להלן פסק דין בנושא תאונה בגן ילדים: פסק דין התובע, יליד 1997, עותר לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בהיותו כבן 5.5 שנים וכתלמיד גן חובה, עת שיחק במתקן משחקים המצוי בחצר הגן, נפל ושבר את מרפקו. הנתבעת 1 הינה מפעילת הגן בעת הרלבנטית, הנתבע 2 הינו מנהל הנתבעת 1, המפעיל והמחזיק בפועל של גן הילדים, הנתבעת 3 היא המועצה המקומית, הבעלים והמתחזקת של המבנה בו מצוי גן הילדים והנתבעת 4 היא מבטחתה של הנתבעת 3. בכתב התביעה נטען לרשלנותם של הנתבעים, בין היתר ביחס לתחזוקת הגן ומתקן המשחקים, ביחס לאי שמירה על בטחונו ושלומו של התובע, והעדר פיקוח נאות. בכתב הגנתם, הכחישו הנתבעים האירוע, חבותם, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם. הנתבעת 1 הודתה בהיותה מפעילה של גן הילדים. להוכחת פגימותיו הרפואיות של התובע תוצאת האירוע הוגשו חוות דעת רפואיות בתחום האורטופדיה. מטעם התובע הוגשה חוות דעת ד"ר ז'טלני אשר העריך נכותו של התובע בשיעור 5% לצמיתות בגין שינוי בזווית המרפק השמאלי ובהתאם לסעיף 41(5) ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) התשט"ז - 1967 (להלן: "התקנות"). מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת פרופ' נרובאי, אשר העריך כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהאירוע, שכן בהתאם לבדיקתו ציר המרפק נמצא תקין. לבקשת הצדדים, העידו המומחים על האמור בחוות דעתם. מטעם התובע העידה אימו, הגב' כהן יפה. כן הוגשו מסמכים ותמונת מתקן השעשועים. מטעם הנתבעים העידה הגב' שרה חקק, מנהלת גני הנתבעת 1, וחוקר. כן הוגשו תמונות ומסמכים. עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי, והצריכות לענייננו: התובע, יליד 1997, היה תלמיד גן חובה "בן פורת יוסף", בן חמש שנים ומחצה ליום האירוע. בשנת הלימודים 2002-2003 ובמועד הרלבנטי עבדה אימו של התובע כסייעת בכיתת הבנות של הגן (עמ' 11 לפרוטוקול). הגן היה מחולק לכיתות נפרדות לבנים ובנות, אשר חלקו "חצר גדולה מאד משותפת" (עדות אימו של התובע בעמ' 12 לפרוטוקול ועדות הגב' חקק בעמ' 25 לפרוטוקול). לכל כיתת גן היתה גננת וסייעת, אשר תפקידן היה להשגיח על הילדים, לרבות בעת המשחק בחצר. כששתי הכיתות נמצאות בחצר, על כל כיתה משגיחות הגננת והסייעת של אותה הקבוצה (עדות האם בעמ' 12 לפרוטוקול ועדות הגב' חקק בעמ' 26 לפרוטוקול). ביום 8.1.03, במהלך שהותו בגן הילדים, שיחק התובע יחד עם חברו בחצר המשחקים. בחצר היו מתקני שעשועים, וביניהם מתקן המורכב מסולם, שתי חביות לזחילה ומגלשה בסופן (תמונות המתקן הוגשו על ידי האם). המתקן היה חלק מחצר הגן לעת הקמתו ("כשקיבלנו את הגן, קיבלנו אותו ככה" עדות הגב' חקק בעמ' 24 לפרוטוקול). הגננת והסייעת של כיתת הבנים, אשר תפקידן להשגיח ולפקח על הילדים שבכיתתן לרבות בזמן החצר, לא היו בחצר (ר' עדות האם בעמ' 19 לפרוטוקול ועדות הגב' חקק בעמ' 28 לפרוטוקול). אימו של התובע, אשר הבחינה שבנה וחברו, תלמיד נוסף של כיתת הבנים, מטפסים ומשחקים במתקן, הזהירה אותם שירדו מהמתקן. הם אכן ירדו מהמתקן, אך האם ראתה כי התובע וחברו שבים לשחק במתקן (עמ' 20 לפרוטוקול). התובע, אשר שיחק עם חברו במתקן ללא השגחה, נפל ונחבל. אימו הבחינה בו שוכב על החול, הכניסה אותו אל מבנה הגן, ומשם הובהל אל בית החולים (עדות הגב' חקק בעמ' 26 לפרוטוקול). בבית החולים אובחן כי הוא סובל משבר של עצם הזרוע במרפק שמאל. התובע נותח לקיבוע השבר באמצעות מסמרים, גובס ואושפז למשך יומיים. לאחר האירוע שהתה אימו של התובע בחופשה על מנת לסעוד את בנה (עמ' 11 לפרוטוקול), הבן חזר לגן במהלך החודש שלאחר האירוע, כשהוא עדיין מגובס (עדות האם בעמ' 18 לפרוטוקול). לאחר האירוע, וככל הנראה בתום אותה שנת לימודים, הוצא המתקן משטח הגן (עדות האם בעמ' 14 לפרוטוקול ועדות הגב' חקק בעמ' 26 לפרוטוקול). זאת בנוסף למתקנים אחרים שהוצאו משטחו (עדות האם בעמ' 15 לפרוטוקול ועדות הגב' חקק בעמ' 27 לפרוטוקול). עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם: התובע בסיכומיו טוען כי היה בן חמש שנים ומחצה למועד האירוע, כי שיחק במתקן סולם עם חביות רעוע בגן הילדים, ללא השגחה, ונפל. לטענתו, אימו אשר עבדה כסייעת בגן הסמוך היא שהבחינה כי התובע שוכב על החול מתפתל מכאבים והיא שהפנתה את תשומת לב הגננת והסייעת לאירוע. התובע טוען כי המתקן ממנו נפל הינו מתקן רעוע, שבור וחלוד (מפנה לעדות האם), כי האם התריעה מפני המתקן עובר לאירוע, וכי בהתאם לעדות חקק קיבל הגן את המתקן "בירושה " מגורם בלתי ידוע. עוד נטען, כי לאחר האירוע סולק המתקן. נטען כי הנתבעים מס' 1 ו- 2, בעלי הגן, והנתבעת 3, בעלת מבנה הגן, חבים חובת זהירות מכח היותם בעלים ומחזיקים במקרקעין וכי יש להטיל חובת זהירות בדומה לחובת הזהירות של בתי הספר כלפי תלמידיהם. עוד נטען, כי הזהירות הנדרשת כלפי קטין מוגברת ביחס לזו הרגילה, וכי במקרה דנן פעלו הנתבעים ברשלנות רבתי בהקמת או החזקת המתקן המסוכן. לטענתו, היו הנתבעים מודעים לגודל הסכנה לפעוטות, אימו של התובע אף התריעה על כך, אך הנתבעים בחרו שלא לעשות דבר עד אשר ארע הבלתי נמנע. התובע מציין בסיכומיו כי המדובר בדבר מסוכן ולפיכך חל הכלל בדבר היפוך נטל הראיה. עוד טוען התובע כי שיחק בחצר עם חבר ללא השגחה של הגננת או הסייעת, בנסיבות אלו השתובבו הילדים וטיפסו על המתקן המסוכן ולפיכך הפרו הנתבעים את חובת הזהירות כלפי התובע. טוען התובע להימנעות מהבאת עדים אשר עומדת לחובת הנתבעים, וזאת ביחס לבעל הגן, הנתבע 2, הגננת והסייעת שנכחו ביום האירוע. כן נטען כי בתצהיר החוקר מטעם הנתבעים חסרות השאלות ששאל לגבי האירוע עצמו את הבעלים, הגננת והסייעת. טיעוני התובע ביחס לנכות הרפואית, שיעורה והשפעתה, ייפורטו בשלב הדיון בהיבט הרפואי. טיעוני התובע ביחס לנזק יפורטו בשלב הדיון הראשי הנזק. הנתבעים טוענים בעיקרי סיכומיהן כי דין התביעה להידחות בהעדר חבות ו/או אחריות. לטענתם, התובע לא הובא להעיד ולמעשה אין כל עד ראיה לאירוע. לטענתם, לא היתה האם עדה לאירוע, ועדותה היא עדות של בעלת עניין ובעלת דין. עוד נטען, כי האם הסיקה שהתובע נפל מהמתקן, ואפשר שנפל תוך כדי ריצה או משחק. לטענתם, אין לקבל את המסקנה אליה הגיעה אימו של התובע, וזאת לאור משחקו של התובע במתקן עובר לתאונה, וניתן היה להגיע למסקנות שונות. לחילופין טוענים הנתבעים כי עמדו בחובתם כלפי התובע ולא התרשלו, וכי המדובר באירוע שלא ניתן היה למונעו. לטענת הנתבעים מדובר במתקן פשוט ורגיל אשר מצוי בחצרות גני ילדים ואשר אושר על ידי משרד חינוך. לטענתם, התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה בטיחות, ואין לקבל את עדות האם באשר לתקינותו של המתקן בהיותו עניין של מומחיות. עוד טוענים הנתבעים כי בתמונת המתקן לא נראה כל פגם, וכי המתקן לא הוצא מהגן מיד לאחר התאונה. הנתבעים טוענים כי המתקן אינו "דבר מסוכן" אלא מתקן משחקים רגיל, לא הוכח כי היה בו פגם כשלהו, ואין קשר בין תקינותו של המתקן והנפילה של התובע. לעניין פיקוח והשגחה טוענים הנתבעים כי לכיתת הבנים והבנות היתה חצר אחת משותפת, במועד התאונה היו בחצר שתי הכיתות ועליהם השגיח צוות מכל כיתה (מפנה לעדות אימו של התובע). עוד נטען, כי חובת ההשגחה של גננת על הילדים אינה מוחלטת, אלא די בפיקוח לצורך קיום חובת הזהירות. לטענתם, לכל כיתת גן היתה גננת וסייעת כנדרש ואף לטענת התובע אין צורך ביותר פיקוח. עוד טוענים הנתבעים כי לאור עדות אימו של התובע לפיה דקות לפני האירוע הורידה את התובע מאותו מתקן, הרי שהיה פיקוח מתאים, מדובר באירוע שלא ניתן היה למנעו ולחילופין יש לקבוע את רשלנותה המכרעת של האם בשיעור 100% שכן ראתה את בנה רץ בחזרה למתקן. טיעוני הנתבעים ביחס לנכות הרפואית, שיעורה והשפעתה, ייפורטו בשלב הדיון בהיבט הרפואי. טיעוני הנתבעים ביחס לשיעור הנזק יידון בשלב הדיון בראשי הנזק. דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים: שאלת האירוע. הצדדים אינם חולקים על העובדה שהתובע נחבל בעת שהותו בגן, במסגרת שעות הפעילות ובחצר המשחקים. המחלוקת היא בדבר נסיבות הפציעה, היינו נפילה ממתקן השעשועים המצוי בחצר הגן. התובע, בן חמש שנים ומחצה לעת האירוע ובן כאחד עשר שנים היום, לא הובא לעדות. על נסיבות האירוע נמצאנו למדים מעדות האם, אשר שהתה באותה חצר במסגרת עבודתה כסייעת של כיתת הבנות. זו העידה כי ראתה את בנה וילד נוסף משחקים במתקן, ניגשה והורידה אותם ממנו, ראתה אותם רצים בחזרה למתקן, ולאחר מכן ראתה את בנה שוכב על החול בסמוך לאותו מתקן (עמ' 20 לפרוטוקול). בהמשך, העידה כי בנה אמר לה שהיה על המתקן ונפל (עמ' 21 לפרוטוקול): "ת. הוא אמר לי שהוא נפל מהמתקן. זה ברור לי. ש. באלה המילים? ת. באלה המילים על בטוח." עדות אימו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין (באשר בנה הוא קטין והתביעה הוגשה באמצעות הוריו) ומי שהיא אימו, ולפיכך נבחנת היא בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. לאחר שבחנתי את עדות האם בזהירות, ולאור יתר הראיות המצויות בפני, לרבות עדות הגב' חקק מטעם הנתבעים, עדות חוקר הנתבעים, המסמכים הרפואיים ואופי הפציעה, מצאתי טעם אמיתי להסתמך ולקבל את עדותה באשר לנסיבות האירוע, ולפיה נפל התובע ממתקן השעשועים ונחבל. עדות אימו של התובע היתה אמינה ומהימנה, תיאורה הכללי את הגן ותפקיד הצוות, כמו גם את נסיבות הנפילה, תאם את עדות הגב' חקק, ואף נתמכה בדו"ח התאונה מיום 14.1.03 ולפיו "בזמן שעת חצר כאשר גן חובה בנים ובנות היו בחצר, אייל שיחק עם חבר (תומר יצחקוב) על מתקן סולם עם חביות, אימו עובדת בגן חובה סמוך ישבה במרחק מטר בערך וראתה את אייל מתפתל מכאבים על החול." (נספח ד' לתצהיר האם). שאלת האחריות. בנסיבות המקרה דנן, בהן היה התובע תלמיד גן חובה, בן 5.5 שנים, נפל ונפגע במהלך משחק בחצר הגן, חלה חובת הזהירות המושגית של הנתבעים כלפיו. הנתבעים לא טענו להעדר אחריות מושגית זו, והיא נקבעת מכח הבעלות במבנה ובשטחי הגן (ביחס לנתבעת 3) ומכח התיפעול בפועל של הגן לרבות השליטה וההחזקה בשטחיו, וכן מכח חובת הזהירות המושגית של מורה כלפי קטין שבהשגחתו (ביחס לנתבעים 1 ו-2). הנתבעת 4 הינה מבטחתה של המועצה המקומית (נתבעת 3) והצדדים או מי מהם לא חלקו על חלות הכיסוי הביטוחי ביחסים שבין הצדדים. כן שוכנעתי באשר לחלות חובת הזהירות הקונקרטית במקרה דנן. עסקינן בקטינים, קטני קטנים, ילדים בגילאי גן חובה אשר שיחקו בחצר המשחקים של הגן. יוער, כי לא נטען שהתובע וחבריו לא הורשו לשחק באותה השעה בחצר, ולפיכך ניתן להסיק כי שהותם בחצר המשחקים היתה ידועה למי שאמונים על ביטחונם בעת השהות בגן. בהתאם לעדות הגב' חקק, על כיתת הבנים, כמו גם על כיתת הבנות, אחראית גננת וסייעת. אין התובעים טוענים כי נדרש פיקוח נוסף, ושוכנעתי כי מדובר בפיקוח מספיק. אך פיקוח זה הוא פיקוח תיאורטי בלבד, שכן בזמן האירוע נותרו ילדי כיתת הבנים ללא השגחה כלל, הגננת והסייעת הממונות על כיתתם לא היו בחצר הגן, והפיקוח נותר בגדר הרצוי ולא המצוי. הנתבעים נמנעו מלהביא לעדות את הגננת והסייעת אשר עבדו באותו יום בכיתת הבנים, הימנעות אשר משמשת לחובתם. מקום הימצאן הפיסי לעת האירוע נותרה עלומה, והוכח כי לא שהו בחצר המשחקים לעת האירוע, כנדרש. בהתאם לעדות אימו של התובע, עובר לאירוע הזהירה את בנה וילד נוסף מלשחק במתקן, ובשעה זו לא נכחו בחצר הגננת או הסייעת (עמ' 19 לפרוטוקול): "ת. אני ראיתי בעיקרון את הילדים משחקים. הוא שיחק בקרבת המתקן. הם היו הוא ועוד חבר על המתקן. הזהרתי שירדו מהמתקן. ש. רגע. רגע. לאט. לאט. הלכת לילד שלך ואמרת לו תרד, ת. כן, שירדו מהמתקן. בשעה זאת, בשעה שזה קרה לא עוזרת של הגן של הבנים, לא גננת, ז"א לא סייעת של הגן של הבנים ולא הגננת עמדו בשעה הזו בחוץ. כשאני סיבבתי את הראש בפעם השניה כבר מצאתי אותו מתפתל על האדמה." גם הגב' חקק העידה כי אפשר ולא היה במקום אחראי לכיתת הבנים בעת משחקם בחצר, למרות שמתפקידן של הגננת והסייעת לשהות בחצר ולפקח על משחק הילדים (עמ' 28 לפרוטוקול): "ש. לא היה אף אחד בחצר מהגן של התובע משום מה באותו מועד? ת. יכול להיות. ... ת. הן אמורות בכל אופן להיות בחצר." עוד עולה מעדות הגב' חקק, מנהלת הגן, שאימו של התובע היא זו שמצאה את בנה שוכב על החול (ר' עדותה בעמ' 28 לפרוטוקול) ולא הגננת או הסייעת. לאור האמור שוכנעתי כי לעת משחקם של הבנים בחצר הגן לא היה פיקוח גננת וסייעת. כבר נפסק, ונמצאנו למדים מנסיבות החיים, כי ילדים טבעם להשתובב, וכי לעת משחקם יש לפקוח עין ולפקח במידה הנדרשת אשר תמנע פציעה או פגיעה כלשהי. על אחת כמה וכמה נדרש פיקוח בפועל בעת משחק ילדים בגן המשחקים בו מצויים מתקנים שעשועים שיש בהם הפרשי גובה ואשר עלולים הילדים ליפול מהם. על אחת וכמה נדרש פיקוח בעת שהילדים קטנים הם, רכים בשנים, בגילאי גן חובה, ומידת האחריות שניתן לייחס להם כלפי עצמם בהימנעות מסיכונים הינה מזערית. מטעם התובע לא הובאה חוות דעת בטיחותית אשר ממנה ניתן היה להסיק כי המתקן פגום, אינו בר-שימוש או כי הוא אינו עומד בתקנים כאלו ואחרים ביחס למתקנים שעשועים. דא עקא, כי המתקן מצוי בשטח חצר המשחקים של גן הילדים, ובהיותו גבוה וכולל סולם לטיפוס, חביות לזחילה ומגלשה לירידה, צריכים היו הנתבעים לצפות כי עלול מי מהילדים ליפול ממנו. אין צורך בחוש נבואי כדי לצפות אפשרות התרחשות התאונה, ובמיוחד כשהשימוש נעשה על ידי קטינים ובהיות המתקן מיועד למשחק ובין היתר טיפוס, זחילה וגלישה, ובהינתן מעשי הקונדס והשובבות אותם יש לצפות מקטינים, סביר הוא שהנתבעים יכולים וחייבים היו לצפות שימוש במתקן ונפילה ממנו. האירוע אינו תולדה של פעולה פיתאומית, אין הוא בגדר פעולה אינהרנטית למשחק על אותו מתקן שעשועים, ולפיכך שוכנעתי, כי לו היתה השגחה במקום ולו היו בחצר באותה עת הגננת או הסייעת האחראיות על קבוצת הבנים, יכול היה האירוע להימנע. זאת כפי שמנעה אימו של התובע מספר דקות עובר לאירוע מהתובע וחברו לטפס ולהשתובב על המתקן (עמ' 19 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, שוכנעתי שקיים קשר סיבתי בין העדר הפיקוח ובין הנפילה מאותו מתקן והחבלה שבעטיה. לאור האמור לעיל, בנסיבות המתוארות בהן הוצאו ילדי כיתת גן הבנים וביניהם התובע לשחק בחצר, חצר בה מצויים מתקנים שעשועים, וזאת ללא השגחה של גננת או סייעת הממונה על כיתתם, הרי שהתרשלו הנתבעים והפרו את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע. הנכות הרפואית ומידת השפעתה על תיפקוד התובע במישור הכללי והתעסוקתי. הצדדים הגישו חוות דעת בתחום האורטופדיה: ד"ר ז'טלני מטעם התובע ופרופ' נרובאי מטעם הנתבעים. ד"ר ז'טלני העריך נכותו של התובע בשיעור 5% לצמיתות בגין שינוי בזווית המרפק השמאלי ובהתאם לסעיף 41(5) ב לתקנות. ד"ר ז'טלני העיד כי המדובר בעיוות מאד קטן וקל (עמ' 5 לפרוטוקול) אשר ניתן להבחין בו בהשוואה ליד הבריאה בלבד (עמ' 4 לפרוטוקול). מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת פרופ' נרובאי, אשר העריך כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהאירוע, וכי בהתאם לבדיקתו ציר המרפק תקין. בעדותו שב וציין כי הציר של שתי בגפיים העליונות היה זהה (עמ' 10 לפרוטוקול). התובע בסיכומיו עותר להעדיף את חוות דעת ד"ר ז'טלני ולקבוע כי המדובר במגבלה אורטופדית משמעותית אשר תגביל את התובע עד סוף חייו. עוד נטען, כי על פי עדות ד"ר ז'טלני ישנו סיכון לפגיעה חמורה בעתיד בעצב המרפק, ולפיכך מבוקש לקבוע את הנכות בשיעור 10%. הנתבעים בסיכומיהם טענו כי ד"ר ז'טלני קבע הנכות בשל שינוי בזווית המרפק, כי בהתאם לבדיקת פרופ' נרובאי מטעמם אין שינוי בזווית האמורה ולפיכך נכותו הינה 0%. הנתבעים מסתמכים על מסמכים רפואיים של ד"ר אליהו אדר ממרץ 2004 וממרץ 2005 במסגרת הטיפול האורטופדי, לפיהם אין שינוי בזווית המרפק. עוד טוענים הנתבעים כי התובע לא נזקק לכל טיפול נוסף מאז בדיקתו האחרונה בשנת 2005, אין הוא סובל מהחמרה במצבו וכי סביר שמצבו הוטב ומתאים יותר לאמור בחוות הדעת של פרופ' נרובאי מטעמם. לחילופין, טוענים הנתבעים כי מדובר בנכות נמוכה, אשר אין לה משמעות תיפקודית, וזאת בשים לב כי המדובר בקטין שכל עתידו לפיו וביכולתו לנתב עצמו בבחירת מקצוע מתאים. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת ועדויות מומחי הצדדים בפני, שוכנעתי לקבל את עמדת התובע ולפיה נכון ליום בדיקתו ועריכת חוות הדעת (19.4.05) ע"י ד"ר ז'טלני היה קיים שינוי בזווית המרפק שבין היד שנחבלה וידו הבריאה, כאמור בחוות דעת ד"ר ז'טלני מטעמו ובהתאם לעדותו בפני. כן שוכנעתי כי זווית המרפק ביד שנחבלה כשלעצמה הינה תקינה, כפי שעולה מבדיקותיו במרפאה האורטופדית במרץ 2005 וכעולה מחוות דעת פרופ' נרובאי מיום 30.11.06, וכי הפגימה ניתנת לאיבחון ביחס ליד הבריאה בלבד, ובשים לב לתלונות בדבר מגבלה כלשהי הנגרמת לתובע תוצאת הפגימה כיום ולכל הפחות בשלוש השנים האחרונות. לאור האמור, שוכנעתי לקבוע את נכותו הרפואית בשיעור 3% בגין החבלה במרפק ובהתאם לסעיף 35(1)ב לתקנות. כן שוכנעתי לקבוע כי לנכותו הרפואית יש השפעה מסויימת על תיפקודו הכללי והתעסוקתי. השפעה זו אינה כשיעורה של הנכות הרפואית, ובוודאי שלא למעלה ממנה, בשים לב לשיעורה הנמוך ולהיותו של התובע קטין רך בשנים במועד האירוע וכיום. שיעור השפעת הנכות יקבע בעיקרו של דבר על דרך השומה בראשי הנזק וכמפורט להלן. ולדיון בראשי הנזק: הדיון בראשי הנזק הינן כסדרם בסיכומי התובע. פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד: התובע בסיכומיו טוען כי בשל נכותו האורטופדית יתקשה למצוא מקום עבודה ולחילופין ישתכר ברמה נמוכה בהרבה, ועותר להעריך את נזקיו ע"ב 10% מהשכר הממוצע במשק מגיל 21 ועד לתום תוחלת חייו, סך של 239,356 ₪. הנתבעים בסיכומיהם דוחים את חישוב התובע, טוענים כי הוא מבוסס על שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק ואף אינו כולל היוון כפול כנדרש. עוד טוענים הנתבעים להעדר נכות ולחילופין לנכות מזערית, וטוענים כי ביכולתו לנתב עצמו להשתלבות בעבודה חרף מומו המזערי ללא הפסדי שכר. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת ועדויות המומחים הרפואיים, עדות אימו של התובע, הראיות והמסמכים הרפואיים ובהתאם לע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' המגן ואח', שוכנעתי לשום את נזקו של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק במכפלת שיעור נכותו הרפואית (3%) למשך שנות עבודתו וההיוון כפול לגיל 21, סך של 50,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום. עזרת צד ג': התובע בסיכומיו טוען כי הוריו התלוו לטיפולים הרפואיים הרבים, לרבות לאישפוז בן יומיים, כי היה מרותק למיטה משך כחודש במהלכו סעדוהו הוריו וכי הפסידו ימי עבודה בגין הטיפול בו. התובע צרף לסיכומיו אישור המעיד על היעדרות האב מעבודתו ועותר לפסוק סך של 15,000 ₪ לעבר. באשר לעתיד טוען התובע כי יתקשה לבצע את עבודות הבית לרבות קניות ותיקונים וכי מצבו עלול להחמיר. התובע עותר לסך של 30,000 ₪ לעתיד. הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי נוכח גילו הצעיר במועד האירוע נזקק הוא לעזרת הוריו ממילא, כי אביו לא העיד בקשר עם הפסדיו הנטענים, אישור המעביד לא צורף על ידי עורך המסמך כנדרש וכי אין אסמכתא להפסד שכר בפועל, בשונה מהיעדרות. עוד נטען כי התובע שב לגן הילדים קודם להסרת הגבס, ובנסיבות מוצע לפצות את התובע בסך של 1,000 ₪. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות עדות האם בדבר טיב העזרה והסיעוד שהעניקה לבנה, ואשר כללה לדבריה עזרה בחיתוך מזון, לבוש ורחצה ("הוא צריך עזרה 24 שעות, כל הזמן" עמ' 23 לפרוטוקול), האישפוז בן היומיים והטיפולים הרפואיים להם נזקק, ובשים לב כי בהתאם לעדות האם חזר התובע לבקר בגן הילדים (ומכאן שאף לפעילות כמעט רגילה או כזו שלכל הפחות דורשת עזרה החורגת קלות מעזרה רגילה של בני משפחה) כבר במהלך החודש הסמוך לאירוע אך כשהוא עדיין מגובס, שוכנעתי לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 7,000 ₪, נכון להיום. באשר לעתיד, לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי, לאור שיעור הנכות ומהותה ובהעדר תשתית עובדתית לצורך בעזרה כנטען. הוצאות שונות: התובע בסיכומיו טוען כי נגרמו ויגרמו לו ולהוריו הוצאות רבות בגין האירוע נשוא התובענה, כגון הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות. התובע עותר לפיצוי בסך 10,000 ₪, לעבר ולעתיד. הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי לתחשיב הנזק צרף התובע קבלות בסכומים זעומים, לא הוכיח כי יזדקק להוצאות בעתיד והדבר אף לא מצא ביטוי בחוות הדעת ולפיכך מוצע לפצותו בהתאם לקבלות, סך של 160 ₪. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות ועדויות מומחי הצדדים בפני, עדות אימו של התובע והמסמכים הרפואיים שוכנעתי לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 2,000 ₪, נכון להיום. הסכום מגלם הוצאות בהן נשא התובע באמצעות הוריו בעבר ובגינן צורפו ראיות (בשים לב כי עסקינן בנזק מיוחד), לרבות הוצאות הנגזרות ממצבו של התובע ואשר נדרש להן בין אם במסגרת האישפוז או לאחריו. באשר לעתיד, ובשים לב כי הבדיקה האחרונה בקשר עם החבלה הינה ממרץ 2005, ובהעדר התוויה לטיפולים עתידיים כלשהם בחוות הדעת הרפואיות, לא שוכנעתי לפצותו בראש נזק זה לעתיד. כאב וסבל: התובע בסיכומיו טוען שעבר כאבי תופת, ניתוח בהרדמה וטיפולים רפואיים רבים נוספים. כן נטען כי הוא צופה בקנאה בחבריו וחברותיו אשר אינם מוגבלים ושביכולתם לעשות כל פעילות. התובע עותר לפצותו בראש נזק זה בסך 80,000 ₪. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי התובע שב לשגרת חייו תוך זמן קצר ועוד קודם להורדת הגבס, ומציעים להעמיד הפיצוי בראש נזק זה בסך של 15,000 ₪. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בשים לב בין היתר לגילו של התובע, שיעור הנכות הרפואית, השפעתה על תיפקוד התובע, תקופת האישפוז והעובדה שנותח במהלכו, יפצו הנתבעים את התובע בראש נזק זה בסך של 20,000 ₪, נכון להיום. לסך הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כדין והוצאות משפט שהוציא התובע. המזכירות תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים. קטיניםתאונות בגן ילדיםגן ילדים / פעוטון / משפחתון