פסק דין כללי 1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1966, ביום 19.4.97, עת החליק ונפל, כנטען על ידו, ממדרגות פנימיות במקום עבודתו במועד הרלוונטי, חנות "גולף" בנתניה, של הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת") המבוטחת בביטוח אחריות על ידי הנתבעת 2. 2. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בהתאם לכך נשמעו ראיות. מטעם התובעת העידו הוא עצמו; מר דוד אטיאס ומר ישראל אפשטיין, מהנדס, אשר הגיש חוות דעת של מומחה. הנתבעות לא העידו עדים מטעמן והגישו תיק מוצגים בלבד. החבות 3. בהתאם לתצהיר התובע ועדותו, הוא החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1994 ובסוף אותה שנה החל לשמש כמנהל חנות הנתבעת בקניון השרון בנתניה. בחנות שבניהולו היו כ- 15 עובדים. בחנות הייתה קומת כניסה ובה אולם תצוגה ומכירות וכן קומת גלריה לשימוש העובדים ובה מחסן, שירותים ומשרדו של התובע. הגישה לגלריה הייתה באמצעות מדרגות פנימיות. התובע ציין כי בשנת 1996, מספר חודשים לפני הארוע, נערכו שיפוצים בחנות ובמסגרתם נבנו המדרגות. השימוש במדרגות על ידי התובע ועובדיו היה יום יומי, אף עשרות פעמים ביום. 4. בהתאם לעדות התובע, הארוע ארע במוצאי שבת, בסמוך לחג הפסח, בין השעות 21:00- 22:00 לערך. היה לחץ של קונים בחנות. מלבדו היו בחנות עוד כ 9-10 עובדות. הוא עלה למחסן כדי להביא ללקוח, מר אטיאס, חולצה. בדרכו חזרה, בירדו במדרגות, מעד על אחת המדרגות העליונות ונפל אחורה ולמטה, על החלק האחורי של גופו. לנפילה עצמה לא היו עדים. התובע ציין כי קרא לעזרה אך בשל המוסיקה שהייתה בחנות איש לא שמע אותו, עד אשר אחת העובדות, את שמה התובע אינו זוכר, נכנסה לבסוף למקום, ראתה אותו שוכב על המדרגות וקראה למר אטיאס, אשר עזר להרימו ולהוציאו לתוך החנות. באותו הערב נשאר התובע בחנות עד סגירתה, עקב עומס הקונים ורצונו לא להשאיר את עובדיו לבד, ולא פנה לבדיקה. רק למחרת, כאשר הכאבים לא חדלו, פנה לאורטופד בקופת החולים. בתצהירו ציין התובע כי המדרגות בחנות היו מצופות ציפוי לינולאום מחליק וכי "זכור לי שביקשתי מהבנאי בזמנו שידביק פסי האטה מחוספסים אולם הוא לא שם שום דבר ורק אחרי התאונה התקינו גולף פרופילי אלומיניום בקצה כל מדרגה כדי למנוע החלקה" (סעיף 21). בחקירתו נשאל אם פנה להנהלת הנתבעת 1 באשר לאי תקינות המדרגות והשיב: "לא הייתה לי התכתבות, דיברתי איתם טלפונית, אני לא זוכר עם מי" (עמ' 23 שורה 10). . 5. הנתבעת הציגה עותק הדווח למוסד לביטוח לאומי על הארוע, אותו מילא התובעת בכתב ידו (נ/1), שם רשם: " ניגשתי למחסן בחנות להביא מוצר ללקוח ובחזרה רצתי והחלקתי במדרגות המחסן ונחבלתי בעצם הזנב". בחקירתו אישר דברים אלו. עוד אישר כי ירד מהר במדרגות כיון שהיה לחץ של אנשים. (עמ' 26, שורה 15). 6. התובע אישר בחקירתו כי הוא היה האחראי על תפעול החנות, לרבות תחזוקה ולוגיסטיקה, כאשר אם היה צריך תיקון, הוא זה שהיה מטפל בכך ומזמין העובדים (עמ' 26 שורות 7-10). 7. מר אטיאס ציין בתצהירו כי הוא זוכר את ארוע התאונה. הוא נהג לבקר בחנות באותה עת באופן די תדיר, כפעם בשבוע. הוא ציין בתצהירו שהארוע היה במוצאי שבת אך בעדותו הבהיר כי כיום אינו זוכר בדיוק את פרטי היום והשעה בהם ארע הארוע ולמד על כך מהתובע. הוא היה בחנות כדי לרכוש בגדים והתובע עלה למחסן אשר בגלריה כדי לבדוק עבורו פריט ביגוד. לאחר מספר דקות אחת העובדות שמעה אותו קורא לעזרה והסתבר שהתובע נפל. מר אטיאס הגיע למקום וראה את התובע שוכב על המדרגות באזור המדרגות התחתונות, כשהוא נראה סובל מכאבים. מר אטיאס עזר לתובע לקום ולהיכנס לחנות, שם טיפלו בו יתר העובדות. 8. מר אפשטיין, מהנדס, ביקר במקום ביום 29.1.99. הוא בדק את המדרגות בין קומת הכניסה לגלריה וכן צילם אותן. הוא הגיש חוות דעת מיום 31.1.99. בחוות דעתו רשם ממצאיו. ראשית, ציין, במדרגות, למעט בשלוש, קיימים פרופילי אלומיניום מונעי החלקה. עם זאת, ציין, לפי דברי התובע, פרופילים אלו לא היו בעת האירוע. בחוות דעתו הוסיף וקבע שני ממצאים נוספים באשר לתקינות המדרגות ובטיחותן. האחד, כי המרווחים האנכיים בין 18 המדרגות אינם שווים, כך שההפרשים בין המדרגות נעים בין 13.5 ס"מ ל - 17.5 ס"מ. המרווחים במדרגות העליונות בולטים בחוסר השוויון ביניהם. השני, כי לא הותקן מאחז יד לאורך קירות הגבס בצד המדרגות. המומחה קבע כי המידה האופקית והמידה האנכית במהלך המדרגות אמורות להיות זהות לאורך כל מהלך המדרגות, כיון שהמשתמש במדרגות מתרגל בעליה או בירידה לפסיעה זהה ולכן ברגע שהגובה משתנה בפתאומיות הדבר מביא למעידה בעת השימוש. במדרגות שנבדקו - כל ארבע המדרגות העליונות אינן במידת גובה זהה, כאשר יורדים במדרגות הפסיעה שעושה המשתמש משתנה ממדרגה למדרגה ולכן התובע מעד ונפל. בנוסף, אי קיום מאחז יד ופסי אלומיניום מונעי החלקה לא מנעו המעידה והנפילה. מר אפשטיין נחקר על חוות דעתו. הוא ציין כי גם אם התובע הכיר המדרגות והשתמש בהן בעבר, אין בכך כדי לשנות ממסקנתו בדבר השוני במרווח בין המדרגות כגורם שמביא למעידה. 9. הנתבעות מכחישות הן את עצם האירוע והן את אחריותן. הנתבעות טוענות כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו. בין היתר נטען, כי התובע לא ציין בתצהירו כי נפגע בתאונת דרכים באפריל 2004 והודה רק בחקירתו הנגדית כי נפגע כאמור. מכאן יש ללמוד, נטען, על חוסר אמינותו. נטען כי לא הובאו עדים לתאונה למרות שבחנות נכחו עובדים ולקוחות רבים. נטען כי מעדותו של מר אטיאס עולה כי לא זכר את פרטי האירוע. נטען כי הנתבעת לא הייתה בעל המקרקעין אלא שוכרת בלבד. נטען כי הנתבעת דאגה לניקיון ואחזקת המדרגות וכי לא היא הקימה את המדרגות. נטען כי התובע לא הוכיח מאיזו מדרגה נפל וכי דווקא מדרגה זו לא הייתה תקנית. נטען כי התובע היה מנהל החנות שלוש שנים עוד לפני הארוע, היה עובד ותיק ומנוסה, הכיר את החנות ואת המדרגות ולא מצא לנכון להתריע על הסיכון שנבע מהן, סיכון לו הוא טוען כיום. נטען כי הפניה למומחה הייתה רק שנתיים לאחר הארוע ורק אז החליט לנסות ולאתר ליקויים במדרגות. נטען כי גם אם המרווח בין המדרגות אינו שווה - אין ראיה כי זה הגורם למעידה. נטען כי לא הוכח שבמועד האירוע לא היו במדרגות פסים נגד החלקה. נטען כי על התובע היה לזמן עדים נוספים באשר לפניותיו הנטענות לנתבעת בנושא המדרגות. נטען כי לא הומצאו כל אסמכתאות לשיפוצים הנטענים ולמועד ביצועם. נטען כי המדרגות היו תקינות לחלוטין ואף צופו בפסים נגד החלקה. הנתבעת מפנה לטופס ההודעה לביטוח הלאומי שם רשם התובע כי רץ במדרגות, לאמור, מדובר בהתנהגות רשלנית ופזיזה של התובע. נטען כי הנתבעת נקטה אמצעים סבירים למנוע נפילה ולכן לא הופרה חובת הזהירות הקונקרטית. 10. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות הצדדים החלטתי לקבל את גרסת התובע לגבי נסיבות הארוע כגרסה מהימנה. אני נותנת אמון בגרסת התובע, אשר מקבלת סיוע מעדותו של מר אטיאס, לקוח שהיה באופן מקרי בחנות ואין לייחס לו קשר אישי לתובע או עניין בתוצאות התביעה. אכן, איש לא היה עד לנפילה עצמה אך מר אטיאס היה עד למסגרת הארוע כולה - החל מרגע עלייתו של התובע למחסן לחפש עבורו חולצה, המתנה לירידתו והגעה למקום בו נפל - המדרגות. חזקה על הנתבעת כי אם היו עדים לארוע - מן הסתם עובדים במקום, אשר, יש לזכור, מצויים בשליטתה, אשר היו שוללים גרסה זו - הייתה היא מביאה אותם לעדות. התובע הצהיר על גרסתו למחרת הארוע בפני הרופא המטפל וגם לאחר מכן, בטופס ההודעה לביטוח לאומי. מקובל עלי הסברו של התובע כי תחילה סבר כי הכאב יחלוף ולכן לא פנה מיד לבדיקה והעדיף להישאר בחנות עד סגירתה, כאשר פנה לבדיקה רק למחרת. התובע הוכיח במידת ההוכחה הדרושה את נסיבות הארוע ואני מקבלת, כאמור, גרסתו. 11. ובאשר לחבות הנתבעת. אין חולק על חובת הזהירות המושגית אשר חבה הנתבעת, כמעבידה וגם כבעלת החזקה במקום, לתובע. יחסים של עובד ומעביד מטילים על המעביד חובה מוגברת לדאוג לבטיחות עובדיו. בין היתר, ניתן למנות גם את החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, שיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל. במסגרת זו, חייב המעביד לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, להדריכו ולהזהירו מפני סכנות קיימות במקום בו מתבצעת העבודה. לכך מצטרפת החובה של מחזיק מקום לדאוג לתקינות ובטיחות המתקנים המצויים בנכס, המעברים ואמצעי הגישה, לרבות מדרגות. ראה למשל: ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72; ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225. 12. בחובה מושגית, כידוע, אין די, ויש לבחון קיומה והפרתה של חובת זהירות קונקרטית. חובת זהירות קונקרטית מוטלת על מנת למנוע סיכון בלתי סביר. חובת המעביד היא למנוע סיכונים שניתן לצפות ממעביד סביר שימנע אותם, תוך שימוש באמצעים סבירים. 13. המדרגות שהוצבו בחנות הנתבעת לצורך עליה מקומת הכניסה לגלריה יצרו סיכון בלתי סביר. דומה שדי בהתבוננות באותן מדרגות כדי ללמוד על הסיכון, אף ללא חוות דעת מומחה. מדובר במדרגות אשר על פניהן השימוש בהן אינו בטוח כלל וחושף את המשתמש בהן לאי יציבות, במיוחד כאשר מדובר במדרגות המובילות למחסן, כאשר פעמים רבות המשתמש נושא בידיו סחורה אותה הוא נוטל מהמחסן. בצד המדרגות אין מעקה. בעניין זה יש להפנות לסעיפים 49, 50, 54, 55 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970 (להלן: "הפקודה"). בין היתר קובעת הפקודה כי במקום ממנו ניתן לפול יותר מ 2 מ' יש להתקין אמצעי בטיחות למניעת נפילה וכי נדרש מעקה למשען יד במדרגות מסוג זה. בנוסף להעדר מעקה, הרי שהמרווח בין המדרגות אינו שווה. אני מקבלת את חוות דעת המומחה כי מרווח שאינו שווה מוסיף לחוסר הבטיחות וחוסר היציבות בשימוש במדרגות, שהרי המשתמש, במיוחד כאשר אינו פוסע לאיטו במדרגות, עשוי למעוד בשל כך. הרושם המתקבל מהתבוננות במדרגות הוא של מדרגות שנבנו באופן חפוז ורשלני, ללא תכנון כלשהו וללא מחשבה ודאגה לבטיחות המשתמש בהן. אמנם, לא הוצגו תמונות של המדרגות נכון למועד האירוע וגם חוות דעתו של המומחה ניתנה בהתייחס לבדיקתו כשנתיים לאחר האירוע אך אני מקבלת במלואה את עדותו של התובע בעניין זה, על פיה מדובר באותן המדרגות בהן נפל, למעט פסי אלומיניום שהותקנו עליהן רק לאחר הארוע ואשר גם במועד מתן חוות הדעת לא היו מותקנים על כל המדרגות. סביר בעני כי אם היו לנתבעת, לה דווח הארוע מיד עם התרחשותו, נתונים סותרים לגבי המדרגות, יכולה הייתה היא להציגם, שהרי, יש לזכור, מדובר בחנות המצויה בשליטת הנתבעת ופתוחות היו בפניה כל הדרכים, לרבות העדת עדים, הצגת תכניות או ראיות אחרות, על מנת להראות כי גרסתו של התובע אינו נכונה וכי במועד האירוע המדרגות היו אחרות. הנתבעת לא עשתה כן. הנתבעת אף לא הציגה חוות דעת נגדית מטעמה. איני רואה כל סיבה לפקפק בעדותו של התובע באשר לתיאור המדרגות נכון למועד הארוע. מדובר במדרגות בהן עובדי החנות עשו שימוש מספר רב של פעמים ביום, לצורך עליה וירידה מהמחסן, המשרד, השירותים. כאמור, שימוש רגיל במדרגות כלל גם הבאת סחורה מהמחסן ונשיאתה בידיים, גורם אשר מביא להפחתת יציבות המשתמש במדרגות. בנסיבות אלו על הנתבעת הייתה חובת זהירות קונקרטית לנקוט אמצעים כנגד מעידה ונפילה מהמדרגות. 14. מהם האמצעים אותם נקטה הנתבעת? הנתבעת, למעשה, לא הציגה כל אמצעי בטיחות אותם נקטה. המדרגות עצמן, כאמור, נבנו באופן בו קיים היה סיכון בשימוש בהן, בשל העדר פסים נגד ההחלקה, בשל העדר מעקה לאחיזה ובשל מרווח בלתי קבוע בין המדרגות. על הנתבעת היה לדאוג לתקן אופן בניית המדרגות או לחילופין להפוך המדרגות לבטוחות יותר על ידי נקיטת אמצעים נגד נפילה. לא ננקטו כל אמצעים כאלה ולפיכך הפרה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע. 15. איני מקבלת את הטענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין אי נקיטת אמצעי בטיחות ובין נפילת התובע. מקובל עלי, על פי מבחני הגיון ושכל ישר, כי אם היה מעקה לצורך אחיזת יד, אם היו פסים נגד החלקה ואם המרווח בין המדרגות היה שווה - ניתן היה, בהסתברות גבוהה, למנוע הנפילה. 16. ולשאלת האשם התורם. התובע היה מנהל החנות. הוא טוען כי שם ליבו למסוכנות המדרגות, כי העיר לקבלן המבצע וכי פנה בעל פה למנהליו. בכך אין די. צריך היה התובע להתריע על הסיכון שבמדרגות, במסגרת תפקידו כמנהל וכאחראי על צוות העובדים במקום. על פי עדות התובע, מוסמך היה הוא במסגרת תפקידו להזמין בעלי מקצוע לתקן הליקויים ולדאוג לשיפור הבטיחות בעת השימוש במדרגות. יכול היה התובע לפנות לנתבעת על מנת שהיא תטפל בכך ולוודא שהנושא יטופל. התובע הכיר את המדרגות, על המסוכנות שבהן, וצריך היה להיזהר בעת השימוש בהן. התובע, כפי שציין בהודעתו למוסד לביטוח לאומי, מיהר מאד ואף רץ במדרגות. אמנם, יש לראות התנהגותו זו כנובעת מרצונו לשרת לקוחות במהירות ויעילות ולבצע תפקידו על הצד הטוב ביותר לטובת מעבידתו, אך, עדיין, זהו שימוש שיש בו משום רשלנות, במיוחד כאשר ידע התובע, על פי עדותו, כי יש סיכון במדרגות ואף התריע על כך. לאור כל האמור, אני רואה לנכון לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%. הנזק 17. לתובע נגרם שבר בעצם הזנב. התובע הגיש חוות דעת של מומחה, ד"ר עוראבי, על פיה נכותו הצמיתה עקב התאונה עומדת על 15% על פי סעיף 37(7) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). ד"ר לוינקופף בדק את התובע מטעם הנתבעות והעמיד את נכותו על 5% על פי סעיף 37(8) א' לתקנות הביטוח הלאומי. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% עד ליום 30.6.97 ונכות צמיתה בשיעור של 5% מיום 1.8.97, על פי סעיף 37(8) א' לתקנות הביטוח הלאומי. הצדדים הגיעו להסדר דיוני על פיו נכותו הרפואית של התובע תעמוד על 7.5%. 18. התובע שהה בתקופת אי כושר כשלושה וחצי חודשים, עד ליום 31.7.97. בתקופה זו המשיך לקבל שכר מלא מהנתבעת. לאחר תקופת אי הכושר חזר לעבודתו כמנהל הסניף, במשרה מלאה ובאותו השכר. לאחר כחמישה חודשים עבר לנהל חנות אחרת של הנתבעת, חנות "גולף" בהדר יוסף. ביום 1.9.98 נרכשה רשת "גולף" על ידי רשת "פולגת" ואז עבר התובע לנהל את סניף "פולגת" בהרצליה, עד ליום 30.9.98. בכל תפקידיו אלו עבד במשרה מלאה (נספח ג' לתיק מוצגי הנתבעות). התובע היה מובטל מספר חודשים, מנובמבר 1998 ועד יולי 1999 ועבר בתקופה זו, בה קיבל דמי אבטלה, קורס מחשבים מטעם משרד העבודה. לאחר מכן עבד בתפקידים שונים כסוכן מכירות של גני ארועים ומורה מחליף. בשנת 1999 עבר הכשרה בקורס מרצים לנהיגה נכונה ומשנת 2000 הוא עובד, כעיסוק עיקרי, במכון הארצי לתעבורה כמרצה. במקביל הוא עובד כסוכן מכירות בחברות תיירות ונסיעות וחברות כרטיסים. 19. באפריל 2004 נפגע התובע בתאונת דרכים. בהתאם לעדותו הוא נפגע בצווארו "בעיה מאד קשה", בגינה הוא מטופל טיפולים אורטופדיים ונוירולוגים וטיפולי פיזיותרפיה. הוא מתלונן על סחרחורות מאז התאונה, תחושת הרדמות בידיים, קשיים בתנועות הצוואר, כאבי ראש. עדיין לא הוגשה תביעה לבית המשפט בעניין תאונת הדרכים האמורה ולא ידועה דרגת נכותו, אם קיימת, עקב תאונה זו. התובע התלונן בתצהירו ממרס 2006 על מוגבלות בישיבה ועמידה, כאבי גב, קשיים בפעילות גופנית, קשיי שינה, צורך בעזרת צד שלישי, עצבנות וקשיי פרנסה - את כולם בחר לייחס לתאונה נשוא התביעה, שארעה 9 שנים קודם לכן, אך לא מצא לנכון לציין את תאונת הדרכים שעבר בשנת 2004, בה נפגע בצווארו "בצורה קשה". בכך יש לפגום במהימנות תלונותיו. 20. התובע טוען כי נגרם לו הפסד שכר בתקופת אי הכושר כיון שימי היעדרותו נזקפו לחובתו על חשבון ימי מחלה ובשל כך הוא זכאי לפיצוי. הפסד כזה לא הוכח. התובע לא הציג כל אישור או הסכם על פיו יכול היה לפדות את ימי המחלה, מהו סך ימי המחלה אותו יכול היה לצבור, האם קיים פיצוי על אי ניצול ימי מחלה ומה ההפסד שנגרם לו עקב כך, אם נגרם. התובע אישר כי כאשר סיים את עבודתו אצל הנתבעת קיבל את מלוא הזכויות שהגיעו לו בגין תקופת עבודתו. לא הוכח כי נגרם לו הפסד שכר בתקופת אי הכושר. 21. לאחר תקופת אי הכושר המשיך, כאמור, התובע לעבוד אצל הנתבעת באותו התפקיד ובאותה רמת שכר. אף לאחר מכן עבד כמנהל סניף ברשת "פולגת". אין תיעוד לגבי מגבלות תפקוד כלשהן בעבודתו ולא הוכח כי עבודתו הסתיימה בשל מגבלות רפואיות כלשהן. לאחר מכן המשיך לעבוד במגוון עבודות, במקביל, לרבות עבודות הכרוכות בישיבה, עמידה וניידות ולא הוכח כי מגבלותיו עקב תאונה זו מנעו ממנו להשתלב בעבודה כלשהי או כי בשל מגבלותיו פחת שכרו. יש לזכור כי התובע היה חסר הכשרה ספציפית והשכלה מיוחדת, כך שבמגבלות שוק העבודה ואפשרויות ההשתלבות בשוק העבודה בהתאם לגילו, ניסיונו והשכלתו - לא הוכח כי נגרמו לו הפסדי שכר בעבר. עוד יש לזכור כי בשנת 2004 עבר תאונת דרכים אשר גרמה וגורמת לו, לפי עדותו, מגבלות תפקוד שונות. 22. ובאשר להפסדי ההשתכרות בעתיד. נכותו הרפואית של התובע, כאמור, עומדת על 7.5%. מדובר בשבר בעצם הזנב. בנסיבות אלה ניתן לומר כי קיימת מגבלה מסוימת במגוון העבודות בהן יוכל להשתלב התובע בעתיד ובאפשרות תפקודו בעתיד. אין מדובר בנכות גבוהה אך לא ניתן לשלול פגיעה מסוימת בכושר ההשתכרות של התובע לעתיד, עם חלוף השנים. עם זאת, בהעדר ראיות לירידה בכושר ההשתכרות עד היום, אותה ניתן לקשור לתאונה, לאור כך שהתובע עבר תאונת דרכים בשנת 2004 ולאור כך שמדובר בנכות שאינה בשיעור גבוה, אין מקום לחישוב אקטוארי של הפסדי ההשתכרות וראוי להעמיד את שיעור ההפסד על סכום גלובלי. בהתאם לכלל הנתונים שבפני אני מעמידה את סכום ההפסדים, לרבות אבדן פנסיה וזכויות סוציאליות, על 52,000 ₪ נכון להיום. 23. בגין כאב וסבל, בהתחשב בנסיבות הארוע וטיב הפגיעה אני מעמידה את סכום הפיצוי על 35,000 ₪ נכון להיום. 24. בגין הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי, נסיעות, עבר ועתיד, ובהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה כאשר המוסד לביטוח לאומי מכסה את רוב ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה ובהעדר קבלות התומכות בהפסדים הנטענים, אני מעמידה את סכום הפיצוי על סכום גלובלי של 8000 ₪ נכון להיום. 25. סך הנזקים מגיע, אם כן, לסכום של 95,000 ₪. 26. מסכום זה ינוכה אשם תורם בשיעור של 30%. מהיתרה יש להפחית את מענק הנכות שקיבל התובע עקב התאונה. לאור כך שלא פסקתי לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר כיון שקיבל שכר מלא ממעבידתו באמצעות המוסד לביטוח לאומי, אין לנכות את דמי הפגיעה שקיבל התובע לתקופת אי הכושר. בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שולם לתובע מענק נכות בשיעור של 1865 ₪. סכום זה בתוספת ריבית כחוק ינוכה מסכום הפיצוי. אין לנכות הסכומים המצוינים בהערה 1 לחוות הדעת האקטוארית, סכומים היפותטיים אותם יכול היה לקבל התובע אם היה מגיש תביעה לדרגת נכות במועד מוקדם יותר. מדובר בסכומים אותם לא קיבל התובע ואשר הנתבעות אינן חשופות לתביעת תחלוף לגביהם. כמו כן, לאור כך שלא פסקתי לתובע פיצוי בגין אבדן השתכרות בעבר, אין לנכות את דמי האבטלה שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי. 27. ליתרה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% והוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הוצאת כל הוצאה ועד ליום התשלום בפועל. תאונות נפילהנפילה בעבודהנפילה