פסק דין 1. המערערת הינה חברה שהוקמה בשלהי 2003 ועסקה במהלך שנת 2004 בענף עבודות בניה ופיתוח. על פי עדות מנהלה, מר יפרח, המערערת חדלה מלפעול מאז 31.12.04. המשיב פסל את ספרי המערערת לשנת 2004, והוציא לה ביחס לאותה השנה שומת עסקאות בסך 38,395 ש"ח (קרן) ושומת תשומות בסך 34,802 ש"ח (קרן). בפני ערעורה של המערערת על החלטת פסילת הספרים, על שומת העסקאות ועל שומת התשומות. אקדים ואציין, כי המערערת לא יוצגה ע"י עו"ד והליכי הערעור נוהלו עבורה ע"י בעל מניותיה ומנהלה, מר דוד יפרח, בעצמו. אתייחס להלן, ובנפרד, לכל אחד משלושת מרכיבי הערעור. 2. פסילת הספרים. בהודעתו מיום 7.3.05 בפני מבקר מע"מ, מוסר מר יפרח את הדברים הבאים לעניין הדרך בה ניהל את ספרי המערערת: "... הדבר היחידי שניהלתי זה רק פנקס של חשבוניות מס. לא ניהלתי קבלות, לא הזמנות, לא חייבים וזכאים, לא ספר תקבולים ותשלומים ולא כל מערכת חשבונות אחרת ..." (נספח ד-1 לתצהיר המשיב). מנהל המערערת לא התכחש לדבריו אלה ולא ניסה להביא ראיה כלשהי לסותרם. מדבריו אלה של מנהל המערערת עולה, כי לא זו בלבד שספריה נוהלו תוך סטיה מהותית מההוראות (המחייבות תיעוד מלא ומפורט של כל סוגי התיעוד הנ"ל), אלא שהלכה למעשה ניתן לומר כי המערערת לא ניהלה ספרי חשבונות כלל ועיקר. החלטת המשיב לפסול מתוך כך את ספרי המערערת (ככל שהיו כאלה), התבקשה בנסיבות העניין מאליה. לאור זאת, דין הערעור על החלטת פסילת הספרים, להידחות. 3. ולשומת העסקאות. במהלך שנת 2004 הוציאה המערערת חשבוניות מס בסכום כולל של 307,087 ש"ח (ללא מע"מ). לעומת זאת, בדיווחיה התקופתיים למשיב דיווחה על עסקאות בהיקף מצטבר של 188,698 ש"ח בלבד. בתחילת עדותו חלק מר יפרח על כך שהמערערת הוציאה חשבוניות בסכום כולל של 307,087 ש"ח. אולם, לאחר שב"כ המשיב פירטה בפניו את שמות הלקוחות (להם הוצאו החשבוניות) ואת פרטי כל החשבוניות, שינה מר יפרח את גרסתו והשיב: "אני לא אומר שהמערערת לא הוציאה להם (את) חשבוניות המס. מה שאני אומר, שהיו חשבוניות שאחר כך ביטלתי ולא לקחתי בחשבון". הוא מאשר כי המערערת לא הוציאה חשבוניות ביטול או תעודות זיכוי ביחס לאף אחד מאותם ה"ביטולים" שביטל. די בנתון זה, ובהוראות סעיף 49 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, לצורך הקביעה כי המערערת נותרה חייבת במלוא מס העסקאות. נוסיף ונציין, כי מר יפרח לא הביא הוכחה או ראיה כלשהי לטענתו בדבר פער שנוצר בין סכום החשבוניות כפי שנרשם על ידו, לבין תשלום נטען בחסר של אותם הסכומים ע"י מי מהלקוחות. 4. בנוסף להפרש מס העסקאות הנ"ל בין החשבוניות שהוצאו ע"י המערערת לבין סכום העסקאות עליו דיווחה (המתבטא ב-20,126 ש"ח), חויבה המערערת בשומת העסקאות בסכום נוסף של 18,269 ש"ח. זאת, בגין עבודות בנייה ופיתוח שבוצעו על ידה ונמסרו ללקוחות מבלי שהוצאו על ידה חשבוניות מס. על פי הנטען בתצהירו של מר ס' נקש, מטעם המשיב, מורכב הסכום הנ"ל מיתרות תשלום בגין חוזים ועבודות עם שלושה לקוחות. חברת פיקא תשתיות (יתרת מע"מ 2,221 ש"ח), קיסר הנדסה (יתרת מע"מ 8,783 ש"ח) ותרפז הנדסה (יתרת מע"מ 7,265 ש"ח). מצרופות התצהיר האמור עולה, כי סכומי המע"מ הנ"ל מתייחסים ליתרות תמורה שלא שולמו ע"י אותם שלושה לקוחות. לטענת המשיב, על אף זאת התחייבה המערערת בתשלום סכומי המע"מ הנ"ל, זאת אם מתוך כך שהעבודות הסתיימו והחזקה במקרקעין הוחזרה למזמין העבודה (לפי ס"ק 28(ב) לחוק) או לחלופין מתוך הוראות ייחוס המע"מ בגין תשלומים מפוצלים כקבוע בסעיף 29 לחוק. עיון בצרופות האמורות לתצהיר המשיב אינו מאפשר קביעת מימצא ברור בשאלה אם אמנם הושלמו העבודות, וממילא אם נתקיימה באותם המקרים "העמדת המקרקעין לרשות הקונה". המדובר בעבודות פיתוח שבהן, ככל הנראה מתוך המסמכים, לא "הוצאו" מלכתחילה המקרקעין מרשות "הקונה" (לאמור, מזמין העבודה). לא נטען על ידי המשיב כי אותם שלושה לקוחות שילמו בפועל את יתרות התמורה האמורות. בהינתן כל אלה - ומחמת הספק - אני מחליט לקבל הערעור לעניין מרכיב זה של שומת העסקאות (18,269 ש"ח) ולבטלו. 5. ולשומת התשומות. המערערת, כמפורט בפתח הדברים, לא ניהלה ספריה על פי ההוראות, וזאת בהתייחס כמעט לכל מרכיבי התיעוד הנדרשים, ובין היתר לא ניהלה כרטסת תשומות ותיק תיעוד חוץ. נמצאו אי התאמות בולטות בין התשומות שקוזזו ע"י המערערת לבין חלקי התיעוד שנמצאו באותם הספרים שניהלה. בנספח ט' לתצהיר נקש נערך שחזור מדוקדק של מסמכי התיעוד השונים שנמצאו אצל המערערת ביחס לתשלומים שונים אשר את כולם כללה המערערת במס התשומות שקיזזה. נמצא, כי בין תשומות אלה נכללו קבלות שונות שלא היו כלל על שם המערערת, רכישת בנזין שעה שהציוד המכאני שלה צרך סולר בלבד, קבלות רכישת סולר ללא ייחוס כלשהו לתשומות המערערת, תשלומים לארוחות ולמלון, תשלום ל"רופא", קיזוזים כפולים, כרטיסי חיוג טלפוניים, הוצאות רכישת רכב ומחפרון שבסופו של דבר לא נרכשו כלל, ועוד. מר יפרח לא נתן הסבר מתקבל על הדעת לכל אותם קיזוזי התשומות, לא התייחס לכך בהודעת הערעור, לא בתצהיר העדות הראשית ולא בסיכומי המערערת שנערכו על ידו. משנפסלו ספריה של המערערת ונטל הראיה וההוכחה הינו לפתחה, די בכך לדחות הערעור בעניין זה. זאת ועוד - עיון מפורט בנספחים ט' ו-י' לתצהיר נקש מלמד כי שומת התשומות כפי שנקבעה הינה סבירה ואין מקום להתערבות שיפוטית בה. 6. סיכומם של דברים, אני דוחה הערעורים על החלטת פסילת הספרים ועל שומת התשומות. אשר לשומת העסקאות, הערעור מתקבל בחלקו באופן בו סכום השומה (קרן) יהיה בסך 20,126 ש"ח, כמפורט בסעיף 4 לעיל. בנסיבות הדברים והתוצאה, איני עושה צו להוצאות. מיסיםניהול ספרים / פסילת ספריםערעור