זיקה למוציא חשבונית

האם חייבת להיות זיקה למוציא חשבונית ? סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף קובע כי עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס תשומות הכלול בחשבוניות מס אשר הוצאה לו כדין. סעיף 41 קובע כי אין לנכות מס על תשומות אלא אם כן הן בשימוש בעסקה החייבת במס. מהוראות החוק לעיל, עולה העקרון הבסיסי לפיו זכאי נישום בניכוי המס בתנאי כי מוציא החשבונית נתן שרות לעוסק מקבל החשבונית, וכי מי שנתן את השירות הוא זה אשר הוציא את החשבונית. בפס"ד סלע (יפורט להלן) נקבע על ידי כב' השופט בייניש כי באותו מקרה אין אמנם מחלוקת שהעבודות נשוא החשבוניות בוצעו בפועל וכי התמורה בגינן שולמה. עם זאת, עולה השאלה האם ביצע העוסק אשר הוציא את החשבונית בפועל את העבודה בגינה הוצאה. כלומר, לא די בכך שניתן שירות כלשהו על ידי מי שאין לו זיקה למוציא החשבונית. להלן פסק דין בנושא זיקה למוציא חשבונית: פסק דין 1. ההליכים הקודמים בין הצדדים: המערערת עוסקת בביצוע עבודות בנייה ועבודות חקלאות. המערערת טענה בהודעת הערעור כי במסגרת פרוייקטים שבוצעו על ידה התקשרה עם חברות שונות המספקות כ"א: א. יונס, תאיה אחמד, חברת ניו דלהי, מסאורה ע. אלחקים, ב.א.מ.ד. בע"מ, נאסר איהאב, חברת נ.ע. שיווק המרכז בע"מ, בלעום איאד (להלן: "קבלני משנה" או "העוסקים"). חברות אלה הוציאו למערערת מסמכים אשר נחזו כחשבוניות ובגינם ניכתה המערערת מס תשומות. למערערת הוצאה שומת תשומות בגין השנים 98' - 97', כאשר סכום החוב הכולל הגיע לסך של כ- 1.3 מליון ₪. המערערת הגישה השגה בגין שומה זו. בנימוקים לדחיית ההשגה, נאמר כי בחקירה וביקורת שנערכה על ידי מחלקת החקירות של מע"מ, נמצא כי המערערת ניכתה מס תשומות בגין מסמכים הנחזים כחשבוניות מס מבלי שבוצעה בגינם עסקה. זאת בניגוד לסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 (להלן:"החוק"). התברר, לדברי המשיב במסגרת ההחלטה, כי אותם מסמכים אשר נחזים להיות חשבוניות מס, התקבלו על ידי המערערת מבלי שנקשרה עסקה אמיתית בין המערערת לבין קבלני המשנה. עוד נאמר בהחלטה בהשגה כי המסמכים אשר נחזים כחשבוניות מס אינם ערוכים לפי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"-ג 1973, יחד עם תקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ו- 1976). זאת לאור העובדה שאין הם כוללים פירוט לפיו ניתן לבדוק קיומה של עסקה. כמו כן, אין אפשרות לבדוק את היקף העבודה שבוצעה, את המחיר ליחידת עבודה ואת כמות הפועלים שסופקו. עוד נאמר בהחלטה כי המערערת לא הציגה כל ניירות עבודה או התחשבנות מהם ניתן ללמוד על אמיתות הפרטים המופיעים בחשבוניות המס. בהחלטה פורטו ההודעות השונות אשר ניתנו על ידי העוסקים במסגרת חקירתם אצל המשיב, מהן ניתן ללמוד כי לא בוצעו עסקאות בינם לבין המערערת. 2. הודעת הערעור: המערערת טענה במסגרת הודעת הערעור כי התקשרותה עם מוציאי החשבוניות נעשתה תוך הקפדה על הוראות החוק הרלוונטיות. המערערת בדקה כי בידי קבלני המשנה מצוי פטור לניכוי מס במקור ואף בדקה כי קבלני המשנה רשומים בספרי רשם החברות. המערערת טענה כי גם אם נכונה טענת המשיב על פיה חלק מקבלני המשנה אשר הוציאו את החשבוניות נשוא הערעור אינם אלא מתחזים - הרי שהמערערת לא ידעה על כך ופעלה בכל הזהירות הראויה לשם אימות זהותם. למערערת אין כל שליטה על הדרך והאופן בהן נרשמות החשבוניות ע"י מוציאיהן. לטענתה, החשבוניות והרישומים שבהן, מבוססות על מחיר שעת עבודה עפ"י סיווג הפועלים או עפ"י עסקת חבילה עם קבלן המשנה. המערערת טענה כי אין כל מחלוקת שעבודות הבנייה, אשר לצורך ביצוען שכרה את שירותי קבלני המשנה לאספקת הפועלים, אכן בוצעו בפועל שכן אלמלא כך הפרוייקטים שביצעה לא היו נבנים. עוד נאמר כי העובדה שהמערערת צילמה את הפועלים אשר סופקו על ידי קבלני המשנה באתרי הבנייה, מעידה על כך כי המערערת התקשרה בפועל עם קבלני משנה לשם אספקת פועלים. המערערת טענה כי אין היא בגדר בלש ואין היא אחראית לאכיפת החוק על עוסקים אחרים. 3. כתב התשובה: בכתב התשובה חזר המשיב למעשה על הנימוקים אשר ניתנו במסגרת ההחלטה בהשגה. המשיב טען פעם נוספת כי החשבוניות אינן משקפות עסקה אמיתית והן לא הוצאו כדין על פי הוראות סעיף 38 לחוק. כמו כן, אין החשבוניות עונות על דרישות סעיף 9א' להוראות ניהול ספרים כאמור לעיל. המשיב טען כי גם אם אכן בוצעו על ידי המערערת פרוייקטים בפועל באתרי הבנייה, הרי שאין בכך כדי להתיר את ניכוי החשבוניות. זאת לאור העובדה כי לא נקשרו עסקאות בין מוציאי החשבוניות למערערת וכי ממכלול החקירה עולה שהמסמכים אשר נחזים להיות חשבוניות שמשו לכיסוי שכר של עובדים זרים או עובדי שטחים, אשר הועסקו ישירות על ידי המערערת. המשיב היפנה למבחן האובייקטיבי אשר נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, מיסים י"ג/4ה - 74 (להלן: "פס"ד סלע). המשיב גם טען כי במקרה הנוכחי לא חל כל חריג למבחן האובייקטיבי, לפיו אם ננקטו אמצעים סבירים לאימות החשבוניות על ידי המערערת יש להתיר את ניכוי מס התשומות. 4. דיון ומסקנות: א. הוראות החוק הרלוונטיות- סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף קובע: "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס תשומות הכלול בחשבוניות מס אשר הוצאה לו כדין". סעיף 41 קובע: "אין לנכות מס על תשומות אלא אם כן הן בשימוש בעסקה החייבת במס". מהוראות החוק לעיל, עולה העקרון הבסיסי לפיו זכאי נישום בניכוי המס בתנאי כי מוציא החשבונית נתן שרות לעוסק מקבל החשבונית, וכי מי שנתן את השירות הוא זה אשר הוציא את החשבונית. בפס"ד סלע נקבע על ידי כב' השופט בייניש כי באותו מקרה אין אמנם מחלוקת שהעבודות נשוא החשבוניות בוצעו בפועל וכי התמורה בגינן שולמה. עם זאת, עולה השאלה האם ביצע העוסק אשר הוציא את החשבונית בפועל את העבודה בגינה הוצאה. כלומר, לא די בכך שניתן שירות כלשהו על ידי מי שאין לו זיקה למוציא החשבונית. ב. נטל הראייה - נטל הראייה כי החשבוניות, אשר את המס הגלום בהם הוא מבקש לנכות הוצאו לו כדין, מוטל על העוסק. ברע"א 3646/98 - כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מס ערך מוסף . פ"ד נז(4), 891, עמ' 909-910, נקבע: "בערעור מס ערך מוסף לעניין ניכוי מס תשומות, 'נטל השכנוע' על העוסק המבקש לנכות את המס. נטל זה מלווהו מתחילת הדרך עד סופה ויחד איתו מוטל על העוסק 'נטל הבאת הראיות'. 'נטל הבאת הראיות' עובר למנהל כאשר הפנקסים נוהלו כדין ולא נפסלו והמנהל הוציא שומה לפי מיטב השפיטה. נטל זה עובר אל המנהל כאשר השאלה שבמחלוקת היא פנקסית או שהצדדים חלוקים בשאלה אם המחלוקת היא כזו. כאשר המחלוקת היא לבר-פנקסית, 'נטל השכנוע' ו'נטל הבאת הראיות' על העוסק." במקרה שבפניי מדובר במחלוקת שהיא לבר פנקסית. המידע באשר לשאלה האם אכן סופקו בפועל למערערת עובדים על ידי קבלני המשנה, מצוי בידי המערערת ורק ממנה ניתן ללמוד האם אכן בוצעה עיסקה אמיתית כלשהי בינה לבינם. יתרה מזאת, אין בידי המערערת כל ספרים או מסמכים מהם ניתן ללמוד כי אכן סופקו הפועלים, האתר בו בוצעה העבודה על ידי הפועלים, מספר הפועלים שעבדו וכד'. כבר מטעם זה, לא ניתן לראות במחלוקת כמחלוקת פנקסית. לגופו של עניין, כפי שנראה בהמשך, עמד גם המשיב עצמו בנטל הראייה כי אכן בפועל לא נקשרה עיסקה אמיתית בין מקבלת החשבוניות - המערערת לבין העוסק - קבלני המשנה. ג. האם הוצאו החשבוניות כדין- החומר אשר עמד בפני המשיב במסגרת ההחלטה בהשגה: כנגד עיני בית המשפט הבוחן את החלטת רשות המס, אמורה לעמוד התשתית העובדתית אשר עמדה בפני הרשות בעת מתן ההחלטה. יש לכן לבחון את הראיות אשר היו בפני המשיב, כפי שצורפו לתצהירי המשיב בדיון שבפניי. ההחלטה בהשגה ניתנה על ידי הגב' בלנקובסקי, אשר תצהירה הוגש כתצהיר עדות ראשית. בפניה היה חומר החקירה אשר אשר הועבר ממחלקת החקירות במע"מ. חומר החקירה כלל את ההודעות אשר נגבו מהעוסקים השונים, ואת כל החומר החשבונאי שנתפס אצל המערערת ואצל מנהל החשבונות שלה, כולל ספרי החשבונות של המערערת. אינני מקבלת את טענתה של המערערת כי גב' בלנקובסקי סירבה לקבל ממנה חומר כלשהו. אמינה עליה עדותה כי היא ביקשה מב"כ המערערת כל חומר נוסף אשר יסביר את העסקאות נשוא החשבוניות וכי לא הוגש לה כל מסמך נוסף, כפי שגם אישרה במהלך החקירה הנגדית. מכאן, עולה כי לא הוצגו על ידי המערערת כל מסמכים היכולים להסביר כיצד חושבו הסכומים המצויינים בחשבוניות ומהי העבודה בגינן הוצאו. מלבד חומר החקירה כאמור לעיל, הובאו בפני המשיב גם שלוש תמונות של קבלן המשנה אחמד תאיה, אשר הוצגו על ידי מנהל המערערת - מוחמד דגמין (להלן: "דגמין") במהלך חקירתו. בחינת ההודעות אשר היו בפני המשיב תומכת במסקנתה כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות. אבחן להלן את ההודעות של מוציאי החשבוניות:- - חשבוניות ע"ש א. יונס - מיונס אזברגה נגבו מספר הודעות במע"מ. על פי הודעותיו פתח יונס תיק כעוסק מורשה במע"מ כאשר בפועל לא היו לו כלל פועלים. יונס נשאל במסגרת הודעתו: ש."האם היה לך פועלים? ת." לא היו לי פועלים" (מוצג 3). לעדות זו מתווספת הצהרתו לפקיד שומה נתניה, בה הצהיר כי לו היו לו כלל עובדים. (מוצג 4). לפי הודעתו, משנכנס יונס לכלא ניתן על ידו ייפוי כוח לאדם בשם איסמעיל, כאשר גם לאיסמעיל לא היו פועלים. יונס נשאל "האם או יש לאסמעיל פועלים?" תשובתו: "לא היו פועלים"(מוצג 2) יש לציין כי חשבוניות המס אשר הוצאו למערערת על שם א. יונס, הוצאו על ידי אותו איסמעיל. בעניין זה, אין כל נפקות לטענת המערערת כי ייפוי הכוח עצמו, אשר היה בפני הגב' בלנקובסקי, הינו ייפוי כוח תקף. מכיון שלא ליונס ולא לאיסמעיל היו פועלים אשר סופקו על ידם למערערת, הרי שהחשבוניות שהוצאו, בין בשמו של יונס ובין בחתימתו של איסמעיל כמיופה כוח, הן חשבוניות פיקטיביות. מקובלת עלי טענת ב"כ המשיב כי איסמעיל, אשר קבל ייפוי כוח מיונס, המשיך באותה תרמית בה החל יונס, שכן אף לא אחד מהם העסיק פועלים בפועל. יתרה מזאת, איסמעיל עצמו הודה במסגרת הודעותיו כי למעשה מכר חשבוניות ע"ש א. יונס תמורת עמלה של 5%, כי לא היו לו פועלים וכי מעולם לא ביצע עבודה עבור המערערת (מוצגים 6-7). איסמעיל נשאל: ש. "האם מכרת חשבוניות של א. יונס לחברת נוף לוד?" ת. "כן" ש." האם ביצעת אי פעם עבודה כלשהי לחברת נוף לוד"? ת." לא ביצעתי מעולם עבודה עבור חברת נוף לוד. אני מכרתי חשבונות של א.יונס למחמד דגמין מנוף לוד תמורת 5 אחוזים". במהלך הודעתו הוסיף אסמעיל כי הוא מפיק חשבוניות מס פיקטיביות ואף הסביר את דרך פעולתו (נספחים י"ד ו -ט"ו לתצהירו של ציון אפרתי מטעם המשיב). כמו כן, נגד יונס ואיסמעיל אזנברגה הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בנתניה, שם הואשמו בהוצאת חשבוניות מס מבלי שביצעו בגינן כל עסקה, בין השאר גם לגבי החשבוניות שהוצאו למערערת. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם. סעיף 42א (א) לפקודת הראיות קובע כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי,?המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם. לכן, אין מקום להתיר למערערת במסגרת הערעור הנוכחי, לטעון כי איסמעיל אזברגה לא ביצע למעשה את העבירות בהן הודה והורשע. זאת במיוחד לאור העובדה כי ב"כ המערערת במקרה שבפניי, ייצג את יונס אזברגה בהליך הפלילי. שם טען כי איסמעיל אזברגה הוא המוח מאחורי העבירות שבוצעו וכי הוא זה שהשתמש בשמו של יונס אזברגה כאשר הוציא את החשבוניות. אין גם מקום לקבל את טענת איסמעיל אזברגה במסגרת עדותו בפניי, על פיה הפעיל נגדו החוקר ציון אפרתי אלימות כי לא שיתף פעולה בחקירה וכי אושפז בבי"ח בעקבות אותה אלימות. מתוך תצהירו של חוקר המשיב טריף יוסף, עולה כי הוא ליווה את איסמעיל לבדיקה רפואית. מהמסמכים הרפואיים עולה כי הבדיקה ארכה כרבע שעה בלבד וכי הוא לא נזקק לאישפוז. הטענות אשר הועלו על ידי איסמעיל כנגד חוקרי המשיב היו טענות חמורות ביותר. עם זאת, לא הוגשה תלונה במשטרה על ידי איסמעיל בגין הפעולות הנטענות. כמו כן, החוקרים כלפיהם הופנו הטענות העידו בפניי כעדיי המשיב, וב"כ המערערת לא מצא לנכון לחקור אותם בעניין האלימות הנטענת. לאור כל האמור לעיל, אין ספק כי החשבוניות אשר הוצאו בשם א. יונס היו חשבוניות פיקטיביות. - חשבוניות ע"ש תאיה אחמד - בספרי המערערת נמצאו חשבוניות מס שהוצאו ע"ש תאיה אחמד (מוצג 9). מלבד חשבוניות מס אלה לא נמצא כל הסכם בין המערערת לקבלן משנה זה. במסגרת החקירה, נגבתה הודעה מתאיה אחמד במסגרתה הודה כי "כל החשבוניות שהוצאו הם סתם ללא עסקאות, פיקטיביות, ולא סופקו פועלים ...." . משנשאל "האם אתה ביצעת עבודות עבור חברת נוף לוד?" ענה "לא ביצעתי שום עבודה ". (מוצג 11). בעימות שנערך בין מנהל המערערת לבין תאיה אחמד, הכחיש האחרון כי ביצע עבודה כלשהיא. יתרה מזאת, הן בחקירתו והן בדו"ח העימות טען תאיה כי אולץ להצטלם כתנאי להחזרת פנקסי החשבוניות שנלקחו ממנו. (מוצג 11 א). לא ניתן לדעת מתי צולמו התמונות מכיוון שלא מצוין על גביהן תאריך. גם נגד תאיה הוגש כתב אישום בת.פ 1181/02 בבית משפט השלום בנתניה, במסגרתו הואשם בהפצת חשבוניות מס פיקטיביות, בין השאר גם לחברת נוף לוד. תאיה הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו (נספח ב' לתצהירה של יהודית בלנקובסקי). - נ.ע. שיווק המרכז בע"מ - באשר לחשבוניות אלה אשר נמצאו בספרי המערערת, לא הוגשו על ידי המערערת מסמכים המצביעים על התחשבנות כלשהי בינה לבין אותה חברה . מר עלי יוסף, מנהלה של חברת נ.ע שיווק המרכז בע"מ (חשבונית החברה מסומנת במוצג 25) הודה במסגרת חקירתו במע"מ כי החברה הוקמה רק לשם הפצת חשבוניות מס וכי לא היו לה כלל פועלים (מוצג 26 ו- 27). חברת ניו דלהי - מהודעתו של מנהל החברה, עשור פתחי, עולה כי לחברה לא היו פועלים וכי לא בוצעה על ידה כל עבודה. כמו כן, העיד פתחי כי מעולם לא ראה את ההסכם אשר נחתם כביכול בין המערערת לבין חברת ניו דלהי. מבחינת תיק הניכויים של החברה, עולה כי בין מרץ 97' עד אוק' 2000 לא הוגשו דוחות ניכויים על ידי החברה. לכן, לא הוכיחה המערערת כי החשבוניות אשר הוצאו לכאורה על ידי חברה זו, הוצאו כדין. - מסראווה א. אלחקים- מהודעה שנגבתה מבעלי החברה, עולה כי לא הועסקו על ידה פועלים וכי היא לא ביצעה עבודה. המערערת לא הציגה כל מסמך שיש בו כדי להוכיח קיומו של קשר עסקי בין הצדדים. לכן, לא הוכיחה המערערת כי החשבוניות אשר הוצאו לכאורה על ידי חברה זו, הוצאו כדין. - ב.א.מ.ד. בע"מ - לחברה זו אין תיק ניכויים ומר אלבדאבסה פאדל, לגביו טען מנהל המערערת כי הוא זה שעבד בשם החברה, חדל להיות בעל מניות בה עוד בספט' 97' - לפני מועד הוצאת החשבוניות נשוא הערעור. גם לגבי חברה זו, לא הוכיחה המערערת כי הוצאו על ידה חשבוניות כדין. - נאסר איהאב- המערערת טענה כי בינה לבין נאסר איהאב קיים הסכם עבודה. הסכם זה לא הוצג למשיב על ידי המערערת, לא במהלך החקירה ולא במהלך הדיון בפניי. מר איהאב עצמו העיד כי מנהל המערערת אמנם הציע לו עבודה, אך כאשר הסתבר כי המחירים נמוכים מדי סירב לכך וכי אם יש לכאורה מסמך בידי המערערת הרי הוא מזוייף. מר איהאב גם העיד כי מנהל המערערת צילם אותו באתר, כאשר נפגש איתו בקשר להצעת העבודה. אין לכן בצילומים שהוגשו ע"י המערערת כדי למתוך בטענתה באשר להעסקת פועלים שסופקו לה על ידי העוסקים. - בלעום איאד - חשבוניות המס אשר הוצאו לכאורה לא הכילו פרטים נדרשים. לא הוצג כל מסמך ממנו ניתן להסיק קיומה של עסקה ממשית בין המערערת לבין איאד. המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי החשבונית הוצאה כדין. לאור כל האמור לעיל, היה רשאי המשיב להגיע למסקנה אליה הגיע במסגרת ההחלטה בהשגה ויש לקבל את קביעתו כי החשבוניות הן אכן חשבוניות פיקטיביות. גירסת המערערת במהלך הערעור - מתוך חקירתם הנגדית של עדי המערערת מוחמד דגמין ורוה"ח ליכטנברג אהרון, עולה בבירור כי טענתם במסגרת התצהירים על פיה לא היו למערערת פועלים אשר הועסקו על ידה, נסתרה לחלוטין. (עמ' 22 ש' 14 - 21) (עמ' 10 שורות 14 - 17). יש לכן לקבל את עמדת המשיב כי הפועלים הועסקו ישירות על ידי המערערת , וכי החשבוונת נשוא הערעור היו אכן רק כיסוי לאותה העסקה. גם התמונות שהוצגו על ידי המערערת אינן תומכות בטענה כי הפועלים המצולמים בהם סופקו על ידי חברות כ"א. לא ניתן ללמוד מתי הן צולמו מכיוון שהן אינן נושאות תאריך ואין גם כל ראייה ממשית באשר לנסיבות הצילום. אין לכן רלוונטיות לתצהירים השונים אשר הוגשו על ידי המערערת בהם מצהירים עובדים אשר סופקו לכאורה על ידי קבלני המשנה כי הם אלו אשר צולמו בתמונות. הודעות ועדויות של לקוחות המערערת- לכל האמור לעיל, מתווספת עדותו של לקוח המערערת, רענן חלילי, מנהל אתר הבניה בחברת אוזון, שהוא הלקוח היחיד שזומן למתן עדות על ידי המערערת. בחקירתו במע"מ טען כי פרט לסולימאן (אחיו של מנהל המערערת) הוא אינו מכיר קבלן משנה נוסף שעבד עבור המערערת. גם כאשר נקב החוקר בשמות של קבלני משנה שהועסקו לכאורה על ידי המערערת, טען חלילי כי השמות לא מוכרים לו ".. אם היו עובדים הייתי יודע מזה בוודאות" (נספח ב' לתצהיר המשלים של קאסם אבו דרע). לעומת זאת, בחקירה הנגדית במהלך הדיון טען חלילי בתחילה כי למערערת היו קבלני משנה, אך לפתע חזר לגירסתו המקורית על פיה המערערת לא העסיקה קבלני משנה פרט לסולימאן (6.12.04 עמ' 16 שורות 15 - 17). בהודעות נוספות ניתנו תשובות זהות לנאמר לעיל. גבי אוזון, מבעלי חברת אוזון, ומיכאל סנה, בעליה של חברת יניב לבנייה, אמרו בהודעתם כי הפועלים שעבדו באתרים של חברת האחים אוזון היו של המערערת בלבד, וגם הם לא הכירו את קבלני המשנה אשר עבדו כביכול באתרי הבנייה. מכל האמור לעיל עולה, כי לקוחות המערערת אינם מכירים כלל קבלני משנה של המערערת אשר עבדו לכאורה באתרים השונים. התוצאה של כל האמור לעיל היא, כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי החשבוניות הוצאו כדין. ד. העדר פירוט החשבוניות - בעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיב, על פיה החשבוניות אינן חשבוניות כדין שכן אין הן ממלאות על פי צורתן את הדרישות הקבועות בחוק ובתקנות. כלומר, אין הן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 47 לחוק מס ערך מוסף, ולתקנה 9א לתקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ו- 1967. החשבוניות נשוא הערעור אינן כוללות פירוט של כמות העבודה שבוצעה, האתר בו בוצעה העבודה, כמות הפועלים שעבדו, מחיר ליחידת עבודה וכו'. כמו כן המערערת לא הציגה כל ניירות עבודה או התחשבנויות מהן ניתן ללמוד על הפרטים האמורים. בנוסף, נמצאו נתונים לא מדויקים לגבי ב.א.מ.א.ד (מוצג 17). מנהל המערערת טען כי מי שעבד מטעם החברה הנ"ל היה אלבדאבסה פאדל. בפועל מתוך מאגר מידע ומרשם המתנהל במע"מ והנתונים בו מרשם החברות, חדל אלבדאבאסה כאמור, להיות בעל מניות עוד קודם להוצאת חשבוניות המס (מוצג 18). קושי נוסף באימות הנתונים התעורר בחשבוניות מס שהוצאו ע"ש בלעום אאיד (מוצג 24) שכן הן לא הכילו את הפרטים הנדרשים על פי החוק. ה. האם חל חריג למבחן האובייקטיבי אשר נקבע בפס"ד סלע - אינני רואה כל מקום לקבוע כי במקרה הנוכחי התקיים חריג כלשהו למבחן האובייקטיבי אשר נקבע בפס"ד סלע, או לטענתה של המערערת כי אין עליה לשמש כבלש מטעם המשיב. בנסיבות שבפניי, לא רק שלא ניתן לומר כי המערערת נקטה בכל האמצעים הסבירים על מנת לאמת את החשבוניות ואת זהות העוסקים שעל שמם הוצאו חשבוניות, אלא שלגופו של עניין לא קיבלתי כאמינה את גירסת המערערת על פיה סופקו לה אכן פועלים כלשהם על ידי קבלני משנה. מקובלת עלי בהקשר זה טענת המשיב כי מדובר למעשה בחשבוניות אשר נועדו להוות כיסוי להעסקת פועלים באופן ישיר על ידי המערערת עצמה. זאת מעבר לעובדה כי אילו היו נערכות בדיקות, כאמור, היה מתברר למערערת בנקל כי לעוסקים האמורים כלל לא היו עובדים וכי כל עיסוקם היה בהפצת חשבוניות מס פיקטיביות. 5. סיכום: התוצאה היא כי דין הערעור להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מיסיםחשבונית