על פי כתב האישום לא הודיע קבלן לפקיד השומה על פתיחת עסק הקבלן, לא הגיש דוחות שנתיים, סיפק לגורמים שונים חשבוניות שאינן שלו, לא הגיש לפקיד השומה דין וחשבון ולא ניהל פנקסי חשבונות. להלן גזר דין בנושא עבירות מס - קבלן בניה: גזר - דין 1. בתיק זה הוגש כנגד הנאשם, ביום 30.9.97, כתב אישום המייחס לו סדרה של עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה וחוק המע"מ. כתב האישום כולל 7 אישומים המתייחסים לשנות המס 1991 עד 1996 (להלן:"שנות המס"). 2. בשנות המס הנ"ל שימש הנאשם קבלן משנה לבניה וביצע עבודות בנין עבור חברות שונות, בין היתר באילת ובירושלים. 3. על פי כתב האישום לא הודיע הנאשם לפקיד השומה על פתיחת עסק הקבלן, לא הגיש דוחות שנתיים, סיפק לגורמים שונים חשבוניות שאינן שלו, לא הגיש לפקיד השומה דין וחשבון ולא ניהל פנקסי חשבונות. 4. הנאשם כפר בכל העובדות שיוחסו לו בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות. 5. ביום 4.12.05 ניתנה ע"י כב' השופטת ליאורה ברנע הכרעת הדין והנאשם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 6. למען הסדר יובהר כי תיק זה נוהל מתחילתו כולל מתן הכרעת הדין ע"י כב' השופטת ליאורה ברנע, שהרשיעה את הנאשם כאמור לעיל. משפרשה כב' השופטת ברנע לגמלאות טרם מתן גזר הדין, הועבר תיק זה אלי לצורך שמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר הדין. 7. ביום 23.5.06 טענו בפני הצדדים לעונש. 8. מצאתי לנכון בראשית גזר הדין לבחון את השתלשלות הענינים בתיק זה מאז פתיחת התיק ועד היום, וזאת מאחר וחלפו מאז 9 שנים ומדובר בעבירות שמתייחסות לשנות המס 1991 עד 1996 דהיינו, מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום חלפו בין 10 ל - 15 שנים. 9. כתב האישום בתיק זה הוגש כאמור ביום 30.9.97 והתיק נקבע למענה ליום 17.11.97. ביום 17.11.97 נדחה הדיון עקב העדר הנאשם שלא אותר. התיק נקבע לתזכורת תביעה ליום 12.1.98. 10. ביום 12.1.98 התקיים דיון בנוכחות המאשימה והנאשם ולבקשת הנאשם שביקש ללמוד את חומר החקירה נדחה הדיון למענה ליום 16.2.98. 11. ביום 16.2.98 לבקשת ב"כ הנאשם שהתמנה לא מכבר לייצג את הנאשם, נדחה הדיון בהסכמת המאשימה למענה ליום 20.4.98. 12. ביום 20.4.98 התייצב הנאשם יחד עם סניגורו לדיון וכפר בעובדות כתב האישום. התיק נקבע להוכחות ליום 16.9.98. 13. ביום 16.9.98 התייצבו הצדדים לבית המשפט וביקשו מבית המשפט לדחות את מועד ההוכחות לתאריך אחר, על מנת לאפשר להם לנהל מו"מ לקראת הגעה להסדר דיון. הדיון נדחה ליום 1.2.99 להוכחות. 14. ביום 1.2.99 התייצבו הצדדים לדיון והתקיימה ישיבת הוכחות בה העיד באריכות עד אחד מטעם התביעה. המשך הדיון נדחה ליום 19.5.99. 15. ביום 19.5.99 נמשכה פרשת התביעה והעידו באריכות שני עדים נוספים מטעם התביעה בסוף הדיון בהחלטתה קבעה כב' השופטת ברנע כי לאור התמשכות הדיון והשעה המאוחרת, היא דוחה את המשך ההוכחות ליום 22.9.99. 16. ביום 22.9.99 לא התקיים דיון, לא ברור מדוע. ביום 13.10.99 בדיון שהתקיים בבית המשפט התייצבה המאשימה וב"כ הנאשם בלבד. הנאשם לא התייצב. באותו יום, על אף העדרו של הנאשם, העיד עד אחד מטעם המאשימה והמשך הדיון נקבע ליום 30.1.2000. 17. ביום 30.1.2000 התייצבה התובעת. הנאשם ובא-כחו לא התייצבו בשעה היעודה שהייתה 09:30. רק מאוחר יותר בשעה 11:30 התייצב הנאשם. ב"כ הנאשם הודיע לבית המשפט כי לא יוכל להגיע בשל קרח שחוסם את דרכו מירושלים, בעקבות מזג אויר סוער ועקב תאונת דרכים, שבגינה נוצרו פקקי תנועה בתוך ירושלים ולא איפשרו את היציאה מהעיר. באותו יום נקבעו 4 מועדים נוספים להמשך ההוכחות בתיק, שהראשון בהם הוא 25.6.00, השני 12.10.00, השלישי 12.11.00 והרביעי 21.1.01. 18. ביום 25.6.00 התייצבו כל הצדדים ובאותו יום נחקרו ארוכות שני עדי תביעה. 19. ביום 12.10.00, התייצבה התובעת וב"כ הנאשם. הנאשם לא התייצב. הדיון נמשך והתנהל בהעדרו של הנאשם ובאותו יום נחקרו שני עדי תביעה. 20. הדיון שנקבע ליום 12.11.00 בוטל ביוזמת השופטת ברנע, בשל כך שהיה עליה להיות תורנית מעצרים באותו יום. באותו יום נקבעו שני מועדים נוספים לדיון מלבד ה - 21.1.01 והם 22.3.01, 18.4.01. 21. ביום 21.1.01 התייצבו לדיון התובעת וב"כ הנאשם. גם הפעם הנאשם נעדר מהדיון והדיון נערך בהעדרו. באותו יום נחקר עד תביעה אחד בלבד. עד נוסף שזומן לאותו יום לא התייצב. 22. הדיון שנקבע ליום 22.3.01 בוטל עקב מחלתו של ב"כ הנאשם. הביטול נעשה בהסכמת ב"כ המאשימה. 23. לדיון שהתקיים ביום 18.4.01 התייצבו ב"כ המאשימה, הנאשם ובא-כחו. באותו יום נחקר עד תביעה אחד והמשך ההוכחות נדחו למועדים 18.10.01 ו - 29.11.01. 24. הדיון שהיה קבוע ליום 18.10.01 בוטל לפי בקשת ב"כ הנאשם עקב עניין אישי שלו. 25. הדיון שנקבע ליום 29.11.01 בוטל אף הוא לבקשת ב"כ הנאשם והנאשם, שכן באותו מועד חל יום צום של המוסלמים ומאחר והדיון היה אמור להתחיל בשעה 12:15, ביקשו הנאשם ובא-כחו לדחות את הדיון על מנת שיוכלו להגיע בזמן לארוחת שבירת הצום במשפחותיהם ובית המשפט נעתר לבקשה והדיון נדחה ליום 4.3.02. 26. גם מועד זה, 4.3.02 נדחה לבקשת ב"כ הנאשם בשל תיק אחר שטיפל בו והיה קבוע לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים. המועד הבא שנקבע הוא 24.3.02. 27. ביום 24.3.02 החלה פרשת ההגנה ובאותו יום העיד הנאשם. כמו כן העיד מטעמו עד נוסף. המשך פרשת ההגנה נדחה ליום 26.6.02. 28. לקראת הדיון שנקבע ליום 26.6.02, הודיע ב"כ הנאשם כי לא יוכל לזמן לבית המשפט מספר עדים, שאמורים להעיד להגנתו של הנאשם, בשל כך שהינם תושבי שטחים ולא ניתן להגיע לבתיהם ולזמנם. עד נוסף שהתכוון הנאשם להעיד, שמתגורר במעלה אדומים לא אותר ונותר רק עד אחד שעדותו שולית. בנסיבות הללו נאותה כב' השופטת ברנע לדחות את הדיון ליום 25.11.02. 29. לקראת המועד שנקבע לעיל, דהיינו 25.11.02, ביקש ב"כ הנאשם לדחות את הדיון עקב נסיעתו לחו"ל וכב' השופטת ברנע נעתרה לבקשה ודחתה את הדיון ליום 19.2.03. 30. ביום 19.2.03 התייצבו ב"כ המאשימה וב"כ הנאשם לבית המשפט. הנאשם לא התייצב. באותו מועד הודיע ב"כ הנאשם כי נותק קשר בינו לבין הנאשם ואיננו יודע כיצד לאתר אותו. ביום זה הוצא נגד הנאשם צו הבאה והתיק נקבע לתזכורת ליום 3.4.03. 31. ביום 3.4.03 הוברר כי צווי ההבאה לא בוצעו ועל כן חודשה הוצאתם והתיק נקבע לתזכורת ליום 13.5.03. 32. ביום 13.5.03 לא התייצב אף אחד מהצדדים לבית המשפט. כב' השופטת ברנע ציינה בהחלטתה כי יתכן והצדדים נעדרו מהדיון עקב השביתה הכללית במשק. לכן, דחתה את הדיון לתזכורת ליום 9.6.03. 33. ביום 9.6.03 התייצבו הצדדים כולל הנאשם והתיק נקבע להמשך ההוכחות ליום 1.12.03 34. ביום 1.12.03 לא התקיימו ההוכחות מאחר ולא ניתן היה לזמן לדיון את עדי ההגנה מטעם הנאשם בהיותם תושבי שטחים. המשך ההוכחות נדחה ליום 30.3.04. 35. בדיון שהיה קבוע ביום 30.3.04 הודיע ב"כ הנאשם לבית המשפט כי באותו מועד חל יום האדמה ולכן מוטל סגר מוחלט על השטחים ועל כן עדים, שגרים בשטחים, לא יוכלו להתייצב. גם שני עדים נוספים, שהינם ערבים ישראליים הודיעו כי לא יוכלו להתייצב לדיון שכן מדובר ביום של שביתה כללית אצל ערביי ישראל ולא יוכלו לצאת מהכפרים. כב' השופטת ברנע נאותה לבקשת הדחיה שהוגשה ודחתה את הדיון ליום 16.5.04. 36. ביום 16.5.04 התייצבו ב"כ הצדדים והנאשם ונחקר עד הגנה אחד מטעם הנאשם. התיק נדחה לסיום פרשת ההגנה ליום 23.6.04. 37. ביום 23.6.04 התייצב ב"כ המאשימה וכן הנאשם. ב"כ הנאשם לא התייצב. התיק נקבע לתזכורת צדדים ליום 13.7.04. 38. ביום 13.7.04 התייצב ב"כ המאשימה בלבד ומסר כי שוחח עם ב"כ הנאשם והוסכם ביניהם על הגשת סיכומים, כאשר ב"כ הנאשם ויתר על העדתו של עד ההגנה האחרון שנותר. נקבע כי הסיכומים יוגשו באופן הבא: ב"כ המאשימה יסכם בתוך 30 יום מיום 13.7.04 וב"כ הנאשם יסכם בתוך 30 יום לאחר מכן. 39. סיכומי ב"כ המאשימה הוגשו לבית המשפט ביום 5.8.04. סיכומי ב"כ הנאשם הוגשו ביום 27.10.04. 40. הכרעת הדין ניתנה ביום 4.12.05. 41. כאמור לעיל, עקב פרישתה לגמלאות של כב' השופטת ברנע נותב התיק בפני והטיעונים לעונש נקבעו ליום 23.5.06, מועד בו השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעונש. 42. בתחילת גזר הדין ציינתי כי מצאתי לנכון לסקור את מהלך הדיונים בתיק זה וזאת נוכח טענות קשות שהעלה ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, בעניין התמשכות ההליכים שהופנו כלפי הנאשם ובא-כחו, שלטענת ב"כ המאשימה גרמו לכך שהתיק שנפתח בשנת 1997 עדיין לא הסתיים בשנת 2006, דהיינו בחלוף כמעט 10 שנים ממועד פתיחתו. 43. מסקירת השתלשלות הדיונים בתיק התברר לי כי בתחילת הדרך התנהלו הדיונים באורח סביר ולא נרשמו העדרויות חריגות מהדיונים. דא עקא, שמשלב מסויים אכן החל הנאשם להעדר מהדיונים ללא הסבר מוצדק. יחד עם זאת, על אף העדרו של הנאשם לא נדחו הדיונים והעדים שהוזמנו נחקרו ע"י באי כח הצדדים. בהקשר לכך יש לציין כי רשומים בכתב האישום עדים רבים ובכל מועד שנקבע העידו בין עד אחד לשני עדים בלבד ולא אחת התארכו חקירותיהם של העדים שהוזמנו והגיעו. מתוך תקופת הזמן הארוכה על פניה נפרשו ההוכחות, ישנם פרקי זמן של מספר חודשים שבהם התבטלו דיוני הוכחות שנקבעו וזאת בשל נסיבות שהיו תלויות בנאשם ובא כוחו. הדיונים התבטלו לאחר שכב' השופטת ברנע מצאה לנכון לבטלם עקב נסיבות שברוב המקרים מצאה שהצדיקו את הביטול. 44. ככלל מצאתי שאכן מדובר בתיק, בו התמשכו ההליכים על פני שנים רבות. דיונים רבים התקיימו במועדם, לפעמים ללא נוכחותו של הנאשם ודיונים אחרים נדחו על פי בקשת הנאשם וב"כ לאחר שבית המשפט שקל את הסיבות לדחיות ואישר אותן. עוד יש לציין כי בדיונים מספר שנועדו לשמיעת עדי תביעה רבים, הגיעו בסופו של דבר עדי תביעה מעטים, לפעמים הגיע רק עד אחד או שני עדים. גם עובדה זו גרמה להתמשכות ההליכים. לסיכום, לא ניתן לומר כי רק הנאשם בהתנהגותו גרם להתמשכות ההליכים בתיק. דיון: 45. כאמור הורשע הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כמפורט לעיל. 46. בטיעוניו לעונש ציין ב"כ המאשימה כי היקף העבירות הנומינלי הינו למעלה מ - 1,000,000 ₪. לדבריו, כשסכום זה צמוד למדד, הוא מגיע לכ - 1,800,000 ₪. עוד ציין ב"כ המאשימה כי לנאשם כ - 15 הרשעות בעברו. לדבריו, הנאשם ניהל תיק הוכחות ארוך לאחר שכפר במיוחס לו ובסופו של יום הורשע בכל העבירות. לדבריו, עונשו של נאשם זה צריך להיות חמור בצורה ניכרת, בין היתר, נוכח העובדה שהעבירות בוצעו על ידי הנאשם בתקופה של 6 שנים. 47. אומר ב"כ המאשימה כי שיקול הענישה המרכזי בעבירות מס הוא הרתעת הרבים ולכן יש לבחון מה ירתיע עבריין מלבצע עבירות. ככל שהיקף העבירות גדול יותר מבחינה כספית, כך צריך העונש להיות גדול יותר. אין להקל בעונש בשל חלוף הזמן ויש להחמיר בעונש כאשר חלוף הזמן נגרם במכוון על ידי הנאשם ולתת לכך משקל בשיקולי הענישה. 48. ב"כ המאשימה מבקש להשית על הנאשם מאסר בפועל של 4 שנים וכן קנס כספי שלא יפחת מ - 100,000 ₪. 49. לטענת ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש לא היתה מטעם הנאשם כפירה מוחלטת כפי שטען ב"כ המאשימה בסיכומיו. לדבריו לא טען הנאשם שלא היתה הכנסה אלא אמר שמישהו אחר דיווח עליה. 50. לענין חלוף הזמן ופרק הזמן הארוך, שעל פניו התנהלו הדיונים - אומר ב"כ הנאשם כי בענין זה קיימות החלטות ברורות של בית המשפט העליון, לפיהן חלוף הזמן הינו גורם משמעותי ביותר עד כדי אפשרות לביטול ההרשעה. פרק זמן ארוך לדבריו מחייב אי הטלת מאסר בפועל בעיקר כאשר מדובר בעבירות כלכליות. 51. מדובר לדבריו בנאשם, יליד 1947, קרוב לגיל 60. לגבי עברו הפלילי - מדובר בעבירות ישנות, בחלקן עברו 36 שנים מעת ביצוען, מדובר בעבירות רכוש ועבירות של אלימות במשפחה, בגינן הושת על הנאשם מאסר בעבודות שירות. לדבריו, הפנים הנאשם את חומרת מעשיו ולא חזר לבצע עבירות נוספות. עוד לדבריו, הסכומים בהם נקב ב"כ המאשימה הינם סכומי העיסקאות ולא סכומי השמטות מס. לענין הקנס - לטענתו אין הוא צריך להיות פונקציה של סכום העבירה אלא צריך להיות כזה שהנאשם יוכל לעמוד בו ולא יאלץ לשאת במאסר בפועל תחתיו. 52. לטענתו, הנאשם עובד לפרנסתו ומשתכר בין 4,000 ₪ ל - 5,000 ₪. עוד לטענתו, הענישה היא אינדיבידואלית וצריכה לקחת בחשבון נסיבות בכל תיק בנפרד. לפיכך, מבקש לגזור על הנאשם מאסר על תנאי וקנס שיוכל לעמוד בו. 53. מתסקיר שירות המבחן שהוגש עולה כי מדובר בנאשם כבן 59 עובד בחברת קבלני עבודה בכבישים. שירות המבחן מתרשם כי מדובר באדם המגלה מוטיבציה ורצון לתפקוד תקין. יחד עם זאת, מציין שירות המבחן כי הנאשם נוטה לייחס את הקורה עימו לגורמים חיצוניים ומתקשה לראות את חלקו באחריות לאירועים. 54. ביחס לעבירות נשוא התיק התרשם שירות המבחן מיחס מטשטש מצידו של הנאשם. מחד גיסא לקח עליו הנאשם אחריות וורבלית לביצועה. מאידך גיסא, מסביר את הרקע לביצועה לאחריות שותפו לעסקים אשר נהג לרמות ולבצע עבירות מס. 55. שירות המבחן אינו בא בהמלצה טיפולית וממליץ כי במסגרת קביעת העונש יילקחו בחשבון נתוניו האישיים כפי שפורטו בתסקיר. 56. עיון ברישום הפלילי של הנאשם מגלה כי בשנת 1971 נגזרו על הנאשם בערעור שהגיש לבית המשפט העליון, 3 שנות מאסר בפועל וזאת בשל צירוף של 11 אישומים, על פיהם ביצע הנאשם סידרה של עבירות רכוש. בין השנים 1975 ועד 1997 נרשמו לחובת הנאשם 12 רישומים פליליים ברובם הורשע הנאשם ובחלקם ניתן נגדו גזר דין ללא הרשעה. מדובר ברישומים בגין עבירות אלימות ואיומים, הפרת הוראה חוקית, החזקת כלי יריה, עבירות רכוש. העבירה האחרונה בוצעה בשנת 1995 ומאז לא נרשמו לחובת הנאשם כל רישומים פליליים. יש לציין כי הרישומים הפליליים אינם כוללים עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה או חוק המע"מ. 57. בענייננו הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ושאותן ביצע הנאשם על פני תקופה של 6 שנים בין השנים 1991 עד 1996 בהיקף עיסקאות נומינלי של 1,000,000 ₪. מדובר בנאשם, ששימש בתקופות הרלבנטיות לכתב האישום כקבלן משנה לבנייה וביצע עבודות בנייה עבור חברות שונות. העבירות שאותן ביצע הנאשם, כמפורט בכתב האישום ושבהן הורשע נעשו במזיד ומתוך כוונה להתחמק מתשלומי המס. אין ספק שמדובר בסכומים גבוהים של עיסקאות שהעלמת המס הנגזרת מהן גבוהה אף היא. העבירות בוצעו במשך תקופה ארוכה מאוד תוך ניסיון להסתירן בדרכים של תחבולות ועורמה בכך שמסר לחלק מהחברות חשבוניות מס של חברה שלא היה לה כל קשר ליצור הכנסותיו. מדובר בענייננו בסדרה של עבירות מס ועבירות נילוות חמורות. 58. ב"כ המאשימה הגיש לבית המשפט מספר פסקי דין שיש בהם לשקף את עמדת בתי המשפט ומדיניות הענישה הנקוטה במקרים של מבצעי עבירות כמו אלה שבהן הורשע הנאשם. 59. בע"פ 7122/05 ורטניק עמנואל נ. מדינת ישראל של בית המשפט המחוזי בבאר שבע קובע כב' הנשיא פלפל אב"ד כי העבירות שעבר המערער הן חמורות, בוצעו באופן שיטתי במשך תקופה ארוכה, ובסכומים גבוהים. כב' הנשיא י. פלפל ציטט בפסק דינו דברים, שנאמרו בבית המשפט העליון בע"פ 2407/05 (לא פורסם) הידוע בשם הילכת "האומן 17". וכך נכתב בבית המשפט העליון: "ענין אחרון זה מחייב אותנו להדגיש את התופעה, שככל הנראה רווחת מאד בקרב הציבור וכוונתנו לכך שהעלמת הכנסות מידיעתם של השלטונות המס נתפסת כמעשה אשר מותר לחטוא בו הואיל והוא בבחינת הכרח בל יגונה. תפיסה זו יש לעקור מן השורש. כך בדרך כלל ובמיוחד במדינה שצרכיה כה רבים ואמצעיה כה דלים והמתחבטת מזה שנים במצוקות תקציביות של ממש ובממדי עוני ההולכים וגדלים. התמודדות זו קשה היא ועבירות המס נעשות הרחק מעינו השוזפת של החוק. ובדרך כלל הן נעשות תוך שיתוף פעולה של גורמים אחרים בעלי ענין. יתר על כן גם מספרם של העושים במלאכת החקירה אינו רב. ועל כן כאשר נחשפת תופעה בהיקף כה חמור כמו במקרה שבפנינו מצווה בית המשפט להרים את תרומתו לצמצום ממדיהן של עבירות המס על ידי החמרה בענישה. המסר לכלל בענין זה הוא פשוט וברור - הכל מצווים לדווח דיווח אמת על היקף עיסקיהם ואם כך יהיה, מותר להניח שהנטל על כלל אזרחי המדינה יהיה שיוויוני יותר. ולהיפך מי שיעמוד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמייה כדי להשמיט מהכנסותיו שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים הוא עלול לשלם על כך לא רק בממנונו אלא גם בחירותו". 60. במקרה זה מדובר היה ברופא שיניים שבמשך תקופה של מספר שנים התחמק מתשלום מס הכנסה. בית משפט השלום גזר עליו, לאחר ניהול תיק הוכחות, שנת מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בגובה של 40,000 ₪. בבית המשפט המחוזי בערעור על חומרת העונש הוקל עונשו ל- 9 חודשי מאסר בפועל. כל זאת לאחר שהתביעה נאותה לפנים משורת הדין להקטנת עונש המאסר וכן בשל כך שבינתיים פעל המערער להסדרת תשלום הסכומים שבהעלמתם הורשע. 61. ברע"פ 5060/04 דוד הגואל נ. מדינת ישראל הורשע הנאשם על העלמת הכנסות בשיעור של 727,000 ₪ ואי ניהול ספרים כנדרש. בבית משפט השלום הוא נידון ל - 7 חודשי מאסר בפועל מע"ת וקנס בסך 10,000 ₪. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, הוחמר עונשו ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 50,000 ₪. בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון התקבלה וזאת בשל הפער בין העונשים שהוטלו על הנאשם בשני בתי המשפט - השלום והמחוזי. יחד עם זאת חזר בית המשפט העליון וציין כי מדובר בעבירות מס רציניות וכבדות משקל וכי הסכומים אותם העלים הנאשם מרשויות המס ופעולות המרמה שעשה לצורך העלמה זו מעמידים את מעשיו ברף חומרה גבוה. גם העובדה שטרם שילם דבר על חשבון חובותיו אומרת דרשני מבחינת נכונותו לחזור בתשובה ולהמתיק את הנזקים שגרם לקופת הציבור ולאינטרס הציבורי. בסופו של דבר הופחת עונשו של הנאשם בבית המשפט העליון ב - 6 חודשים והועמד על 24 חודשי מאסר בפועל. 62. בע"פ 7255/05 אברמוב דניאל נ. מדינת ישראל הורשע הנאשם בבית משפט השלום בכך שמכר 23 חשבוניות פיקטיביות בסכום של 750,000 ₪. הנאשם נידון ל- 24 חודשי מאסר בפועל. בית משפט קמא לא קיבל את טענת הנאשם לפיה חלף זמן רב מיום ביצוע העבירות בפועל ועד לריצוי העונש בין היתר בשל כך שקבע כי התמשכות ההליכים בתיק נגרמה בעיקר בשל התנהגותו של הנאשם, שחזר וביקש דחיות רבות, החליף עורך דין באמצע המשפט ואף נעלם ללא אפשרות לאתרו עד שהיה צורך להתלות את ההליכים בתיק. ההליכים חודשו לאחר שהנאשם אותר. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את ערעורו של הנאשם שביקש להתחשב בחלוף הזמן הרב וקבע שהעבירות שעבר המערער חמורות עד למאד וחלוף הזמן אין בכוחו לגרום לביטול עונש המאסר או להקלה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המדינה לפיה במקרה זה התמשכות המשפט נגרמה בעיקר בשל התנהגותו של הנאשם. 63. בע"פ 71191/04 ד"ר מנחם צ'צ'קס נ. מדינת מדובר היה במערער רופא ומוהל במקצועו שהורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בעבירות על חוק מס ערך מוסף ועל פקודת מס הכנסה ונידון לשנת מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 70,000 ₪. הנאשם ערער על חומרת העונש. לטענתו, בין היתר שגה בית משפט קמא בכך שהטיל עליו תקופת מאסר של שנה וחרג בכך מנורמת הענישה המקובלת בגין סדרת העבירות בהן הורשע הנאשם. בין היתר, העלה המערער גם את טענת חלוף הזמן מיום ביצוע העבירות ועד ליום מתן גזר הדין. בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את הערעור וציין בין היתר כי מדובר במקרה זה לא רק בהשמטת הכנסות אלא גם בנקיטת דרכי מרמה של ממש ואשר כל העבירות כולן בוצעו על פני תקופה ארוכה של 5 שנים שנתנה למערער הזדמנות חוזרת לשקול את דרך פעולתו והוא לא חדל ממעשיו עד אשר נתפס בכף. לא חרטה הביאה אותו להפסקת מעשיו אלא "פשיטת" אנשי המס עליו וגילוי העבירה. עוד אומר בית המשפט כי העובדה שמדובר בעבירות קשות לגילוי מצביעה על כך שיש צורך בענישה מרתיעה במיוחד שיהיה בה תמרור אזהרה לכל מי שחושב ללכת בדרכו של המערער. בית המשפט קבע כי שנת מאסר בפועל אין בה חריגה מרמת הענישה המקובלת והחליט לדחות את הערעור. 64. עד כאן באשר לפסקי הדין שהמציא ב"כ המאשימה מהם ניתן ללמוד כי מדיניות הענישה בעבירות מס היא של הטלת עונשי מאסר בפועל וקנסות כבדים וזאת גם במקרים בהם הנאשמים מודים בעבירות המיוחסות להם ולא מנהלים תיקי הוכחות ארוכים וכן גם במקרים בהם מדובר בנאשמים שהחזירו לשלטונות המס את חובם או חלק ממנו והצביעו על נסיבות אישיות נוספות, כגון תרומה לחברה או נסיבות אחרות שבתי המשפט התחשבו בהן בשיקולי הענישה. 65. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, לאחר שדחה את טענות ב"כ המאשימה לפיהן התארכו ההליכים בתיק בעיקר בשל התנהגותו של הנאשם וב"כ, פרט בנימוקיו את השתלשלות העניינים בתיק וביקש להראות כי למעט פרק הזמן בו לא אותר הנאשם, התפרשו ההליכים בתיק על תקופה שכללה בין היתר מספר שנים שחלפו ממועד ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום על ידי המדינה ומשהוגשה התביעה, התנהלו הדיונים כסדרם. התמשכות ההליכים לא הייתה רק בעטיו של הנאשם. לפיכך, סבור ב"כ הנאשם כי יש לקחת בחשבון בגזירת העונש את פרק הזמן הארוך שחלף מיום ביצוע העבירות. לטענתו קבע בית המשפט העליון באופן חד משמעי שענין חלוף הזמן הוא משמעותי ביותר עד כדי כך שניתן לבטל הרשעה. עוד לדבריו גם גילו של הנאשם, שהינו בן 67 היום, צריך להלקח בחשבון. ב"כ הנאשם צירף פסקי דין לענין חלוף הזמן. 66. בע"פ 786/84 וע"פ 795/84 שלום הלוי ואח' נ. מדינת ישראל וערעור שכנגד הגישו המערערים ערעור על ההרשעה והמדינה הגישה ערעור שכנגד על קולת העונש שנגזר על הנאשמים בבית משפט קמא. במקרה זה הורשעו שלושת המערערים במתן שוחד לעובד ציבור שעבד במכס. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשמים עונשי מאסר על תנאי וקנסות. בערעור שכנגד קבלה המדינה על כך שלא הושת על הנאשמים מאסר בפועל וזאת כאשר המערערת היתה ערה לכך שבית המשפט המחוזי לקח בחשבון את העובדה שחלפו קרוב ל - 10 שנים מאז ביצוע העבירה ועד להכרעת הדין. בית המשפט העליון, לאחר שקבע כי אכן מדובר בעבירה חמורה שיש להשית בגינה מאסר בפועל ולתקופה ארוכה, קובע כי בשל חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין אין מקום לגזור על הנאשמים מאסר בפועל. אומר כב' השופט אלון בהחלטה: "זהו עינוי דין רציני ביותר ועד כמה שזכור לנו לא אירע כי ההליכים המשפטיים יתנהלו כל כך לאיטם. זוהי תופעה חמורה מבחינת המערכת המשפטית עצמה ומבחינה זו אין כל חשיבות לשאלה מיהו הגורם לעינוי דין חמור כזה. הרשעה על עבירה לאחר עבור עשר שנים מאז ביצועה - כאשר כל השנים האלה מתנהלים הליכים משפטיים שמה ללעג ולקלס את המושג של שפיטה של עשיית צדק ושל ענישה. בית משפט זה פסק לא אחת כי עינוי דין כגון זה יש בו כדי להשפיע במידה ניכרת על העונש המושת על הנאשם עד כדי הימנעות מהטלת מאסר בפועל אלא אם כן הנאשם הוא אשר גרם לכך.....וטעם רב יש בכך. מצד אחד עונש הניתן בריחוק זמן מביצוע העבירה מאבד הרבה מאד מכוח ההרתעה שלו ומאידך גיסא - הנאשם כבר נטל חלק לא קטן מעונשו כאשר חרב הדין התהפכה מעל לראשו והוא במצב שאינו יודע מה גורלו במשך תקופה החורגת מכל מידה סבירה". 67. ברע"פ 1255/01 בן ציון קליין נ. מדינת ישראל הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר - שבע שדן בערעור על גזר דין שניתן בבית משפט השלום בו הורשע הנאשם בעבירות של עדות שקר והדחה בעדות. במקרה זה התגלה כי בשנת 1989 הניע הנאשם עובדים בשירותו להעיד עדות שקר בבית המשפט במסגרת הליך של ערעור על החלטת מנהל המכס לדחות השגה על שומה שנקבעה למערער. בסוף שנת 1999 כעשר שנים לאחר שבוצעו העבירות ניתן בבית משפט השלום גזר הדין והושתו על המערער 8 חודשי מאסר בפועל ומע"ת. בבית המשפט המחוזי, בשנת 2001, הופחת העונש ל - 4 חודשי מאסר בפועל ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. כב' השופטת דורנר שהחליטה לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער קבעה בהחלטתה בין היתר כי: "ברי כי בחלוף שנים כה רבות מעת ביצוע העבירה ובהתחשב בסוג העבירה הנדונה אין זה ראוי לכלוא את המבקש גם אם מתחשבים באופיים החמור של מעשיו.לענין זה אין נפקא מינה שהמבקש ביקש מעת לעת לדחות את המשך משפטו. האחריות לסיום המשפט בתוך זמן סביר - בכדי שאם יצא הנאשם אשם יהיה טעם לעונש שייגזר עליו - מוטלת בראש וראשונה על בית המשפט הדן בעניינו.....בנסיבות אלה אין מקום להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, אלא ראוי היה להורות על ביצוע העונש בעבודות שירות אם המבקש יימצא מתאים לכך". 68. בת"פ 849/95 מדינת ישראל נ. ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ מדובר היה בעבירות שראשיתן בשנת 1986 וחלפו 12 שנים מאז ביצוען ועד למתן גזר הדין. בית המשפט אומר בגזר הדין: "ככל שחולף הזמן מאז ביצוע העבירה כאמור קטן והולך הכוח המרתיע בענישה המוטלת בגינה. אין ספק כי חלוף הזמן יש בו כדי להשפיע במידה ניכרת על העונש המושת על הנאשם ובערבו של יום בבוא בית המשפט לגזור הדין, יש לזקוף בנסיבות דלעיל את השיקול הזה במלוא כובד משקלו לזכותם של הנאשמים...... ומשכך הוא בענייננו, הגם שמדובר בעבירות שנעברו לפני 12 שנה איני סבורה כי תכלית הענישה תשיג את מטרתה אם יישלח מי מהנאשמים למאסר בגין עבירות שנעברו לפני 12 שנה. מדובר בעבירות כלכליות ונפקותה של ההרתעה הן האישית והן הכללית, ניטל הימנה בשל ריחוק הזמן. ומטעם זה, הגם שמדובר בעבירות חמורות בנסיבות שפורטו בהכרעת הדין ככל שנתתי דעתי לעיל, הגם שכך הוא לא יהא זה ראוי בשל ריחוק הזמן כאמור למצות הדין ולהחמיר עם הנאשמים וכנגזר אין אני רואה להשית עונש מאסר לריצוי בפועל שהוא כרגיל העונש ההולם בעבירות כגון דא על מי מהנאשמים בתיק זה". למען הסדר יובהר כי בתיק זה נגזרו על הנאשמים קנסות כבדים ביותר ועונשי מאסר מותנה. 69. אין חולק כי הנאשם ביצע עבירות מס חמורות ביותר, בהיקף גדול ובמשך שנים מספר. גם במקרה שבפני לא חדל הנאשם מביצוע העבירות עד אשר נתפס בכף, הוא גם נקט בדרכי מרמה והונאה. הנאשם גם לא עשה כל נסיון להיטיב את מעשיו באופן של תשלום חובותיו למס הכנסה או חלק מהם. מעשיו של הנאשם ראויים לגינוי ולהשתת עונש של מאסר בפועל וקנס משמעותי. 70. מאידך גיסא אין אני יכולה לעצום את עיני מהזמן הרב שחלף מיום ביצוע העבירות בפועל ועד היום. מדובר בעבירות שבוצעו בשנות המס 1991 - 1996 דהיינו חלפו בין 10 ל - 11 שנים מיום ביצוע העבירות. כתב האישום הוגש בשנת 1997. לא בכדי מצאתי לנכון בתחילת גזר הדין לפרט את השתלשלות ההליכים בתיק זה כדי לבחון מהו חלקו של הנאשם בהתמשכות ההליכים. מצאתי שיש לנאשם "תרומה" להתמשכותם של ההליכים בתיק, אך אין להטיל על כתפיו של הנאשם בלבד את מלוא האחריות לכך. למען הסדר, יובהר כי גם אם היה הנאשם והוא בלבד אחראי לאי קיום המשפט בקצב סביר והגיוני, צריך היה לקחת בחשבון את ענין חלוף הזמן. זאת ועוד, מדובר בנאשם בן 67, שלא הורשע בעבר בעבירות כמו העבירות נשוא התיק שבפני. הרישום הפלילי של הנאשם, שמסתיים בשנת 1997 לגבי עבירות שבוצעו בשנת 1995, כולל עבירות שאינן רלוונטיות לענייננו וכאמור הן בוצעו לפני למעלה מ - 11 שנים ויותר. 71. לא בלי התלבטות אך בעיקר בשל מרכיב חלוף הזמן והמדיניות המוצהרת של בית המשפט העליון בסוגייה זו, מצאתי כי על אף חומרתן של העבירות שבנסיבות אחרות הייתה חובה להשית בגינן על הנאשם מאסר בפועל ארוך, אין מקום במקרה זה להטיל על הנאשם מאסר בפועל אלא מאסר שירוצה בעבודות שירות וקנס כספי משמעותי. 72. מכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 6 חודשים מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות אם וכאשר הממונה על עבודות שירות יאשר זאת. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירות כמו העבירות שבהן הורשע בתיק זה. ג. קנס כספי בסך של 100,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. ד. המשך הדיון נדחה לקבלת חוות-דעת על עבודות השירות ליום 11.7.06 בשעה 13:00. ה. הנאשם יוזמן על פי כתובתו נווה יעקב 607/12 ירושלים פלאפון 052-3934808 והן באמצעות בא-כחו עו"ד זחאלקה וליד פקס מס' 02-6286106. ו. הסניגור/הנאשם יצרו קשר טלפוני עם מזכירת הממונה על עבודות השירות בטלפון 6290629 או בטלפון 6290630 או בטלפון 6290631, לשם קביעת פגישה לממונה. ח. עותק מההחלטה יועבר לממונה על עבודות השירות. מיסיםבניהעבירות מסקבלן