פסק דין י. טימור, ס. נשיא - אב"ד 1. בפנינו שתי הודעות ערעור שהוגשו על פסק דין שניתן ע"י כב' השופטת מ. וולפסון מבית משפט השלום באשדוד ב-ת.א. 2412/02 ביום 14.7.05. התובע, המערער בע.א. 1166/05 (להלן "התובע") הינו יליד 28.8.72, שבזמן הרלבנטי לתובענה הנדונה עבר כשכיר של המשיבה מס' 3. ביום 24.10.97 ארעה תאונת עבודה במהלכה נתפסו אצבעות יד שמאל של התובע בין חלקי מלגזה עליה עבד לבין מכולה. כתוצאה מהתאונה נקטעו חלקית אצבעות 3 ו- 4 בכף יד שמאל. ועדה רפואית לעררים במל"ל העריכה נכות התובע בשיעור 9.75%. לא הופעלה במקרה זה תקנה 15 והתובע חזר לעבודתו ב- 1.4.98. הוא חזר לאותו מקום עבודה ולאותה משרה. נפסק ע"י הערכאה הדיונית כי לא נפגע בפועל כושר השתכרותו של התובע הואיל ושכרו עלה ריאלית מאז התאונה. לא הוכח כי שכרו הפוטנציאלי נפגע. הוא אמנם טען כי פחתו הכוננויות והשעות הנוספות בעבודתו, אלא שלא הובאו ראיות להוכיח טענות אלה. 2. התובע ביקש להביא ראיות נוספות בפני ערכאת הערעור - תלושי שכר וטפסי 106 של חבריו לעבודה, על מנת להוכיח כי אכן נפגע בשכרו כמפרוט לעיל. לבקשה לא צורף תצהיר לתמיכה בבקשה. בסיכומים שהגיש התובע בבית משפט קמא נתבקש ביה"מ לפסוק הפסדיו של התובע עפ"י שכרו עובר לתאונה. מדובר בראיות שהיו קיימות וידועות לתובע קודם מתן פסה"ד ויכול היה להגישן במועד בבית משפט קמא. אין להתיר מקצה שיפורים בפני ערכאת הערעור (ראה ע.א. 226/85 שאשא נ. אדנים פד"י מב (1) 14). לפיכך, לו דעתי תתקבל, מן הדין לדחות הבקשה להבאת ראיות נוספות. 3. כבר בקדם הערעור הסכימו הצדדים כי נפלו מספר טעויות בפסק הדין. ביה"מ פסק שכ"ט העולה על השיעור הקבוע בחוק - 20% תחת 13%. נפסק גם סכום בעבור כאב וסבל העולה על הסכום שהיה לפסוק עפ"י החוק - היה לפסוק הסך 17,856 ₪ תחת הסכום שנפסק 26,391.74 ₪. בטיעון בעל פה בפנינו הסכים ב"כ המערערים (ב-ע.א. 1155/05) כי שכרו של התובע עובר ליום אירוע הנזק עמד על סך 7226 ₪ נטו וסכום זה משוערך ליום מתן פסה"ד עומד על סך 8627 ₪ - כל זאת כפי שקבע ביה"מ קמא. 4. התובע בערעורו מלין על כך שביה"מ קמא קימץ ידו בסכום הפיצויים שנפסק. הוא חוזר על טענתו, שנדחתה ע"י בימ"ש קמא, כאילו שכרו פחת אחר התאונה בשיעור 3000 ₪ לחודש. המערערים מצידם טוענים כי ביה"מ טעה בחישוב סכום הפיצויים הראוי ופסה"ד לוקה במספר טעויות שעיקרן כדלקמן: - לא היה מקום לפסוק לתובע פיצוי מלא לעתיד עפ"י נכותו הרפואית, משלא הוכחה פגיעה בכושר השתכרות התובע ששב לעבודה מלאה. - ביה"מ קמא טעה משהוסיף רבית על הסכום המשוערך והמהוון כפיצוי לעתיד. טענות אלה של המערערים מצטרפות להסכמת הצדדים בקדם הערעור לענין טעויות מוסכמות שיש לתקן. 5. סבור אני כי הדין עם טענות המערערים. לכאורה התובע הינו עובד כפיים ונכות בידיו אמורה לגרום לנכות תפקודית העולה על נכותו הרפואית. עדיין כל מקרה ונסיבותיו. במקרה זה לא הופעלה תקנה 15 ע"י מל"ל, כפי שנהוג לעשות כאשר מדובר בנכות תפקודית העולה על הנכות הרפואית. התובע שב לעבודתו הקודמת באותה משרה, שכרו בפועל עלה ולא הוכחה כל פגיעה בשכר. לכאורה, איפוא, נכותו התפקודית פחותה מנכותו הרפואית ולא הוכחה פגיעה בכושר השתכרותו. בנסיבות אלה לא היה מקום לפסוק נזק לעתיד עפ"י חישוב אקטוארי מלא. עוד טעה ביה"מ קמא עם דרך חישוב הפסד ההשתכרות כפי שנערך על ידיו לגבי העתיד. עדיין קיים חשש לנזק עתידי היה ויפלט התובע לשוק העבודה, אז עשוייה להיות משמעות גוברת לפגיעה התפקודית. כך במיוחד כאשר מדובר באיש מקצוע העוסק בעבודת כפיים. בנסיבות אלה הייתי מעמיד חישוב הפסדו לעתיד על שיעור 75% מן החישוב האקטוארי. לכן הפסדו לעתיד ליום מתן פסה"ד בבי"מ קמא יש לחשב כדלקמן: (מקדם) 319.45 X 75% X 10% X 8627 ₪ = 206,692 ₪. בנוסף יש לתקן פסק הדין בהסכמת הצדדים כך שהפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על סך 17,856 ₪. כמ"כ שכ"ט עוה"ד יש לחשב לפי 13% על סה"כ הסכום שנפסק בניכוי תשלומי מל"ל בתוספת מע"מ כחוק. בכפוף לתיקונים הנ"ל יעמוד פסק הדין שניתן בבימ"ש קמא בעינו. דעתי היא שבנסיבות אלה יש לחייב את המשיב מס' 1 בהוצאות הערעור בסך 7000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל ומע"מ כחוק. י. טימור, ס. נשיא - אב"ד אני מסכים נ. הנדל - שופט אני מסכימה ש. דברת - שופטת לפיכך ניתן פס"ד כאמור בפסק דינו של סגן הנשיא י. טימור - אב"ד. אצבעות