מס ייבוא אלכוהול

להלן פסק דין בסוגיית מס ייבוא אלכוהול: פסק דין העובדות 1. התובע, בעל עסק לממכר משקאות חריפים, בשם "בית היין", ייבא במהלך שנת2001 4,034 קרטונים של בקבוקי וודקה מסוג FINLANDIA (להלן - הטובין) מאת ספק הולנדי בשם WYSCO (להלן - הספק), בשלושה משלוחים: הראשון - בחודש אפריל 2001 - 150 קרטונים במחיר 25 דולר לקרטון; השני - בחודש אוקטובר 2001 - 1,775 קרטונים במחיר 24.5 דולר לקרטון; השלישי - בחודש דצמבר 2001 - 2,109 קרטונים במחיר 24.5 דולר לקרטון. (להלן - המשלוח הראשון, השני והשלישי - בהתאמה). 2. מסי היבוא החלים על הטובין הם אלה: א. מכס - בשעור של 12% משווי הטובין, ובתוספת 1 שקל לכל ליטר. בהתאם להסכמי הסחר שנחתמו בין מדינת ישראל ובין מדינות השוק המשותף באירופה, טובין שמקורם בשוק המשותף והמיובאים לישראל, פטורים מתשלום מכס. כדי להנות מפטור זה, צריך היבואן לצרף לרשימון הייבוא "תעודת שוק" ("EUR.1"), המונפקת על ידי רשויות המכס של המדינה ממנה יוצא הטובין לישראל, על פי בקשתו של היצואן המקומי, המעידה כי מקור הטובין הוא בקהילה האירופית של השוק המשותף (להלן - תעודת שוק). ב. מס קניה - באחוזים משתנים על פי שוויו של הטובין: על וודקה, שמחירה לכל ס"ל אינו עולה על הסכום בשקלים השווה ל-0.05 דולר - השיעור הוא 75% (להלן - השיעור הנמוך); על וודקה שמחירה לכל ס"ל עולה על הסכום האמור - השיעור הוא 120% (להלן - השיעור הגבוה). לשני השיעורים מוסיפים 60% תוספת מכסת אחוזים (תמ"א). 3. התובע צירוף לרשימוני הייבוא תעודת שוק של המכס ההולנדי, ולפיכך הופטר מתשלום מכס. בהתאם לשוויה של העסקה, סווג מס הקניה על פי השיעור הנמוך, והתובע שילם את הסכום המתחייב מכך. 4. כיוון שבקבוקי הוודקה מסוג FINLANDIA יובאו באותה עת באופן בלעדי על ידי היבואן חברת מ. אקרמן בע"מ (להלן - אקרמן), ומכיוון שמחיר רכישת הטובין על ידי התובע היה נמוך מהמחיר שבו רכש אקרמן אותה סחורה, התעורר החשד שהטובין מזויפים. זה היה המניע לתחילת חקירת הנתבע בנדון. נקדים ונאמר, כי חשד זה הוזם, והטובין הם מקוריים. הנתבע דגם מספר בקבוקים מהמחסן, שבו היו המשלוחים מאוחסנים, ושלח אותם ליצרן בפינלנד (להלן - היצרן). הבקבוקים זוהו על פי מספרי קוד המוטבעים בצוואריהם. היצרן ידע לספר, כי המשלוח, שהכיל אותם בקבוקים, נמכר לספק מאוקראינה במחיר של 30 דולר לקרטון. הספק האוקראיני מכר את המשלוח לספק ההולנדי וזה מכרו לתובע. מכך, הסיק הנתבע, כי שווי העיסקה איננו כפי שהוצהר על ידי התובע, וכפי שהוא נקוב בחשבוניות שצורף, אלא שוויה הוא 30 דולר לקרטון, לכל הפחות. בהתאם לכך תוקן מס הקניה ("הרמה") על פי שווי של 30 דולר לקרטון, וכיוון שעל פי שווי זה חל השיעור הגבוה של מס הקניה, תוקן גם שיעור זה, והתובע נתבע לשלם את ההפרש. 5. הנתבע פנה גם לשלטונות המכס בהולנד וביקש מהם לאמת את תעודות השוק שמסר להם התובע. תשובת המכס ההולנדי, שהתיחסה לשתיים מהתעודות (ועל כך עוד ידובר להלן), היתה, שהתעודות אינן קבילות ואינן עומדות בתנאים שנקבעו בהסכם הסחר: "The product specified in the mentioned certificate can not be considered as has been duly issued and the goods meet not the conditions of the Association between the EC and the State of Israel . So this certificate is not correct and can not be accepted for preferential treatment of the goods." (ההדגשהnot במקור). בעקבות תשובת המכס ההולנדי, חייב הנתבע את התובע בתשלום מכס, ובהתאם לשווי הטובין "המתוקן" (30 דולר לקרטון). 6. התובע התנגד לשלם את הסכומים שנתבעו ממנו. בטענותיו נדון להלן. בתובענה זו, עותר המבקש לבית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו, הוא אינו חייב בתשלום המיסים הנדרשים ממנו על ידי הנתבע. ערך העסקה 7. סעיף 130 לפקודת המכס (נוסח חדש) (להלן - הפקודה) קובע את אופן קביעת ערכם של טובין לצורך מסי ייבוא, על פי מדרג מסוים, כאשר רק "בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין" על פי המדרגה הקודמת, ניתן לקבוע ערך זה על פי המדרגה שלאחריה. המדרגה הראשונה קבועה בס"ק 1: "לפי ערך עסקה שבה נרכשו...". נמצא, שכאשר "ערך העסקה שבו נרכשו" אינו מוכחש, לא ניתן לקבוע ערך זה בהתאם למבחן אחר, תהא הסיבה המתבקשת לקביעת הערך האחר אשר תהא. מסקנה זו מתיישבת היטב עם דברי ההסבר שהתייחסו לאותו סעיף בהצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 15) התשנ"ז-1997: "ככלל, ערך טובין מוערכים יהיה ערך העסקה שבה נרכשו. זאת, בשונה מהשיטה הנהוגה כיום בסעיף 130 לפקודה, לפיה, ככלל, ערך טובין מוערכים הוא "המחיר המקובל"". 8. העד היחיד מטעם הנתבע, מר יחזקאל יחזקאל, אשר ניהל את החקירה הנדונה, נשאל והשיב, כדלקמן (עמ' 18 לפרוטוקול): "ת. אין חולק שהוא קנה מהיצרן בהולנד. ש. שאלתם את היצרן בהולנד באיזה מחיר הוא מכר? ת. אני זוכר ששאלנו. ומה שזכור לי, זה המחיר שהוא הצהיר. הוא רכש משלוח אחד ב-25 דולר, ושני ב-24.5 דולר. כן". (המינוח "היצרן בהולנד" שצוין אינו מדויק, שהרי היצרן הוא פינלנדי, אך אין ספק, שהעד כיוון לספק ההולנדי, כיוון שהמחירים שצוינו, מחירי הרכישה של התובע, אין להם כל נגיעה ליצרן הפינלנדי, אלא לספק ההולנדי). נמצא, כי העד היחיד מטעם הנתבע אינו מכחיש את "ערך העסקה שבה נרכשו" הטובין ואף מאשר, כי הצהרתו של התובע באשר לערך זה אומתה מול הספק ההולנדי. אם כך, אין כל מקום, ולא היה כל מקום, לקביעת ערך העסקה על פי המדרג החילופי הקבוע בסעיף 130 לפקודה, יהיו השגותיו והערכותיו של הנתבע, אשר יהיו. 9. מעבר לנדרש העיד התובע שני סיטונאים, שרכשו חלק גדול מהבקבוקים הנדונים (נפתלי פינצקבסקי ושלמה משיח), אשר העידו על המחיר, שלפיו רכשו את הבקבוקים מהתובע, וכן צירף התובע חשבוניות על מכירת הטובין. על פי תחשיביו (סעיף 30 לתצהירו), שלא נסתרו על ידי הנתבע, רק רכישה על פי שווי העסקה שהוצהר יכלה להניב רווח מסוים, ואילו רכישה על פי שווי העסקה שקבע הנתבע, ובהתחשב במחירים שבהם מכר אותם בקבוקים, הפיקה לו למעשה, הפסד. 10. עוד יצויין מעבר לנדרש, כי התובע נימק את מחיר הרכישה הזול, יחסית, מהספק, בכך שחלק גדול מהבקבוקים שנכללו באותם משלוחים היה מסוג העיצוב הישן, המחוספס, כאשר באותה עת, היתה דרישה גדולה יותר לבקבוקים על פי העיצוב החדש, החלק. הסיטונאים הנזכרים אישרו, כי חלק גדול מהבקבוקים שרכשו מהתובע היו בעיצוב הישן, וכי עקב כך מחיר רכישת הבקבוקים היה נמוך, יחסית מהמקובל. 11. כאמור, חשדו הראשון של הנתבע בדבר כשרות העסקה קם מכך, שהטובין נרכשו במחיר מוזל, מהמחיר שהיה משלם אקרמן, היבואן הבלעדי, עבור אותה סחורה שנרכשה על ידו מהיצרן. הנחה זו, על פיה מחיר הרכישה על ידי היבואן הבלעדי יהיה תמיד גבוה יותר ממחיר הרכישה על ידי יבואן אחר, כבר נדחתה על ידי בית המשפט העליון (כב' הנשיא שמגר) ב- ע"א 544/88 מדינת ישראל נ' סלון טוקיו בע"מ ואח', פ"ד מו(4) 226, 4-253, תוך שבית המשפט נוקב במספר נימוקים אפשריים לאפשרות הפוכה. אגב, כבר באותו פסק דין, שניתן בטרם תיקון הפקודה (כפי שפורט בדברי ההסבר שנזכרו לעיל), כאשר הנוסחה השלטת היתה "המחיר המקובל", ניתנה עדיפות לקביעת ערך העיסקה לצרכי מס, על פי שוויה בפועל, על פני הערכות אחרות. 12. ככל הנראה, בעקבות דברים שהוחלפו בין הצדדים ובאי כוחם, קודם להגשת תובענה זו, התעורר ויכוח, האם היה הנתבע מוסמך לתקן את שווי העסקה, בעקבות נימוק אחר שהובא על ידי התובע למחיר הרכישה הנמוך (יחסית). לדברי התובע, אחיו פרדי, שניהל את המשא ומתן עם הספק ההולנדי, הבטיח לספק להשיג לו לקוחות נוספים לרכישות נוספות. דברים אלו פתחו פתח לדיון על פי סעיף 130(2) לפקודה, כאשר הטענה האפשרית היתה, שלאור הבטחה זו אין אפשרות לקבוע את ערך הטובין לפי שווי רכישתם. התובע בסיכומיו הרחיב מאד בענין זה, אולם הנתבע נסוג, למעשה, מטענתו זו (אם אכן היוותה בסיס לשינוי השווי קודם לכן), בסיכומיו (סעיפים 49 ו-50), כאשר, כל טענתו בנוגע לשווי העסקה "האמיתי" מתבססת על המחיר שבו נמכר אותו משלוח על ידי היצרן לספק האוקראיני, כאמור לעיל, וטענה זו כבר נדחתה, כאמור. טוב עשה הנתבע, משלא עמד על טענתו זו. הבטחה שניתנה על ידי התובע (באמצעות אחיו) לספק ההולנדי לפעול להרחבת חוג לקוחותיו, איננה יכולה להוות בסיס לשינוי מחיר העיסקה, ולכל היותר היא מהווה בסיס לעילה חוזית כלשהי, שצריכה להתברר בין התובע ובין הספק, ללא קשר לעסקה שכבר נעשתה ולמחיר שכבר סוכם וכבר שולם. 13. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא, שלא היה כל בסיס לנתבע לקבוע ערך אחר לעסקה, משווי העסקה בפועל, וכל תביעה מהתובע לשלם מס נוסף, בהתבסס על קביעה זו, דינה להידחות. תעודת השוק 14. כללי אימות הוכחת המקור של תעודות השוק (המכונות בהסכם "תעודות תנועה EUR.1") קבועים בשער VI של ההסכם (ששמו המלא הוא "הסכם אירופי ים תיכוני לכינון התאגדות בין מדינת ישראל מצד אחד, לבין הקהילות האירופיות והמדינות החברות בהן מהצד האחר"), בסעיף 32, ומתוכו נצטט את החלקים הנוגעים לענינננו: "1. אימות בדיעבד של תעודות תנועה EUR.1 ושל הצהרות חשבונית יתבצע באקראי או בכל עת שלרשויות המכס של המדינה המייבאת יהיה ספק סביר ביחס לאמיתות המסמכים האמורים, למעמד המקור של המוצרים הנוגעים לדבר או למילוי אחר הדרישות האחרות של פרוטקול זה. ...... 3. האימות יתבצע ע"י רשויות המכס של המדינה המייצאת.... ...... 5. רשויות המכס המבקשות את האימות יקבלו הודעה על תוצאות אימות זה בתוך עשרה חודשים לכל היותר. על התוצאות האלה לציין בבירור אם המסמכים הם אמיתיים ואם המוצרים הנוגעים לדבר יכולים להיחשב כמוצרי מקור וממלאים אחר הדרישות האחרות של פרוטוקול זה.....". 15. הנתבע, במקרה דנן, נהג בהתאם לכללים אלה ושלח את התעודות שהמציא לו התובע למכס ההולנדי, וזה (כאמור) דחה את תקינותם ונכונותם של התעודות, בהתייחס לשני משלוחים. התובע אינו מערער על עצם קביעתו של המכס ההולנדי, אלא על נכונות קביעתו. ויכוח זה איננו יכול להתנהל עם הנתבע. מבחינתו של הנתבע, ומבחינת החוק, תשובת המכס של מדינת היצואן, כמות שהיא, קובעת את תקינותם של תעודות השוק שהומצאו לו, ועל פיה תקבע זכותו או אי זכותו של היבואן לקבלת הפטור ממכס. ערעור על עצם קביעת המכס של מדינת היצואן איננו יכול לשנות תוצאה זו (אלא אם אותו מכס ישנה את קביעתו), ובעל דינו של היבואן בשאלה, האם קביעת המכס של מדינת היצואן צודקת אם לאו, הוא היצואן עצמו, ממנו נרכשה הסחורה, ואולי גם עם המכס של מדינת היצואן, אך לא עם הנתבע. 16. במלים אחרות: אפילו היו טענותיו של התובע, בקשר לזכותו לקבל מהמכס ההולנדי אישור בדבר תקינותן של תעודות השוק, נכונות, לא היה בכך כדי לפטור אותו מתשלום המכס, כל עוד לא שינה המכס ההולנדי את קביעתו. משכך, אין כל מקום לדיון הנרחב שעשה התובע בכתבי טענותיו ובסיכומיו בשאלת זכותו לקבלת אישור בדבר תקינותן של תעודות השוק, ובשאלה האם נהג המכס ההולנדי כשורה כאשר פסל את תקינותן. בכלל זה, אנו פטורים מדיון בשאלה, האם יש בעובדה שאותו משלוח יצא מהיצרן למדינה, שאיננה נמנית על מדינות השוק (אוקראינה), וממנה לספק ההולנדי, יש בה, או אין בה, כדי לשלול את אופיה של העסקה, כעסקה שנעשתה בין שתי מדינות החברות בשוק המשותף. 17. יחד עם זאת, צודק התובע בטענתו, כי פסילת תקינותן של התעודות נעשתה רק לגבי שני משלוחים: הראשון והשני. בין אם התבקש אישור של התעודות המתייחסות למשלוח השלישי ובין אם לא התבקש אישורן, לא הומצאה תשובה של המכס ההולנדי השולל את תקינות התעודות ביחס למשלוח זה, ומשכך עומדת חזקת תקינות התעודות שהמציא התובע ביחס אליו. ואם תמצי לומר, כי תשובת המכס ההולנדי ביחס לשני המשלוחים האחרים משליכה גם על המשלוח השלישי, נשיב, כי לא היתה כל מניעה לבקש את תשובתו גם ביחס למשלוח זה. אם הדבר נעשה, איה תשובתו? ואם לא נעשה, מדוע לא נעשה? 18. המסקנה המתבקשת בפרק זה היא, כי קביעתו של הנתבע באשר לחובתו של התובע לשלם מכס עבור המשלוח הראשון והשני, עומדת בעינה. קביעתו של הנתבע באשר לחובתו של התובע לשלם מכס עבור המשלוח השלישי, דינה להתבטל. התביעה החילופית לפטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים 19. התובע טוען, לחילופין, לפטור מתשלום חסר, בהתאם לסעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח-1968, שזה לשונו: "על אף האמור בסעיף 2, לא יהא הנישום חייב בתשלום חסר אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי נתקיימו כל אלה: (1) החסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למסרה; (2) הנישום לא ידע, ובנסיבות הענין לא היה צריך לדעת, על קיומו של החסר; (3) הנישום מכר את הטובין בתום לב, לפני דרישת תשלום החסר במחיר שלא נכלל בו אותו חסר". "חסר" מוגדר באותו חוק (סעיף 1) כ"מס עקיף שלא שולם...". טענתו של התובע מתבססת על כך, שלא ידע שהתעודות אינן תקינות, וממילא לא ידע על קיומו של החסר (כלומר, הצורך בתשלום המכס), וכי מכר את הטובין בתום לב לפני דרישת תשלום החסר, במחיר שלא לקח בחשבון דרישה זו. 20. תשובתו של הנתבע בענין זה נכונה. הדרישות הקבועות בסעיף 3 הנזכר הן דרישות מצטברות ("כי נתקיימו כל אלה"), באופן שמבקש הפטור צריך לעמוד בכולן. נוסף לכך, "הידיעה הבלתי נכונה שמסר הנישום" (ס"ק (1)) היא נתון אובייקטיבי, שאינו תלוי במחשבתו או בידיעתו הסובייקטיבית של הנישום. הלך נפשו של הנישום רלבנטי לענין הידיעה על קיומו של החסר (ס"ק (2)) ולענין תום ליבו במכירת הטובין (ס"ק(3)), אך לא לענין מסירת הידיעה, שהיוותה בסיס לקביעת השומה. כך קבע בית המשפט העליון בע"א 580/85, 581/85 מנהל המכס ומס ערך מוסף נ' כספות 77 בע"מ, פ"ד מד(4) 382, 387 (מפי כב' הנשיא שמגר): "סעיף 3(1) מדבר על מסירת ידיעה בלתי נכונה, זאת ותו לא, ואין כאן אלמנט של כוונת זדון דווקא. כך שגם כאשר מדובר ב"טעות אנוש" גרידא, לא נתמלאה הדרישה בס"ק (1) לסעיף 3". וכן בע"א 662/85 מנהל מס קניה נ' כנפי מתכת בע"מ, פ"ד מג(2) 3, 13 (מפי כב' השופט ד' לוין): "נסיונה של המשיבה לפרש את תנאי (1) שבסעיף 3 הנ"ל כתנאי סובייקטיבי נוגד את המלים המפורשות שבחוק, שמצביעות על ניסוח אובייקטיבי טהור: "לא מסר ידיעה שהיה חייב למוסרה", וכן את תכלית החוק, שלפיה הכלל הוא לדרוש תשלום חסר מהנישומים והחריג הנדיר הוא ויתור להם. העדר סממן אובייקטיבי בתנאי סעיף 3 יסכל מטרה זו (שלשמה חוקק החוק)". בפסק הדין האחרון, נקבע גם, כי התנאים הנקובים בסעיף 3 הם מצטברים, והוכחתם מוטלת על הנישום. 21. המסקנה היא, כי יש לדחות את תביעתו החילופית של התובע לפטור ממכס, על פי סעיף 3 לחוק האמור. שיעור מס הקניה 22. שיעור מס הקניה נקבע, כאמור, על פי ערך העסקה. בהתאם למסקנתי לעיל, שווי העסקה שהוצהר הוא ערך העסקה, לצורך חישוב שיעור המס. יחד עם זאת, וכפי שציין הנתבע, לאור מסקנתי האחרת על חובתו של התובע לשלם מכס עבור המשלוח הראשון ועבור המשלוח השני, יכול ששיעור מס הקניה ישתנה (מהשיעור הנמוך לשיעור הגבוה), כיוון שקביעת השווי לצורך שיעור זה נעשית לאחר הוספת המכס החל על העיסקה. מעורבותו של היבואן הבלעדי 23. הערה בקשר להתנהלותו של הנתבע: אם היתה הצדקה לערב את היבואן הבלעדי, אקרמן, בשלב ההתחלתי, בו עלה החשד לזיופים של הבקבוקים, הרי שלא היתה כל הצדקה לכך, משחשד זה הוזם ונותרה שאלת תשלום המס המתאים, בלבד. לא נכון היה לנהל את הבירור מול הספק הפינלנדי באמצעות אקרמן, כפי שהדבר נעשה. לעצם התוצאה, התנהלות בלתי תקינה זו, לא שינתה דבר. סיכום ותוצאה 24. חישוב מסי הייבוא המוטלים על התובע בגין עסקת הייבוא הנדונה תיעשה על פי הפרמטרים הבאים: א. שווי רכישה מהיצואן על פי המחיר המוצהר: 25 דולר לקרטון במשלוח הראשון, 24.5 דולר לקרטון במשלוחים השני והשלישי. ב. התובע ישלם מכס עבור המשלוחים הראשון והשני. התובע פטור ממכס עבור המשלוח השלישי. ג. מס הקניה יחושב בהתאם לאמור בסעיפים א' ו-ב'. 25. לאור התוצאה האמורה, אינני פוסק הוצאות לאף צד. מיסיםמשקאות משכרים / אלכוהול