שחרור טובין מהמכס

התובעת שיחררה מהמחסן שבבעלותה 105 קרטונים של סיגריות ללא התרת רשימון שחרור כנדרש על-ידי רשויות המכס.

לפיכך, התובעת נדרשה לשלם מיסים בגין טובין אלה מכוח סעיף 83 לפקודת המכס הקובע כדלקמן: "טובין מוחסנים שסולקו מן המחסן בלי רשות, או לא הוגשו לפקיד-המכס כשדרש זאת, ולא ניתן עליהם הסבר להנחת דעתו של גובה המכס - בעל הרשיון של המחסן ישלם את כל המכס על אותם טובין ונוסף על המכס סכום של חמש לירות על כל אריזה או חבילה שסולקה, או שלא הוגשה, או כפל המכס".

טענתה המרכזית של התובעת הינה כי ניתן הסבר להנחת דעתו של גובה המכס לגבי סילוק הטובין מהמחסן בלי רשות, ועל-כן לא היה מקום לחייב את התובעת בתשלום מיסים בגין הטובין.

להלן פסק דין בסוגיית שחרור טובין מהמכס:


פסק דין

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו במסגרת תביעה של התובעת נגד הנתבעות בבקשה ליתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת אינה חייבת בתשלום המיסים בגין הטובין של הנתבעת 2 כפי שאלו נדרשו על-ידי הנתבעת 1, ולחילופין לקבוע כי על הנתבעת 2 לשפות את התובעת בגובה המיסים שישולמו על-ידה לנתבעת 1.

להלן עיקרי טענותיה של התובעת בכתב התביעה:

  1.      התובעת, שהינה חברה המספקת בין היתר שירותי אחסון של טובין, קלטה במחסניה בסוף חודש ינואר 3,050 קרטונים של סיגריות עבור הנתבעת 2, אשר אוחסנו בגוש שמספרו 18/02.
  2.      החל מיום 27/1/02 ועד ליום 30/10/02, שחררה הנתבעת 2 ממחסניה של התובעת את כל 3,050 הקרטונים שאוחסנו בגוש 18/02.
  3.      ביום 11/6/06, כארבע שנים לאחר קליטתו ושחרורו של גוש 18/02, שלחה הנתבעת 1 הודעת חיוב לתובעת שבה נטען כי בבדיקת מלאי אשר נערכה אצלה, נמצא כי בגוש הנ"ל הרשום כסגור אמורים להיוותר 105 קרטונים, וכתוצאה מכך נדרשה התובעת לשלם סך של 504,819 ₪ בגין אותם 105 קרטונים.
  4.      מבדיקה שביצעה הנתבעת 1 עלה כי כל 3,050 הקרטונים נמשכו על-ידי הנתבעת 2, ובידי התובעת תעודות הוצאה ביחס לכל הקרטונים הנ"ל, עליהן חתום נציג מטעם הנתבעת 2.
  5.      כמו-כן העלתה הבדיקה שנערכה על-ידי התובעת כי ככל הנראה בחודש פברואר 2002 חלה טעות אנוש או תקלה, אשר גרמה לכך שבמחשבי הנתבעת 1 לא עודכנה משיכת 105 הקרטונים, בעוד אצל התובעת נמשכו 105 קרטונים פעמיים.
  6.      עצם "גילוי" הטעות הנדונה על-ידי הנתבעת 1 כארבע שנים לאחר מעשה, מצביעה על כך שהנתבעת 1 לא מילאה את חובתה לפקח ולעקוב אחר סגירת הגושים.
  7.      הנתבעת 2 הכחישה קבלת 105 הקרטונים על-ידה, אולם טענה כי אין לה כל מעקב אחר חישובי הכמויות הקיימות בכל גוש, וכי נתונים אלה מצויים בידיעתן של התובעת והנתבעת 1 בלבד.
  8.      לא התקיימו התנאים הקבועים בפקודת המכס לצורך חיוב התובעת במיסים.


להלן עיקרי טענותיה של הנתבעת 1 בכתב ההגנה שהוגש מטעמה:

  1.      בחודש מאי 2006, בעקבות פריצה למחסן התובעת, ערכה הנתבעת 1 בדיקת מלאי בחלק מהגושים במחסן, וגילתה גירעון בתשלום מס עקב שחרור 105 קרטונים שהכילו סיגריות ללא התרת רשימון שחרור כנדרש על-ידי המכס.
  2.      לפיכך, ביום 11/6/06 הוצאה לתובעת דרישת תשלום המיסים המתחייבים משחרור 105 קרטונים ללא הרשאה על סך של 504,819 ₪, על-פי סעיף 83 לפקודת המכס.
  3.      התקלה או טעות האנוש אליה מתייחסת התובעת בכתב התביעה אירעה במחשב שבמחסניה של התובעת בעקבות טעות של עובד המחסן, וזאת בין אם מדובר בטעות הקלדה או במעשה מכוון.
  4.      בהעדר דיווחים על-ידי התובעת כנדרש, אין בידי הנתבעת 1 לגלות כי קיים אי התאמה בין תכולת המחסן לבין הרישומים.
  5.      האחריות לתשלום המס מוטלת על התובעת, ואין היא יכולה להתנער מאחריות זו על-ידי העברת האחריות לפתחו של היבואן.
  6.      לא עלה בידי התובעת ליתן "הסבר להנחת דעתו של גובה המכס", כמשמעותו בסעיף 83 לפקודת המכס, לסילוק הסחורה מהמחסן ללא היתר, כאשר ניהול רשלני וכושל של המחסן אינו יכול לפטור את התובעת מתשלום המס.
  7.      לא התקיים במקרה דנן "אבדן" של סחורה, כמשמעותו בסעיף 150(1) לפקודת המכס.



להלן עיקרי טענותיה של הנתבעת 2 בכתב ההגנה שהוגש מטעמה:

  1.      רישום הסחורה המצויה במחסני התובעת, כמו גם השמירה עליהם, נעשה על-ידי התובעת ובאחריותה הבלעדית.
  2.      בשל הכמויות הגדולות של הסחורה ופיזורה בין הגושים השונים, ונוכח שליטתה הבלעדית של התובעת בסחורה ובמיקומה, הסתמכה הנתבעת 2 על הדוחות העיתיים שנערכו ונמסרו לה על-ידי התובעת.
  3.      הנתבעת 2, אשר הסתמכה על מצגיה של התובעת כאילו גוש 18/02 סגור, הניחה כי כל הסחורות המיובאות אשר נמצאו בגוש זה שוחררו והותרו כדין.
  4.      הנתבעת לא שיחררה את 105 הקרטונים האמורים בכתב התביעה, לא קיבלה אותם לחזקתה, והם לא הותרו על-ידי רשות המיסים.
  5.      בעבר אירעו מספר מקרים בהם "נעלמו" ממחסניה של התובעת סיגריות אשר יובאו

על-ידי הנתבעת 1.
6)     הנזק שנגרם לנתבעת 2 בגין האבדן הנטען של 105 הקרטונים הינו בסך של 8,065 דולר, ויש לקזז סכום זה מכל סכום אשר ייפסק לחובת הנתבעת 2, אם בכלל.
7)     התובעת לא הציגה כל מסמך המעיד כי 105 הקרטונים שנטען כי הם חסרים אכן נלקחו על-ידי הנתבעת 2, ואין בטענתה של התובעת כי יש בידיה תעודות הוצאה ביחס ל- 3,050 קרטונים, כדי להוכיח כי קרטונים אלה הועברו לחזקתה של הנתבעת 2.

לאחר קדם המשפט הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.

מר עופר כהן, אשר הצהיר כי הינו מנכ"ל התובעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה. מר כהן הפנה בתצהירו לשורה של אסמכתאות לתמיכה בגרסתה של התובעת לפיה הנתבעת 2 קיבלה את כל 3,050 הקרטונים שהיו בגוש 18/02, לרבות 105 הקרטונים נשוא התביעה. כמו-כן התייחס מר כהן לממצאי הבדיקה של התובעת לגבי התקלה או טעות האנוש אשר גרמה לטענתו לכך שלא עודכנה במחשבי הרשות משיכה של 105 הקרטונים. עוד הוצהר שהנתבעת 2 ניהלה באופן קבוע מעקב קפדני אחר הסחורה שקיבלה, ולא ייתכן כי לא שמה לב לכך שלא קיבלה 105 קרטונים אשר שוויים בשוק מעל 600,000 ₪. לטענתו של מר כהן, התובעת הקפידה למלא אחר הנחיות רשות המיסים, בעוד זו התרשלה בתפקידה לבדוק את ההתאמה בין הרישומים שלה לבין אלה של התובעת ולהגיש דוחות כנדרש. לבסוף הפנה מר כהן למסמך שהוצא לכאורה על-ידי רשות המיסים ביום 22/6/06 שבו נקבע כי 105 הקרטונים נמסרו בטעות ליבואן ללא תשלום מיסים.
הגב' פלורה דיין, אשר הצהירה כי שימשה בתפקיד מנהלת משרד אצל התובעת, הגישה אף היא תצהיר עדות ראשית מטעמה ובו תיארה את נוהל אחסון ושחרור הטובין מהמחסן, וכן התייחסה באופן פרטני לנסיבות משיכת הטובין מגוש 18/02 על-ידי נציגי הנתבעת 2. בין היתר הצהירה הגב' דיין כי נציגי הנתבעת 2 נהגו לבדוק ולהשוות באופן קבוע בין מספר הקרטונים ששוחררו על-ידי המכס לבין דוח המלאי שסופק להם על-ידי התובעת. בנוסף מנתה הגב' דיין את סוגי הדוחות אשר נדרשה התובעת להגיש לרשות המיסים.

מר גדי וקנין, אשר הצהיר כי הינו מנהל תחום מעקב מטענים בבית המכס באשדוד, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 1, בו חזר על עיקרי טענותיה העובדתיות של הנתבעת 1 בכתב ההגנה. כמו-כן הצהיר מר וקנין כי על-פי בירור שנערך עם עמיל המכס של הנתבעת 2, הסחורה לא הגיעה לידיה. עוד הוצהר כי התובעת לא מילאה אחר הנוהל המחייב דיווח במסר אלקטרוני על שחרור הטובין האחרון בגוש, ועל-כן לא הופיע הגוש בדוח החריגים המופק על-ידי המכס.
מר וקנין הכחיש את טענתו של מר עופר כהן לפיה לא ניתן לדעת האם התקלה בדיווח הייתה במחשב של התובעת או של המכס, והצהיר כי אין אפשרות טכנית להזין במחשבי המכס שני שחרורים שונים של סחורה לפי אותו מספר רשימון.

מר אייל אלגואטי, אשר הצהיר כי הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת 2, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה בו חזר על עיקרי הטענות שהועלו בכתב ההגנה. מר אלגואטי התייחס בפירוט למקרים קודמים בהם אבדה סחורה שהזמינה הנתבעת 2 ממחסניה של התובעת ולפיצוי שקיבלה
הנתבעת 2 מהתובעת בגין מקרים אלה, והצהיר כי המקרה דנן הוא המקרה הראשון והיחיד שבו לא עלה בידי הנתבעת 2 לגלות את החוסר בקרטונים במועד. לטענתו של מר אלגואטי, אין במסמכים שצורפו לתצהיר מטעם התובעת כדי להוכיח כי הסחורה אכן הגיעה לידי הנתבעת 2. בהמשך הוצהר כי בעת החתימה על תעודות המשלוח, הנהגים אשר אוספים את הקרטונים אינם יודעים מאיזה גוש הובאה הסחורה, וחתימתם על התעודה מאשרת את כמות הקרטונים שנמסרה להם ותו לא. עוד הצהיר מר אלגואטי כי בשיחה שערך עם מר עופר כהן, נאמר לו כי לא התובעת לא הצליחה להוכיח פריצה, אולם עלה חשד כי מדובר במעילה פנימית.

לאחר הגשת התצהירים התקיימו שני דיוני הוכחות, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

יצוין כי על-פי הנתונים שבפני, שילמה התובעת את הפרשי האגרה אשר נדרשה לשלם בהתאם להחלטה מיום 19 בנובמבר 2007.

דיון

אין חולק כי התובעת שיחררה מהמחסן הרשוי שבבעלותה 105 קרטונים של סיגריות ללא התרת רשימון שחרור כנדרש על-ידי רשויות המכס. לפיכך, התובעת נדרשה לשלם מיסים בגין טובין אלה מכוח סעיף 83 לפקודת המכס הקובע כדלקמן:

"טובין מוחסנים שסולקו מן המחסן בלי רשות, או לא הוגשו לפקיד-המכס כשדרש זאת, ולא ניתן עליהם הסבר להנחת דעתו של גובה המכס - בעל הרשיון של המחסן ישלם את כל המכס על אותם טובין ונוסף על המכס סכום של חמש לירות על כל אריזה או חבילה שסולקה, או שלא הוגשה, או כפל המכס".

בכתב התביעה ניסתה התובעת לטעון כי הואיל והטובין נמשכו מהמחסן על-ידי היבואן, אזי הם אינם כאלה ש"סולקו מהמחסן בלי רשות". טענה זו נזנחה ככל הנראה בשלב הסיכומים וממילא אין בה כל ממש, הואיל והתובעת מודה כי לא קיבלה את ההיתר הנדרש מרשויות המכס לצורך שחרור הסחורה, ולא שולמו מיסים בגינה.

טענתה המרכזית של התובעת כלפי הנתבעת 1 הינה כי ניתן הסבר להנחת דעתו של גובה המכס לגבי סילוק הטובין מהמחסן בלי רשות, ועל-כן לא היה מקום לחייב את התובעת בתשלום מיסים בגין הטובין. בעניין זה הפנתה התובעת לבג"צ 61/76 המגדר נ' שלמה רפאלי, פ"ד לא (3) 281 (להלן: "עניין המגדר").

יובהר כי בעניין המגדר לא מנע בית המשפט הטלת מס על העותרת, ואף לא התערב בגובה המס שיוטל עליה, אלא רק ביטל את הודעת החיוב אשר נשלחה לעותרת מבלי שניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה בפני גובה המכס, והתיר לרשויות המוסמכות לדון מחדש בעניינה. לעומת זאת, במקרה דנן אין ספק כי ניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע את טענותיה בפני גובה המכס, ובית המשפט התבקש להתערב בעצם ההחלטה בדבר גביית המס.

לעניין פרשנותו של המונח "הסבר להנחת דעתו של גובה המכס" בסעיף 83 לפקודת המכס, הפנו באי כוח התובעת לדבריו הבאים של כב' השופט כהן בעניין המגדר, המופיעים בפסקה 3 שבעמודים 285-286 לפסק הדין:

"ברור שהסבר של בעל-הרשיון, שהטובין סולקו ללא רשות מסיבות שלא היו בשליטתו, צריך להניח את דעת גובה המכס, אם ההסבר מבוסס מבחינה עובדתית, אך יכולים גם להיות מקרים, כשמתגלה שבעל-הרשיון נושא באשמה מסויימת לסילוק הטובין ללא רשיון, אולם אשמתו היא טכנית או קלת-ערך עד כדי כך, שגובה המכס תנוח דעתו, שאין להטיל את התשלומים הנוספים לפי סעיף 83".

תחילה יצוין כי לא נסתרה טענתו של ב"כ הנתבעת 1 בסיכומיו לפיו בענייננו הפעיל למעשה גובה המכס את שיקול דעתו בעניין "התשלומים הנוספים" לפי סעיף 83 לפקודת המכס, אליהם התייחס כב' השופט כהן לעיל, שכן לא חייב את התובעת בכפל מס כפי שמתיר סעיף 83 הנ"ל.

אולם מכל מקום, הנני סבור כי לא עלה בידי התובעת להוכיח במסגרת הדיון שבפני כי אשמתה לסילוק הטובין ללא היתר הינה טכנית וקלת-ערך בלבד, וודאי שלא עלה בידיה להוכיח זאת בפני גובה המכס כאשר נדרשה לעשות כן.

ההסבר אשר הציעה התובעת הינו כי הפקידה אשר הקלידה רשימון מסוים במחשבי התובעת נתקלה בתקלה במערכת ולכן ניסתה להקליד את מספר הרשימון שוב, אך לא שמה לב כי האות f הופיעה ליד מספר הרשימון, ובכך גרמה להזנת רשימון אחד נוסף. יחד עם זאת, מכתבי טענותיה של התובעת עצמה וכן מעדויותיהם של המצהירים מטעמה עולה כי ההסבר הנ"ל לקרות התקלה הינו בגדר השערה בלבד. בכתב התביעה נטען כי בדיקה שערכה התובעת העלתה כי "ככל הנראה, בחודש פברואר 2002, חלה טעות אנוש או תקלה בעת הקשת ההתרה במחשב..." (בסעיף 2.4 לכתב התביעה, ההדגשה אינה במקור). מר עופר כהן הודה בתצהירו ובחקירתו כי לא היה באפשרותו לבדוק מה בדיוק קרה באותו יום והאם מדובר בטעות או בתקלה (סעיף 4.2 לתצהיר ועמוד 8 שורות 6-7 לפרוטוקול). הגב' פלורה דיין לא התייחסה באופן מפורט בתצהירה לנסיבות האירוע, וכאשר נשאלה על כך בחקירתה הנגדית, העידה מספר פעמים כי היא יכולה לשער מה קרה (עמוד 17 שורות 3-8 לפרוטוקול), אך אישרה כי לא שוחחה עם הפקידה שהקלידה את הנתונים, ואף לא הייתה נוכחת בעת הקלדתם (עמוד 17 שורות 29-30 ועמוד 18 שורות 1-2). אף בסיכומי התובעת נטען כי הגב' פלורה דיין ניסתה להתחקות אחר פרטי האירוע מתוך הנסיבות, כאשר התרחיש המתואר לעיל נראה לה ההגיוני ביותר (סעיף 8.2 לסיכומים).

זאת ועוד, התובעת הודתה כי לא קיבלה תשובות מספקות לגבי התקלה מספק התוכנה שלה, או מהעובדת אשר הקלידה את הנתונים למחשב (סעיף 8.1 לסיכומים), ולכן למעשה אין בידה להסביר מה הייתה הסיבה לתקלה הנטענת וכיצד התרחשה. כן יובהר כי התובעת בחרה שלא להגיש תצהיר ולא לזמן לדיון את העובדת שהקלידה את הנתונים או נציג של ספק התוכנה, ולו כדי לאמת את גרסתה לפיה לא הייתה כל אפשרות לדעת בוודאות את אשר אירע.

בנוסף לכך, לא נסתר כי מעבר לתקלה הנקודתית הנטענת בהקלדת אותו רשימון, התובעת התרשלה בתפקידה גם כאשר נמנעה מלדווח לרשות המכס במסר אלקטרוני על סגירת הגוש הרלוונטי כנדרש, ובכך מנעה גילוי מוקדם יותר של אי ההתאמה בין הנתונים במחשבי המכס לבין רישומי התובעת (ראו עדותו של מר כהן בעמוד 5 שורות 28-31 ועדותו של מר וקנין בעמוד 29 שורות 16-24). אמנם בסיכומי התובעת נטען לראשונה כי סעיף 503.2 לתאמ"ו אינו מטיל כל חובה על המחסן הרשוי לשלוח מסר אלקטרוני למחשב המכס על סגירת גושים, אך עיון בנספח ה' לתצהירו של מר וקנין מעלה כי החובה לשדר מסר אלקטרוני כאמור, קבועה באופן ברור ומפורש בסעיף 406.1 להוראות התאמ"ו. כמו-כן הדגיש מר וקנין מספר פעמים בתצהירו ובעדותו כי הרשות מסתמכת על דיווחים אלה של המחסנים לצורך מעקב אחר המלאי והכנת דוח החריגים.

אשר על כן, הנני קובע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי אשמתה בסילוק הטובין מהמחסן הינה טכנית או קלת ערך בלבד, וודאי שלא עלה בידיה להוכיח כי היה על גובה המכס להפעיל את שיקול דעתו וליתן לה פטור מלא מתשלום המס.

טענה נוספת של התובעת הינה כי היה על גובה המכס להפעיל את סמכותו ולפטור אותה מתשלום מיסים מכוח ההוראה שבסעיף 150(1) לפקודת המכס. טענה זו דינה להידחות. סעיף זה עוסק בטובין אשר "אבדו, הושמדו, ניזוקו או נעזבו", בעוד על-פי גרסתה של התובעת עצמה, לא נתקיימה אף אחת מנסיבות אלה במקרה דנן. הפסיקה אכן החילה את הסעיף הנ"ל גם על מקרים בהם הטובין נגנבו שלא בידיעתו או באשמתו של היבואן, אך ברי כי לא ניתן לגזור מכך גזירה שווה למקרה שבו הסחורה שוחררה על-ידי המחסן הרשוי עצמו ללא היתר. מתן פטור ממס על-פי סעיף 150(1) לפקודת המכס במצב דברים זה, אינו מתיישב עם לשונו של הסעיף ואף לא עם תכליתו, שכן מדובר באירוע שבשליטתה של התובעת, ולכן עליה לשאת באחריות לכך שהסחורה שוחררה ממחסניה מבלי שבוצעה הפרוצדורה הנדרשת לקבלת היתר כדין.

טענה נוספת של התובעת הינה כי הנתבעת 1 לא מילאה את חובותיה המפורטים בהוראות הנוהל שלה, ולכן יש לייחס לה לכל הפחות אשם תורם למצב הקיים היום, שבו נדרשת התובעת לשלם מיסים בגין תקלה אשר אירעה לפני למעלה מ- 4 שנים. גם טענה זו דינה להידחות.

ראשית, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת 1 אכן הפרה את הוראות התאמ"ו. באשר לטענה כי היה על הנתבעת 1 לבדוק מדוע הסחורה לא הוכרזה כבלתי נדרשת, לא נסתר כי על פי הנהלים התובעת היא שנדרשת להכריז על הסחורה כסב"ן, ואילו הנתבעת 1 אינה מחויבת לפקח או להתריע על כך (עדותו של מר וקנין בעמוד 27 שורות 18-20 לפרוטוקול). בנוגע לסעיף 503.4 לתאמ"ו, הנני סבור כי אין די בהוראותיו של סעיף זה כדי להוכיח שהנתבעת 1 מחויבת לבדוק ולהצליב נתונים לגבי כל הסחורה בכל המחסנים, וכי היא איננה רשאית להסתפק בבדיקות מדגמיות. כמו-כן לא נסתרה טענתו של מר וקנין לפיה הדוח השנתי אליו הפנו באי כוח התובעת נערך לצרכי ביטוח בלבד ואינו מוזן למחשבי המכס, בעוד דו"ח החריגים מסתמך בעיקרו על מסרים אלקטרונים שנשלחים מהמחסן (עמודים 31 - 35 לפרוטוקול). מכאן שהעדר דיווח של התובעת על סגירת הגוש הרלוונטי, הקשה על איתור החוסר בטובין על-ידי הנתבעת 1.

שנית, הנני סבור כי אף אילו הוכח כי הנתבעת 1 לא קיימה איזו מהוראות הנוהל במלואן, אין בכך בלבד כדי להטיל עליה אשם תורם, שיש בו כדי לחייב אותה להפחית מגובה המס המוטל על התובעת. מה לה לתובעת כי תלין על העדר פיקוח של רשויות המס, כאשר היא עצמה הפרה את הנהלים בהעדר שליחת מסר אלקטרוני על סגירת גוש כנדרש, ואף לא נקטה בכל אמצעי הבקרה והפיקוח המתאימים שהיו מאפשרים לה למנוע את התקלה מלכתחילה, או לכל הפחות לאתר אותה במועד מוקדם יותר.

לבסוף יצוין כי אינני מקבל את טענתם של באי כוח התובעת לפיה עמידה על גביית המס מהתובעת, בהעדר בדיקה מעמיקה של הטענה כי הנתבעת 2 קיבלה את הסחורה, הינה התנהגות שערורייתית של הרשות. אין מחלוקת כי התובעת היא ששחררה את הסחורה מן המחסן ללא היתר, וזאת כפי שנקבע לעיל מבלי שהציגה הסבר מניח את הדעת למחדלה זה בפני גובה המכס. בנסיבות אלה, וכאשר התובעת לא מילאה את החובות המוטלות עליה בתוקף תפקידה כמחסן רשוי, לא הייתה כל מניעה להטיל עליה את החבות לתשלום המס מכוח סעיף 83 לפקודת המכס, אף בהעדר בדיקה לגבי קבלת הסחורה על-ידי היבואן. על כל פנים, משנערכה בדיקה ראשונית של המקרה על-ידי הרשות ונמצא כי קיימת מחלוקת בנוגע לקבלת הטובין, וודאי שלא הייתה מוטלת על התובעת חובה לבצע חקירה רחבת היקף תוך בדיקת מסמכים פנימיים רבים של התובעת ושל הנתבעת 2 ולגבש מסקנות בעניין זה, בטרם תפעיל את סמכותה מכוח סעיף 83 הנ"ל. הטלת חובה מעין זו על הרשות אינה סבירה, ואינה מתיישבת עם תכליתם של סעיפי פקודת המכס והנהלים המטילים על המחסן הרשוי את האחריות לשמירה ופיקוח על הטובין כל עוד לא שוחררו על-ידי רשויות המכס כדין.

לפיכך, הנני קובע כי יש לדחות את התביעה לקבלת סעד הצהרתי לפיו התובעת אינה חייבת בתשלום המיסים שנדרשו על-ידי הנתבעת 1 מכוח סעיף 83 לפקודת המכס בגין שחרור 105 קרטוני סיגריות ללא היתר, ומכאן שעל התובעת לשלם לנתבעת 1 את מלוא סכום המיסים שנדרשו ממנה, וזאת בהתאם לתחשיב המעודכן בסיכומיה של הנתבעת 1.

יחד עם זאת, וכפי שיפורט להלן, הנני קובע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה על-מנת להוכיח כי הנתבעת 2 אכן קיבלה את הסחורה לידיה בפועל.

התובעת הציגה בפני בית המשפט שורה של מסמכים המנוהלים אצלה: דוח קליטת טובין למחסן, דוח תנועות מחסן, תעודות הוצאה ודוח רשימת גושים ליבואן. מר עופר כהן והגב' פלורה דיין הצהירו והעידו כיצד מסמכים אלה מנוהלים אצל התובעת במהלך העסקים הרגיל, וכיצד הנתונים המופיעים בהם מוזנים למערכת הממוחשבת בזמן אמת.

מר אלגואטי טען במהלך חקירתו כי התובעת שינתה את הנתונים המופיעים בדוחות שהגישה לבית המשפט לצרכיה שלה (שורות 11-14 בעמוד 13 לפרוטוקול), אולם טענה זו אשר נזנחה ככל הנראה בשלב הסיכומים, נטענה בעלמא וללא כל ביסוס. אמנם על גבי חלק מהדוחות מופיע תאריך הסמוך למועד הדיון, אולם לא נסתרה גרסתה של התובעת כי מדובר בתאריך ההדפסה בלבד, בעוד הנתונים הוזנו למחשב זמן רב קודם לכן, עוד בפברואר 2002.

במסגרת סיכומיה של הנתבעת 2 ניסה בא כוחה לתקוף שוב את אמינותם של המסמכים שהוגשו
על-ידי התובעת, וטען כי נתגלו בהם טעויות ותקלות רבות וכי עדי התובעת לא ידעו להסבירם.
לא מצאתי ממש בטענות אלה.

לעניין הטענה לטעויות ותקלות במסמכים, קיימת בסיכומי הנתבעת 2 הפנייה לקטע אחד בלבד בעדותה של הגב' דיין בו הסבירה כי לעיתים המערכת מציגה רשימון מסוים פעמיים. הגב' דיין הסבירה כי כאשר בודקים רשימון שכבר הוצג קודם לכן במערכת, אותה רשומה מופיעה שוב,
אך הובהר כי אין כל קשר בין ההצגה הכפולה של הרשומה במערכת לבין הזנתו של אותו מספר רשימון פעמיים. בנוסף, אין באופן הצגת הרשומה כשלעצמו כדי לפסול את המסמכים שהוגשו על-ידי התובעת, כל ניתן הסבר לכך ולא הוכח כי נגרמו טעויות ברישום או בהבנת הנתונים המופיעים במסמכים בשל ההצגה הכפולה של רשימונים במערכת. בעניין זה יצוין כי אף שהגב' דיין נדרשה במהלך חקירתה להתייחס לשורה ארוכה של נתונים המופיעים במסמכי התובעת וליישב ביניהם, בסופו של דבר ולאחר עיון במסמכים הצליחה ליתן הסבר מפורט לגבי אופן ביצוע התחשיב בכל דוח והמסקנות העולות ממנו, כפי שהובהר בסיכומי התובעת.

העדים מטעם התובעת אכן הודו בחקירתם כי לא עסקו באופן אישי בביצוע הרישומים או בהכנת המסמכים, ומשום כך אף התקשו לעיתים לבצע במהלך חקירתם השוואות והתאמות בין הנתונים המספריים הרבים שהוצגו בפניהם מתוך אותם מסמכים. אלא שהואיל ולא נסתר כי מדובר במסמכים שנערכו במהלך העסקים הרגיל של התובעת, ולא הוכח כי נתגלו תקלות באופן איסוף הנתונים, עריכת הרשומות והפקת המסמכים, הרי שאותם מסמכים הינם בגדר רשומה מוסדית, ולכן קבילים כראיה לאמיתות תוכנם על-פי סעיף 36 לפקודת הראיות, תשל"א-1971, אף מבלי שהוצגו על-ידי עורכם. לפיכך, די בעיון של בית המשפט במסמכים עצמם כדי לבחון אם הנתונים המופיעים בהם אכן תואמים זה לזה ותומכים בגרסתה של התובעת.

התובעת הסבירה וביססה באמצעות המסמכים שהגישה לבית המשפט כיצד נקלטו במחסניה 3,050 קרטונים של סיגריות עבור הנתבעת 2 בגוש 18/02, אילו הזמנות ביצעה הנתבעת 2 מגוש זה, ובאילו מועדים שוחררו כל אותם 3,050 קרטונים בהדרגה ממחסניה של התובעת על-ידי נציגים של הנתבעת 2. כמו-כן הוסבר כי נשלחו לנתבעת 2 מידי יום דוחות המתייחסים ליתרות הקרטונים המצויים בכל גוש במחסני התובעת.

מר עופר כהן צירף כנספח ג' לתצהירו כרטיס המתעד את כל הפעילות שנעשתה בגוש 18/02 שבמחסני התובעת. כרטיס זה מפרט את מספר הקרטונים בעת פתיחת הגוש, את רשימוני השחרור של הקרטונים מרשות המכס ואת מועדי משיכתם של כל אחד מהקרטונים. מהכרטיס הנ"ל אכן עולה כי נקלטו 3,050 קרטונים בגוש, וכי כולם נמשכו על-ידי הנתבעת 2 במועדים שונים החל מסוף ינואר ועד סוף אוקטובר 2002. כמו-כן ניתן ללמוד מכרטיס הגוש כי שניים מתוך שלושת הרשימונים ששוחררו על-ידי הנתבעת 2 ביום 25/2/02 נושאים את אותו מספר, כאשר לצידו של אחד מהם רשומה האות f. עוד עולה כי מהכרטיס כי בתחילת מרץ 2002 נמשכו בארבעה מועדים שונים כל 105 הקרטונים מתוך הרשימון הכפול הנ"ל בו מופיעה האות f - רשימון אשר למעשה לא הותר על-ידי המכס כדין ולא שולמו מיסים בגינו.

כמו-כן צירף מר כהן כנספח ד' לתצהירו הזמנות חתומות על-ידי מנהל הנתבעת 2 בהן פורטו סוגי הסיגריות שהנתבעת 2 מעוניינת למשוך, באיזו כמות ומאיזה גוש. לא הוכחש כי כמות הכוללת של הקרטונים אשר התובעת התבקשה לספק על-פי הזמנות אלה הסתכם ב- 3,039, וכי 11 קרטונים נוספים הוצאו על-ידי מר חנוך זליבנסקי מבלי שהוזמנו מראש על-ידי הנתבעת 2. בנוסף, לא נסתר כי סוגי הסיגריות שנמשכו תואמות ליתרות שהיו קיימות בגוש במועדים הרלוונטיים. בעניין זה אינני מקבל את טענתה של הנתבעת 2 לפיה אין בהזמנות כדי לתמוך בגרסת התובעת כי הסחורה הוזמנה מגוש 18/02 דווקא, הואיל והתובעת נהגה כדרך של שיגרה לשנות את מספרי הגושים מהם נמשכה הסחורה. לא נסתר כי תיקון ההזמנות כאמור נעשה רק באם התברר כי הנתבעת 2 ביקשה למשוך סחורה מגוש מסוים ולא הייתה יתרה למשיכה באותו גוש, כאשר מכל מקום,
לא הוכחש כי על-פי הנתונים המתוקנים המופיעים על-גבי ההזמנות, כל הסחורה נלקחה בסופו של דבר מגוש 18/02.

זאת ועוד, מר כהן צירף כנספח ה' לתצהירו את כל תעודות ההוצאה של סחורה מגוש 18/02 חתומות על-ידי נציגי הנתבעת 2. מתעודות אלה עולה כי נציגי הנתבעת 2 חתומים בין היתר על משיכת 105 קרטונים של סיגריות על-פי הרשימון הכפול אשר האות f רשומה בצידו, רשימון אשר כאמור לא הותר על-ידי המכס. כמו-כן לא נסתר כי חיבור כל כמות הקרטונים שנמשכו על-פי תעודות ההוצאה, מסתכם בסך של 3,050.

הנתבעת 2 ניסתה לטעון כי לא ניתן ללמוד מתעודות ההוצאה שהסחורה הוצאה מגוש 18/02 דווקא ולא מגושים אחרים, שכן נציגי הנתבעת 2 אשר חתומים על התעודות, בודקים רק את כמות הסחורה וסוגה ואינם יודעים מהיכן נלקחה. יחד עם זאת, מספר הגוש רשום על-גבי כל אחת מתעודות ההוצאה, והנתבעת 2 לא הציגה ראיות המעידות כי הסחורה הספציפית אשר נחזית ככזו שנלקחה מגוש 18/02, הוצאה בפועל מגוש אחר.

עוד יצוין כי מר אלגואטי הודה בסופו של דבר בחקירתו (לאחר שניסה בתחילה להכחיש זאת)
כי התובעת נהגה לשלוח לנתבעת 2 דוח המפרט את יתרות הקרטונים בכל גוש (עמוד 10 לפרוטוקול). כמו-כן עולה ממכתב של הנתבעת 2 לתובעת מיום 24/5/06, אשר צורף כחלק מנספח ד' לתצהירו של מר וקנין, כי הנתבעת 2 קיבלה דוחות אלה על יתרות הסחורה בכל גוש מידי יום. לפיכך, אין בסיס לטענה כי לא הייתה לנתבעת 2 יכולת לדעת היכן ממוקמת הסחורה שהזמינה או שקיבלה מהתובעת.

יתרה מזאת, לא נסתרה גרסתם של העדים מטעם התובעת, כפי שהוצגה בתצהיריהם ולאחר מכן גם במסגרת חקירתם הנגדית, לפיה נציגים מטעם הנתבעת 2 נהגו לבדוק באופן קפדני את הדוחות שקיבלו מהתובעת, ולהשוות בין הנתונים המופיעים בהם לבין אלה שברשימונים אשר הנתבעת 2 שילמה מס בגינם. כמו-כן לא הוכחש כי בכל פעם שעלתה אי התאמה כלשהי, ולו בנוגע לחפיסות בודדות של סיגריות, היו נציגי הנתבעת 2 מבררים את העניין מיידית, ובמידת הצורך דורשים מהתובעת לתקן את רישומיה או לפצות את הנתבעת 2 בהתאם. אשר על כן ובהעדר הסבר נוסף, תמוהה גרסתה של הנתבעת 2 לפיה לא הבחינה בחוסר של 105 קרטונים בשווי שוק של מאות אלפי שקלים ולא דרשה כל פיצוי בגינם במשך כל תקופת עבודתה עם התובעת.

בנוסף לכך, לא נסתרה גרסתו של מר כהן בסעיף 4.6 לתצהירו הנתמכת במסמך שצורף כנספח יב', לפיה הנתבעת 2 ביצעה ביום 22/5/03 ספירת מלאי במחסניה של התובעת, ולא גילתה את החוסר הנטען בקרטונים. אם לא די בכך, הרי שמר אלגואטי הודה בחקירתו כי הנתבעת 2 דאגה למשוך את כל הקרטונים שהיו אצל התובעת עד למועד שבו הפסיקה לעבוד עמה, והעיד במפורש כי לא נותרו יתרות כלשהן לזכותה של הנתבעת 2 (עמוד 14 ועמוד 20 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל, כאשר העדים מטעם התובעת הציגו כאמור בפני בית המשפט גרסה מפורטת הנתמכת באסמכתאות רבות, ולא עלה בידי הנתבעת 2 להפריך את גרסתם של עדים אלה ואת הנתונים העולים מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט, הנני קובע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה על-מנת להוכיח כי הסחורה הגיעה לידיה של הנתבעת 2. במצב דברים זה, וכאשר הוכח כי הנתבעת 2 נהגה לפקח כדבר שבשגרה על תוכן הרישומים שקיבלה מהתובעת לגבי המלאי המאוחסן אצלה, היה על הנתבעת 2 להתכבד ולהגיש ראיות מטעמה הסותרות את גרסת של התובעת, ומוכיחות כי הסחורה לא הגיעה לידיה. אלא שהנתבעת 2, אשר על-פי עדותו של מר אלגואטי מנהלת ספרים כחוק, לרבות ספרי מלאי, לא טרחה להגיש לבית המשפט ולו אסמכתא אחת התומכת בטענותיה. אין די בהכחשתו הכללית של מר אלגואטי לגבי קבלת 105 הקרטונים, כאשר הכחשה סתמית זו אינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו על-ידי התובעת, ואינה נתמכת בראיות כלשהן מטעם הנתבעת 2.

לנוכח קביעותי דלעיל, הרי שלצורך הכרעה במחלוקת שבין התובעת לנתבעת 2, אינני נדרש להתייחס לקבילות ולמשקל שיש לייחס להרשעותיהם הקודמות של הנתבעת 2 ומנהלה, מר אלגואטי, בעבירות הקשורות למסירת דיווחים כוזבים לרשויות המכס.

אשר על-כן, הנני קובע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה על-מנת להוכיח כי כל 105 הקרטונים הגיעו לידיה של הנתבעת 2 מבלי ששילמה מיסים בגינם, ולא עלה בידי הנתבעת 2 לסתור זאת.

לפיכך, הנני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2 במלואה, ומחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת את מלוא סכום המיסים והקנסות שהיא נדרשת לשלם לתובעת בגין 105 הקרטונים, בסך כולל של 415,334 ₪, על-פי התחשיב המעודכן שפורט בסעיף 4 לסיכומיה של הנתבעת 1 כדלקמן:

"קרן מס קנייה - 198,701 ₪.
מע"מ - 40,251 ₪.
ריבית והצמדה למועד הודעת הגירעון הראשונה ביום 11/6/06 בסך 65,030 ₪.
קנס פיגורים למועד הגשת התביעה 23.8.06 - 11,352 ₪".

על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסך הנ"ל של 415,334 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו-כן הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 22,000 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל, וכן סך נוסף של 12,290.60 ₪ בגין הוצאות משפט של התובעת על הגשת התביעה נגד הנתבעת 2, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9/12/07 ועד למועד התשלום בפועל.

במקביל וכפי שנקבע לעיל, הנני דוחה את התביעה לקבלת סעד הצהרתי כנגד הנתבעת 1, וקובע כי הנתבעת 1 רשאית לחלט את הערבות הבנקאית שהפקידה התובעת בידיה בהתאם להחלטה שהתקבלה במסגרת בש"א 171395/06, וזאת לצורך פירעון סכום החוב המעודכן של התובעת כלפי הנתבעת 1 בסך של 415,334 ₪ כמפורט לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם.

בנוסף הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1 סך של 22,000 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החזר מכס

  2. עבירות מכס

  3. פקודת המכס

  4. סיווג במכס

  5. מכס - הישבון

  6. מס קניה במכס

  7. חוק סוכני המכס

  8. אמנת בריסל - מכס

  9. סיווג מוצרים מכס

  10. עכבון על דוקומנטים

  11. החזר מס במכס

  12. סעיף 156 פקודת המכס

  13. עורך דין מכס

  14. מכס על איביי

  15. תשלום חסר במכס

  16. סעיף 188 לפקודת המכס

  17. פקודת גבול המכס

  18. תקנות סוכני המכס

  19. חילוט פיקדון מכס

  20. עיכוב חבילה במכס

  21. אריזה לא נכונה של מטען

  22. תביעה להחזר מכס

  23. חוק המכס הבלו ומס הקניה

  24. שחרור טובין מהמכס

  25. השתמטות מתשלום מכס

  26. בקשה לפטור ממס קניה - מכס

  27. עיבוד או ייצור - מכס

  28. מסלול ירוק מכס - כתב אישום

  29. ערעור מס קניה - תעריף מכס

  30. מכירה לאחר החרמה על ידי המכס

  31. הישבון מכס – מהו הישבון מכס ?

  32. חוק מסי מכס ובלו שינוי תעריף‏

  33. סעיף 1 פקודת המכס - המושג בעל

  34. בקשה להשבת טובין תפוסים

  35. עיכוב במכס - קניין רוחני

  36. החזרת מוצרים שנתפסו במכס

  37. פקודת תעריף המכס והפיטורין

  38. תעריף מכס מכונות מכשירים חשמליים

  39. בקשה לשינוי סכום ששולם למכס

  40. צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין

  41. תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל – ירי עובדי מכס

  42. תקנה 2 (א) לתקנות מכס - תוספת על הובלה אווירית

  43. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון