פסק דין רקע ועובדות התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי והנתבעת, חברה העוסקת בניקוי שטיחים, המייבאת ארצה מוצרים עבור עסקיה. הצדדים לתיק זה התקשרו בהסכם לפיו התובעת סיפקה לנתבעת שירותי עמילות ושחרור סחורות מהמכס, אשר יובאו על ידי הנתבעת. הנתבעת הזמינה מספק בארצות הברית מוצרים לניקוי שטיחים בחודש אוגוסט 2002. הסחורה נשלחה מארה"ב ביום 22.8.02 והגיע בטעות לדובאי ומשם נשלחה לארץ והגיעה באחור, ביום 19.9.02. טרם הגעתה של סחורה זו ארצה, הגיעה אל הנתבעת בחודש ספטמבר 2002, בטעות, סחורה שלא הוזמנה על ידה וזו נלקחה חזרה על ידי התובעת. התובעת הנפיקה לנתבעת 2 חשבוניות. האחת מספר 10207323 (להלן: "החשבונית הראשונה"), מיום 24.9.02 על סך 8,822 ₪ בגין משלוח ושחרור מהמכס של הסחורה שהוזמנה על ידי הנתבעת. מתוך חשבונית זו שילמה הנתבעת רק סך 8,000 ₪, כיוון שלגרסתה היא חויבה ביתר בסכום של 150$. חשבונית נוספת, השנייה, שמספרה 10207395 ( להלן: "החשבונית השנייה"), מיום 25.9.02 על סך 5,517 ₪ נשלחה על ידי התובעת אל הנתבעת בגין הסחורה שנשלחה בטעות לנתבעת והוחזרה. טענות התובעת לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם לה את סכום החשבונית בצירוף 2,000 ₪, הוצאות נלוות כולל פניה לעו"ד טרם הגשת תביעה זו ועגמת נפש. חברת הספנות החליפה בין שני המטענים, כאשר את המטען של הנתבעת שלחה בטעות לדובאי והמטען של המזמין מדובאי הגיעה אל הנתבעת. טעות זו התגלתה עם הגעת המטען ארצה ולא הייתה אפשרות לגלות זאת קודם לכן, כיוון שלא נעשתה כל בדיקת מכס. בגין הובלה זו והתשלומים אשר בוצעו עבור הנתבעת, הנפיקה התובעת את החשבונית הראשונה. לתובעת אין כל קשר לטעות שנבעה, כאמור, מפעולת חברת הספנות. משהתבררה הטעות, שיגרה חברת הספנות את המטענים למזמינים הנכונים, על חשבונה בדואר אוויר והנתבעת חויבה בחשבונית השנייה בסכום נוסף של 5,517.53 ₪, שהוא בגין חיוב במע"מ. כיוון שהגיעו עבור הנתבעת שני מטענים, היא חויבה פעמיים במע"מ, עבור כל מטען לחוד, הן המוטעה והן הנכון. חיוב זה נובע מהסיבה שכל מטען מחויב במע"מ . לגרסתה,על הנתבעת היה להתקזז בסכום הנוסף מול שלטונות מע"מ, כיוון שהתובעת לא יכולה לבצע קיזוז זה מול מע"מ. טענות הנתבעת התביעה הוגשה בשיהוי של 3 שנים, כאשר הנתבעת לא חייבת לתובעת דבר. הסחורה שהוזמנה על ידי הנתבעת, לא הגיעה ארצה במועד והוחלפה באחרת, עקב רשלנותה של התובעת. הסחורה הגיעה אליה באיחור ניכר וכתוצאה מכך נגרמו לה הוצאות שעל התובעת לשאת בהן. עם הגעת החשבונית השנייה, הודיעה הנתבעת לתובעת שמדובר בחשבונית שגויה שעל התובעת לבטלה. הסכום של 150$ הופחת מהחשבונית כיוון שמדובר בחיוב הוצאות בגין משלוח הסחורה מדובאי. דיון המחלוקת שבין הצדדים , הינה האם חייבת הנתבעת בתשלום החשבונית השנייה. אין חולק שהנתבעת שלמה לתובעת את מלוא עלות ייבוא הסחורה שהזמינה, היא החשבונית הראשונה והגיעה אליה במשלוח השני. אין חולק שחברת הספנות בחו"ל טעתה והובילה לארץ חבילה שלא הוזמנה על ידי הנתבעת ובגינה הוצאה החשבונית הראשונה לנתבעת. משהתגלתה הטעות, הובילה חברת הספנות את המשלוח שהוזמן על ידי הנתבעת, דרך האוויר ועל חשבונה ( כעולה מעדותו של עד התובעת מר גבאי, עמוד 4 שורות 3-2, 9, עמוד 5 שורות 7-6 לפרוטוקול). בפועל הגיעו על שם הנתבעת שני משלוחים. המשלוח המוטעה שהוחזר לחו"ל והמשלוח שהוזמן על ידי הנתבעת. בגין כל אחד מהמשלוחים הונפק "רשימון ייבוא" ( נספחים א'1 ו- א' 2 לתצהיר התובעת) וכל אחד מהמטענים חויב במע"מ ומיסים כתנאי להכנסתו לארץ. אין חולק כי התובעת הנפיקה שתי החשבוניות לתשלום, על שם הנתבעת, כאשר בפועל הנתבעת קיבלה לידיה רק את המשלוח האמיתי אשר הוזמן על ידה, הוא המשלוח השני ושילמה את תמורתו בהתאם לחשבונית השנייה. עד התובעת אישר ששתי החשבוניות הונפקו לתובעת לאחר ששני המשלוחים הגיעו לארץ. (עמוד 4 שורה 20 לפרוטוקול) . מדובר בחיוב כפול במע"מ, כאשר לטענת התובעת, הנתבעת היא היחידה שיכולה הייתה להתקזז בסכום המע"מ באם הייתה משלמת אותו עקב חיוב כפול על אותו מטען, עקב טעות חברת הספנות ואילו לעמיל המכס - התובעת, אין אפשרות קיזוז שכזו. (סעיף 13 לתצהיר התובעת). על התובעת היה לפעול מול הרשויות הרלוונטיות בנמל הייבוא, כדי לבטל את כל מסמכי הייבוא, כולל רשימון הייבוא של הסחורה, אשר יובאה בטעות ארצה, בעת שהמשלוח ובו הסחורה המוטעית יצא דרך הנמל מהארץ כדי להעבירו לייעדו הנכון. התובעת לא הוכיחה את טענתה, לפיה מי מטעם הנתבעת בשם רוני ו/או שמעון , הבטיח לשלם לה, עבור שני המטענים ולא העידה אותו כדי להוכיח את טענתה. וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. מיותר לציין שהתובעת לא הביאה בפני כל מסמך המיידע את הנתבעת על כך שתחויב פעם נוספת עבור שחרור הסחורה ו/או תשלום מע"מ ברגע שזו תגיע לארץ, לאור הטעות שקרתה. טענת עד הנתבעת לפיה לא היה ידוע שעל הנתבעת לשלם את רשימון היבוא בפעם הנוספת, לא נסתרה (עמוד 7 שורה 26 לפרוטוקול) מהמקובץ בפסק דיני עולה שרק המשלוח השני שייך לנתבעת ותמורתו שולמה בניכוי 150$. התובעת לא הוכיחה כי מעבר לכך חלה על הנתבעת חובה לשלם כל תשלום נוסף, מה גם שעד התובעת העיד שהטעות בהחלפת המשלוחים, רובצת על חברת הספנות ולא על הנתבעת. (עמוד 4 שורה 9 לפרוטוקול). גם אם אקבל את טענת התובעת בסעיף 6 ב לסיכומיה ולפיה היא אינה יכולה להתקזז בסכום המע"מ בהיותה עמיל מכס, היה עליה, כאמור, לפעול מול הרשויות, כולל ביטול רשימון שהוצא בגין הייבוא השגוי, בטרם שהונפקו המסמכים לייבוא הסחורה שהוזמנה על ידי הנתבעת. מקובלת עלי טענת הנתבעת בסעיף 6 לסיכומיה ולפיה התובעת ביצעה " שינוי חזית מקיף" , בהעלאת טענה חדשה לעניין תשלום המע"מ בכפל, טענה זו לא הועלתה כלל בכתב התביעה . אני דוחה את התביעה לעניין התשלום בגין החשבונית השנייה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 882 ₪, (שווה ערך ל- 150$) ללא צו להוצאות. משלוחסחורהיבוא