להלן פסק דין בסוגיית בקשה לבדיקה מחדש פסק דין 1. המערער נחבל בראשו ביום 14.01.91, הוכר כנכה צה"ל בגין חבלה זו, ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 58% בגין פגימות שונות לרבות 10% בגין אנצפלופטיה. 2. ביום 25.08.06 פנה המערער בבקשה לזמנו לבדיקה חוזרת בפני ועדה רפואית מדרג ראשון (להלן: "הועדה") לדיון בטענתו לנכות נפשית לפי תקנה 9. 3. ביום 25.10.06 שמעה הועדה את המערער, עיינה בחומר הרפואי הנוגע אליו ובדקה אותו בדיקה קלינית. הועדה קבעה, כי למערער תסמונת אנצפלופטית לאחר זעזוע מוח. הועדה ציינה, כי הועדה הקודמת קבעה כי למערער דרגת נכות של 20% לאחר שכללה את המרכיבים הנפשיים והגופניים בנכות זו לאור החפיפה בין התחומים. הועדה הוסיפה וקבעה, כי הינה מבקשת לקיים דיון נוסף בנוכחות נוירולוג. 4. הועדה התכנסה בשנית ביום 23.11.06, ערכה למערער בדיקה נוספת וקבעה, כי לאור המרכיב הנפשי הבולט יחסית למרכיב הנוירולוגי, למערער דרגת נכות בשיעור 20% לפי פרט 29(11)בIII, העוסק בשינויים באישיות והפרעות בהתנהגות בצורה בינונית. 5. המערער הגיש ערעור על החלטה זו בפני הועדה הרפואית העליונה (להלן: "הור"ע") בו טען, כי על הועדה היה לקבוע נכות נפשית באופן נפרד מהנכות הנוירולוגית. 6. הור"ע התכנסה ביום 30.05.07, בהרכב של שני פסיכיאטרים, נוירולוג ופנימאי, שמעה את המערער ובא כוחו, עיינה בחומר הרפואי ובחוות הדעת הרפואיות, בדקה אותו בדיקה מקיפה - ודחתה את הערעור. 7. בהחלטתה קבעה הועדה, כי תלונות המערער בענין מצבו הנפשי, לרבות תלונותיו בנושא הדיכאון המאג'ורי הקשה ממנו הוא סובל, הן חלק מהתסמונת האנצפלופטית וכלולות בה ואין להוסיף עליהן אחוזי נכות בנפרד לפי סעיפים 33, 34 ו- 34א' העוסקים כולם בנכות נפשית, נוכח הוראת הסיפא לסעיף 29(11)ב למבחנים. 8. בערעור שבפני טוען ב"כ המערער, כי הדיכאון איננו בגדר הפרעה פסיכולוגית או פסיכונוירוטית, ועל כן המגבלה שבסיפת סעיף 29(11)ב למבחנים אינה חלה עליו [סעיף 21(ב) ו- 9 לכתב הערעור ועמ' 2 לפרוט' ישיבת יום 4.9.08 למעלה)]. 9. דין הערעור להידחות. 10. משקבעה הועדה - קביעה רפואית מקצועית - שכל התופעות הנפשיות שבהן מדובר כלולות בתסמונת האנצפלופטית הפוסטראומטית שבעטייה הוכר המערער, לרבות התסמינים הדכאוניים שנצפו בבדיקה המהווים חלק אינטגרלי של התסמונת - וכל זאת גם על בסיס האמור בחוות הדעת מטעם המערער (חוות דעתו של פרופ' מלמד המדברת על תסמונת שלאחר פגיעה מוחית במעורב עם אלמנטים של נוירוזה פוסטראומטית הכוללת בין היתר כאבי ראש, סחרחורות, הפרעות בריכוז ובזכרון ועייפות, לחץ נפשי ודכאון וכו' - ר' בפרוט' הועדה), לא לנו - לבימ"ש של ערעור - לשלול קביעה זו ולקבוע קביעה רפואית-מקצועית משלנו לפיה התסמינים הנפשיים הנטענים (דיכאון) הם לא הפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות הקשורות בפגיעה המוחית אלא תסמינים נפשיים העומדים בפני עצמם. בכל הכבוד, אינני רואה כל היבט משפטי בערעור של המערער (סע' 9 לכתב הערעור). הור"ע קבעה קביעה רפואית, כי תלונות המערער בגין מצבו הנפשי, לרבות אלה הקשורות לאלמנט הדיכאוני, הן חלק מפגימתו המוכרת (האנצפלופטיה), ולפיכך בדין נקבע, כי הנכות שנקבעה בצידה, כוללת גם את המרכיבים הנפשיים הללו (פרט 29(11)ב סיפא למבחנים). 11. אוסיף ואומר, כי קביעה זו של הועדה עולה בקנה אחד עם נוסח התקנות ואסביר את דבריי: הפרק הרביעי, אליו מכוון ב"כ המערער, עוסק בהפרעות נפשיות העומדות בפני עצמן ובהפרעות נפשיות נלוות לנכות גופנית. ההפרעות הנפשיות העומדות בפני עצמן מצויות בפרטים 33 ו- 34א' למבחנים. פרט 33 עוסק בהפרעות פסיכולוגיות ופסיכונוירוטיות ופרט 34א עוסק בתסמונת ההפרעה הבתר חבלתית - PTSD. אין מחלוקת שהמערער אינו סובל מ- PTSD, ומכל מקום הוא לא הוכר בגין פגימה זו. אין גם מחלוקת, כי שיבוצו של המערער תחת פרט 33 סותר מינה וביה את טענת המערער שדיכאון אינו הפרעה פסיכוטית או פסיכונוירוטית, שאם כן בדין ניתנה החלטת הועדה (כל טענתו היא שדיכאון אינו בגדר הפרעה שכזו). משכך, כל שנותר הוא, לשיטת ב"כ המערער, לבחון את שיבוצו של מרשו תחת פרט 34. פרט זה עוסק בהפרעה נפשית נלווית לנכות גופנית - כל נכות גופנית. דא עקא, שככל שמדובר בהפרעה נפשית הנלווית לפגיעה (גופנית) מוחית, מורה לנו ס"ק (ה) לפרט 34, כי זו תקבע בהתאם לפרט 29(11). צא ולמד - ההפרעות הנפשיות היחידות שמחוקק המשנה הכיר בהן כהפרעות עצמאיות וקבע להן נכות בצידן, ללא קשר לפגיעה גופנית, הן PTSD (34א) והפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות (33). אין מבחן מיוחד לפגימה הנפשית - דיכאון. משלא סובל המערער מ- PTSD ומשהדיכאון אליבא דהמערער, אינו הפרעה פסיכוטית או פסיכונוירוטית - אין מנוס אלא "מלשדך" את הדיכאון לפגימה גופנית, ומשזו בענייננו מוחית נמצאנו חוזרים אל תקנה 29(11). 12. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. בדיקה מחדש