לאחר אירוע לב וצינתורים. תובע מעיד על כך שהוא נזקק לביקורת רפואית יום יומית, אך הוא לא הוזמן וכאשר ביקש לצאת למרפאה, נדחה בטענות שונות. לטענת הנתבעת, התובע הוזמן למרפאה וקיבל טיפול רפואי, והוא אשר סרב לשתף פעולה עם הצוות הרפואי של בית הסוהר וסרב ליטול תרופות. לכתב ההגנה צורף מזכר של אבי מור - חובש, בו נרשם כי התובע הוזמן לטיפול שבועי מספר פעמים אך סרב לקבל טיפול (נספח ח' לכתב ההגנה). בדיון נשאל על כך התובע והשיב כי הוא סירב להיבדק מאחר והבדיקה אמורה הייתה להיערך על ידי חובש ולא על ידי רופא. גם טענה זו של התובע לא נסתרה. 21. התובע מלין על כך שבמהלך תקופת המאסר הוא הוזמן לדיון אזרחי, אך מפקד האגף אמר שאין אפשרות להביא אותו, כי זה דיון אזרחי. לטענת הנתבעת הזימון מבית המשפט אינו מצוי בתיק של התובע ולא זכור למפקד האגף דאז, ולכן אין לנתבעת אפשרות להתייחס לטענה. בדיון הוסיף התובע כי מפקד האגף אמר לו שעליו לדחות את הדיון, עד לאחר שישתחרר, וכך הוא עשה (עמוד 2 לפרוטוקול). לא ברור מדוע לא הוסבר לתובע, בעת שהותו במאסר, הנוהל לפיו ניתן להזמין אותו לדיון, גם דיון אזרחי, באמצעות שב"ס, ומדוע הוא התבקש לדחות את הדיון. יחד עם זאת, לא הוכח כי נגרם לתובע עקב כך נזק. עישון 22. התובע מלין על כך שבכל מתקני הכליאה בהם שהה עישנו אצלו בחדר. בבית המעצר במגרש הרוסים הוא שוכן, לטענתו, עם עוד שבעה דיירים, כאשר כולם מעשנים, וללא אמצעי אוורור. לטענתו, העישון בתאי המעצר הנו בניגוד לחוק הקובע כי אסור לעשן במקום ציבורי. עוד לטענתו, העישון פגע בו במיוחד, בשל מצב בריאותו הלקוי. 23. לטענת הנתבעת, מתקני כליאה אינם נכללים ברשימת המקומות הציבוריים אשר בהם העישון אסור לפי סעיף 1 לחוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג - 1983. הנתבעת מפנה לפסק הדין בעע"א 1516/02 הראל הרשטיק נגד שרות בתי הסוהר (טרם פורסם) שם נפסק כי בית סוהר איננו מקום ציבורי לעניין המטרה המסוימת של הגבלת העישון במקומות ציבוריים ולכן רשויות שב"ס אינן מוסמכות להגביל את העישון בבתי הכלא, או לקבוע איזורים מיוחדים לעישון. 24. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי למרות שחוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים אינו חל על בית סוהר, היא עושה מאמצים כדי לאפשר לאסירים המעוניינים בכך לשהות בתא ללא מעשנים, אולם לא הובאה כל ראיה כי כך נעשה במקרה של התובע, למרות מצבו הבריאותי, אשר היה ידוע לאנשי שב"ס. אשר לטענת הנתבעת לפיה ממכתב רופא קופת חולים עולה כי התובע מעשן ולפיכך תמוהה טענתו השיב התובע כי כבר שבע שנים אינו מעשן וכי יש טעות במסמך שנערך על ידי קופ"ח. סיכום 25. התייחסתי בהרחבה לטענות התובע ותגובת הנתבעת. כפי שעולה מהדברים, בשירות בתי הסוהר אכן לא נהגו כלפי התובע באופן סביר במספר נושאים, כולל תנאי המעצר בימים הראשונים בבית המעצר במגרש הרוסים, אי קבלת אוכל כשר למהדרין בבית המעצר "ניצן", החלונות השבורים והמקקים בבית הסוהר מעשיהו וכך גם השהייה עם אסירים מעשנים וחוסר טיפול רפואי מתאים. כפי שנפסק, ניתן להטיל אחריות ברשלנות על רשות ציבורית (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1) 113. עוד נפסק כי יסוד הנזק בעוולת רשלנות כולל גם שלילת נוחות גופנית וסבל נפשי (פרשת גורדון הנ"ל). 26. בגין הסבל הנפשי ושלילת הנוחות הגופנים, כמו גם ההוצאות שהיו כרוכות ברכישת אוכל כשר למהדרין, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 4,000 ₪. 27. הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שנפסק. 28. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 200 ₪. 29. את הסכומים שנפסקו תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום. פיצוייםמאסר