אדם טען כי בגין הקרנות נגד גזזת, נפגע מרכז הראיה וכי הפגימה בראייתו נובעת מאותן הקרנות. להלן פסק דין בנושא הקרנות נגד גזזת - פגיעה בראייה: פסק - דין 1. בפנינו ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז - 1957 (להלן - החוק), מיום 26.2.07 (וע 86/06) אשר דחתה את תביעתו של המערער לתגמול עבור נכות בשל פגימה בעיניו. 2. המערער טען כי בגין הקרנות שקיבל כנגד גזזת, נפגע מרכז הראיה וכי הפגימה בראייתו נובעת מאותן הקרנות. 3. המערער נבדק מטעם המשיבה על ידי ד"ר ברוך שוורץ, רופא עיניים, אשר ציין בסיכום מצבו של המערער כי המערער אמנם עבר הקרנות בגלל גזזת ב- 1946, וכי בשנים 1952-1953 עבר ניתוח פזילה בעין ימין. כך תאר ד"ר שוורץ והפנה למסמכים אודות ניתוח קטרקט בעיניו של המערער, השתלת עדשות בעיניו ועוד. בהתייחס לשאלה אם קיים קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער ביחס לראייתו לבין ההקרנות שעבר, קבע ד"ר שוורץ: "משקפיים מגיל 10, קוצר ראיה שגדל עם הגיל נורמאלי בקוצר ראיה, עד מינוס 8. עבר ניתוח בשנת 1953 כלומר היה בן 17 בזמן הניתוח, היתה אלטרנציה, לא התפתחה עין עצלה. לא היתה דיפלופיה, כלומר פזילה מגיל מאוד מאוד צעיר לכן אין לו ראיה דו עינית וגם לא היתה לו (אחרת היה כפול). יש לו אלטרנציה טובה פעם ימין ופעם שמאל כשהראיה טובה בכל עין". ובאשר לשאלה אם יש מקום להכרה, קובע ד"ר שוורץ כי יש לדחות הבקשה בציינו: "אין קשר. למר רובינסון קוצר ראיה גבוה ופזילה... אחרי ניתוח קטרט ראיה טובה. כפי שהוא אומר 60 שנה אותו דבר". כך גם הפנתה הועדה למסמך של ד"ר קפלן, הרופא המטפל, מיום 4.4.05, אשר ציין כי "ישנה בעית מיקוד על רקע פזילה מילדות...". כך גם במסמך נוסף של ד"ר קפלן מיום 3.4.06, כי קיימת אכן ראיה דו מימדית ולא תלת מימדית. 4. הועדה נדרשה לשאלה, אם אכן עבר המערער ניתוח של הפרדה בין שני חצאי המוח, אשר היא גורמת להפרעה בראיה ולמרות שהמערער ציין כי ימציא מסמכים, לא המציא שכאלו. כך גם ציין המערער כי אינו מתכוון להגיש חוות דעת מטעמו. 5. בסופו של יום, קבעה הועדה כי אין במסמכים שהציג המערער כל ראיה כי המערער עבר ניתוח כלשהו אשר בו בוצעה הפרדה בין שני מרכזי הראיה של המוח, וכל שניתן להסיק מהמסמכים כי המערער עבר עוד בשנת 1953 ניתוח נגד הפזילה ממנה סבל, וכי אין מקום לקבל את טענתו כי לא סבל מפזילה. לפיכך, קבעה הועדה כי המערער לא הוכיח כל קשר בין בעיות הראיה מהן הוא סובל לבין ההקרנות שקיבל נגד הגזזת, ובוודאי שלא הוכיח קשר בין בעיות הראיה לבין נרדפות בתקופת הנאצים. 6. המערער טען בערעורו כי המסמך שהגיש ד"ר שוורץ אינו בגדר חוות דעת משפטית, אלא תוצאות בדיקה, וכי לא התייחס כלל לנושא ההקרנות והשלכותיו. כן טען אודות הטיפולים הרפואיים שעבר כולל ההקרנות, וכי בהתאם לספרות המקצועית קיים קשר בין ההקרנות לפגיעה בעיניים. לדבריו, משנת 1953 ועד היום סובל מחוסר יכולת להתרכז ולקרוא, תוך שהפנה לחוות דעת מקצועית, כך המערער, של ד"ר קפלן אשר ציין כי אין סינכרוניזציה בין שתי עיניו ועל כן הסיק המערער כי בהכרח ההקרנות פגעו במרכז הראיה. 7. לאחר ששמענו את המערער, עיינו בהודעת הערעור וכן בעיקרי הטיעון מטעם המשיבה ודברי עו"ד סמל, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות. 8. הועדה הסבירה הסבר היטב מדוע לא איפשרה את חקירתו הנגדית של ד"ר שוורץ, וכן התייחסה לאותן בקשות מאוחרות שהגיש המערער לאחר תום הדיון בפניה, ולא מצאנו דופי בהחלטתה זו ובנימוקיה. 9. לגופם של דברים, מדובר בשאלה של קיום קשר סיבתי בין הפגימה הנטענת על ידי המערער לבין ההקרנות שעבר. על המערער להרים את הנטל של הוכחת קשר סיבתי זה, ובהתאם לחומר שעמד בפני הועדה, לא עמד בנטל זה. יתר על כן, הועדה בחנה הן את האמור במסמכים הרפואיים שהוצגו מטעם המערער, לרבות העולה מאשר ציין ד"ר קפלן. זאת מול סיכום מצבו הרפואי של המערער מטעם ד"ר שוורץ, והגיעה למסקנה כי לא הוכח הקשר הסיבתי האמור. יודגש כי בהתאם לדברי המערער עצמו, הרי עבר את הניתוחים אשר אותם הוא קושר להקרנות, עוד בשנות החמישים, אולם מתוך המסמכים עולה כי לא מדובר על ניתוחים הקשורים לפגימה הנטענת, אלא לנושא הפזילה. מכל מקום, מדובר בקביעות עובדתיות של הועדה, כאשר בהתאם לחוק, ערעור בפני בית המשפט הינו בשאלה משפטית בלבד. 10. בפנינו לא הצביע המערער על תיעוד רפואי שיש בו להצביע על קיום קשר סיבתי כאמור. 11. משכך, דין הערעור להידחות. בנסיבות הענין, אין אנו עושים צו להוצאות. גזזת