פסק - דין בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב נפילה מסולם של מבקר בבית עסק. הדיון פוצל והחלטה זו מתייחסת לנושא החבות, לאחר שמיעת ראיות בנושא זה. 1. התובע, יליד 1943, מתגורר בארה"ב. באחד מביקוריו בישראל, ביום 21.9.00, הגיע לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בית עסק של ייצור ושווק סמלים, המבוטח בביטוח אחריות כלפי צד שלישי אצל הנתבעת 2. בית העסק שוכן בקומה שנייה בבניין תעשייתי בדרום תל- אביב. המחלוקת העובדתית בין הצדדים לגבי רצף ההתרחשויות באותו הביקור היא רבה. עם זאת, אין חולק כי התובע נכנס לבית העסק; כי הוצגו לו, לבקשתו, על ידי הגב' רחל והבה, ממנהלי הנתבעת, סמלים לצורך רכישתם; כי הוא בחר לעצמו סמלים שונים; כי בשלב מסוים התובע עלה על סולם שהיה מצוי בבית העסק כדי להוציא לעצמו סמלים נוספים שהיו במדף גבוה וכי בשלב זה התובע נפל מהסולם ונחבל בקרסולו השמאלי. 2. בין הצדדים, כאמור, מחלוקת באשר ליתר העובדות הרלוונטיות. בהתאם לתצהיר התובע (תצהיר מתוקן מיום 4.1.07) הוא בחר דוגמאות של סמלים מתוך המגשים התחתונים שהגב' והבה הראתה לו. לאחר מכן "לצורך הורדת סמלים לפי הדוגמאות עליתי על סולם שהמוכרת הביאה למקום כדי שאעלה עליו להוציא מהמדפים העליונים סמלים. אני הייתי על הסולם ומסרתי לה את הסמלים שבחרתי מהמדפים העליונים. תוך כדי בחירת הסמלים הטלפון במשרד החל לצלצל, המוכרת נגשה לענות ואמרה לי להמשיך לבחור דוגמאות סמלים עד שהיא תחזור. בעודי עומד על הסולם ומוציא סמלים לפי הדוגמאות, לפתע קרס ונשבר הסולם ואני מצאתי עצמי על הרצפה עם פגיעה קשה ברגל". בעדותו שינה מעט גרסתו וציין כי "בהתחלה היא הייתה על הסולם ואחרי זה אני. כשהיינו עולים גבוה אני הייתי אומר לה אני אעלה. בשלב הזה, היה לה טלפון וקראו לה". הוא הסביר כי "זה גבוה, היא אישה, אמרתי לה , תני לי אני אעלה" ( עמ' 13 שורות 20-22). כאשר הוצגו לתובע תמונות של המקום השיב כי אינו זוכר איך נראה המקום (עמ' 13 שורות 1-10). הוא אישר בחקירתו כי היו סמלים אשר הגב' והבה לא התירה לו לרכוש בשל היותם סמלים צבאיים מסווגים (עמ' 13 שורות 18-19). התובע אישר עוד כי מכתבה של עו"ד משיח ממשרדו של עו"ד בן איון מיום 30.4.01 לנתבעת נכתב בהתאם לדברים שסיפר לעורכי הדין (עמ' 14 שורות 13-14). במכתב זה נאמר כך: "בתאריך 21.9.00 ביקר מרשי בחנותכם לצורך רכישת דברי רקמה. המוכרת בחנותכם הראתה למרשי מוצרים שונים, אך מאחר ומוצרים אלו לא מצאו חן בעיניו, אמרה לו המוכרת בחנותכם להוציא דוגמאות רקמה מהמגרות העליונות. לצורך כך נתנה המוכרת למרשי סולם, על מנת שיטפס עליו למגרות העליונות. בעת שמרשי טיפס על הסולם, החליק לפתע הסולם ומרשי נפגע קשות בחלקי גופו". הוא אישר כי "הסולם נראה תקין, מעץ" (עמ' 14 שורה 30, עמ' 15 שורה 2). התובע ציין כי הוא זוכר שהסולם "גם החליק וגם התפרק" (עמ' 15 שורה 9). לטענת התובע "הסולם היה יחידה אחת" (עמ' 15 שורה 19) והוא צייר אותו כבנוי מצלע אחת ("אני לא זוכר אם היה עוד צלע", עמ' 16 שורה 14). אין חולק כי כשבוע לאחר האירוע הגיע נציג מטעם התובע, שילם עבור הסמלים ולקח אותם. הנתבעת ביקשה להציג קבלה על רכישת הסמלים כראיה נוספת לאחר סיום שמיעת ההוכחות אך בהחלטתי מיום 13.1.08 לא אפשרתי הגשת הראיה הנוספת, נוכח התנגדות התובע. התובע, מצדו, לא הציג קבלה על רכישת הסמלים וגם לא זכר מי מטעמו הגיע למקום לקבלם. הוא אישר כי לא ארע לו מעולם מקרה בו נכנס לחנות והמוכרת אמרה לו לעלות על סולם (עמ' 15 שורות 27-28). 3. הגב' והבה היא מנהלת ובעלת מניות בנתבעת יחד עם אחיה משנת 1999 ועד היום. במועד הרלוונטי הועסקו בעסק 5 עובדים. העסק מייצר ומשווק סמלים עשויים בד ורקמה לביגוד של חברות אבטחה וצבאות, כולל צה"ל. בהתאם לתצהיר הגב' והבה חלק גדול מהסמלים קשור ליחידות שונות של חיל האוויר וחלק מהסמלים והתגים מסווגים סווג בטחוני. הגב' והבה ציינה כי בדרך כלל לא מתבצעת במקום מכירה ליחידים. ביום האירוע, על פי גרסת הגב' והבה, נכנס התובע לבית העסק, הציג עצמו כתושב חו"ל שבא לביקור וביקש לרכוש סמלים עבור בנו. התובעת הראתה לתובע דוגמאות שונות והוציאה עבורו סמלים מקופסאות הקרטון. כל הסמלים שנבחרו היו בקופסאות שבמדפים נמוכים והגב' והבה לא נזקקה כלל לסולם כדי להגיע אליהם. התובע ביקש גם לרכוש סמלי יחידות של חיל האוויר, שהיו בצדו השמאלי העליון של קיר המדפים, על מדפים גבוהים. הגב' והבה הסבירה לתובע כי מדובר בסמלים מסווגים של טייסות חיל האוויר שאסור לה למכרם. על פי תצהיר הגב' והבה: "בסופו של הליך שאלתי את הקונה: "זהו?" והוא השיב לי "זהו!". נטלתי את הסמלים שרכש ואמרתי לקונה "בוא, נעשה חשבון במשרד" והתחלתי ללכת למשרד על מנת לקבל התשלום ולרשום חשבונית מס. המשרד נמצא בחדר הסמוך לחדר בו נמצאים הסמלים ובין שני החדרים מצוי חלון, אשר מצד המשרד הוא מעל שולחן הכתיבה שלי ומצד שני הוא באמצע המדפים, עליהם מונחות קופסאות הסמלים. אני אמרתי לקונה לבוא למשרד, כאשר אני עומדת לידו ומדברת אליו ובוודאות אני יכולה לומר כי הוא שמע את דברי. אני התחלתי לצעוד לעבר המשרד, כאשר אני משוכנעת שהתובע פוסע אחרי. תוך כדי הליכה לכוון המשרד, החל הטלפון שעל שולחני לצלצל. נכנסתי למשרדי, הרמתי את שפופרת הטלפון ושוחחתי עם המטלפן. תוך כדי כך ראיתי מבעד לחלון (הסגור) כי הקונה עומד על סולם בחדר הסמוך, בו היינו, נוטה עם גופו שמאלה, על מנת להגיע למדף בו הונחו סמלי חיל האוויר ומתחיל לשלוף קופסת קרטון ובה סמלים. לא הספקתי לומר דבר, או לצעוק וכבר ראיתי אותו נופל מן הסולם...הסולם בו השתמש הקונה היה מונח, דרך קבע, במצב סגור, כשהוא שעון על קיר סמוך. התובע בעצמו ולבדו לקח את הסולם, העבירו לקיר הרלוונטי, פתח את "רגליו" וטיפס על שלביו". בחקירתה הוסיפה וציינה כי אין מדובר בסולם עץ אלא בסולם מתכת אשר "תמיד עמד בצד...סגור..."סולם מתכת נפתח לשתי צלעות ויש עליו תושבת...הוא נשען על הקיר בצד" (עמ' 17 שורות 18-23). עוד ציינה כי שמעה צעקה, וכיון שהיה במקום רעש של מכונות רקמה אינה זוכרת אם הצעקה ששמעה הייתה של התובע או של אחת העובדות (עמ' 22 שורה 11). הגב' והבה לא ראתה את התובע נופל פיסית אלא "ראיתי אותו עומד בהטיה על הסולם ואז פתאום לא ראיתי אותו" (עמ' 22 שורות 5-6) כאשר הגיעה למקום הנפילה ראתה כי הסולם עצמו לא נפל, "הוא לא נשבר או משהו, אחרי זה השתמשנו בו. הסולם היה פתוח ועומד" (עמ' 17 שורות 27-28). 4. הסולם לא נבדק בכל שלב שהוא ולא הוצג על ידי מי מהצדדים. הגב' והבה ציינה כי מסרה בשלב מסוים את הסולם לאחותה לצורך מעבר דירה והוא לא הוחזר אליה. 5. הגב' והבה דווחה על האירוע לנתבעת 2 סמוך לאחר התרחשותו. טופס ההודעה (נ/4) התקבל אצל הנתבעת 2 ביום 12.10.00, כשלושה שבועות לאחר האירוע, כחצי שנה לפני פניית באי כוחו של התובע לנתבעת ולא אחריו, כפי שצוין בטעות בסיכומי הצדדים. לטופס צורף מכתבה של הגב' והבה לסוכן הביטוח. במכתב זה נרשם כך: "בתאריך 21.9.00 בשעה 16:00 הגיע למפעל אדם שהזדהה תחת השם אלי שמואלי. ביקש לראות סמלים. הצגתי לו מגוון דוגמאות שהתאימו לדרישתו. בדרכנו למשרד לעריכת חשבון עלויות האיש נעלם לי. בהיותי במשרד שמעתי צעקה. לבדיקתי התברר שלקח סולם ועלה לבדוק עוד סמלים על דעת עצמו. מדגישה ומציינת שהאיש אלי שמואלי טיפס על הסולם ללא ידיעתי ועל דעת עצמו. בבדיקה עם סוכן הביטוח נמסר לי כי עלי להעלות את סיפור המקרה לסוכן הביטוח שמטפל בענייני המפעל". הטופס התקבל, כאמור, אצל הנתבעת 2 באוקטובר 2000. המטפל בתביעה רשם על גבי הטופס ביום 23.10.00: "בינתיים אין לחקור". ביום 30.4.01, כאמור, נשלח מכתבה של עו"ד משיח בשם התובע (נ/1). הנתבעת 2 השיבה למכתב זה ביום 3.5.01 (נ/2) ודחתה הדרישה ברשמה כי "מרשך נקט יזמה עצמית מבלי שנדרש לכך ופעל על דעת עצמו ולא תחת בעלי החנות וכל האירוע הוא באחריותו הבלעדית ותהא זו אך עזות מצח מצדו לפנות בטענה מכל סוג שהוא כנגד מבוטחנו". ביום 29.4.04, כשלוש שנים מאוחר יותר, הוגשה התובענה לבית המשפט וביולי 2004 נשלח חוקר מטעם הנתבעת 2 לבית העסק. החוקר ערך דוח וצילם תמונות מהמקום. 6. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי יש לקבל את גרסת התובע ולהעדיפה על גרסת גב' והבה, לה יש אינטרס לדחות התביעה כיון שהכיסוי הביטוחי אצל הנתבעת 2 עומד על סך 400,000 ₪ בלבד. נטען כי התובע עלה על הסולם בהיתר, כי איש לא הזהירו שהסולם עלול להישבר, כי הסולם החליק ו/או נשבר וכי על הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו. ב"כ התובע טוען כי על הנתבעת היה לשמור הסולם ולהציג אותו כדי להוכיח כי לא נפל בו פגם. 7. ב"כ הנתבעות טוען כי עדות התובע היא עדות יחידה ללא סיוע ואין לקבלה, כי זכרונו של התובע סלקטיבי וכי יש להתפלא על זכרונו דווקא לגבי פרטים שאינם נכונים כלל, כי מסר מספר גרסאות לגבי אופן נפילתו, כי גרסתו של התובע על פיה הסולם נמסר לו על ידי הגב' והבה אינה הגיונית, כי על התובע היה להוכיח אי תקינות הסולם ולצורך כך היה עליו לבדוק את הסולם בתוך זמן סביר מהאירוע וכי בנסיבות אלו לא מוטלת כל אחריות על הנתבעות. 8. לאחר בחינת העדויות וחומר הראיות הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הגב' והבה לגבי עובדות האירוע, על כל פרטיה, על גרסת התובע. להתרשמותי, התובע כלל לא זכר פרטים ועובדות מהאירוע למעט עובדת נפילתו, ולשאלות רבות בחקירתו השיב כי אינו זוכר. חוסר זיכרון זה טבעי הוא בעני, שהרי התובע שהה במקום באופן חד פעמי, לא ידע מראש כי ייפול ולכן גם לא בחן לפני נפילתו את בית העסק או את הסולם לפרטיו. לאחר נפילתו לא חזר למקום ואין בידו להוסיף פרטים מעבר למה שזכר טרם הנפילה. דווקא זכרונו לגבי מספר פרטים מעורר תמיהות ומעלה חוסר מהימנות. 9. שורש המחלוקת העובדתית הוא האם הגב' והבה התירה או אף מסרה מיוזמתה את הסולם לתובע, או שמא התובע נטל הסולם ללא ידיעתה וללא רשותה של הגב' והבה. גם בנקודה זו התובע לא הציג גרסה ברורה ועקבית. בתצהירו טען כי תחילה הגב' והבה בחרה את הסמלים בקופסאות המצויות בגובה נמוך ורק כאשר רצתה להראות לו סמלים מקופסאות המצויות בגובה - הוא הציע לה כי הוא עצמו יעלה על הסולם. בחקירתו ציין כי תחילה הגב' והבה עצמה עלתה על הסולם ורק לאחר מכן הוא החליף אותה. במכתב עוה"ד מטעמו צוין כי הסמלים שהיו בקופסאות התחתונות לא מצאו חן בעיניו ואז הביאה לו הגב' והבה, מיוזמתה, סולם על מנת שיטפס עליו. גם לעניין סיבת הנפילה הוצגו גרסאות שאינן תואמות - תחילה נאמר כי הסולם החליק, לאחר מכן נאמר כי קרס ובמקום אחר נאמר כי נשבר שלב ואולי שני שלבים בסולם. גם לעניין תאור הסולם לא ניתנה גרסה ברורה. יתכן ובמקרים מסוימים אין לייחס משמעות רבה להבדלים בגרסאות וקיימים מקרים בהם דווקא העדר גרסה סדורה ועקבית מלמד על מהימנות. לא כך בענייננו. אני סבורה כי התובע אינו זוכר כמעט דבר באשר לכלל הפרטים בהתייחס לסולם ולתיאור בית העסק, מעבר לעובדה שנפל מסולם. מעבר לכך, גרסתו של התובע כי הגב' והבה היא זו שמסרה לו את הסולם לשימושו אינה מהימנה בעני. גרסה זו גם אינה מתיישבת עם ההיגיון, השכל ישר וניסיון החיים. איני סבורה כי בעל חנות סביר, ומהתרשמותי לאחר שמיעת עדות הגב' והבה, אכן באדם בעל התנהגות סבירה ואף זהירה מדובר, ימסור לקונה, אדם זר, שאינו מוכר לו כלל ונכנס בפעם הראשונה לבית העסק, אדם לא צעיר (הגב' והבה ציינה כי התובע נראה לה אדם כבן 60 ואכן התובע היה כבן 57 ביום האירוע) סולם על מנת לטפס עליו בבית העסק ולהוציא סחורה, במיוחד כאשר חלק מהסחורה אינו למכירה, עובדה שאינה שנויה במחלוקת. 10. גרסתה של הגב' והבה הגיונית ומהימנה בעני. אני מאמינה כי הגב' והבה אכן הציגה לתובע מספר סמלים מהמדפים הנמוכים, כפי שנראה בתמונות, ללא צורך בשימוש בסולם. בשלב מסוים התובע התעניין בסמלי חיל האוויר שהיו מצויים במדפים העליונים והגב' והבה השיבה לתובע כי אלו אינם למכירה. הסולם עמד סגור בצד הקיר הסמוך ולא נעשה בו כל שימוש על ידי הגב' והבה או בנוכחותה. כאשר הסתיימה בחירת הסמלים ביקשה הגב' והבה מהתובע לבוא אחריה למשרד על מנת להסדיר החשבון והייתה בטוחה כי התובע הולך אחריה. רק כאשר הגיעה למשרד נוכחה לדעת כי התובע "נעלם" לה. באותו שלב קיבלה שיחת טלפון ואז ראתה דרך החלון המפריד בין המשרד לאולם בו היו קודם לכן כי התובע לקח הסולם מהקיר האחר, פתח אותו ועלה עליו על מנת להגיע לסמלים אשר הגב' והבה הודיעה לו כי אינם למכירה. היא ראתה את התובע נוטה על צידו על מנת להגיע לקופסאות הסמלים, לאחר מכן לא ראתה אותו עוד ושמעה צעקה. כאשר חזרה לאולם ראתה כי הסולם לא נפל אלא התובע הוא זה שנפל עקב איבוד שווי משקל. גרסת הגב' והבה הועלתה סמוך לאירוע על הכתב והועברה לנתבעת 2. עובדה זו מחזקת את אמינות הגרסה, לעומת גרסאות התובע שהועלו לראשונה באמצעות עורכי דינו רק מספר חודשים לאחר האירוע. אין בפנינו כל גרסה ראשונית של התובע. גרסת הגב' והבה אף נתמכת באופן מסוים בעדות התובע אשר אישר כי הגב' והבה אכן לא אפשרה לו לרכוש סמלים מסוימים והודיעה לו כי קיימים סמלים בעלי סווג בטחוני שהיא אינה מוסמכת למכור, עובדה אשר התובע לא ציין בתצהירו. גרסת הגב' והבה, כאמור, הגיונית, מתיישבת עם כלל חומר הראיות, ניתנה בסמוך לאירוע ובאופן עקבי לאורך כל הדרך והיא מהימנה בעני על כל פרטיה. יש לזכור כי עדות התובע היא עדות יחידה ללא כל סיוע כנדרש בסעיף 54 לפקודת הראיות ולא מצאתי כל טעם טוב להסתפק בה ולקבלה. לכל הפחות לעניין טענותיו בעניין הסולם, יכול היה התובע לנסות ולהביא ראיות סיוע. התובע יכול היה לאחר האירוע לבקש לבדוק ולבחון את הסולם על מנת להוכיח אי תקינותו ולהוכיח כי קרס ונשבר, כטענתו היום, אך לא עשה כן ולא ביקש כלל מהנתבעת לקבל לבדיקתו את הסולם, למרות שנציג מטעמו ביקר בבית העסק כשבוע לאחר האירוע. התובע עצמו העיד כי הסולם נראה תקין, לגרסתו אף הגב' והבה עצמה עלתה על הסולם ללא כל בעיה. הגרסה על פיה הסולם נשבר לפתע אינה מקובלת עלי. אני מקבלת את הגרסה על פיה התובע נפל בשל רצונו להגיע למדפים גבוהים וחוסר זהירותו. אולי פעל במהירות, כדי שהגב' והבה לא תבחין בו שהרי פעל בניגוד לדבריה. אין מדובר בפגם או באי תקינות של הסולם. 11. אני קובעת, אם כן, כי התובע, ביוזמתו, נטל סולם שהיה מונח סגור בקיר אחר של האולם, פתח אותו ועלה עליו בהעדרה של הגב' והבה ולמעשה "מאחרי גבה", על מנת להגיע לסמלים אשר הגב' והבה לא אישרה לו לרכוש. עוד אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי נפל פגם כלשהו בסולם וכי לא הוכח שהסולם נשבר או קרס. התובע הוא זה שנפל מהסולם אך הסולם עצמו נותר עומד על תילו. 12. על בסיס קביעות עובדתיות אלו נפנה לבדוק את אחריות הנתבעת והתקיימות יסודות עוולת הרשלנות. 13. אין חולק בדבר קיום חובת זהירות מושגית בין הנתבעת, כבעלת בית עסק ומחזיקת מקרקעין, כלפי המבקר בבית העסק. עם זאת, כידוע, אין די בכך. עלינו לבחון קיומה של חובת זהירות קונקרטית. השאלה הנשאלת היא האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות שלה מקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. חובת הזהירות נקבעת על פי מבחן הצפיות: "השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה- את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש,פ"ד לז(1) 113, 125 - 126). השאלה הראשונה היא הצפיות הטכנית. יש לשאול אם הנתבעת יכולה הייתה לצפות התרחשות הנזק גם אם לא צפתה בפועל. לטעמי, לא מתקיימת בנסיבות העניין צפיות טכנית שכזו. איני סבורה כי הגב' והבה יכולה הייתה לצפות כי לאחר שסיימה עם התובע את בחירת הסמלים והורתה לו להגיע עמה למשרד לערוך חשבון, לאחר שכלל לא נעשה שימוש בסולם והסולם עמד בצד קיר אחר סגור, יחליט התובע על דעת עצמו לקחת הסולם, לפתוח אותו ולטפס עליו על מנת להוציא סמלים נוספים. התנהגות כזו של לקוח זר בבית עסק אינה רגילה ואינה צפויה, חורגת מסבירות ההתנהגות של לקוח בבית עסק ואיני סבורה כי הגב' והבה יכולה הייתה לצפות כי אדם אשר נכנס לראשונה לבית העסק שלה יעלה על סולם ביוזמתו לאחר שהורתה לו להגיע עמה למשרד ולאחר שהודיע לה כי סיים את בחירת הסחורה הרצויה לו. לא היו כל סימנים מקדימים או "אורות אדומים" אשר עשויים היו להביא לצפיות טכנית כזו. 14. בע"א 1531/04 סידי נ' מלכה (18.2.07) נדון מקרה מעט דומה לענייננו. באותו מקרה עובד לסירוגין במוסך, פחח רכב אשר הכיר את המוסך, טיפס על סולם במוסך על מנת לקחת לעצמו ידית לרכב למרות שהנתבע, בעל המוסך, אמר לו לחזור ביום אחר על מנת לקבל מבוקשו., העובד נפל מהסולם. באותו המקרה נקבע כי התובע העביר את הסולם ממקומו הקבוע למקום אחר. בית המשפט העליון קבע כי באותן הנסיבות לא חב הנתבע חובת זהירות קונקרטית לתובע וזאת בשל העדר צפיות טכנית - ובאותו המקרה - חוסר היכולת לצפות כי המערער יזיז את הסולם ממקומו הקבוע למקום אחר ושם יטפס עליו. בענייננו - בנסיבות העניין קיים חוסר יכולת לצפות כי התובע, במיוחד בהיותו אדם זר לחלוטין ואף לא אדם שמכיר את המקום, כפי שהיה בעניין סידי, ייקח סולם שמצוי במקום, יעבירו למקום אחר, מבלי לשאול ולבקש היתר, ויטפס עליו. 15. ולמעלה מהצורך. גם אם הייתה צפיות טכנית עדיין איני סבורה כי הייתה בנסיבות עניין צפיות נורמטיבית, דהיינו, הצורך לצפות את התרחשות הנזק. כידוע, הצורך לצפות קם לגבי סיכונים שאינם סיכונים סבירים. בית המשפט המחוזי בעניין סידי (ת.א. (ת"א) 1428/95 סידי נ' מלכה, 10.12.03) קבע כי באותו המקרה הסיכון של נפילה מסולם היה סיכון סביר ולכן לא קמה לגביו צפיות נורמטיבית. בית המשפט העליון לא קיבל מסקנה זו וקבע כי לא ניתן היה להתייחס לסיכון של היפגעות מנפילה מסולם באותן נסיבות כסיכון סביר. יש לזכור כי באותן נסיבות מדובר היה במערכת יחסים מתמשכת בין התובע לנתבע, שהרי התובע, פחח רכב במקצועו, עבד לסירוגין באותו המוסך, הכיר היטב את המקום ואת הנתבע. בית המשפט העליון הפנה לפסיקה בעניין נפילה מסולמות של עובדים במסגרת עבודתם וקבע כי "הדין מכיר בסיכון מובנה בעבודה עם סולמות". לאור כך, נקבע, קיימת צפיות נורמטיבית של מעסיקים במקומות עבודה לצפות סיכון של נפילת עובד במסגרת עבודתו על סולם. הנסיבות בענייננו הן שונות. אין מדובר בעובד הנאלץ לעלות על סולם במסגרת עבודתו או בקשר כלשהו למקום עבודתו. מדובר, כאמור, באדם זר המזדמן לראשונה לבית עסק. בנסיבות אלו סיכון של נפילה מסולם הוא סיכון סביר אשר אדם המטפס על סולם מיוזמתו ועל פי רצונו הבלעדי (בהנחה שהסולם תקין) נוטל על עצמו וחושף עצמו אליו ואין חובה על הנתבעת לצפות סיכון זה. 16. אם היינו ממשיכים לבדוק את יסודות עוולת הרשלנות היינו מגיעים לתוצאה כי גם התרשלות לא הוכחה בענייננו. גם אם הייתי קובעת כי ניתן לתובע היתר לעלות על הסולם, על פי גרסתו, הרי שלא הוכח כי מדובר היה בסולם לא תקין, כי הונח באופן לא יציב או כי היה מפגע כלשהו הקשור לבית העסק שגרם לנפילת התובע. האירוע ארע, כפי שקבעתי, רק בשל הטיית גופו של התובע באופן לא זהיר ואיבוד שווי משקלו. לא כל נפילה מסולם מעידה על רשלנות בעל הסולם או בעל המקום בו נמצא הסולם. לא הוכחה כל עובדה המעידה על התרשלות הנתבעת בקשר לסולם. אשמו של התובע מכריע בנסיבות אלו ולא ניתן לייחס לנתבעת כל התרשלות. 17. לאור כלל האמור, אני קובעת כי לא התקיימו יסודות עוולת הרשלנות בענייננו. דין התביעה להידחות. 18. התובע ישא בשכ"ט עו"ד הנתבעות בסך 7500 ₪ בתוספת מע"מ וכן בהוצאות המשפט (אגרה ומומחה). לקוחותנפילה