להלן פסק דין בנושא החלקה בעבודה: פסק דין 1. התובע, יליד 1954, שימש כנהג משאית שכיר אצל הנתבעת 1. ביום 4.10.99 בסביבות חצות הליל, במהלך משמרת הלילה, נסע התובע במשאית בטון השייכת לנתבעת 1 המבוטח באמצעות הנתבעת 2. בכתב התביעה טוען התובע כי כאשר הגיע עם המשאית למשטח בטון יצוק במפעל על מנת לפתוח את הדלת האחורית של ה"אמבטיה" וזאת על מנת לפרוק את החול שהביא למפעל, החליק התובע על משטח הבטון עליו עמדה המשאית, בשל כך שהמשטח היה שמנוני מאוד, מלוכלך והיווה סכנה להולכים עליו. לטענתו המקום לא היה מואר בצורה סבירה, באופן שיכול היה למנוע סכנת החלקה. התובע טוען כי נפל על עכוזו ונפגע בגב התחתון וברגל שמאל, ובעקבות בדיקות שעבר נתגלתה פריצה דיסק במרווח הבין חולייתי של 4L-5L. התובע נעדר מעבודתו במשך חודשים. תביעתו למל"ל התקבלה ונקבעה לו נכות בשיעור של 28% לצמיתות (18.1.01). התובע טוען כי אינו מסוגל לעבוד עקב התאונה והמגבלות הגופניות. את חבותה של הנתבעת 1 מוצא הוא בכך שלא נקטה בצעדים על מנת להבטיח שלומם של העובדים על גבי משטח הבטון. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר, בגין ניתוח הגב שעליו לעבור וכן בגין הפסדים לעתיד: כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת. 2. התובע צירף לכתב תביעתו את העתקי דוחות המל"ל ואת התעודות הרפואיות לנפגע בעבודה ובשלב מאוחר יותר צירף חוות דעת רפואית של האורטופד ד"ר ראובן גפשטיין המעניק לתובע נכות רפואית בשיעור של 28% בשל הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני לפי סעיף 37(7)(ב) ובגין הפרעה נוירולוגית קלה 10% לפי סעיף 32(1)(א)(1). 3. בנוסף צירף התובע חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר איוואן גולברגר מיום 20.3.01 אשר מציין כי לתובע תסמונת כאבים ממושכים ותגובה דיכאונית ממושכת, שהינם תוצאה של החבלה בתאונת העבודה ומשום כך תפקודו התעסוקתי, חברתי ובזוגיות נפגע. 4. הנתבעות בכתב הגנתן מכחישות את הנטען בכתב התביעה וטוענות, כי מדובר במשטח המכוסה חול, כך שאם היה בנמצא שמן, דבר המוכחש על ידן היה זה נספג בחול. אם היתה תאונה הרי היא בשל אשמו של התובע ולא של הנתבעות. 5. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת של האורטופד פרופ' נרובאי אשר מציין כי לתובע הגבלה קלה מאוד בתנועתיות עמוד השדרה המותני והתובע מוסר על הפחתה בתחושה בירך ובשוק שמאל, אולם הוא לא מצא שקיימת פריצת דיסק במירווח הבינחולייתי 4L-5L כפי שגם הרנטגנולוג שפיענח את ה CT לא מצא. לכל היותר לתובע בלט דיסק בגובה מירווח 4L-5L שבחלקו מסוייד. לדברי פרופ' נרובאי המומחה מטעם התובע לא התייחס לכך שחלק מהדיסק הינו מסוייד ושהיו לתובע בעברו הפרעות בגב ודבר זה ניתן ללמוד ממסמכי קופ"ח. לאור האמור קובע פרופ' נרובאי כי אירוע התאונה מאוקטובר 99' הביא אך להחמרה במצב הקונסטיטוציונלי, לאור העובדה שבסמוך לתאונה כבר נמצא דיסק שבחלקו מסוייד, ומכאן שאין מדובר בממצא חדש אלא מעיד על הפרעותיו הקודמות. ומכאן מוצא פרופ' נרובאי כי נכותו הכוללת של התובע הינה בשיעור 5% ומחצית הינה על חשבון ההפרעות הקודמות ומכאן שהנכות בעקבות התאונה הנטענת הינה בשיעור של 2.5%. 6. הנתבעות מצידן הגישו חוות דעת פסיכיאטרית של פרופ' אבנר אליצור. בחוות דעתו מציין פרופ' אליצור, כי קשה לקבל מהתובע פרטים אמינים בדבר עברו שלו ושל משפחתו ומציין, כי בשנת 1984 נרשם בצה"ל, כי לתובע "קיפוזיס" (שויירמן) מלווה כאבים קשים וממושכים. המומחה מציין, כי התובע ניסה 3 פעמים לנהוג לאחר תאונת העבודה אך לא יכול היה להתמיד בכך והחל לעבוד כסדרן עבודה למספר חודשים, אולם פוטר מעבודה זו. התובע ניסה לעבוד כנהג משאית בחברה אחרת, אך שוב נאלץ להפסיק עבודה זו בשל כאבים. התובע מתלונן על עצבנות המשפיעה על יחסיו עם אשתו וכי היה ב- 5 פגישות פסיכיאטריות בבת-ים. תיעוד רפואי על כך לא נמצא במרפאת "אברבנאל", לא במרפאת רמת-חן ולא במרפאת ראשון לציון. בעת הבדיקה לא ניצפו הפרעות אובייקטיביות ברמת הקשב או בזכרון, לא היו סימני מתח, אי-שקט, חוסר סבלנות או סף גירוי נמוך, למרות תלונות סובייקטיביות של התובע בעניינים אלה. התובע חש מתח בשל כך שאינו מביא פרנסה לביתו והמומחה מציין כי תלונות אלה תואמות את הנכות הגופנית ואינן חורגות מעבר לכך. האפקט אפתי ללא סימני חרדה או דיכאון, ובתרגילי זכרון התשובות מראות על חוסר אמינות. לא נמצאו סימנים לתסמונת "פוסטראומטית". פרופ' אליצור מציין כי התובע לא נחבל בראש, לא איבד הכרתו ולא פנה מיידית לטיפול רפואי ומכאן שאין עדות לחוויה טראומטית ומכאן שלא קיימת תסמונת בתר חבלתית ( PTSD). מיקוד הטיפול היה בפגיעה האורטופדית ולא התפתחה תסמונת של תגובה אמוציונאלית בעקבות הפגיעה האורטופדית ומכאן שנשללת האפשרות ההבחנתית של תסמונת הסתגלות. בבדיקת המומחה, לא מצא עדות לסימנים אובייקטיבים או סובייקטיבים בתחום הנפשי, המצדיקים קביעת נכות נפשית כלשהי. לאחר קבלת תיקו הרפואי של התובע אצל ד"ר איוואן גולדברגר וקבלת כרטיסו הרפואי אצל אותו רופא מציין פרופ' אליצור, כי בכרטיסו של התובע אצל פרופ' גולדברגר נרשם ב 19.11.01 : "פחדים לנהוג במשאית בגלל כאבי הגב, לפני מספר חודשים ניסה לעבוד כנהג, לא יכול היה לסבול כאבי הגב, שנה לא טובה (אין פירוט), מצב רוח ירוח, חרדות, דימוי עצמי ירוד, אירטביליות". הוא אובחן כסובל מתסמונת כאב ומתגובה דיכאונית. פרופ' אליצור מציין כי פרט לרישום הבודד אצל ד"ר גולדברגר אין טיפולים נוספים ותמוהה העובדה כי העדות בבית המשפט היתה בדיוק יומיים אחרי הפגישה החד-פעמית אצל ד"ר גולדברגר. פרופ' אליצור מצרף את הקריטריונים של ה 4- DSM להפרעות הסתגלות המקבילים לאלו של 10- ICD ומצביע על כך כי ד"ר גולדברגר אינו מתמודד עם קריטריונים אלה וכי התובע אינו מראה כל סימן להפרעה נפשית אשר ניתן לייחס אותם כתגובה למצב דחק. 7. כב' השופטת זהבה אגי מינתה את האורטופד ד"ר מיכאל טנצמן כמומחה מטעם בית המשפט וזה מציין בחוות דעתו, כי בעת הבדיקה הקלינית התהלך התובע עם צליעה מופגנת על רגל שמאל, תוך אחיזת מותן שמאל בידו השמאלית. בעת בדיקתו תוך הסחת דעתו של התובע הלסג היה שלילי דו צדדי בישיבה ואילו בשכיבה היה 800 מימין ו 600 משמאל. התחושה היתה ירודה לפי דרמטום 5L. המומחה מציין כי התובע מגיע בכיפוף עם אצבעות ידיו עד הברכיים בלבד ואינו מתכופף מעבר לכך גם באופן פסיבי בשל תינגודת וטוען לכאב עז. המומחה מציין כי בבדיקת CT של עמוד השדרה המותני יש עדות לבלט דיסק קל בגובה 4L-5L בחלקו מסוייד, עם לחץ קל על אלמנטים עצביים ולדעתו הגם שהתובע התלונן מספר פעמים בעברו על כאבי גב תחתון, לא מצא הוא רצף של תלונות בעבר ועדות לחופשות מחלה בגין תלונות אלה בעברו הרפואי של התובע ומנגד הממצא הקל שתואר בבדיקות ה CT מצביעות על כך שיש אלמנט של חוסר שיתוף פעולה של התובע ולכן נכותו האורטופדית בגין התאונה תואמת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל. 8. בחוות דעתו השנייה של ד"ר טנצמן מ-17.7.05, לאחר בדיקה נוספת מציין המומחה כי הליכתו של התובע תקינה, סימן לסג שלילי דו צדדית, הן בשכיבה והן בישיבה וקיימת רק הגבלה קלה בטווח התנועה של עמוד השדרה המותני, לכל הכיוונים והינו מגיע עם אצבעותיו עד 10 ס"מ מהקרסוליים והוא שיתף פעולה בעת הבדיקה הקלינית. בסי.טי. של עמוד שדרה מותני מיום 7.6.04 למדים כי לתובע בלט דיסק שבחלקו מסוייד ובחלקו רך עם לחץ על שורש 4L - 5L ואין כל לחץ על אלמנטים עצביים מצד ימין ואין שינוי משמעותי לעומתC.T. קודם. ד"ר טנצמן מציין , כי במהלך השנים 2002 - 2004 המשיך התובע להתלונן על כאבי גג תחתון הקורנים לגפיים תחתונים והוא קיבל טיפולים שמרניים, כולל זריקות אפידוראליות, וכי בבדיקה הקלינית קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני וכי אין שינוי משמעותי בין הסי.טי משנת 2004 לעומת הסי.טי משנת 99' ולכן אין החמרה בין מצבו לאחר התאונה לבין מצבו בשנת הבדיקה והוא מעריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 10%. 9. כב' השופטת ז' אגי מינתה בתחום הפסיכיאטרי את פרופ' ברוך שפירא אשר בחוות דעתו מציין, כי נעזר במבחני עזר פסיכולוגים של הפסיכולוג שאול בן-פורת, אשר מציין, כי בתחום האינטלקטואלי לא ניתן היה לעמוד על תפקוד התובע, עקב חוסר שיתוף פעולה מוחלט במבחנים אובייקטיבים. חוסר שיתוף הפעולה של התובע השתקף הן בתשובותיו למטלות הבדיקה והן למבחנים הבודקים את מידת שיתוף הפעולה. ההבנה למשימות שהוצגו לו נמצאה תקינה ובתפקודי הקשב וריכוז לא ניתן היה לעמוד על תפקודו עקב חוסר שיתוף פעולה מוחלט. לכן לא ניתן להעריך את מצבו הנפשי באמצעות מבחנים אובייקטיבים וברמה הקלינית בעקבות ראיון של הפסיכולוג שאול בן-פורת נדמה כי אין הפרעה נפשית עקב התאונה. פרופ' שפירא מציין כי למרות דברי התובע שפנה לטיפול פסיכיאטר עם פגישות מרובות, בתיעוד הרפואי יש רישום על פגישה לצורך ייעוץ ומתן חוות דעת רפואית בתאריך 12.3.01 ורישום רפואי מתאריך 19.11.01 בלבד. המלצת המומחה מטעם בית המשפט הינה כי אין לתובע נכות נפשית. 10. התובע בתצהיר עדות ראשית מציין כי לאחר שירד מהמשאית בשטח המפעל והתהלך על משטח הבטון על מנת להגיע לפתח דלת ה"אמבטיה" שהיא הדלת האחורית של מטען המשאית, החליק כתוצאה מחומר שמנוני אשר היה על משטח הבטון עליו עמדה המשאית ונפל על עכוזו. החומר שנחזה כשמנוני, מורכב מבטון ומים ומהווה עיסה שמנונית. לא היתה תאורה כלל במקום, מלבד אורות המשאית הדלוקים. בהמשך תצהירו מציין התובע כי אינו יכול לעבוד כנהג משאית רכבים כבדים. בעת מתן תצהירו, השתכר כ- 5,000 ₪ לחודש כאיש מכירות של קרמיקה והוא ממשיך לסבול מכאבים ומוגבלות. בחקירתו הנגדית מציין התובע כי לאחר שירד מהמשאית וצעד שניים-שלושה צעדים נפל. לשאלה מדוע לא ציין עד לתצהירו כי נפל בשל קיומן של שאריות בטון, מציין התובע כי בעצם לא ידע כתוצאה ממה החליק (אמצע עמ' 5 לפרוטוקול) ובמילותיו: "גם היום אני לא יכול להגיד בוודאות על מה החלקתי, על שמן, על מים או על בטון רטוב". כאשר הוצג בפניו מסמך נ/1 שהינו דו"ח המעביד בדבר התאונה מאוקטובר 1999, שם נאמר מפיו בתיאור מלא של הפגיעה, נסיבותיה וגורמיה "בזמן פריקת חול החליק העובד ונפל". כאשר הוצגו לו הדברים שאמר למומחה ונשאל מדוע התיאור לכל אחד בדבר ארוע ההחלקה והנפילה הינו שונה, מציין התובע: "כשאתה בא ואיזה פקידה יושבת ואינה מבינה מה זה משאית, לך תסביר לה ממה נפלתי, זה לא אדם שמבין ממה נפלתי. אם אתה אומר לי שגם למומחה מטעם ביהמ"ש סיפרתי אותה גירסה - אני אומר - כשאני יושב עם אדם שקשה לי לתקשר איתו שירשום... עם שאול בן פורת היה לי ויכוח הוא רשם מהמשאית, אמרתי לו שלא נפלתי מהמשאית, אלא שהלכתי מהמשאית, אמרתי שירשום מה שהוא רוצה. אני לא נכנס לדברים כאלה קטנים. ירדתי מהמשאית, התהלכתי ונפלתי... כשאתה אומר שלפרופ' שפירא אמרתי שהחלקתי על אבן - אני אומר- אני אמרתי שנפלתי על אבן שהאבן היא שהישבן שלי פגע בה. האבן נכנסה לי בישבן. כשאני אמרתי אבן - הכוונה שלי לחצץ. אני לא ראיתי אבן אבל הרגשתי משהו קשה במקום מסויים בגוף נכנס לי משהו קשה ומבחינתי זו אבן, כשאני ישבתי והתיישבתי על משהו, על אבן, שם יש אבנים ויש חצץ. אני באותו רגע לא בדקתי בדיוק. לא יכול להגיד בוודאות על מה נפלתי". התובע פנה לטיפול רפואי לאחר יומיים ולדבריו עד לאותו מועד הרגיש כאבים, אבל חשב שאלה יעלמו. אישורי מחלה קיבל עד לחודש 09/00. בהמשך ציין לגבי עבודתו לאחר הארוע ותקופת אי הכושר כי שימש כסדרן עבודה אצל הנתבעת במשך 4-5 חודשים. הוא לא הצליח להשתלב בעבודה כנהג וכסדרן עבודה, ולכן פנה לעבוד בחברה ושם הוא משמש כאחראי על בקרת איכות של מוצר היוצא ממכונה, וכן מקבל אנשים שבאים לקנות את המוצרים והוא כעין מנהל עבודה. במועד חקירתו הנגדית עבד בקירצוף כבישים וכמנהל עבודה ומשכורתו הושבחה מאחר והעבודה היא גם במשמרות לילה. 11. עובד הנתבעת מר אלי ברכה שעבד כ- 10 שנים אצל הנתבעת 1 כנהג משאית ומערבל בטון, מציין כי ביקר במפעל הבטון של הנתבעת במחסום ארז פעמיים. לדבריו, ראה כי קיים משטח בטון בכל שטח המפעל, אשר משאיות הבטון נוסעות עליו כאשר הן מעמיסות בטון ופורקות שאריות בטון, וכאשר הן שוטפות במים את מערבל הבטון. כתוצאה מכך המים יחד עם שאריות הבטון - הצמנט והאבן - נופלים על רצפת הבטון. המים צפים כלפי מעלה ונוצרת שכבה חלקה ושומנית המורכבת ממים וממלט, וזה היה המצב בכל מפעלי הבטון של הנתבעת הפזורים בארץ. למצהיר ידוע כי בכל מפעלי הנתבעת לא היתה תאורה בלילות ובמפעל של הנתבעת במחסום ארז לא היתה כלל תאורה, הגם שבתמונות רואים עמודי תאורה. בחקירתו הנגדית מודה העד כי היה במפעל במחסום ארז בסך הכל פעמיים, אבל הוא מכיר היטב את המפעל מאחר וכל המפעלים הינם אותו דבר. העד מאשר כי במפעל הבטון קיים איזור פריקה של חול יבש ואיזור התאים של חומרי הגלם הוא איזור יבש. קיימים מפעלים בהם איזור שטיפת המערבלים צמוד לאיזור של החומרים היבשים, ולזכרונו, במפעל במחסום ארז, איזור השטיפה צמוד אך אין הוא זוכר את המרחק בין שני האזורים. כאשר נשאל לגבי קיומה של רטיבות במפעל בטון, אומר העד: "אין דרך להימנע מהרטיבות ומהחומר השמנוני החלקלק הכולל גם אבנים קטנטנות זאת צורת העבודה". העד צייר את הציור במ/1 על מנת לתאר את מיקום האזורים במפעל. בהמשך חקירתו מציין כי שטח פריקת החומרים הינו שטח נרחב המאפשר לטריילר להסתובב ולדבריו: "איפוא שיש חול אין שאריות של בטון, כאשר יוצאים מהשטיפה יוצאים עם מיקסר מסובב (צריך להיות מסתובב)". הוא מאשר שבין איזור השטיפה לאיזור חול יש איזור של חצץ. העד מאשר שרוחב כל תא של חומר הוא כ- 5 מ' לדבריו אין הוא יכול להגיד כיצד היה המשטח ביום התאונה בה נפגע התובע מאחר שלא היה שם. בסיום עדותו לשאלת ביהמ"ש העיד: "זאת צורת העבודה תמיד תהיה רטיבות כי עובדים עם חומרים המכילים מים, חול, חצץ". 12. מטעם הנתבעות הוגש תצהיר של מר בנימין ברקוביץ, שהיה ממונה על התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת 1, ואשר מציין בתצהירו כי טענת התובע לפיה החליק על חומר שמנוני מאוד ומלוכלך בעת שבא לפרוק חול, כאשר המקום היה חשוך, לא נצפתה על ידי איש וגירסת התובע אינה הגיונית. לפי הצילומים שצירף ניתן לראות כי יש עמוד תאורה וקיימת תאורה בשל קירבת המפעל לגדר המערכת ברצועת עזה וכן בשל הצורך בעבודת לילה. לכן לדבריו, הטענה שהמקום היה חשוך אינה נכונה. המדובר במשטח פריקה של חול יבש ואילו היה נשפך שמן בטעות, דבר שאינו סביר לחלוטין, הרי שהיה נספג בחול המצוי שם. גם משום כך הטענה שהחליק על חומר שמנוני תמוהה ואינה תואמת את המציאות בשטח. בתצהיר משלים בעקבות תצהיר משלים של התובע ותצהירו של אלי ברכה מציין מר בנימין ברקוביץ כי אלי ברכה מתייחס בתצהירו לבור שטיפה של מערבלי הבטון ואילו התאונה לדברי התובע התרחשה באיזור פריקת החול, המרוחק מבור השטיפה ובדרך כלל המקום יבש, אלא לכל היותר ישנם שרידי חול ומים מעורבים. באזור הפריקה של החול אין ולא היו שאריות בטון, באשר שאריות הבטון יכולות להיות רק בבור השטיפה או בסמוך אליו המרוחק מאזור האחסון של החול. 13. עובדי משרד חקירות בטיחות "אנוש" שחקרו את הארוע, הגב' אולגה ציגלמן ומר דוד גבאי, מציינים את המעקב המוסרט אחר התובע לפיו איתרו את התובע במהלך עבודתו במפעל, כאשר הוא עוסק בתפעול מכונת ייצור והוא עומד על רגליו זמן ממושך וברצף והוא נראה הולך בסמוך למכונה, מתכופף ללא כל מגבלה הנראית לעין. התובע נראה יוצא להפסקת עבודה ואוכל צהריים במסעדה סמוכה ושוב חוזר לעבודה ליד מכונת הייצור ושב לביתו בשעות הערב. גם כחודש מאוחר יותר נראה התובע עובד במפעל, מטפס על מתקן מסויים ומדובר בקרון מתנייע על מסילה אשר מעביר בלוקים ממכבש המכונה לתאי הייבוש. בהמשך נראה מניח חפץ כבד על הרצפה תוך ביצוע כיפוף עמוק. התובע ביצע את עבודתו בעמידה ממושכת במשך שעות. 14. לצרכי הפסק מוכן אני להניח כי התובע החליק, בין אם החליק על חצץ, על משטח רטוב כלשהו או על חול, אולם לא הוכח כי קיימת רשלנות כלשהי של הנתבעת. התובע ככל עובד אחר אצל הנתבעת המשמש כנהג במפעליה יודע היטב את מהות העבודה, מהות המשטחים עליהם מסיעים משאיות ובהם פוסעים אנשים. ידוע לו היטב כי בשעה שיורד הוא מתא הנהג של המשאית בין ביום ובין בלילה, יכול הוא להלך באיזור אשר יש בו סכנת החלקה או במשטח בו מצויות אבנים. כפי שכבר העיד חברו, מר אבי ברכה, זה טיב העבודה ומיקומה ולא ניתן לצאת מנקודת הנחה שבמפעל בטון לא קיימת רטיבות והוא יהיה סטרילי מרטיבות ואבנים. במצב דברים זה אף אם קיימת אחריות מושגית של הנתבעת להבטיח את סביבת העבודה של עובדיה, הרי שבמקרה של מפעל בטון כפי שהעיד חברו של התובע, מר ברכה, האזור שבו החליק התובע היה ככל איזור אחר במפעל בטון שבו עובד צריך לצפות שהמשטח עליו הוא פוסע יכול ויהיה שמנוני, רטוב או עם אבנים שניתן להחליק עליהן. לכן לא ניתן לטעון כנגד הנתבעת שלא דאגה לאזור עבודה נקי מפגמים כלשהם שימנעו החלקה. מעבר לכך, הגרסאות של התובע השתנו בעבור העיתים. בעוד שבתחילה בדיווח לחברת הביטוח תאר כי בזמן פריקת חול החליק ונפל (מוצג נ/1), הרי שבתיק הפיזיותרפיה מ-2.11.99 ציין כי החליק מהמשאית בה הוא נוהג ונפל על ישבנו, ולפסיכיאטר שמונה מטעם בית המשפט ציין, כי הלך במפעל בשעת לילה, לא ראה והחליק על גבי אבן, ואילו בתצהיר עדות רשאית, ציין, כי החליק על משטח בטון שהיה שמנוני ומלוכלך. לפסיכולוג שערך לו בדיקה פסיכו-דיאגנוסיט מסר כי נפל מהמשאית, בעוד שבתמליל שיחתו עם חוקרים ציין כי החליק על חצץ. בחקירתו הנגדית בבית המשפט ציין, כי אינו יודע על מה החליק. בתמנוות רואים כי לא כל שטח המפעל הינו משטח בטון. אכן מדובר בעדות יחידה של התובע ועל בית המשפט, כמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות, לברור היטב - האם מדובר בתביעה מבוימת אשר יקשה מאוד על הנתבעות לסתור, או שמא מדובר במקרה אמיתי. מהעדויות ששמעתי ומהמסמכים לא נראה כי המדובר בתאונה מבוימת, אלא כי התובע נפגע בעת עבודתו כתוצאה מהחלקה. סביר ביותר, כפי שהעיד חברו של התובע מר אלי ברכה, כי הוא החליק בין בשל רטיבות ובין בשל קיומו של חצץ, אולם מדובר בסיכון רגיל במקום עבודה שכזה שבו עבד התובע במשך שנים. עניין התאורה אינו רלוונטי לעצם אירוע ההחלקה, ואין זו הפעם הראשונה שהתובע פוסע במקום עבודתו בשעת לילה. מדובר במפעל של הנתבעת כדוגמת מפעלים רבים אחרים ובכולם מדובר במשטחים דוגמת אלה שהחליק עליו התובע. המדובר בסיכון סביר לעובד במפעלה של הנתבעת וסיכון שהוא טבעי לאותו מקום עבודה, ולכן לא מצאתי חובת זהירות קונקרטית שהופרה על ידי הנתבעת כלפי התובע. בעדותו העיד התובע כי אינו יודע מהי הסיבה להחלקתו. מאחר והתובע למעשה אינו יודע על מה החליק, ויכול גם אדם להחליק במשטח של חול בין אם הוא רטוב ובין אם אינו רטוב, אין בית המשפט יכול לקבוע מה היה גורם ההחלקה. לאור האמור, לא מצאתי כי קמה חבות לנתבעת כלפי התובע. לפיכך, דין התביעה להדחות. לאור מצבו של התובע במקרה זה, לא מצאתי להשית עליו הוצאות בגין דחיית התביעה. תאונות נפילהנפילה בעבודה