פסק דין 1. המערער יליד שנת 1982, שירת במג"ב ונפצע במהלך שירותו בתאונת דרכים ביום 09.07.05. המערער הוכר כנכה בגין צלקות בחזה ובגפיים ללא הפרעה תפקודית (5%), בגין כאבים בע"ש צווארי ללא הגבלה בתנועות (1%), בגין כאבים ברגל שמאל (1%). כמו כן ביום 19.3.08 נקבעו למערער 20% נכות נוספים באופן זמני בגין PTSD . הערעור בענייננו מתייחס לנושא קביעת הנכות לעניין הפרעה תפקודית בדרכי הנשימה. 2. ועדה מחוזית מיום 1.1.06 ו- 21.9.06 קבעה כי למערער אין נכות של דרכי הנשימה. המערער ערער לועדה רפואית עליונה שנתכנסה בעניינו ביום 07.11.07. המערער הציג חוות דעת מומחה מטעמו, ד"ר ויילר מיום 20.6.07. נשמעו תלונות המערער לעניין קשיי הנשימה. הוצג צילום בית חזה מיום 12.9.05 ללא ממצא חורג מהרגיל. נרשם כי בנשימה עמוקה מורגש פיגור מזערי בהתפשטות הבסיס הימני, בהאזנה לריאות אין קולות פתולוגיים ונקבע: "בסיכום הבדיקות התפקודיות של הנשימה אפשר לומר שקיימת הפרעה רסטרקטיבית קלה. הועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר ויילר (חסר תאריך) מסכימה שקיימת הפרעה תפקודית מסויימת (כנראה תוצאה של הידבקויות של קרום הריאה אשר יכולות לא להראות בהדמיה רנטגנית מקובלת). לדעת הועדה ישנו פער בין הסימפטומים הרפואיים כפי שמותארים על ידי הנבדק לבין המצב האובייקטיבי, במיוחד תוצאות בדיקת תפקודי נשימה". הועדה קבעה למערער נכות בדרגה של 10% לפי סעיף 5 ו' (2). 3. סעיף 5 ו' למבחנים לקביעת דרגת נכות, מתייחס למחלות רסטרקטיביות של הריאה ובית החזה וסעיף קטן 2 שבו קובע: "ממצאים רנטגניים משמעותיים עם הפרעה אוורורית קלה ללא היפוקסמיה (VC יותר מ- 70% מהנורמה) - 10%". 4. ב"כ המערער טוען, כי הסעיף שעל הועדה היה לקבוע הינו סעיף 5 ו' (4) הקובע 40% נכות ונוסחו : "ממצאים רנטגניים בולטים, הפרעה אוורורית בינונית, היפוקסמיה קלה (50% עד 70% VC)". 5. מחוות הדעת של ד"ר ויילר אשר הוצגה בפני הועדה ביום 20.6.07 עולה, כי ממצאי ה-VC של המערער הינם נמוכים מ-70%, כדלקמן: בדיקה מיום 15.12.05, 64%. בדיקה מיום 12.9.05, 68%. בדיקה מיום 24.8.06, 63%. ב"כ המערער טוען, כי מאחר וממצאי ה-VC של המערער נמוכים מ- 70%, אין אפשרות לקבוע לו נכות לפי סעיף 5 ו' (2) והנכות הרלוונטית היא לפי סעיף 5 ו' (4). עוד טוען ב"כ המערער, כי על מנת לקבוע נכות לפי סעיפים אלו, לא חייבים להתקיים כל הרכיבים שבהגדרה ודי שיתקיים רכיב אחד מכל הגדרה. את דבריו אלו הוא מבסס על חוות דעתו של ד"ר ויילר שהונחה בפני הועדה, שם הוא מציין שהוא מסתמך על פסיקה, אך פסיקה כזו לא הובאה. בחוות דעת משלימה של ד"ר ויילר שלא הוגשה לועדה, מסביר המומחה כי למחלות ריאות שונות יש מאפיינים שונים ולא בכולן מתקיימים כל רכיבי ההגדרות. 6. על פי הרשום בסעיף 5 ו', ציון ההפרעות הקיימות בכל תת סעיף, דרושות על מנת למצב את דרגת הקושי של הנכה. גם המומחה מטעם המערער אשר מציין כי ה-VC של המערער פחות מ- 70%, קובע: "בהסתכלי על התמונה בכללותה קבעתי שדרגת נכותו פחותה ממלוא 40%, הנקבעת לפי VC פחות מ- 70%, וביקשתי מהועדה הרפואית העליונה להסתמך על סעיף קטן אחד מופחת בחומרתו, ולקבוע נכות צמיתה בין 20% לבין 40%". ללמדך, גם מומחה המערער היה סבור ש-40% אינם משקפים את מצבו של המערער למרות שאחד מפריטי ההגדרה המקנה 40% הוא VC פחות מ-70%. כמו כן, הסעיף אשר קובע 20% נכות בתקנות, סעיף המוצע לכאורה על ידי מומחה המערער, גם הוא מתייחס ל-VC יותר מ- 70% מהנורמה, מצב שאיננו מתאים לדעת אותו מומחה למצב המערער. 7. משנכתבו בגוף התקנות מספר דרישות הנחוצות בכל תת סעיף כדי לתת את התמונה הנכונה של הליקוי התפקודי וההפרעה, לא ניתן לומר באופן קטגורי שניתן להתעלם מצרוף הדרישות בתת הסעיף ודי בדרישה אחת מהן. 8. בסעיף 5 ו' (4) צריכים להיות ממצאים רנטגניים בולטים, הפרעה אוורורית בינונית, והיפוקסמיה קלה, כאשר ה-VC בין 50% ל- 70%. הועדה לא מצאה ממצאים אלו אצל המערער. נמצאה הפרעה רסטרקטיבית קלה בלבד. לא קיימת היפוקסמיה קלה. אין ממצאים רנטגניים והועדה מסבירה שממצאי ההדבקויות יכולים לא להראות בהדמיה רנטגנית מקובלת. עוד נקבע, כי יש פער בין הסמפטומים הרפואיים שמתאר הנבדק לבין המצב האובייקטיבי במיוחד תוצאות בדיקת תפקודי נשימה. אפשר לומר, שאף אחד מסעיפי 5 ו' כמו ס' 5 ו' (2), ס' 5 ו' (3), ס' 5 ו' (4) איננו עונה במדוייק למצבו של המערער לפי צרוף ההגדרות הנדרשות בכל תת סעיף. 9. תקנה 11 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל - 1969, קובעת כללים להתאמת מבחנים. במקרה כזה נפתח טווח של שיקול דעת לועדה לקבוע את דרגת הנכות על בסיס פגימה אחרת קרובה שנובע ממנה ליקוי בכושר אותה פעולה באותה מידה או במידה קרובה לה. לכן פתוחה הדרך במקרה זה בפני הועדה הרפואית להתאים את אותו תת סעיף בתקנה 5 ו' אשר יבטא בצורה הקרובה ביותר לדעתה את רמת הליקוי בכושר הפעולה של המערער. 10. עניין זה הינו בבחינת שיקול דעת רפואי המתבסס על מכלול הבדיקות והידע הרפואי מקצועי של חברי הועדה. אין בית משפט זה רשאי להתערב בקביעה הרפואית (ראו לעניין זה רע"א 5857/05 לבקוביץ נ' קצין התגמולים) וכן ראו רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון לעניין שיקול הדעת של הועדה- "....שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 11. החלטת הועדה הרפואית מנומקת. הועדה ציינה שמצאה הפרעה רסטרקטיבית קלה בלבד והתייחסה לפער בין הסמפטומים המתוארים לבין המצב האובייקטיבי, התייחסה לחוות דעת ויילר וציינה שאיננה מקבלת כי הפגיעה התפקודית חמורה כפי שמסכם ד"ר ויילר. די בכך כדי להסביר את התרשמות הועדה וראו באנלוגיה דיון לב/120-0 צבי מנחם נ' המל"ל - "... אין להסיק שוועדה רפואית חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהייה עניינית ומנומקת, וניתן להוסיף: מנומקת בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במילים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים ויש שתידרש להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה, הכל לפי נסיבות המקרה". 12. לפיכך, יש מקום לדחות את הערעור. 13. אין צו להוצאות. צבאתאונת דרכיםשירות צבאי