מס תשומות

מהו מס תשומות ? מהו ניכוי מס תשומות ? סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 מע"מ מגדיר מס תשומות מהו: "מס תשומות" - מס הערך המוסף שהוטל על מכירת נכסים לעוסק, על יבוא נכסים בידי עוסק או מתן שירותים לעוסק, הכל לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו; בית המשפט ציין בפסיקתו כי לפי ההגדרה האמורה, כדי לנכות מס תשומות יש צורך שהתשומות ישמשו "לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו" של העוסק. בצורה זו, יצר המחוקק קורלציה בין רכישת הנכס לצורכי העסק בניכוי מס התשומות לבין מכירתו של הנכס לצרכי החיוב במע"מ. סעיף 41 לחוק מס ערך מוסף קובע את העיקרון כי אין לנכות מס תשומות אלא אם התשומות שימשו בעסקה החייבת במע"מ: "אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס." סעיף זה מבטא את עקרון ההקבלה לפיו הזכות לנכות מס תשומות ניתנת לעוסק רק אם בצדה קיימת החובה לשלם מס ערך מוסף. סעיף 38 לחוק מע"מ קובע תנאים שעל העוסק למלא כדי שיוכל לנכות את מס התשומות: "(א) עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין או ברשימון יבוא או במסמך אחר שאישר לענין זה המנהל, ובלבד שרשימון היבוא או המסמך האחר נושא את שמו של העוסק כבעל הטובין ושהניכוי ייעשה בתוך ששה חדשים מיום הוצאת החשבונית, הרשימון או המסמך." בית המשפט פסק כי הסעיף מתיר לנכות מס תשומות רק אם המס כלול בחשבונית מס שהוצאה לעוסק כדין, או ברשימון יבוא או במסמך אחר שאישר המנהל לעניין זה. לפי הוראת הסעיף ניתן לנכות מס תשומות רק אם המסמכים האמורים הוצאו כדין לעוסק, דהיינו שהעסקה אכן בוצעה, היתה חייבת במע"מ, ושחשבונית המס הוצאה על ידי עוסק מורשה שהיה מוסמך להוציאה. עוד נפסק כי הדרישה כי החשבונית תוצא כדין, אינה אך דרישה טכנית, כי אם גם מהותית. על החשבונית לשקף עסקה אמיתית בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה וכי השאלה האם החשבונית הוצאה כדין, נענית על פי מבחן אובייקטיבי, קרי, די בעצם העובדה שהחשבונית אינה כדין, ואין צורך להוכיח כי הנישום היה ער לפסול שנמצא בחשבונית. מיסים