סעיף 109 להוראות חוק מיסוי מקרקעין מפנה בעניין זה להוראות סדרי הדין בבתי המשפט, אשר נלשטים על ידי תקנות סדר הדין האזרחי. קנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כיבהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי. להלן החלטה בסוגיית מסירה כדין - מיסוי מקרקעין: החלטה בפניי בקשה למתן רשות להתגונן. התובע הינו מיסוי המקרקעין, אשר עותר לחייב את הנתבע בהיותו יורש המנוח משה ברג ז"ל. אין מחלוקת כי ביום 21.10.99 בוצעה על ידי המנוח עסקה במקרקעין. אין מחלוקת כי הוגשה שומה עצמית שנדחתה, וכי על השומה הוגשה השגה. אין מחלוקת כי ביום 23.5.00 ניתן צו ירושה על פיו נכסי המנוח הוענקו לגב' ברג ז"ל ולנתבע בחלקים שווים. טענות הנתבע: טענת הנתבע הינה כי לאחר הגשת התובענה בדק ומצא כי אביו, המנוח, הותיר בידיו צוואה על פיה היורשת היחידה הינה אמו, הגב' שרה ברג ז"ל, שבינתיים הלכה לבית עולמה. הנתבע טוען כי בשל כך פנה לרשם הירושות בבקשה לביטול צו הירושה שניתן ביום 23.5.00 ולפיכך, לאור הועבדה כי התגלתה צוואה חדשה והוגשה בקשה לביטול צו הירושה , נטען כי ככל הנראה הבקשה תתקבל, והנתבע כלל אינו יורש. טענה נוספת הינה כי בא כוח המנוח, עו"ד שילר לא היה מוסמך לקבל את התשובה בעניין ההשגה שהוגשה על ידי המנוח, הואיל במועד הוצאת השומה המנוח כבר לא היה בין החיים ולכן פג ייפוי הכוח שניתן לעו"ד שילר. לפיכך, עותר הנתבע להורות על מתן רשות להתגונן. טענות התובע: התובע טוען כי נכסי עזבונו של המנוח חולקו על פי צו הירושה שניתן עוד ביום 23.5.00 וכי במועד הגשת התביעה הנתבע הינו יורש, ואין להתייחס לבקשתו לביטול צו הירושה , אשר כל מטרתה להתחמק מתשלום החוב. עוד נטען כי על פי הדין על התובע למסור את הודעה בעניין ההשגה בשומה לכתובת כפי שנמסרה על ידי המנוח , הכתובת הייתה אצל עו"ד שילר ולכן מסירת ההחלטה בהשגה לעו"ד שילר מהווה מסירה כדין. כמו כן נטען כי הנתבע מודע לחובות העזבון לפחות משנת 2005, עת הוזמן למשרדי התובע, והצדדים הגיעו להסכם פשרה על פיו יופחתו הריביות והקנסות, אלא שהנתבע לא עמד בהסדר הפשרה. כמו כן נטען כי על פי חוק הירושה על הנתבע לדאוג לתשלום חובות העזבון, אשר עליהם נודע לו בכל דרך. לפיכך, מבקש התובע לדחות את הבקשה. דיון: הנתבע מעלה שתי טענות: הראשונה כי הוא אינו היורש, אלא אימו המנוחה, ולכן יש להמתין להחלטה בעניין תיקון צו הירושה . השנייה, כי ההודעה על ההחלטה בהשגה לא הומצאה כדין למנוח, ולכן טרם חלף המועד להגשת ערר והתביעה מוקדמת. אין בידי לקבל את שתי הטענות. ביחס לטענה כי הנתבע אינו יורש: טענה זו לאו טענה היא משום שהנתבע הינו יורש כדין על פי צו ירושה מיום 23.5.00 העומד בתוקפו גם בעת מתן החלטה זו. והחשוב יותר, הנתבע ירש מחצית מעזבון אביו המנוח ביום 23.5.00. כלומר, עיזבון המנוח חולק בין היורשים על פי צו הירושה שניתן בשנת 2000, אם כך, גם אם צו הירושה יבוטל או ישונה אין בכך כדי להשליך על הירושה שקיבל הנתבע עד לשינוי הצו. במה דברים אמורים? הנתבע לא פרט מה כלל עיזבון המנוח, שהרי התביעה כנגדו הינה מכוח היותו יורש, כלומר, עליו לשלם את חובות העזבון מתוך כספי המנוח, ולא מתוך כספיו הוא. הירושה חולקה עוד בשנת 2000, והנתבע כלל לא טרח לפרט מה היו נכסי העזבון שקיבל לידיו, כלומר, מה היה שווי העזבון במועד הירושה . גם אם צו הירושה יבוטל, הרי ביחס למחצית שקיבל הנתבע, עליו להשיבו ליורשת החוקית, אם כך עליו לפרט מהו אותו חלק שקיבל. הנתבע אינו עושה כן, אינו מפרט מה היו נכסי העיזבון שמחצית מהם קיבל לידיו, ואשר מתוכן הוא אמור לשלם את חובות העזבון. לפיכך, אין כל משמעות לשינוי צו הירושה בדיעבד, שכן לעובדה כי יקבע כי הנתבע אינו יורש אין נפקות בדיעבד ביחס לנכסים שקיבל בפועל עת ניתן צו הירושה המקורי, אלא שנכסים אלה, יהא עליו להחזיר. משלא פרט הנתבע, את הנכסים שהתקבלו על ידו, ואשר גם אם ישונה צו הירושה ויקבע כי המנוחה הגב' שרה ברג ז"ל הינה היורשת, מחצית זו אינה שייכת לו ועליו להשיבה, הרי אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבע בעתיד לא יהא יורש לאור הבקשה שהוגשה על ידו. החובה המוטלת על הנתבע הינה מכוח חובתו לשלם את חובות העזבון מתוך הנכסים שקיבל, הנתבע קיבל נכסים, על כך אין מחלוקת שכן אין הוא מכחיש שהיה היורש החוקי, יחד עם אמו המנוחה. עוד יש לציין כי הנתבע אישר כי בבקשתו לרשם הירושות, על מנת לשנות את צו הירושה שניתן לא טרח לספר כי קיימת התביעה דנן, ועוד לא הבהיר האם ניתן פירוט לרשם הירושות בדבר נכסי העזבון שהתקבלו על ידו, וכיצד בכוונתו להשיבם. לפיכך, בקשה מתחקמת לרשם הירושות בלא שנמסרים כל הפרטים, בלא שמובאת בפניו העובדה כי קיימת תביעה כנגד הנתבע בהיותו יורש, ובלא שמפורט בפניו מהם השיקולים האמתיים העומדים מאחורי הבקשה לשינוי צו הירושה , אלא מוגשת באופן תמים כביכול בהסכמת היורש, אינה יכולה לסייע לנתבע, בהעדר כל פירוט בדבר נכסי העזבון שהגיעו לידיו עוד בשנת 2000 עם קבלת צו הירושה המקורי. ביחס לטענה השנייה, הטענה כי ההשגה לא נשלחה למנוח שכן נשלחה לעורך דינו, כאשר המשלוח היה לאחר פטירתו ולכן עורך הדין לא היה מוסמך לקבל בשמו את ההחלטה בהשגה. בהנחה כי הנתבע צודק בטענתו, ואינני קובעת שכן, הזכות של הנתבע הינה להגיש, בשם עיזבון המנוח ערר לביהמ"ש המחוזי בשבתו כוועדת ערר, ולהעלות שם את הטענה כי הערר הוגש במועד. מעבר לכך, התובעת שלחה את ההחלטה לכתובת שפורטה בפניה, ולא נמסרה לה כל הודעה על שינוי כתובת. לפיכך, כאשר המנוח מסר את כתובת בא כוחו ככתובת למשלוח הודעות הרי מסירת ההודעה לבא כוחו, ובעניין זה אין כל קשר לעובדה כי ייפוי הכוח פקע, העניין אינו נוגע לייצוג, אלא לכתובת למשלוח דברי דואר, ומשכך המסירה נעשתה כדין לכתובת שאליה נתבקש התובע למסור את ההודעות, ולכן יש לראות בהודעה כנמסרה כדין. סעיף 109 להוראות חוק מיסוי מקרקעין מפנה בעניין זה להוראות סדרי הדין בבתי המשפט, אשר נלשטים על ידי תקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי: "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי." בבש"א 74/88, ע"א 115/87 - אבא שדה ואח' נ' רון אבישי ואח' .תק-על 88(2), 462, מבהיר רשם ביהמ"ש העליון צור כי: "דינה של בקשה זו להדחות. ראשית - ההודעה על קביעת ערבון נשלחה למען שצויין בהודעת הערעור ומסירה במען זה הינה בבחינת המצאה כדין (תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי; ב"ש 927/85 ברקוביץ נגד בודניה, פ"ד ל"ט (839 ,837 (3 ה'). לא ניתנה לבית המשפט בתקופה הנוגעת לענייננו, כל הודעה על שינוי במען זה. עניין זה של ציון מען להמצאת כתבי בי-דין אינו עניין טכני גרידא אלא הכרחי הוא ליצירת קשר שוטף ואמין בין בית המשפט לצדדים המתדיינים בפניו. לא בכדי נקבע בתקנות כי בעל דין חייב לציין בהודעת ערעור מען להמצאה (תקנה 4) 413) והימנעות מציון שכזה עלולה להביא לאי קבלת ערעור לרישום (תקנה 421). תקלה בציון פרטי מען להמצאה או בעידכונן רובצת לפתחו של בעל הדין הנוגע לדבר (ע"א 27/50 כהן נגד קרית יוסף פ"ד ח' 336)." ואם לא די בכך, הנתבע היה מודע היטב לקיומו של החוב הנטען, שכן עוד בשנת 2005 ניהל מו"מ לסילוקו. כלומר, הנתבע יורש המנוח, חייב על פי הוראות חוק הירושה לשלם אתחובות המנוח. אין כל דרישה כי ההודעה תשלח דווקא אליו, שכן עליו החובה לשלם את חובות המנוח, שהגיעו לידיעתו בכל דרך, כאמור בסעיף 123 לחוק הירושה . עוד הנתבע אינו מבהיר האם ההחלטה בהשגה הגיעה לידיו על ידי עו"ד שילר שהגיש את הערר בשם המנוח? לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. הנתבע ישא בתשלום הוצאות הבקשה בסכום של 1,000 ₪ + מע"מ. מיסיםמקרקעיןמיסוי מקרקעיןהמצאת כתבי בי דין