פסק דין התביעה 1. התובע תושב הכפר עראבה עותר לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לו ע"פ הטענה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 18.5.05 במהלכה נדרס כהולך רגל ע"י נתבע 1 שפגע בו בעת נסיעה אחורנית. התובע טוען כי נפגע בתאונה קשות בכל גופו וביחוד בראש, בע"ש מותני וצווארי. 2. הנתבעת הכחישה את עצם האירוע ולטענתה אף אם התובע נפגע, לא היה זה בנסיבות המתוארות על ידו. לטענתה כלל לא טופל רפואית ביום האירוע אלא למחרת וללא קשר לתאונה הנטענת. מכל מקום פגיעתו מזערית ותביעתו מהווה ניסיון לייחס תחלואים אחרים ושינויים ניווניים לתאונה, המוכחשת. 3. בנסיבות לעיל פוצל הדיון באופן שבשלב ראשון התקיימו הוכחות בשאלת החבות. העדויות 4. התובע העיד כי ביום האירוע בשעות הערב, סמוך לשעה 18:00 הלך ברגל ביחד עם ילדה של חבר שלו. הוא ביקש להכנס למכולת כדי לקנות לילדה ממתקים ובדרכו סמוך למכולת, ברחבה בה יש עסק לשטיפת מכוניות, יצא הנתבע 1 בנסיעה אחורנית ופגע בו. ע"פ עדותו נסע הנתבע לאט לאט דחף אותו והתובע נפל בשביל. לטענתו לאחר שצפצף לו אדם בשם מוחמד מוסטפא יאסין נסאר שנסע שם בטרקטור, יצא הנתבע מהרכב הסתכל על התובע ואמר שלא קרה כלום. לטענתו בעקבות התאונה זזו 3 חוליות מהצוואר (כך במילותיו). עוד הוא מעיד כי הנסיעה אחורנית היתה במהלך דיבור של הנתבע עם בעל המוסך. לטענתו הנתבע סירב לתת לו פרטים ואף בא אליו הביתה 3 פעמים להתחנן שהתובע לא יגיש תביעה (עמ' 4 לפרו'). לטענתו גם הילדה נפלה אך לא קרה לה כלום. התובע גם מודה שהיו לו בעיות בגב לפני האירוע ואף שבר בחוליה בגב. 5. ע"פ עדות נהג הטרקטור, הנתבע נסע אחורנית ופגע בתובע וזה נפל על האדמה אך לא קרה לו כלום והעד עזר לו לקום. התובע עצמו קם ואמר שהכל בסדר (עמ' 4 ש' ש' 27-28) אבל למטה מזה: "הוא קם לבד קצת והתלונן" עמ' 5 ש' 12-13. ע"פ עדותו בענין הנתבע "הוא נסע חלש, הוא היה מדבר עם החבר שלו, הוא חזר לאט לאט. הוא נסע 2-3 מטר במהירות 0". 6. הנתבע מעיד כי משהחל לנסוע אחורנית בתוך הרחבה הבחין בתובע הולך עם ילד בשוליים של הכביש לכוון סכנין. הנתבע חיכה עד שהתובע יעבור, הסתובב ברחבה של המוסך בנסיעה קדימה וראה את בעל הטרקטור צועק. הוא יצא מהרכב וראה את התובע יושב על הרצפה. הנתבע שאל את התובע מה קרה לו והתובע אמר כלום. ע"פ עדותו, התובע כלל לא אמר לו באותה עת שפגע בו ואולם אחרי 3-4 ימים התקשרו מהמשטרה ואמרו שע"פ תלונת התובע הוא פגע בתובע ודרשו שיתייצב למתן עדות. הנתבע חוזר ומדגיש כי לא היתה טענה בזמן אמת שפגע בתובע וכלל לא ביקש פרטים. הנתבע מכחיש שפגע בתובע ולטענתו כל הנסיעה אחורנית היתה בתוך הרחבה והוא לא הגיע לשוליים. כן הוא מעיד שהתובע היה על הארץ במרחק של כ-5 מ'. עוד הוא מעיד כי משהתובע קם ואמר שלא קרה כלום הוא לקח את הילד ונכנסו לחנות. הנתבע פקיד בגבייה במועצה וע"פ עדותו הגיע אליו לעבודה חבר של התובע וביקש שהנתבע ידאג לביטול החוב בארנונה ותמורת זאת יוותר לו התובע על הגשת תביעה. 7. העד מוחמד חילו, בעל המוסך, מעיד שלא ראה את ההתרחשות (זאת לעומת המזכר של המשטרה שם נרשם מפיו שהנתבע לא פגע בהולך רגל). ע"פ עדותו שמע אותם מדברים ויצא מהמוסך ואז ראה אותם בכביש הראשי מתווכחים אם הנתבע פגע או לא פגע בתובע. ע"פ עדותו לאחר הויכוח הלך התובע עם הילד ונכנס לחנות ואח"כ הלך ברגל לביתו. ועוד הוא מעיד כי הנתבע שאל את התובע אם קרה לו משהו והתובע אמר שלא זקוק לעזרה והכל בסדר. הכרעה 8. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בעדויות, דין התביעה להדחות מהטעם שהתובע לא הרים את הנטל במידה הנדרשת במשפט האזרחי. 9. מדובר בגרסה מול גרסה. התובע לא עשה עלי רושם מהימן יותר מהנתבע וגם עדויות כל העדים היו מבולבלות ולא קוהרנטיות. בעדותו של התובע נתגלו סתירות. בכתב התביעה כתב כי לא יודע מה היו הנסיבות העובדתיות שגרמו לפגיעה בו (וראה גם עדותו במשטרה) זאת לעומת גרסתו העובדתית המפורטת בדיון. בעדותו אמר שהאירוע היה בשעות הערב, שעה 18:00. ע"פ אישור המשטרה מסתבר שהאירוע היה בצהריים, שעה 14:00. בכתב התביעה טען התובע שפּוּנָה מייד לקופת חולים (סעיף 6 לתביעה) ואילו בפניי העיד שפנה בעצמו רק למחרת. 10. גם הטענה של התובע לפיה הפגיעה היתה קשה אינה מתיישבת עם עדויות כל העדים (כולל העד מטעמו) שהעידו כי התובע קם לבדו ואף אמר שלא קרה כלום. כן יש לתמוה כיצד נגרמה פגיעה כל כך קשה שעה שאף הוא מעיד כי הנסיעה אחורנית היתה לאט לאט וע"פ העד מטעמו מדובר בנסיעה של 2-3 מטרים במהירות 0. ועוד יש לתמוה כיצד זה הוא נפגע כ"כ קשה בעוד שהפעוטה שהלכה איתו יד ביד נדרסה ביחד איתו, ע"פ הטענה, לא אונה דבר. 11. הנתבע העיד בצורה נחרצת שלא פגע בתובע וכי יצא מהרכב מששמע צעקה. ע"פ ההגיון, שמיעתו את הצעקה ויציאה מהרכב תוך הבחנה בתובע על הארץ בצרוף עדות בעל המוסך שראה אותם מתווכחים אם הנתבע פגע או לא, מתיישבת יותר עם גרסת התובע. מאידך נראה כי אין לנתבע אינטרס לשקר שכן מי שישא בפיצויים ככל שיקבע שהיתה תאונה תהיה חברת הביטוח. הנתבע עשה עלי רושם אמין ואולם יכולה אולי להיות אפשרות שהגם שהנתבע לא הרגיש בכך הוא נסע לאיטו ונגע בתובע. בגרסאות העובדתיות המאזניים מעוינות ועל כן התובע, שעליו הנטל, כשל בהרמתו. 12. למעלה מהצורך אציין כי גם אם הייתי משתכנעת שהנתבע פגע בתובע הרי שמדובר אפילו אליבא דהתובע בפגיעה בנסיעה איטית כשהילדה כלל לא נפגעה ועל כן לכל היותר מדובר בפגיעה קלה שבקלות. בשים לב לאמור נראה לי כי אפילו אם ארעה תאונה, דבר שלדעתי כאמור לא הוכח, מדובר בנזק של מה בכך כמשמעו בפקודת הנזיקין, שאינו בגדר "נזק גוף" ואינו מקים עילה לפי חוק הפיצוים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975. 13. אשר על כן אני דוחה את התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ + מע"מ. תאונת דרכים