שכר טרחת עורך דין מקרקעין - מס הכנסה

פסק דין האם יש להתיר ניכוי של כל ההוצאות שהוציא בגין שכר טרחת עורך דין המוכר של זכות במקרקעין, במשך שנים רבות, או שיש להכיר בהוצאות סבירות בלבד. עובדות הצריכות לעניין 1. העוררים יחד עם קבוצות אחרות היו שותפים בבעלות של קרקע ששטחה הכולל הוא 6,350 מ"ר בשכונת אבו תור בירושלים. העוררים ושותפים אחרים מכרו את זכויותיהם בקרקע בעסקת קומבינציה שעשו עם ליאל חברה לבניין ונכסים בע"מ ואחרים, על פני הסכם הקומבינציה, שחתמו העוררים, האפוטרופוס הכללי ואחרים ביום 16/5/1992 עם הקונים, שווי העסקה נקבע לסכום של 2,754,375 ש"ח, וחלקם של העוררים הוא 1,836,232 ש"ח. 2. בשנת 1996 הוצאו לעוררים שומות, כל אחד לפי חלקו, וביום 23/6/1997 השיגו העוררים על שומות אלה. ביום 28/6/1998 ניתנו החלטות המשיב בהשגות, ובין היתר הוכר לעוררים ניכוי הוצאות שכר טרחת עורך דין בסכום גלובלי של כ-2% משווי העסקה בתוספת מע"מ (נספחים 4 ו-5 לכתב הערר). 3. ביום 12/1/1999 הגישו העוררים בקשה לתיקון השומה, במסגרת ניסיון להסדר בעניין מס שבח שיושת על העוררים (נספח 6 לכתב הערר). המשיב תיקן את השומה והתיר ניכוי הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור 6.5% משווי העסקה בתוספת מע"מ (נספח 7, סעיף 7). 4. העוררים הגישו השגה נוספת ביום 11/4/1999, לפיה קביעת הוצאות שכר טרחת עורך דין לפי אחוז משווי העסקה, היא שרירותית ואינה עולה בקנה אחד עם התשלומים שהעוררים שילמו בפועל לעורכי דינם, על פי קבלות שהוסיפו והגישו למשיב (נספח 8). המשיב דרש להמציא לו ראיות על פעילות מתמדת שבגינן שולמו הוצאות כאמור, וזאת בנוסף לקבלות שהגישו עוד אז (נספח 9). 5. ביום 6/2/2000 ניתנה החלטת המשיב בהשגה, שבה פירט המשיב את נימוקיו להכיר בהוצאות שכר טרחת עורכי הדין של העוררים, בגין כל אחת מן הפעולות שבשלן שולם שכר טרחת עורך דין בעסקה האמורה,ואלו הן: א. פעולות להשבחה תכנונית; ב. ב. טיפול בהסכמי רכישה; ג. ג. ניהול הליך של שומה מכרעת בגין היטל השבחה; ד. ד. טיפול במס רכוש; ה. ה. טיפול במס רכישה ובהיטל השבחה; ו. ו. טיפול בהשבחה לא-תכנונית; ז. ז. טיפול בביצוע הסכם המכירה. החלטה זו היא נשוא ערר זה. טענות העוררים 6. העוררים טוענים כי על המשיב להכיר בכל ההוצאות שהוצאו בפועל ולמעשה בגין שכר טרחת עורכי דין, ואין נפקא מינא שהוצאות אלה היו בשיעור גבוה (כדי 55% משווי העסקה, כטענת המשיב). עוד טוענים העוררים, כי בגדר סעיף 39(1) ו-(7) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג- 1963 ( להלן: "החוק") , על המשיב להכיר בכל ההוצאות שהוכיחו את תשלומם, בגין שכר טרחת עורכי דינם, יהיה אשר יהיה שיעורם, ובכך להימנע מהטלת מס על "רווחים מדומים", ולקיים את תכלית החוק - למיסוי הרווח הכלכלי שצומח לבעל המקרקעין. העוררים מוסיפים, כי במקרה דנן היו דרושות פעולות מיוחדות של עורכי דינם, בהיותם תושבי ארצות הברית שאינם מצויים בארץ ואינם זמינים לטפל בכל מיני פעולות. אופי הפעולות ואורך הזמן שנדרש לטיפול בפעולות האמורות, הן סיבה מוצדקת להכיר בכל הסכומים ששילמו לעורכי דינם. העוררים שוללים את טענות המשיב, כי הם לא שילמו בפועל תשלומים אלה בגין שכר טרחת עורכי דין, שעלו על השבח שנבע מן העסקה, וכי בכל מקרה, הוצאות אלה לגבי כל רכיבי הפעולות - אינן סבירות. טענות המשיב 7. המשיב טוען, כי אף בעסקאות קומבינציה מורכבות, לא הכיר המשיב בהוצאות משפטיות בשיעור העולה על 10% משווי העסקה (עדות גב' מיכל נפש, מטעם המשיב, בעמ' 40 לפרוטוקול, ש' 24-25). במקרה דנן, המשיב הכיר בהוצאות משפטיות בגין סוגי פעולות ההסכם - במלואן, ושיעור הוצאות אלה לבדן מגיע לכדי 8% משווי העסקה. המשיב לא הכיר בסעיפי הוצאות אחרות הנוגעות לשכר טרחת עורכי דין. בין כך ובין כך, ההוצאות עבור שכר טרחת עורכי דין, שלהן טוענים העוררים, עולות לאין שיעור על ההוצאות המקובלות והסבירות, בנסיבות העניין. ועוד זאת, המשיב הכיר בהוצאות המותרות, שנמצא להן תיעוד וראיות, ואין הוא צריך להכיר בהוצאות מעבר לאלה. גם בעדויות שהביאו העוררים, לא היה כדי להסיר ספקות או להסביר הוצאות מסוימות או פעולות משפטיות, יהיה אשר יהיה מספר העדים. לסיכום טענות המשיב: אין הוא צריך להכיר בכל הוצאה בגין שכר טרחת עורך דין, והוא רשאי, לטענתו, שלא להכיר בהוצאה בלתי סבירה מבחינת גובה ההוצאה, אפילו הפעולה מוצדקת וראויה לצורך השבחת המקרקעין. במקרה זה הוצאה בגין שכר טרחת עורך דין בשיעור של 55% משווי העסקה, חורגת מתחום הסבירות ורחוקה מרחק ניכר מן המקובל והסביר. 8. בעלי הדין מתייחסים לכל סוג של פעולה משפטית, אשר לה טוענים העוררים, ולכך נתייחס בדיון דלהלן. המסגרת המשפטית 9. סעיף 39 לחוק קובע את המסגרת של ההוצאות העומדות בניכוי "שהוצאו לרכישת הזכות במקרקעין או במכירתה", אם אין הוצאות אלה מוכרות בניכוי לפי הפקודה (פקודת מס הכנסה, ובין היתר, לענייננו, אלה: "(1) כל ההוצאות שהוציא המוכר מיום הרכישה ועד ליום המכירה, לשם השבחתם של המקרקעין שהזכות בהם נמכרת... ................................................ (7) שכר טרחת עורך דין ששילם המוכר בקשר לרכישת הזכות במקרקעין ולמכירתה". 10. השבח הוא "הסכום שבו עלה שווי המכירה על יתרת שווי הרכישה כמשמעותה בסעיף 47". כך מצינו בהגדרת השבח בסעיף 6(א) לחוק. בע"א 4271/00 מ.ל. השקעות ופיתוח בע"מ נ' מס שבח מקרקעין, פ"ד נז(2), 953, דן הנשיא ברק בריבית כהוצאות השבחה ואומר: "מבחינה לשונית, השבחה היא שינוי לטובה בנכס קיים. בהקשר של החוק, השבחה היא שיפור בערך המקרקעין. מבחינה לשונית, הבניה על המגרש שיפרה את המקרקעין. היא השביחה את המקרקעין. אין ספק כי הוצאות הבניה הן 'הוצאות השבחה'. מבחינה לשונית, נראה כי לשון סעיף 39(1) לחוק סובלת גם הכללת הוצאות הריבית בגין הבניה על המקרקעין בגדר 'כל ההוצאות שהוציא המוכר לשם השבחתם של המקרקעין'". וגם זאת: "תכליתו של החוק בכלל, ושל סעיף 39(1) בפרט, היא מיסוי השבח על המקרקעין. כלומר, מיסוי הרווח הכלכלי שצומח לבעל המקרקעין עקב עליית ערכם הכלכלי. מן הטעם הזה, מותרת בניכוי על פי סעיף 39(1) לחוק 'כל ההוצאות שהוציא המוכר לשם השבחתם של המקרקעין', כדי להגיע לרווח הכלכלי שצומח לבעל המקרקעין עקב עליית ערכם הכלכלי". 11. בענייננו, קבע החוק בסעיף 39(7) הוראה מפורשת להוצאה של שכר טרחת עורך דין המותרת בניכוי, בסעיף 39(7), ואין לנו צורך להכניס הוצאה מותרת זו בגדר סעיף 39(1) לחוק, הגם שסעיף 39(1) קובע את הכלל וסעיף 39(7) את הפרט וניתן לשלב את שניהם. מלשון סעיף 39(7) עולה, בבירור, כי שכר טרחת עורך דין ששילם המוכר בקשר לרכישת הזכות או למכירתה, היא הוצאה המותרת בניכוי. השאלה היא, אם כל סכום ששולם לעורך דין על ידי מוכר המקרקעין הוא שכר טרחת עורך דין, ומה הוא היקף הסכום שניתן לשלמו לעורך דין בעד פעולותיו. האם פעולות אלה מצומצמות לפעולות משפטיות בלבד, או שמא אין הגבלה לכך, אפילו ייטול עורך הדין מן השבח את חלק הארי. לשון אחרת, האם רשאי המשיב לבדוק בציציותיהם של בעל המקרקעין ושל עורך הדין, ולהתיר אך סכום סביר של שכר טרחה, או להוציא רק את "הבר", שהוא הפעולות המשפטיות, ולסלק את "התבן", שהוא כל שאינו פעולה משפטית גרידא. 12. נקדים ונאמר, כי הטוען לניכוי הוצאות עליו להוכיח שניים אלה: א. א. שההוצאה אכן הוצאה על ידו; ב. ב. שההוצאה מוכרת בניכוי לפי הוראות הדין. (ראו: עמ"ש 2549/96 דניאל תושבי נ' מנהל מס שבח מקרקעין רחובות, מיסים יג/5, ה-308; הדרי: מס שבח מקרקעין, מהדורה שנייה, כרך ב' ראשון, עמ' 349). 13. אמת הדבר, שאין בסעיף 39(7) לחוק הגבלה לעניין הסכום או אחוז מן השווי של העסקה, כהוצאה מותרת בניכוי, כשם שאין בסעיפים קטנים אחרים של סעיף 39. הגבלות כאלה, לעניין סוגי הוצאות אחרות המותרות בניכוי. אולם, סעיף 39(7), כמו סעיפים אחרים, ייבחן במבחן הסבירות של ההוצאה. אם ניטול דוגמא של יחסים מיוחדים שבין בעל המקרקעין לבין עורך דינו, שהביאו לכך ששכר הטרחה ייקבע ביד רחבה, ואף יכלול מתנות כספיות, שייכללו בשכר הטרחה. האם נאמר שכל הוצאה כאמור תוכר, והמשיב אינו רשאי לבחון את סבירותה? תשובתנו - בשלילה, ועל כך נרחוב בעניין הסבירות. 14. ועוד זאת, מקובלת עלינו טענת המערערים, כי סעיף 39(7) לא קבע הגבלה של זמן לעניין ההוצאה של שכר טרחת עורך דין שמותרת בניכוי (וראו: הדרי, שם, עמ' 347). סבירות ההוצאות 15. מקובל עלינו, שההוצאה של שכר טרחת עורך דין שיש להתיר את ניכויה, צריכה להיות בעד "פעולות משפטיות", שמקובל שעורך דין עושה אותן בתור שכאלה, בתפקידו ובעיסוקו כעורך דין. פעולות אלה אינן כוללות פעולות , אשר בדרך כלל אין תפקידו של עורך דין לעשות. טול, כדוגמה, פעולה של "חיפוש קבלנים" שהעוררים טוענים כי עורך דינם עשה. אין זו פעולה שהיינו רואים בה "פעולה משפטית" הנכנסת לגדר סעיף 39(7). אפשר שפעולה זו או פעולות אחרות, יהיה עורך דין זכאי לתמורה בעדן, ככל שאינן אסורות על פי כללי אתיקה או על פי דין . אולם, תמורתן אינה נכנסת לגדר שכר טרחת עורך דין לפי סעיף 39(7) לחוק. כך היינו רואים פעולות תיווך שעושה עורך דין או פעולה של מכירת דירות, או חיפוש משקיעים וכיוצא באלה. 16. ההוצאות שפורטו בסעיף 39 לחוק, יש שהן ברורות כדי כך שאין עליהן מחלוקת, כך אגרות (סעיף 39(4)), וכך מס רכוש עירוני, ארנונות, מס מכירה, מס השבחה (סעיפים 39(8), (8א), (11)). ויש שההוצאה טעונה בחינה והוכחה. בעוד שהסוג הראשון, אינו יכול להיות נתון, בדרך כלל, למחלוקת בין הנישום לבין רשות המס, הרי שהסוג השני ייבחן, לדעתנו, במבחן האמת והסבירות. ברור, כי אלה ואלה נתונים לביקורת שיפוטית, אם ועדת הערר או בית המשפט מוזמנים לעשות כן, על ידי הנישום לפי סעיף 88 או על ידי הנישום והמנהל לפי סעיף 90 לחוק. 17. הכרה בהוצאה מותרת בניכוי צריכה להיות כפופה לסבירות ההוצאות. אמת נכון הדבר, שככל שמדובר בייצור הכנסה, הרי שלפי סעיף 30 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשנ"א - 1961 - "לא יותר ניכוי בשל הוצאות, לפי סעיפים 17-20 בסכום העולה על הדרוש לפי צרכי ייצור ההכנסה של הנישום". מכאן, שהמבחן הוא סבירות ההוצאות לייצור ההכנסה, תוך הפעלת שיקול דעת של הנציב. לשון אחר, רשות המס בודקת את ההוצאה - את שיעורה, כמותה ונגיעתה לעניין ייצור ההכנסה (ראו: עמ"ה 20/95 פ.ה. החזקות נ' פקיד שומה תל אביב, מיסים יא/3 (6/1997), ה-20, והאסמכתאות שהובאו שם). בית המשפט העליון דן בע"א 3966/02 דוד כנפי נ' מנהל מס שבח, פ"ד נח(3), 747 בהוצאות לפי סעיף 39(2) לחוק, בגין רכישת הזכות הייחודית במקרקעין. בהתייחסו למס השבח, אומר בית המשפט, שכדי לקבוע את השבח, יש לבחון את ההוצאות שנשא בהן המוכר לשם השבחת המקרקעין. ועוד: נישום שמבקש לנכות הוצאה מסוימת על פי סעיף 39(2) לחוק, נדרש להוכיח כי ההוצאה אכן נועדה לרכישת חזקה ייחודית וכן עליו להראות כי הסכום שהוצא הינו סביר מבחינה כלכלית (סעיף 9 לפסק הדין). כך גם נקבע בעמ"ש 128/91 בית התור בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, דינים מחוזי כה(ג), 311. 18. אנו סבורים כי גם יתר ההוצאות שפורטו שבסעיף 39 לחוק, כפופות אף הן למבחן הסבירות. המשיב רשאי לבחון כל הוצאה שהוא מתבקש להתיר את ניכויה משווי המכירה, או להוסיפה לשווי הרכישה, ועל הנישום המבקש להתיר את ניכוי ההוצאה. נטל ההוכחה, כי אמנם הוציא את ההוצאה, וכי ההוצאה היא סבירה בנסיבות העניין, מבחינת היקף ההוצאה ואם הייתה דרושה להשבחה. המשיב רשאי שלא להכיר בהוצאה שנראית לו בלתי סבירה, בנסיבות העניין. אם ההוצאה שהנישום מבקש להתיר את ניכויה משווי המכירה היא חריגה באופן בולט וחורג ממקרים דומים ומקובלים, רשאי המשיב שלא להכיר בחלק החריג, והוא רשאי גם שלא להכיר בכל הוצאה שאינה נוגעת ואינה קשורה לסעיף ההוצאות שפורט בסעיף 39. כך גם סבור פרופ' הדרי בספרו (שם, עמ' 389). 19. לדעתנו, ההוצאה בגין שכר טרחת עורך דין שהעוררים מבקשים להתיר את ניכויה במקרה דנן, היא חריגה באופן בולט וקיצוני, ובסעיפים מסוימים אף אינה קשורה לעבודתו הרגילה והמקובלת של עורך דין. היא חריגה מבחינת היקפה וגם שיעורה. כאשר שכר טרחת עורך דין מהווה כ-55% משווי העסקה כולה, לא ניתן לומר על הוצאה זו שהיא סבירה. תשלום של מחצית שווי העסקה כשכר טרחת עורך דין, אינו יכול לעמוד במבחן הסבירות, אפילו הושקעה עבודת עורך דין במשך שנים ארוכות. גם אם בעלי המקרקעין ראו לשלם לעורך דינם שכר טרחה המתבטא ביותר ממחצית השווי של העסקה, אין זה מחייב את המשיב. המשיב רשאי שלא להכיר במלוא הסכום, אף אם יוכח ששולם, אלא לקבוע סכום שיבטא טיפול משפטי בעסקות מורכבות. בעניין דנן, ניתן להביא בחשבון שיקולים שכר טרחה מקובל, שהוכר בעסקות קומבינציה מורכבות, ולהעמידו על שיעור מרבי, כגון - לא יותר מ-10%, תוך בחינת הפעולות השונות שבגינן שולם שכר טרחת עורך דין, לפי טענות העוררים. ומן הכלל את הפרט 20. 20. נדון בפעולות שהעוררים טענו, כי שולם בגינן שכר טרחה, כפי שבחן אותן המשיב : פעולות להשבחה תכנונית 21. מדובר בפעולות משפטיות במסגרת תיק הסדר קרקעות בבית המשפט המחוזי בירושלים ובפעולות הקשורות לתכניות, ובכלל זה משא ומתן עם הרשויות ועם בעלי החלקות האחרים, והליכי תכנון. על כך העידה גב' עדית כהן, מטעם העוררים. אכן, פסק הדין בתיק הסדר הקרקעות 14/78 ניתן ביום 12/11/1979. העוררים טוענים, כי ההוצאות הוצאו כארבע שנים אחרי כן. אם מדובר בתשלום שניתן שנים אחרי עשיית הפעולה המשפטית, הרי שיש להכיר בו, ואין חשיבות לכך שהתשלום נעשה באיחור. אולם, אם מדובר בטענה לפעולה משפטית נוספת שנעשתה כארבע שנים אחרי מתן פסק הדין, הרי שפעולה זו לא הוכחה. 22. גם בעניין שכר טרחת עורך דין בגין התכניות 1864א' ו-4117, לא קיבלנו מן הראיות ומהעדויות של עדי העוררים הסברים מניחים את הדעת, בעניין ההוצאות הנדרשות אחרי שתמו הפעילויות בעניין התכניות. לא הוכח לנו, כי ההוצאות בשנת 1999 מתייחסות למה שנעשה בשנים 1985-1994. המשיב לא הכיר, כעולה מהחלטתו, נשוא הערר, בהוצאות אלה בשל שיעור הסכום שנטען ששולם כשכר טרחה בגין פעולות אלה. בחינת ההחלטה והראיות שהובאו, מעלה, בבירור, כי החלטת המשיב מבוססת היטב, ולא ראינו לשנותה או להתערב בה. הליכים נגד רשויות המס 23. סעיף 39 מתיר ניכוי הוצאות של מס השבחה ומיסים אחרים שפורטו. עוד מתיר החוק ניכוי הוצאות בשל הליכי השגה, ערר וערעור לפי סעיף 17 (11) לפקודת מס הכנסה. החוק אינו מתיר ניכוי הוצאות של הליכי ערר וערעור בגין מס שבח מקרקעין. בעניין זה אמר המחוקק את דברו במפורש. אם הנישום זוכה בעררו או בערעורו מול רשויות המס, הרי שהכלל הוא שייפסקו לו הוצאות ושכר טרחת עורך דין, ואין מקום להכיר בהוצאה העולה על הסכום שזכה לו הנישום בהליכי הערר והערעור. גם הפסיקה הלכה ברוח זו (ראו: ע"א 5080/90 י' קפלן ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, מיסים ז/1 (2/1993), עמ' 10. 24. המשיב טוען שיש להחיל את ההלכה בעניין קפלן הנ"ל, גם כשמדובר בהליכים שאינם לפי חוק מיסוי מקרקעין. העוררים מבקשים להתיר ניכוי הוצאות של הליכים בעניין היטל השבחה בסכום של 371,719 ₪, שהוא כ-40% מסכום ההיטל שנקבע בעקבות ההליכים המשפטיים. סכום ההפרש של היטל השבחה בין הסכום המקורי (1,282,000 ₪) לבין הסכום המופחת (763,000 ₪) הוא 519,000 ₪ ושכר הטרחה המבוקש הוא יותר מ-70% מן ההפרש. לכל הדעות, זהו סכום מופרז כשכר טרחה. עם זאת, היינו מכירים בחלק מן הסכום, והיינו מעמידים את שכר הטרחה בגין הטיפול בהפחתת היטל השבחה על 10% מסכום ההפרש שהושג. הוצאות שכר טרחה בגין הליכים נוספים ואחרים מול רשויות המס - אין להכיר בהן, וזאת לרבות "תשלומים לכיסוי הוצאות עורך דין". הוצאות שכר טרחת עורכי דין בגין השבחה לא-תכנונית 25. בסעיף 10 להחלטת המשיב מיום 6/2/2000, דחה המשיב את דרישת העוררים להתיר ניכוי הוצאות שכר טרחת עורכי דין הנוגעות לפעולות שנעשו אחרי חתימת הסכם הקומבינציה. פעולות אלה התייחסו להכנת תכניות בנייה, הגשת בקשות להקלה ובקשות לקבלת היתר בנייה. נימוקי המשיב הם, שפעולות אלה לא הוטלו על פי ההסכם על המוכרים, כי אם על הקבלן ועל חשבונו. מהראיות עולה, כי ההוצאות אף כוללות בניית מבנה חדש בנכס על פי הסכם הקומבינציה. המשיב טוען, כי לכל אלה קשר להשבחת הנכס ומדובר בהוצאות שלאחר מכירת הנכס. לעומתו, טוענים העוררים, כי לפי ההסכם הם התחייבו לשלם חלק מהוצאות שכר הטרחה, לרבות הוצאות הערכת רישום הזכויות. אכן, אין לכך כל קשר להשבחת הנכס, ואין להכיר בהוצאות אלה. כל הוצאות שכר טרחת עורך דין בנוגע להסכם הקומבינציה עצמו, אפילו שולמו שנים אחרי ההסכם, הרי הם מותרים בניכוי כפעולות ישירות של עורך דין, ובלבד שההוצאה סבירה ואינה חורגת מן המקובל. בעניין זה, מקובלת עלינו עמדת המשיב. פעולות לביצוע ההסכם 26. טענות העוררים לעניין פעולות משפטיות שנדרשו לאיתור קבלן לעניין הסכם הקומבינציה ומו"מ עם קבלנים - אינן מקובלות עלינו. בחנו את תצהירה של גב' כהן, לפיו הוצאו כ-200,000 ₪ בשנים 1997-1999 למטרות אלה, אינן מתקבלות על דעתנו, ואנו דוחים טענות אלה. הוצאות אלה לא הוכחו כלל ועיקר, ולא הובאו ראיות של ממש כדי לאשש אותן. בכל מקרה, הסכומים מופרזים, ולכל היותר ניתן היה לקבל כסכום סביר - סכום שלא יעלה על 10,000 ₪. סיכום 27. בחנו את מכלול הראיות ואת טענות הצדדים. התרשמנו כי מדובר בעסקה מורכבת שנדרשו לטיפול המשפטי בה שנים. לא כל הפעולות שעשו באי-כוח העוררים הן פעולות משפטיות בגדר עיסוקו של עורך דין. היחסים שבין העוררים, שאינם מתגוררים בישראל, לבין עורכי דינם, היו יחסים מיוחדים. אולם, אין בכל אלה כדי להצדיק הכרה בהוצאות שכר טרחת עורך דין, בסכומים מופרזים וחריגים. 28. המשיב שינה את עמדתו והחלטתו בעניין שיעור שכר הטרחה שיש להכיר בניכוי, על פי השגות של העוררים, לפחות פעמיים. המשיב קבע את שיעור ההוצאה המוכרת כשכר טרחה תחילה ל-2%, ואחר כך ל-6.5% ובהחלטתו האחרונה משנת 2000 עומד השיעור על כ- % 8כשכר טרחה כולל. אמרנו, כי המשיב היה רשאי לקבוע את שיעור ההוצאה המוכרת, תוך בחינת כל הוצאה לגופה, ובסופו של דבר לקבוע אחוז מסוים משווי העסקה כשכר טרחת עורך דין שיוכר בניכוי. 29. אחרי שבחנו כל אלה, ובשל מורכבות העסקה והטיפול שנדרש מעורך דינם של העוררים השוהים מחוץ לישראל, ואורך התקופה שנדרשה לטיפול המשפטי, נראה לנו להעמיד את ההוצאה לשכר טרחת עורך דין על כ-10% משווי העסקה, לפי חלקם של העוררים, דהיינו, סכום של 180,000 ₪. 30. מספר פעמים הצענו לב"כ העוררים להביא התדיינות ארוכה זו לסיום מהיר ולהגיע להסדר, אך צר לנו על כך שלא מצאנו אוזן קשבת.העוררים עמדו על כך שתבוא לפנינו שורה ארוכה של עדים, שהעידו לרוב עדויות בלתי רלוונטיות. סופו של ענין שאנו מסיימים מסכת זו של הערר בענין הוצאות שכר טרחתו של עורך הדין, כשש שנים אחרי הגשתו. 31. בנסיבות העניין - כל צד ישא בהוצאותיו. עורך דיןמיסיםמקרקעיןמס הכנסהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה