פסק דין 1. התובע, יליד 16.8.1963 עבד בתקופה הרלבנטית כמנהל אבטחת איכות בנתבעת, ונפגע לטענתו במהלך עבודתו אצלה, עת הרים משא כבד בעת פינוי מחסן. הנתבעת מכחישה את האירוע ואת הנזק. 2. נסיבות התאונה ושאלת האחריות הנתבעת מייצרת שלטי פרסום. במהלך חודש אפריל 2002 החליטה הנתבעת לפנות את אחד המחסנים, ולהעביר את ארגזי הציוד והסחורה שהיו בו למחסן אחר. מלאכת הפינוי הוטלה על ידי איציק מולכו, שהיה סמנכ"ל התפעול של הנתבעת, על התובע, שהיה כאמור מנהל אבטחת האיכות בנתבעת, ועל מנהל המחסן - איתמר מזעקי. לטענת התובע בכתב התביעה, במהלך הרמת אחד הקרטונים, חש התובע לפתע כאב חד בכתף ימין. 3. תיאור ממצה של התאונה, נתן התובע בתשובה שאלות בית המשפט (עמ' 13 שורות 5-19) מהם עולה התמונה הבאה: במחסן היו 3 טורים של קרטונים בהם אוחסנו שלטי הפרסום שמייצרת הנתבעת. בכל קרטון היו 4 מוצרים וכל קרטון שקל בסביבות 30-35 ק"ג. על התובע ואיתמר מזעקי היה לפתוח כל קרטון, לבדוק את השלטים שהיו מאוחסנים בו. אם המוצר היה טוב, הוא פונה למקום אחר, ואם לאו - הוא נזרק. הקרטונים נערמו זה על גבי זה. התובע, שהוא גבוה מאיתמר מזעקי, היה צריך למשוך את הקרטונים העליונים, כדי שאיתמר יוכל לתמוך בהם וביחד להורידם לרצפה. 4. את ארוע התאונה עצמה, מתאר התובע בהאי לישנא: "במהלך הורדת אחד הקרטונים הרגשתי דקירה חזקה בכתף. כשהרמתי את הקרטון כדי להוריד, ואז הרגשתי כאב בכתף ושמתי את הקרטון על הרצפה" (עמ' 13 שו' 16-18). העובדים עשו אתנחתא קצרה בעבודה בגלל הכאבים שחש התובע, ואחר כך חזרו לעבודה כשהם עוסקים כבר בדברים קטנים יותר, ולא בקרטונים הגדולים. 5. עדותו של התובע על אירוע פינוי המחסן, נתמכה בעדותם של איתמר מזעקי שעבד עמו לטענתו בפינוי המחסן והיה עד לתאונה, ושל עמית מילשטיין, ששימש כמנהל תחום תפ"י בנתבעת. 6. בחקירתו הנגדית אישר איתמר מזעקי כי נדרש על ידי מולכו לפנות, ביחד עם התובע, את המחסן מן הציוד שאוחסן בו ואשר הכיל את השלטים שמייצרת הנתבעת. בעדותו תמך בגרסת התובע לעניין כמות השלטים שהייתה בכל ארגז (3-4) ובמשקלו הכולל של כל ארגז (עמ' 28 שורות 15-17). כמו כן אישר את שיטת העבודה שתוארה על ידי התובע, כי התובע הוא שהיה צריך להוריד את הקרטונים העליונים, כי מזעקי שהיה נמוך מהתובע, לא הגיע אליהם (עמ' 28 שורה 7, ועמ' 29 שורה 5). 7. גם עמית מילשטיין העיד כי בהתאם להוראות סמנכ"ל התפעול, היה עליו לעדכן את הנתונים בדבר המלאי של המוצרים שהיו בארגזים במחשב, ואילו התובע ואיתמר מזעקי היו צריכים לבצע את עבודת הפינוי והסבלות של הארגזים והציוד שהיה בהם. בסיום עבודת הפינוי זכר העד כי התובע התלונן על כאבים בכתף. עוד זכר העד כי בעקבות פינוי המחסן, הוצא על ידי מר מולכו, סמנכ"ל התפעול, מכתב לכלל עובדי החברה ובו הנחיות על שיטת הרמת משא כבד באופן בטוח יותר. 8. אמנם, שני עדים אלו לא ידעו לציין את התאריך המדוייק בו ארעה האירוע, אך שניהם זכרו כי מדובר היה במהלך שנת 2002, ואיתמר מזעקי אף ציין בתצהירו כי האירוע התרחש במהלך חודש אפריל 2002. 9. כאמור, תימוכין נוספים לטענת התובע כי נפגע בתאונה בעבודה אצל הנתבעת באופן המתואר על ידו, מצינו במכתב שהוצא על ידי איציק מולכו, סמנכ"ל התפעול של הנתבעת, שצורף כנספח יא' לתצהיר התובע, ואף נזכר בעדותו של עמית מילשטיין, ואשר מפאת חשיבותו יצוטט במלואו. וכך נאמר במכתב (שאינו נושא תאריך) המופנה לכלל עובדי החברה: "רציתי להביא לתשומת לבכם תאונת עבודה אשר התרחשה בחברתנו ולהדגיש ולרענן את היבטי הבטיחות הנדרשים על מנת שאירוע דומה לא יקרה חו"ח בעתיד. עובדנו המסור, דניאל כהן, נפגע בכתפו בעת שהרים אחד ממוצרי האקטיב פוסטר. הפגיעה התרחשה כנראה בשל פעולת הרמה לא תקינה אשר גרמה למתיחה בכתפו. יש להדגיש כי בעת הרמת משא כבד יש להקפיד על גו ישר ולא "כפוף" ועל הרמת המשקל באמצעות הרגליים ולא הידיים". 10. חרף קיומן של עדויות וראיות אלו, הנתבעת חולקת על עצם אירוע התאונה. את יהבה משליכה הנתבעת על אי התאמה שנתגלתה בציון תאריך התאונה. לטענתה, בכתב התביעה לא מצויין כלל תאריך אירוע התאונה. בתצהירו, מציין התובע כי התאונה ארעה ביום 22.4.02, אך לטיפול רפואי פנה לראשונה רק כחודש ימים מאוחר יותר, ביום 20.5.02. במועד זה פנה לבקש את אישור המעביד על אירוע התאונה (טופס בל/250) לצורך קבלת טיפול רפואי. טופס זה, הממולא בכתב ידו של התובע וחתום על ידי הנתבעת, צורף כנספח ב' לתצהירו, ובו נרשם כי התאונה ארעה ביום 22.4.02 בשעה 10. 11. מאידך, הציגה הנתבעת טופס בל/250 נוסף, הממולא אף הוא בכתב ידו של התובע והנושא גם הוא תאריך 20.5.02, לפיו נטען כי ביום 5.4.02 בשעה 12.00 נפגע התובע בעת פינוי מחסן כאשר כתוצאה מהרמת קרטון כבד הרגיש כאבים עזים בכתף ימין (נ/4). התובע אישר כי נ/4 מולא בכתב ידו אך לא היה לו כל הסבר מדוע מילא אותו הטופס פעמיים, בהתייחס לתאריכים שונים (עמ' 11 שורה 1-2) ופטר עצמו בכך שמדובר ב"טעות, פשוט טעות". 12. לפיכך טוענת הנתבעת, כי אין ליתן אמון בעדותו של התובע, שכל שהוא מנסה לעשות הוא לנצל, לאחר מעשה, את העובדה שהתבקש לסייע בפינוי המחסן, כמנוף לתביעה זו, כאשר נזקי הגוף אונו לו או כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי בשל מחלת הסכרת ממנה הוא סובל או כתוצאה ממשחק סקווש. את חוסר האימון בתובע מבססת הנתבעת על שתי עובדות נוספות שהתבררו במהלך חקירתו הנגדית של התובע: האחת - כי חרף טענתו כי נגרם לו הפסד השתכרות של 5 חודשים, הסתבר כי במהלכם תבע וקבל דמי אבטלה, והשניה - כי במהלך התקופה בה נחשב כמובטל, עבד בפועל עבור הנתבעת וקבל שכר בגובה שכרו הרגיל. 13. טענות התובע שהועלו על ידו במסגרת דרישת הפיצוי, אינן פוגמות לטעמי במהימנות גרסתו באשר לעצם קרות האירוע, גרסה לפיה בעת פינוי המחסן, חש לפתע בכאב הפתאומי בכתף בעת הורדת אחד הקרטונים. תהליך פינוי המחסן והעובדה כי התובע חש כאב פתאומי בכתף בעת הורדת אחד הקרטונים, הוכחו מעבר לרמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי הן בעדותו של התובע, הן בעדותו של איתמר מזעקי, אשר ביחד עם התובע עסק בפינוי המחסן, והן בעדותו של עמית מילשטיין - שעדותם היתה מהימנה עלי. ובנוסף לעדים אלו, יש לראות בנספח י"א לתצהיר התובע, שהוא הנחיית בטיחות בעבודה שהוציא סמנכ"ל התפעול מטעם הנתבעת, משום "הודאת בעל דין" על אירוע התאונה בעבודה לתובע. 14. אצל התובע התפתח מצב של "כתף קפואה", כעולה מחוות הדעת הרפואיות. ד"ר פרי, המומחה מטעם בית המשפט, מסביר את תהליך התהוות הנזק כאשר מדובר באירוע פוסט טראומטי: קודם נגרם כאב חד, שנרגע במידה זו או אחרת, ובאופן הדרגתי בחלוף הזמן מתחיל להתפתח כאב כרוני כתוצאה מדלקת. תהליך התהוות הנזק אינו יכול להצביע על הסיבה לגרימתו: אם מדובר באירוע טראומטי או במצב תחלואתי (ראה עמ' 18 שו' 17). אך יש בתהליך זה כדי להסביר מדוע לא פנה התובע מיד עם האירוע לטיפול רפואי, ומדוע רק כחודש ימים מאוחר יותר פנה לראשונה לטיפול רפואי, ובכך יש תימוכין נוספים לגרסתו. 15. הנתבעת טוענת כי הנזק נגרם לא כתוצאה מן האירוע, אלא מדובר בנזק על רקע תחלואתי, בשל מחלת הסכרת ממנה סובל התובע או בשל עיסוקו במשחק סקווש. 16. לעניין זה, יש אמנם קושי בגרסת התובע. לראשונה פנה התובע לטיפול רפואי ביום 20.5.02 (ראה: ת/3). הוא נשלח לביצוע פיזיוטרפיה, ובגליון הקבלה מן הפיזיותרפיה מיום 21.5.02 נרשם תחת הסעיף "התנהגות וסימפטומים" כי התובע עוסק בספורט, התעמלות וסקווש. בחקירתו הנגדית, התובע לא היה עקבי בתשובותיו לשאלות שנשאל לגבי המועדים בהם שיחק סקווש, ביחס למועד התאונה נשוא התביעה. בתחילה, העיד התובע כי לשאלות הפיזיוטרפיסט לגבי עיסוק בספורט השיב כי, בין היתר, שיחק קצת סקווש. וזאת כאמור, ביום 21.5.02. בהמשך, כשהתבקש לציין המועדים בהם שיחק סקווש, כבר לא עמד לו זכרונו, ולפתע הוא לא זכר אם שחק סקווש בין מועד התאונה למועד ביקורו הראשון אצל הרופא, אך הוא חושב שכן שיחק לאחר שהלך לרופא. 17. קרוב לוודאי כי הגרסה הראשונית שמסר התובע לפיזיוטרפיסט שבדק אותו ביום 21.5.02, היא הגרסה המדויקת יותר, וניתן לסכם כי עובר לבדיקה הרפואית אכן נהג לשחק סקווש. אך האם משחק הסקווש הוא הגורם לנזק? לעניין זה נשאל ד"ר פרי אם פעילות סקווש יכולה להביא לטראומה מהסוג שנגרם לתובע (עמ' 15 שורה 24-27) ועל כך השיב כי "אם בזמן פעילות זאת נגרם כאב חד או חבלה אז זה נחשב לטריגר להתפתחות של הכתף הקפואה". תהליך זה אופייני אצל ספורטאים העוסקים בספורט שכרוך בהנפת הידיים, כמו טניס וסקווש, כפי שהעיד גם ד"ר דוד יהודה, הרופא האורטופד אשר טיפל בתובע "למשל, אנחנו רואים את זה הרבה בעולם הספורט אצל שחקני הטניס שהם נותנים "סרף" הם מרגישים כאב חד, ממשיכים בפעילות, ולאחר יום יומיים אנחנו רואים קרע באולטרסאונד ולאחר מכן מתפתחת התגובה הדלקתית (עמ' 24 שו' 27-29 וכן עמ' 25 שו' 4). אולם אין כל ראיה לכאב חד או חבלה שנגרמו לתובע במשחק סקווש. יתר על כן, גם ד"ר פרי מסכים, כי לאור התהליך ההדרגתי של התפתחות הכתף הקפואה לאחר הטראומה, בשבוע הראשון לאחר החבלה, התובע לא יכול היה לשחק, אך אז הכאב החד נרגע, ולאחר מכן הוא יכול היה לשחק ברמה זו או אחרת, עד שהכאב הכרוני מתפתח. מכאן, שגם אם שיחק התובע סקווש בתקופה שלאחר האירוע שנגרם במהלך עבודתו, ועד שפנה לראשונה לטיפול רפואי, איך בכך כדי להצביע על כך שהנזק שהתהווה מקורו במשחק ולא באירוע נשוא התביעה. 18. לסיכום, הנתבעת לא הוכיחה כי המצב שהתהווה אצל התובע מקורו במשחק הסקווש ולא באירוע נשוא התביעה. מאזן ההסתברות נוטה לטובת התובע, אשר הוכיח הן את האירוע שבו סבל כאב חד במהלך עבודתו בעת פינוי הקרטונים מן המחסן בעדויות שנשמעו מטעמו ובהודאת בעל הדין מטעם הנתבעת באשר לאירוע תאונת העבודה לתובע בנסיבות שתוארו על ידו. גם תהליך התפתחות הנזק, כפי שהעידו הרופאים, מתיישב עם גירסתו. 19. סוף דבר. מתקבלת טענת התובע כי נפגע במהלך העבודה אצל הנתבעת בעת שניסה להוריד מגובה קרטון ששקל כ-30 ק"ג. אחריות הנתבעת לעניין זה נובעת מכך, שהעובד הנוסף אותו מינתה לסייע בידי התובע, לא יכול היה לסייע לו בפועל, כפי שהוכח, שכן מדובר באדם נמוך יחסית, שלא הגיע לקרטונים העליונים אותם היה התובע צריך לפנות לבדו. אינני רואה מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת. תפקידו בנתבעת היה מנהל אבטחת איכות, ובכל זאת נדרש לבצע עבודת סבלות גרידא של פינוי מחסן. התובע העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי משהטילו עליו תפקיד, עשה את מה שהוטל עליו (עמ' 13 שו' 26-27). העובדה שהתובע לא הלין על התפקיד שהוטל עליו ולא סרב, גם כשהסתבר לו שהאיש שמונה לסייע בידו, לא יכול לעשות כן בכל הקשור לפינוי הקרטונים העליונים, לא צריכה להיזקף לחובתו. 20. הנכות ד"ר פרי, המומחה מטעם בית המשפט מצא בבדיקתו את התובע כי קיימת הגבלה בסוף טווח התנועה של ההרמה וסיבוב חיצוני והגבלה קלה מאד בסיבוב פנימי עם נוקשות של הכתף. למעשה מדובר ב- ADHESIVE CAPSULITIS שעברה רזולוציה וכעת נשארו רק שרידי התופעה, המזכים את התובע ב- 5% נכות. להשלמת התמונה נציין, כי המומחה מטעם התובע, ד"ר דוד יהודה שהיה גם הרופא המטפל, העריך את נכותו של התובע ב-20% ואילו ד"ר עמרמי המומחה מטעם הנתבעת העריך את נכותו של התובע ב-5% גם כן. אין ספק, כי בדיקתו של התובע אצל ד"ר פרי הינה העדכנית ביותר בהיותה המאוחרת מבין שלושת הבדיקות. על פי התהליך הטבעי של השתלשלות הסימפטומים בפגיעה ממנה סבל התובע, ניתן לומר כי ד"ר דוד יהודה בדק את התובע בשלב החריף שלה, ואילו ד"ר עמרמי וד"ר פרי בדקו את התובע לאחר שהשלב החריף עבר, ונותרו רק שרידים של הפגיעה, כפי שהסביר גם ד"ר פרי בחוות דעתו. אשר על כן, הנני קובעת כי לתובע נותרו 5% נכות כתוצאה מן הפגיעה בעבודה, נשוא התביעה. 21. ב"כ התובע מבקש לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע עולה על הנכות הרפואית, והוא מעריך את שעור הנכות התפקודית ב-20% לפחות. אין מקום לקבל טענה זו. עבודתו של התובע כמנהל אבטחת האיכות בנתבעת, הייתה עבודה אדמיניסטרטיבית במהותה, כפי שהעיד גם התובע (עמ' 12 שו' 17). תפקידו כלל תכנון המוצר ופיקוח אצל קבלני המשנה שייצרו את המוצר עבור הנתבעת. עבודתו הייתה אמנם כרוכה בנסיעות ארוכות (עמ' 10 שו' 11) והכאבים בכתף הגבילו אותו בנהיגה ממושכת, אך מידת ההשפעה של המגבלה על כושר תפקודו בעבודתו בנתבעת הייתה, אם בכלל, קלה ביותר. העבודה הפיזית של פינוי המחסן הייתה פעולה חריגה, בלתי שגרתית. לאחר פיטוריו מן הנתבעת, ולאחר תקופת אבטלה מסויימת, במהלכה המשיך לעבוד עבור הנתבעת, החל התובע לעבוד כאיש מכירות בחברת שיש אלוני. גם עבודה זו אינה עבודה פיזית במהותה. כיום נותר התובע עם מגבלה תפקודית קלה בכתף. משמעותה התפקודית של המגבלה, בהתחשב בתפקידו של התובע, אינה עולה על שיעור הנכות הרפואית. אשר על כן, הנני קובעת כי שיעור הנכות התפקודית הינו כשיעור הנכות הרפואית, ועומד על 5%. 22. גובה הנזק התובע המשיך לעבוד כחודש ימים לאחר אירוע התאונה, ומשגברו כאביו פנה לטיפול רפואי וקבל חופשת מחלה מיום 20.5.02 ועד ליום 29.5.02. לאחר מספר חודשים קבל תעודת מחלה נוספת מיום 29.12.02 ועד ליום 11.1.03, בסה"כ 24 יום. התובע הודה בחקירתו הנגדית כי בימים שד"ר דוד נתן לו תעודות אי כושר עבד בחלק מהימים (עמ' 12 שו' 25). התובע לא צרף לתצהיר העדות הראשית תלושי שכר מן החודשים בהם נתנו לו ימי אי הכושר. חרף הצהרתו בחקירתו הנגדית, כי יש בידו את כל תלושי השכר מעבודתו בנתבעת וכי יוכל להציגם תוך 10 ימים, התובע לא עשה כן (לסיכומיו צרף תלושי שכר עדכניים מעבודתו הנוכחית בלבד). כך, התובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד שכר כלשהו בתקופות בהם ניתנו לו תעודות אי כושר, ואין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות לתקופת זו. 23. התובע פוטר מעבודתו בחודש יולי 03'. עד לפיטוריו לא נגרע משכרו, ולא נגרם לו כל הפסד. באשר לפיטורין - לטענתו פוטר בשל התאונה, לאחר שספר למנכ"ל הנתבעת על התביעה שהגיש בעקבות התאונה (עמ' 9 שו' 8-12). טענות אלו אינן מתיישבות עם העובדה שלאחר פיטוריו, שב ונקרא לעבוד בנתבעת ולבצע עבודת מיון של המוצרים. בתקופה זו הצהיר על אבטלה, ובכל זאת קבל שכר בגובה שכרו הרגיל עובר לפיטוריו (עמ' 8 ש' 1-7). 24. התובע מצא עבודה בחודש ינואר 04' ועבד עד יוני 04'. מחודש 8/04 עובד התובע כאיש מכירות בחברת שיש אלוני. שכרו מורכב משכר בסיסי בצרוף עמלות. על פי תלושי השכר העדכניים שצרף לסיכומים, מחודשים 8/05 - 11/05, שכרו ברוטו הממוצע עומד על כ- 7950 ₪ (ראה מצטברים לחודש נובמבר 05'), לעומת שכרו הממוצע עובר לתאונה אצל הנתבעת שעמד על 13,306 ₪. אינני סבורה כי את מלא ההפרש בהשתכרותו של התובע יש לזקוף לחובת התאונה, כפי שעותר התובע בסיכומיו. התובע המשיך לעבוד בנתבעת תקופה ממושכת יחסית לאחר התאונה, ללא כל מגבלה. פיטוריו לא קשורים לתאונה, ואם לא הצליח התובע למצוא עבודה מכניסה כפי שהייתה עבודתו בנתבעת - אין לכך קשר לפגיעה בתאונה. יחד עם זאת, לאור מגבלותיו התפקודיות נראה כי מן הראוי לפסוק לתובע פיצוי על פי שיעור נכותו התפקודית, לתקופה שממועד פיטוריו בנתבעת ועד למתן פסק הדין, בסכום גלובלי של 20,000 ₪. 25. באשר להפסד ההשתכרות לעתיד, יחושב ההפסד לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע, על בסיס שכרו הממוצע כפי שמשתקף מתלושי השכר שצרף לסיכומים- בסך 82,438 ש"ח. 26. התובע עותר לפסוק לו פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד. התובע פרוד מאשתו, ולטענתו לאחר התאונה נעזר בבחורה בשם תמר, עובדת נקיון במקום עבודתו שסייעה לו (עמ' 11 שו' 20-22). התובע לא הביא כל אסמכתא לתשלום לאותה עובדת נקיון, ומדבריו אפשר להבין כי מדובר היה בתקופה קצרה בלבד. יחד עם זאת, בהתחשב במהות הפגיעה, הגורמת לתובע מגבלה מסויימת בתנועות הכתף, המגבילה אותו בביצוע עבודות קשות במיוחד, הנני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי, בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך 10,000 ₪. 27. התובע עותר לפסוק לו פיצויי בגין הוצאות לטיפולים רפואיים, טיפולי פזיוטרפיה, טיפולים אלטרנטיביים כמו שיאצו ודיקור סיני, וכן החזר הוצאות בגין תרופות ומשככי כאבים. התובע צרף לתצהירו תדפיס ממרפאה לרפואה משלימה, על קבלת טיפולי אקופונקטורה ושיאצו, על פי המלצת ד"ר דוד, בגינם שלם 880 ₪. בנוסף זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה לטיפולים אלו, כך שהנני מעמידה הפיצוי בגין החזר הוצאות לטיפולים רפואיים ולנסיעות בסך 1,500 ₪. לא הוכח הצורך בהמשך טיפולים כאלו בעתיד. 28. בגין הנזק הבלתי ממוני, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 25,000 ₪. 29. לסיכום התובע זכאי לפיצויים מן הנתבעת בסכומים כמפורט להלן (כל הסכומים נקובים בערכי יום פסק הדין): 29.1 הפסד השתכרות לעבר 20,000 ₪ 29.2 פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד 82,438 ₪ 29.3 עזרת צד ג' 10,000 ₪ 29.4 החזר הוצאות לטיפולים רפואיים ולנסיעות 1,500 ₪ 29.5 נזק בלתי ממוני 25,000 ₪ סה"כ 138,938 ₪ בנוסף, זכאי התובע להחזר ההוצאות שהיו כרוכות בניהול ההליך המשפטי, לרבות: שכ"ט המומחה ד"ר דוד, שכ"ט ד"ר פרי, ושכר העדים. על הסכומים שנפסקו, יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק. כתפייםהרמת משקל