להלן פסק דין נושא תאונה באולם אירועים: פסק דין 1. ביום 24.10.2004 התארחה התובעת ביחד עם שני חבריה לעבודה, באירוע ברית מילה של חברה משותפת לעבודה, שהתקיים באולמי "הנסיכה" באזור, הנמצאים בבעלותן ובחזקתן של הנתבעות 2 ו-3 (להלן - "הנתבעות"). לטענת התובעת, בעת שעשתה את דרכה אל מחוץ לאולם האירועים ביחד עם חבריה, ברדתה בגרם המדרגות, קיבלה מכה חזקה בראשה, צווארה וכתפיה מעציץ גדול אשר היה מוצב בתוך כד חרס שהונח על סטנד ממתכת בפינת הפודסט אשר הפריד בין שני גרמי המדרגות שהובילו מהקומה השלישית לקומה השנייה. לתובעת נגרמה נכות אורטופדית בגין הפגיעה, אשר הצדדים הסכימו להעמידה על 10%. 2. בעקבות הפגיעה פנתה התובעת, באמצעות באי כוחה, לנתבעות בדרישה לפיצוייה, אך הללו לא שעו כלל לפניותיה ועל כן נאלצה להגיש תביעתה לבית המשפט. קו ההגנה שנקטו הנתבעות בכתב ההגנה ולאורך כל הדיון המשפטי, לרבות בישיבת ההוכחות, היה הכחשה גורפת וטוטאלית של עצם קרות האירוע ופגיעת התובעת ע"י עציץ באולם שמוחזק ע"י הנתבעות. 3. נסיבות התאונה לעניין נסיבות האירוע, שמעתי את עדותם של התובעת ושל מר פסח שמעון. לא התובעת ולא מר פסח ראו כיצד ארעה הפגיעה בתובעת. התובעת העידה כי יצאה מן האולם ביחד עם חבריה, בסביבות השעה 22.00, והחלה לרדת במדרגות. באותה עת ראתה ילדים משחקים ומתרוצצים על גרם המדרגות, עולים ויורדים. כשהגיעה לשטח שבין שני גרמי המדרגות חשה מכה עזה בראשה, צווארה וכתפיה. היא אחזה במעקה כדי לא ליפול וראתה את שמעון ורויטל נפנים אליה ומושיבים אותה על המדרגות. לאחר שהתאוששה קמעא ראתה עציץ גדול מימדים מוטל על הרצפה שבור. התובעת לא זכרה בדיוק לומר על איזו מדרגה בדיוק עמדה כשנפגעה, אך זכרה כי היה זה לאחר שהסתובבה על מנת לרדת בחלקו השני של גרם המדרגות. בחקירתה הנגדית חזרה התובעת והעידה כי לאחר הפגיעה ראתה כי העציץ הגדול, שעמד קודם בפינת הפודסט, התהפך, ונאמר לה ע"י חבריה כי מה שפגע בה הוא העציץ, וליתר דיוק - גזע העץ אשר היה שתול בעציץ. התובעת זכרה כי לאחר האירוע הגיע למקום אדם אשר צעק עליהם על כך שהעציץ נשבר. שמעתי גם את עדותו של מר פסח שמעון, אשר התלווה לתובעת באותו אירוע. העד חזר על הטענה כי ברחבת המפלס שבין שני גרמי המדרגות, הוצב עציץ גדול בתוך כד שגובהו כמטר ורוחבו כחצי מטר, והעץ שהיה שתול בתוך הכד גובהו מעל גובה אדם. העציץ היה מוגבה מהרצפה ונתון בתוך טבעת מתכת, סטנד עם שלוש רגליים, שגובהו כ-20 ס"מ. גם עד זה העיד על קיומם של ילדים ששיחקו בקרבת מקום. בחקירתו הנגדית העיד כי לאחר שהחבורה הייתה על משטח הביניים והתכוונה להמשיך לרדת בגרם המדרגות הנוסף, ראה בזוית העין תנועה ליד התובעת ומיד לאחריה עציץ על הרצפה שחלקו שבור ומסביב לכלוך ושברים והרבה חול. הוא ורויטל אחזו בתובעת כדי שלא תיפול במדרגות. התובעת הייתה מבולבלת. הוא ורויטל הושיבו אותה כדי שתתאושש, ניסו להרגיע אותה ושקלו לאן וכיצד להעביר את התובעת. בינתיים הגיע למקום אדם שהלין עליהם כי שברו את העציץ. 4. גם עדותה של התובעת וגם עדותו של העד פסח עשו עלי רושם מהימן. עדותם הייתה קוהרנטית, אמינה, ובניגוד לטענת ב"כ הנתבעות לא מצאתי סתירות בין העדויות ובודאי לא סתירות מהותיות שיש בהן כדי לפגום במהימנות הדברים. שני העדים העידו כי לא ראו בדיוק כיצד התרחשה התאונה. אילו גרסתם הייתה מבוימת - מה מנע מהם להעיד כי ראו בדיוק מה פוגע בתובעת? המסקנה אליה הגיעו התובעת ומר שמעון פסח כי התובעת נחבלה מן העציץ אשר נפל עליה, היא מסקנה סבירה והגיונית בנסיבות העניין: -העדים העידו כי בפינת הפודסט היה מוצב עציץ גדול, כדוגמת העציץ שתמונתו צורפה לתצהיר העדות הראשית של התובעת. -שני העדים העידו כי לאחר האירוע ראו את העציץ שכוב על הרצפה ליד התובעת, שבור, עם חול שהתפזר מסביב. -שני העדים העידו כי לאחר האירוע הגיע אדם אשר צעק והתלונן על כך כי העציץ נשבר. -אם בכך לא די, הרי כבר בתעודת חדר המיון משעה 23:17 נרשם תאור מפורט של התאונה ואני מסופקת אם תוך פרק הזמן הקצר יחסית, של כשעה בערך, ממועד התאונה ועד לבדיקתה בחדר המיון, הספיקה התובעת להיות כה יצירתית כדי להמציא מדמיונה נסיבות מופרכות לאירוע התאונה. וכך נרשם בתעודת חדר המיון: "פנתה למיון לאחר שמספרת כי נפל עליה עציץ ופגע בראשה". ובהמשך נרשם, בצורה אף יותר מפורטת: "הערב, במהלך ברית באולם שמחות, נחבלה בראשה ובעורפה מעציץ". גרסה זו לגבי נסיבות אירוע התאונה חוזרת ומופיעה גם בתיעוד הרפואי שצורף לתצהירה של התובעת, כך למשל באישור הרפואי של ד"ר עמרמי מיום 8.11.2004 נרשם: "לאחר חבלה ישירה עמוד שדרה צווארי מעציץ גדול שנפל עליה במדרגות ופגע בצווארה", וכן באישור הרפואי מיום 1.11.2004 של ד"ר קובלוב אלה: "בתאריך 24.10.2004 נחבלה בראשה ובצוואר ע"י עציץ שנפל עליה מאחורה בעת ירידה ממדרגות באולם אירועים". -על כך יש להוסיף כי הנתבעות לא הכחישו קיומו של עציץ שהיה מונח באזור המדרגות בתוך כד חרס גדול ומונח על הרצפה בתוך סטנד ממתכת, כאמור בסעיף 3 לתצהירו של מר משה סקל, מן המנהלים ובעלי המניות של הנתבעות. 5. לטענת הנתבעות, התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח את נסיבות אירוע התאונה באשר העדים מטעמה לא יכלו לומר כי ראו את העציץ פוגע בה והתובעת נמנעה מלהביא לעדות את הגב' רויטל פרץ, שהייתה עדת ראיה לתאונה. אינני מקבלת טענה זו. כאמור, עדויותיהם של התובעת ושל מר פסח מהימנות עלי לחלוטין ודי בהן כדי לבסס את העובדות הנחוצות לצורך קביעת נסיבות האירוע. התובעת נתנה הסבר, שהניח את דעתי, מדוע נעתרה לבקשתה של גב' רויטל פרץ ולא זימנה אותה לעדות ואין באי זימונה כדי לפגום בגרסתה. המסקנה כי העציץ הוא שפגע בתובעת, נובעת מן ההיגיון והשכל הישר ומבוססת על העובדות שהוכחו כדבעי בראיות שהביאה התובעת ולא נסתרו בראיות מטעם הנתבעות. אשר על כן, הנני קובעת, כי התובעת נפגעה בעת שירדה במדרגות אולם "הנסיכה" ביום הנטען, ונפגעה כאשר עציץ שהיה מוצב בכד חרס על המשטח שבין גרמי המדרגות, נפל ופגע בה. 6. שאלת האחריות האם מוטלת על הנתבעות אחריות לאירוע התאונה? נקדים ונציין כי אף אחד מן הצדדים לא הביא חוות דעת של מומחה לבטיחות לעניין שאלת האחריות. לטענת התובעת, יש לראות בעציץ הגדול והכבד אשר היה מוצב בפינת הפודסט משום "דבר מסוכן", ועל כן חובת הראיה לכך שלא הייתה לגביו התרשלות, צריכה לחול על הנתבעות, בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "פקודת הנזיקין"). לחילופין, טוענת התובעת כי בנסיבות אלו חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין. לתובעת אין ידיעה ולא הייתה יכולה להיות לה ידיעה, מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לנזק, קרי: התהפכות העציץ; הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבעות הייתה שליטה מלאה עליו, ואירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות כאמור, ועל כן נטל הראיה מוטל עליהן להראות שלא הייתה להן התרשלות שיחובו עליה. מאידך, סבורות הנתבעות כי נטל הראיה מוטל מהחל ועד כלה על התובעת. 7. משמעות החלתו של הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין היא העברת נטל השכנוע אל הנתבע להוכיח, על פי מאזן ההסתברות, כי לא התרשל. כדי לבסס תביעה על הכלל האמור, נדרש התובע להוכיח תחילה קיומם של שלושה תנאים מצטברים: התנאי האחד - כי הנסיבות הממשיות של התאונה אינן ידועות לתובע. הזמן הקובע לצורך קביעת הידיעה הוא מועד התרחשות התאונה. התנאי השני - כי הנזק נגרם על ידי רכוש שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. זיהוי הנכס הפוגע, אין בו כדי לשלול את חוסר הידיעה על הנסיבות הממשיות שגרמו לתאונה. [ראה: ע"א 377/85 דינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1) 153]. באשר להיקף השליטה הנדרשת, נקבע כי אין הכרח לשליטה מלאה ובלעדית. אפשרות תיאורטית או ערטילאית כי הנזק נגרם עקב התערבות של צד שלישי, אין בה כדי לשלול את השליטה של הנתבע בנכס. המבחן לקיומה של השליטה איננו מבחן טכני-פורמלי בלבד, המבוסס על חזקה מלאה בלעדית ורצופה בנכס, אלא מבחן ענייני, הבוחן את הזיקה המיוחדת של הנתבע לנכס, זיקה המעידה לכאורה על העובדה שהנתבע הינו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התוצאה המזיקה [ראה: ע"א 241/89 ישראליפט נ' הינדלי, פ"ד מט(1) 45]. התנאי האחרון קובע כי ההנחה שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות כלשהיא תהא מסתברת יותר מההנחה שהתאונה נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע. את הקביעה כי אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה יותר מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, צריך בית המשפט לגזור רק לאחר שבאו בפניו הראיות כולן [ראה: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פד נו(1) 539]. התנאי השלישי דורש קיומה של הסתברות כללית לקיומה של רשלנות, ואין צורך להצביע על הסתברותה של אפשרות מסוימת כגורמת לנזק. אין מקום לתחולת הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" כאשר כל נסיבות התאונה התבררו. במקרה כזה, נותרת לבית המשפט השאלה, אם בנסיבות שהוכחו, יש משום רשלנות. בסיטואציה שבה מופעל הכלל מבקשים העושים בו שימוש, מבית המשפט שיסיק מסקנה על עובדה שאינה ידועה, מתוך מסכת עובדות ידועה. 8. לאורן של הלכות אלו, יש להפעיל בענייננו את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", שכן התקיימו כל התנאים להחלתו: לתובעת לא הייתה במועד התרחשות התאונה ידיעה ממשית מה גרם למקרה אשר הוביל לנזק. זיהוי הנכס שגרם לנזק, קרי: העציץ שהוצב על המשטח שבין שני גרמי המדרגות, אינו שולל את התקיימותו של התנאי הראשון, שכן התובעת לא ידעה מה גרם להתהפכותו של העציץ ונפילתו עליה, ולמעשה עד היום, אין לאיש ידיעה מה גרם לכך. גם התנאי השני התקיים, שכן הנזק נגרם ע"י נכס שהיה בבעלותן, בחזקתן ובשליטתן הבלעדית של הנתבעות. נפילתו הפתאומית של העציץ מתיישבת יותר עם המסקנה כי הנתבעות לא נקטו באמצעי זהירות סבירים למנוע את הנזק, יותר מאשר עם המסקנה כי נקטו באמצעים אלו. עציץ גדול וכבד המוצב במקום שמיועד למעבר של אורחים רבים, לרבות ילדים, צריך להיות מעוגן בצורה בטוחה לרצפה או מוצב בתוך מתקן המונע את התהפכותו בקלות יחסית. עצם נפילתו על התובעת מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבעות לא נקטו זהירות סבירה למניעת הנזק מאשר עם המסקנה ההפוכה. משכך, עבר הנטל על הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו והנתבעות כשלו בכך. לשאלת בית המשפט, השיב מנהלן של הנתבעות כי גם לאחר שנודע לו על המקרה, לא טרח כלל לבצע כל בירור לגביו. הנתבעות לא הביאו כל ראיה באשר לנקיטת אמצעי זהירות סבירים למניעת התהפכות העציץ ופגיעה בבאי הנכס. הנתבעות לא הביאו כל ראיה לגבי תקינות המתקן שבו הוצב העציץ, חוזקו של העציץ והסטנד בתוכו הועמד, יכולתו לשאת בעומסים ובתזוזות פתאומיות, יציבותו ואיתנותו. 9. מעבר לנחוץ, אציין כי אינני רואה לחייב את התובעת באשם תורם. התובעת ירדה לתומה במדרגות, כאשר לפתע נפל עליה העציץ. הנתבעות אף לא טענו לכך ולא מצאתי בהתנהגותה כל רשלנות שיש לחייבה בגינה. 10. אשר על כן אני קובעת כי הנתבעות 2 ו-3 אחראיות להתרחשות התאונה בה נפגעה התובעת ביום 24.10.2004, שעה שירדה במדרגות אולם האירועים שבבעלות ובחזקת הנתבעות 2 ו-3 ועציץ גדול שהיה מוצב במקום - התהפך ופגע בראשה, צווארה וכתפיה. 11. גובה הנזק התובעת הינה מתכנתת מחשבים בכירה במקצועה ועובדת בחברת קימברלי-חוגלה מפעלי נייר כמתכנתת ראשית ומנתחת מערכות. היא ילידת 1956, הייתה כבת 48 במועד התאונה, נשואה ואם לשתי בנות. השתכרותה עומדת על כ-20,000 ₪ לחודש (ברוטו) בממוצע, על פי תלושי השכר שצרפה לתצהירה. לאחר התאונה חשה התובעת תחושה כללית רעה, סחרחורות וכאבי ראש וצוואר אשר הקרינו לידיים. היא פונתה עוד באותו לילה ע"י בעלה לחדר המיון בבית החולים "מאיר", שם נבדקה, נערכה לה בדיקת CT, בסיומה שוחררה עם המלצות לטיפול אנלגטי והמשך מעקב בקופת החולים. התובעת המשיכה להתלונן על כאבי צוואר המקרינים לידיים עם תופעות של סחרחורות בשינוי תנוחה. הומלץ לה על טיפול פיזיוטרפי, אך הואיל ולא ניתן היה לקבל את הטיפול אלא בשעות העבודה, בחרה התובעת בטיפול אלטרנטיבי באמצעות דיקור אשר ניתן לה ע"י בעלה, שהינו רופא במקצועו. התובעת נעדרה מעבודתה כשבועיים, בסיומם חזרה לעבודתה. לטענתה, מגבלותיה כתוצאה מהתאונה הפריעו לה בעבודתה כמתכנתת ראשית אשר מחויבת לעבוד שעות רבות מול המחשב. הממונים עליה היו ערים לתפקודה הלקוי כתוצאה מהפגיעה ולטענתה היא הועברה לתפקיד של ניהול פרויקטים. בתפקיד זה נדרשת התובעת לאתגרים שלא הורגלה בהם. יחד עם זאת מדובר בפחות שעות עבודה והיא לא נדרשת לשבת מול המחשב ולהקליד שעות רבות ביום. למרות שמדובר, לכאורה, בתפקיד בכיר יותר, התובעת רואה בכך פגיעה שכן בגילה היא נדרשת להוכיח את עצמה בתפקיד שאין לה ניסיון בו ואיננה יכולה להסתמך על המיומנות שכבר רכשה. התובעת לא הציגה אסמכתא לאבדן שכר, לא בתקופת אי הכושר המלא ולא לאחר שובה לעבודה. יחד עם זאת, בהתחשב במקצועה של התובעת כמתכנתת מחשבים הנדרשת לעבוד שעות רבות מול המחשב, יש בנכות שנגרמה לה משום פוטנציאל פגיעה אפשרית בכושר העבודה שלה ועל כן היא זכאית לפיצוי. אני סבורה כי בנסיבות המקרה, ולאור העובדה כי חלפו כשלוש וחצי שנים מאז התאונה ללא הפסד מוכח - אין מקום לחישובים אקטוארים ויש לפסוק את הפיצוי על בסיס גלובאלי. אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות כתוצאה מהפגיעה בתאונה סכום גלובלי של 70,000 ₪. 12. התובעת טוענת כי כתוצאה מהפגיעה בתאונה היא נזקקת לעזרה של עזרת צד ג' בשכר. גם עובר לתאונה העסיקה התובעת עוזרת, אך לא באופן קבוע. מאז התאונה, לטענתה, היא נעזרת בעוזרת כחמש שעות בשבוע. התובעת עותרת לפסוק לה בראש נזק זה פיצוי לעבר ולעתיד שלא יפחת מ- 50,000 ₪. לאור העובדה כי גם עובר לתאונה העסיקה התובעת עזרה בשכר, אני סבורה כי יש לפצותה רק בגין תוספת מסוימת שהיא נזקקת לה כעת בעקבות התאונה. אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך של 25,000 ₪. 13. באשר לפיצוי בגין כאב וסבל - בהתחשב בנכות המוסכמת, בתקופת אי הכושר ובהשלכות של הנכות על תפקודה וחייה של התובעת, אני פוסקת לה באב נזק זה סך של 45,000 ₪. 14. על כל הסכומים שנפסקו יתווספו הוצאות משפט בגין חוות הדעת הרפואיות, אגרת בית משפט וכן שכ"ט עורך דין בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק. אולם / גן אירועים