להלן פסק דין בסוגיית היטל סלילת כבישים והיטל התקנת ביוב: פסק דין א. מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין בעלי הדין בהליך זה חלוקים בשאלה, על מי מוטלת חובת תשלומי היטל סלילת כביש ומדרכה (להלן: "היטל סלילה" ) והיטל התקנת ביוב (להלן: "היטל ביוב"). 1. התובעים-בני זוג, התקשרו ביום 14.7.05 עם הנתבעים בהסכמי מכר (להלן: "ההסכמים") לרכישת זכויות הנתבעים במגרשים ברח' המצור ברמת השרון, הידועים כחלקה 706 בגוש 6599 (להלן: "המקרקעין"). 2. אצטט לכאן את ההוראות הרלבנטיות של ההסכמים, כדלקמן: 2.1 בסעיף 10.1 של ההסכמים נקבע: "המוכר (הנתבעים-מ.ב.ח) יהא אחראי לכל התשלומים מכל מין וסוג שהוא המגיע בקשר עם הממכר עד למועד חתימת הסכם זה לרבות בגין עבודות פיתוח. ממועד חתימת הסכם זה ואילך, תחול האחריות כנ"ל על הרוכש" (התובעים-מ.ב.ח). 2.2 בסעיף 10.2 להסכמים נקבע: "הרוכש ישא בעצמו על חשבונו בכל ההוצאות האגרות והמיסים העלויות ושכה"ט הקשורים בביצוע עבודות התכנון, הבניה והפיתוח בממכר ככל שהחיוב (להבדיל ממועד התשלום) בגינו יחול לאחר מועד חתימת הסכם זה". 2.3 בסעיף 12.1 להסכמים נרשם: "כל המיסים האגרות הארנונות ההיטלים ותשלומי החובה מכל מין וסוג שהוא לממשלה ו/או לעירית רמת השרון ו/או לכל גוף אחר (להלן: "המיסים") החלים ו/או שיוטלו על הממכר עד לתאריך חתימת הסכם זה, יחולו על המוכר וישולמו על ידו, וממועד זה ואילך, יחולו הנ"ל על הרוכש וישולמו על ידו". 3. התובעים טוענים כי שעה שפנו לעירית רמת-השרון (להלן: "העיריה") על מנת להוציא אישורי בניה על המקרקעין, התברר להם כי חלק מהוצאות היטל הסלילה והיטל הביוב החלים לטעמם מכוח הדין וההסכמים על הנתבעים - בסכום כולל של 180,009 ₪ - לא שולמו על ידם. פנייתם של התובעים אל הנתבעים על מנת שאלו האחרונים ישאו בתשלומי ההיטלים סורבו באשר הנתבעים טענו כי על התובעים לשאת בתשלום ההיטלים. 4. התובעים טוענים כי בצוק העיתים ועל מנת למנוע עיכוב ברישום זכויותיהם במקרקעין ו/או תחילת עבודות הבניה נשאו התובעים, בשם הנתבעים, בתשלום סכומי ההיטלים. בתביעתם זו עותרים התובעים להשבתם בסכום של 180,971 ש"ח. 5. הנתבעים הכחישו את טענות התובעים וכפרו בזכותם לגבות מהם סכום כלשהו. הנתבעים טוענים כי רכשו את המקרקעין ביום 2.12.03 מבעליהם -הקופה לתגמולים ופנסיה של עובדי הסוכנות היהודית לא"י בע"מ (להלן: "הקופה"), וכי במועד התחלת עבודות הסלילה ו/או התקנת הביוב או ההחלטות בגינם, הקופה ולא הנתבעים היו בעלי המקרקעין. 6. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי בימים 22.11.05 ו-28.11.05 העבירו לתובעים את מלוא האישורים הדרושים לרישום המקרקעין על שמם; המקרקעין נרשמו בבעלות התובעים ובכך יצאו הנתבעים ידי חובתם כלפי התובעים ע"פ ההסכמים. 7. בהידרשם להוראות חוק עזר לרמת-השרון (סלילת רחובות) התשס"ב-2002 (להלן: "חוק סלילת רחובות") טענו הנתבעים כי היטל הסלילה הוטל ע"י העיריה רק בשל בקשתם של התובעים לקבל היתר בניה, וכי ככל שהתובעים טוענים כי בעל המקרקעין בעת תחילת הסלילה הוא החייב בתשלום ההיטל הרי, שהתובעים לא הוכיחו כי העיריה החלה בסלילת הכביש הגובל. אשר להיטל הביוב אשר הוטל מכח חוק עזר לרמת השרון (ביוב) התשס"א (להלן: "חוק הביוב") טענו הנתבעים כי היטל הביוב הוטל ע"י העיריה על התובעים אך ורק בשל בקשתם של אלו לקבל היתר בניה. 8. ככללו של דבר, גרסו הנתבעים כי מהוראות שני חוקי העזר הנ"ל עולה כי, ההיטלים נשוא התביעה נועדו להיות מוטלים מטיבם ומטבעם אך ורק על מי שעתיד לבנות על המקרקעין ומכאן שהחובה לשלמם חלה על התובעים. 9. הנתבעים שיגרו לקופה הודעות צד שלישי, בגידרה נדרשה זו לשפות או לפצות את הנתבעים בסכומים בהן יחויבו הם בגין התביעה. עיקר טענת הנתבעים בהודעה לצד שלישי הינה כי הקופה היתה בעלת מלוא הזכויות במקרקעין בתקופה הרלבנטית. 10. הקופה הגישה כתב הגנה בגידרו כפרה בחבותה לשפות את הנתבעים בטענה כי מכח סעיף 12 של הסכמי המכר שבין הקופה לנתבעים הוטלה על האחרונים האחריות לתשלום כל ההוצאות, האגרות והמיסים הקשורים בביצוע עבודות התכנון, הבניה והפיתוח במקרקעין. 11. הקופה הוסיפה וטענה כי מכל מקום העילה לחיוב בהיטלים במקרה דנן קמה והתגבשה אך ורק בשל תוספת בניה חדשה ו/או הגשת בקשה להיתר בניה ע"י התובעים. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ב. המחלוקת 1. המחלוקת הטעונה הכרעה בתובענה זו הינה זהותו של בעל הדין הנושא בחובת תשלום ההיטלים. שאלה זו תיבחן לאור הוראות ההסכמים שבין בעלי הדין, בזיקה לפרשנות חוק סלילת רחובות וחוק הביוב, ועל יסוד המוסכמות והראיות שהובאו. 2. מעצם טיבעה עסקינן במחלוקת פרשנית ובהתאם לכך הסכימו בעלי הדין להימנע מחקירת בעלי הדין ואף הגישו לבית המשפט רשימת מוסכמות שגובשה ביניהם ביום 8.5.07 (במ/1) ואשר עיקריה הינם כדלקמן: 2.1 התובעים ביקשו היתר בניה ביום 15.1.06 קודם שנדרשו לשלם היטלים. 2.2 מועד דרישת התשלום הוא בחודש יולי 2006 ולא קדמה לה דרישה אחרת כלפי התובעים. 2.3 התובעים שילמו לעיריה ביום 2.8.06 סך של 256,351 ₪ כחישוב אגרות הבניה. 2.4 התובעים העבירו את הבעלות במקרקעין על שמם לאחר שהנתבעים העבירו להם את כל האישורים הדרושים ובכלל זה אישור העיריה. ג. דיון וממצאים 1. חוק סלילת רחובות בסעיף 2 לחוק הסלילה נקבע: "(א) ... (ב) היטל סלילת כבישים יוטל על בעל הנכס הגובל - (1) בעקבות סלילת כביש גובל בנכס שנתקבלה עליה החלטת המועצה; לענין זה, 'סלילת כביש גובל בנכס' אחד או יותר מאלה: (א) תחילת סלילתו של כביש גובל. (ב) פרסום מיכרז לסלילתו של כביש גובל כאמור, או לגבי עבודת סלילה שאין ביצועה טעון מיכרז לפי דין - פניה לקבלת הצעות לביצועה או התקשרות לביצועה עם גורם מבצע כלשהוא. (ג) ... (2) בשל הוספת בניה או בניה חדש בנכס. (3) ..." 2. חוק הביוב בסעיף 2 לחוק הביוב נקבע: "(א) ... (ב) היטל ביוב יוטל על בעל נכס - (1) בעקבות החלטה להתקין ביוב או לבנותו לרבות התקנת או בניית כל שלב ביוב אשר ישמש את נכסו במישרין או בעקיפין. (2) בשל הוספת בניה או בניה חדשה בנכס. (3) ..." 3. עדותו של מר ולדימיר לוין - המועד הראשון לגיבוש החיוב בהיטלים 3.1 ולדימיר לוין (להלן: לוין) שזומן מטעם התובעים העיד בישיבת יום 9.5.07 כי הוא מכהן כממלא מקום וסגן של מהנדס העיר ומנהל אגף תשתיות של העיריה וככזה אחראי על התשתיות ופיקוח על הבניה (עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 9.5.07). בעדותו הופנה לוין לרישומיו בשולי מכתב ב"כ התובעים לעיריה מיום 16.7.06 (ת/1). רישומים אלו מתייחסים להחלפת מידע בין לוין מזה ובין יוסי גלר המכהן כמנהל מחלקת רישוי בניה בעיריה מזה (שם בעמ' 3). לוין אישר בעדותו: "אני רשמתי בכתב יד בשלי המכתב שהחוזה 51/99 לביצוע תשתיות במתחם שכונת המחתרות נחתם ב-28.12.99 וכפי שרשום בכתב ידי". ולמטה מזה הוא מאשר: "כן, על המכתב שקיבלתי כתבתי מה שאני יודע לגבי המועד לביצוע תשתיות..." 3.2 לוין הוסיף והעיד כי במסגרת תשובותיו לגלר צירף את נספח ז' לכתב התביעה המהווה פרסום בעיתון מטעם החברה הכלכלית לפיתוח רמת השרון של מכרז 51/99 בדבר ביצוע עבודות סלילה ומערכות תת קרקעיות בשטח שבו נכללים המקרקעין. עיון בפרסום מלמד כי המכרז פורסם בסוף שנת 1999. 3.3 לוין אישר בעדותו כי החוזה נשוא העבודות שפורסמו במכרז 51/99 נחתם ביום 28.12.99 וכי העבודות החלו אחר חודש חודשיים והסתיימו בשנת 2000 או 2001 (שם בעמ' 3). 3.4 בתשובה לשאלה בגין מה ביקשה העיריה את הסכומים שפורטו בתחשבי אגרות הבניה (נספח ט' לכתב התביעה) השיב לוין: "אני יודע באופן כללי, לא באופן ספציפי. באופן כללי מבקשים בגין סלילה ביוב תעול..." (שם בעמ' 3). 3.5 לוין עומת מול טענת הנתבעים, לפיה הדרישה (לתשלום אגרות הבניה -מ.ב.ח) באה מן העירייה "כאשר מישהו מבקש לבנות בית" ועל כך, השיב: "יש הרבה תחנות לפי חוק העזר" (שם בעמ' 3). 3.6 במהלך חקירתו ע"י ב"כ הקופה הבהיר לוין כי המכרז הראשון היה על תשתיות מים, ביוב וניקוז וסלילה זמנית באספלט בעוד שהחוזה השני שהעבודה על פיו הסתיימה בשנת 2002 היה לגבי סלילה באבן משולבת לגבי כל השטחים לפי התב"ע (שם בעמ' 4). 3.7 הממצאים העולים מעדותו של לוין מבססים את המסקנה לפיה העיריה פירסמה את המכרז לביצוע עבודות הסלילה ועבודות הביוב עוד בשנת 1999, כי העבודות האמורות בוצעו החל מתחילת שנת 2000 והסתיימו בשנת 2002. אמת, נכון הוא כי לוין לא הוכיח בקיאות בהקשרים הנורמטיביים של החלת חוק הסלילה וחוק הביוב ואף התקשה ליתן הסברים באשר למהות החיובים הכלולים בתחשיב העיריה (נספח ט). אולם, נסיונו של ב"כ הנתבעים לבטל את ערכה של העדות ומידת הרלבנטיות שלה על סוגיות המחלוקת (פיסקה 36 לסיכומיו) הינו בלתי מושכל ולמיצער מוטעה שכן לדעתי ניתן לדלות מעדותו של לוין ממצאים ומסקנות המתיישבים דווקא עם עמדת התובעים כפי שתפורט להלן. 4. מיקוד עמדת התובעים 4.1 התובעים טוענו כי תחילת ביצועה של עבודת תשתית ספציפית במקרקעין מגבש ומקים את חיובו של בעל הנכס באותה עת - בתשלום ההיטל (סעיפים 13-14 לכתב התביעה וסעיף 12 לסיכומי התובעים). 4.2 בסיכומי התשובה שלהם פסעו התובעים כברת דרך נוספת בטענם כי האירועים שנקבעו בחוק סלילת רחובות ובחוק הביוב קובעים מועדים חלופיים ממועד התגבשות החיוב בהיטלים באופן "שאלו יוטלו על מי שהיה בעל הנכס במועד הסלילה, התקנת הביוב או מועד הגשת הבקשה להיתר בניה לפי המוקדם מביניהם" (פיסקה 6.2 לסיכומי התשובה - ההדגשה במקור-מ.ב.ח). 4.3 אין חולק כי הוראות חוקי העזר הנ"ל לא קבעו מדרג קדימויות לגבי האירועים המגבשים את החיוב בהיטל אולם סבורני כי עמדה זו בה נקטו התובעים מתיישבת עם ההגיון הכלכלי העומד בבסיס הטלת היטל כפי שבוטא בשורה של פסקי דין בגידרם הובהר כי חייבת להתקיים זיקה בין תשלום החובה (היטל) ובין הוצאות הסלילה שכן מבלי שמתבצעת סלילה אין לחייב את בעל הנכס בהיטל (השוו; ע"א 889/01 עירית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה פ"ד נ"ז (1), 340 שם בפיסקאות 24, 23). 4.4 ב-ע"א 2062/02 ארגון הקבלנים והבונים חולון נ' עירית חולון (תק-על 2004 (2) 1991 הבהיר בית המשפט כי: "בניגוד לשיטת 'דמי השתתפות' שנהגה בעבר, מבוססת שיטת ההיטל על חישוב כלל העלויות הצפויות לגבי סוג התשתית הרלבנטי בתחומי הרשות המקומית ועמן היא מקיימת זיקה של מימון בין שיעור ההיטל לבין העלות המיידית של התשתית הספציפית". 4.5 גילוי דעת זה מלמד איפוא כי שאיפתה הטבעית של כל עיריה (ובכלל זה עירית רמת השרון) תהיה הן להטיל את חובת תשלום ההיטל למועד מוקדם ככל הניתן וזאת על מנת לתקצב את עלויות הסלילה או הביוב מתוך כספי הגבייה של ההיטלים, והן לקבוע מועדים חלופיים רבים ומגוונים ככל האפשר, על מנת שמירב הפעילויות במקרקעין, בין כאלו היזומות ע"י העיריה (פרסום מיכרז, תחילת עבודות סלילה) ובין כאלו היזומות ע"י בעל מקרקעין (הגשת בקשה להיתר בניה) יבואו במנין התהליכים המתניעים את "ארוע המס" - קרי גיבוש חובת תשלום ההיטל. אין חולק כי בעוד שהוראות חוק סלילת כבישים וחוק הביוב מפרטות שורה של אירועים להטלת ההיטל במגוון רחב של פעילויות במקרקעין, לא נקבעו בהן הוראות לגבי עדיפות העיתוי של הטלת ההיטל. 4.6 הגעתי למסקנה כי מדרג כזה הינו פועל יוצא מתחייב של התפיסה הכלכלית העומדת ביסוד החיוב בהיטל ומכאן שהפרשנות בה דוגלים התובעים לפיה ההיטל יוטל במועד המוקדם יותר מבין החלופות השונות המתירות את הטלתו - הינה בבחינת פרשנות תכליתית והגיונית הנותנת מענה לצרכיה של העיריה לקבוע מנגנון לגיבוש חובת תשלום ההיטל במועד המוקדם ביותר האפשרי. 4.7 תימוכין לקו מחשבה זה אני מוצא בעמדתו של עו"ד שפיר בספרו אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות (נבו הוצאה לאור - מהדורת שנת 2005 - להלן: "שפיר") אשר מחווה בעמ' 231; "מחמת כל אלו סבורים אנו כי את ההיטל ראוי ומתבקש להטיל לראשונה 'בנקודת האל חזור' של התקנת קטע התשתית הרלבנטי. רוצה לומר, העיתוי הראשוני להטלת החיוב בהיטל היא השעה שבה ביצוע העבודות להתקנת התשתית מושא ההיטל יוצא מגדר של משאלת לב...והופכת למציאות שהרשות המקומית מתכוונת ומחויבת ליצור ולקיים". ולמטה מזה, בנתנו דעתו לשיקול התזרימי גורס שפיר; "הקדמת מועד ההטלה למועד גמר תכנון מעניקה לרשות המקומית גמישות ואורך נשימה במישור התזרימי באפשרה לה לגייס מבעוד מועד משאבים כספיים למימון עלות העבודות...ואף זו תכלית ראויה שראוי להביאה בחשבון לענין קביעתו של המועד הראשוני להטלת החיוב בהיטל" (שם בעמ' 232). 4.8 כאמור לעיל, חוק הסלילה וחוק הביוב של העיריה אינם מכילים הוראות בדבר המועד המוקדם ביותר להטלת ההיטל, בעובדה זו יש טעם לפגם בכל הנוגע לחוסר הוודאות שיצרה העיריה באשר לעיתוי תחולתו הראשונה של ההיטל, מכאן שבסיטואציה של עימות בין הרשות המקומית ובעל הנכס, עשוי מצב דברים זה להיות בעוכרי הרשות (ראו; שפיר שם בקצה עמ' 232) אולם סיטואציה זו אינה עומדת לדיון בתובענה זו שכן עלי להכריע בשאלה על מי מבין התובעים או הנתבעים מוטלת חובת תשלום ההיטל; לצורך הכרעה בסוגיה זו יש לבחון את הוראות ההסכמים שבין התובעים מזה והנתבעים מזה. התובעים נאחזים בהוראת סעיף 12.1 להסכם אשר צוטט לעיל, הנתבעים לעומת זאת התעלמו לחלוטין מנפקותו של הסעיף האמור ומן הסתם לא בכדי. 4.9 לאחר שנתתי את דעתי לטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי הוראת סעיף 12.1 להסכמים כשהיא נבחנת על רקע הוראות סעיפים 10.1 ו-10.2 להסכמים מחייבת את קבלת התביעה ולהלן נימוקי: 4.9.1 עיון בנספח י"ב לכתב התביעה הכולל את פירוט האגרות וההיטלים שנדרשו התובעים לשלם לעיריה מעלה כי התובעים חויבו בהיטל ביוב בסכום של 75,795.50 ₪ ובהיטל סלילה בסכום של 104,038.20 ₪. 4.9.2 קבעתי לעיל כממצא כי עבודות הסלילה והביוב הושלמו כבר בשנת 2002 דהיינו קודם לחתימת ההסכמים בין התובעים לנתבעים. מן המקובץ עולה כי החיוב בהיטל המתבסס על סעיף (ב)(1) לחוק הסלילה וסעיף 2(ב)(1) של חוק הביוב התגבש קודם להגשת בקשתם של התובעים למתן היתר בניה. 4.9.3 סעיף 12.1 להסכמים קובע כי מועד חתימת ההסכמים הינו קו פרשת המים אשר עד אליו נושאים הנתבעים בנטל החיוב בהיטל ככל שהתגבש עד לאותו מועד וממנו ואילך נושאים התובעים בנטל האמור. 4.9.4 מעדותו של לוין עולה כי במועד חתימת ההסכמים (14.7.05) התגבשה עילת החיוב בשני ההיטלים, שכן הן עבודות הסלילה והן התקנת הביוב הושלמו זה מכבר לכל המאוחר בשנת 2002. 4.9.5 התובעים נסמכו בסיכומיהם על ההלכה שנפסקה ב-ע"א 1975/97 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק שירם תעשיות פלדה בע"מ (בפירוק) נ' יהודה פלדות ואח' (פורסם תק-על 99(2), 199) שם עמד לדיון הסכם בין הצדדים אשר קבע את קו פרשת המים לחיתוך זהות הצד הנושא בחבות ההיטל על היום שנקבע למסירת הנכס (סעיף 10.2 להסכם שם). בית המשפט מצא כי המחלוקת בין בעלי הדין מתמקדת בפרושה הנכון של ההוראה בהסכם שבניהם ובהידרשו לדרך הפרשנות הנאותה הלוקחת בחשבון את לשון החוזה והנסיבות הקונקרטיות האופפות אותו (שם בפיסקה 10 לפסה"ד) קבע; "לשיטתי, כוונת הצדדים ברורה וכך גם לשון ההסכם ביניהם. אכן הצדדים ביקשו לקבוע נקודה ברורה על גבי ציר הזמן שעד אליה וממנה יחולקו החיובים ביניהם. כוונתם היתה לקבוע קנה מידה פשוט שלפיו כל חיוב החל על הממכר עד ליום המסירה יחול על המוכר ומיום המסירה ואילך יחול על הרוכש וזאת ללא כל קשר לשאלה מי יהנה מתשלום זה...". ולמטה מזה נאמר; "לא זו אף זו לשיטה זו שבה קובעים את מועד מסירת הנכס כנקודת הזמן שבה מתחלקת החבות בתשלומי החובה השונים החלים על הנכס, יש הגיון כלכלי ברור; מסירת הנכס לידי הרוכש כשהוא נקי מתשלומי החובה החלים עליו, תוך הבאת ענין זה בחשבון במרבית המקרים בגדר מחיר המכירה של הנכס. ואומנם, שיטה זו נהוגה במרבית חוזי המכר ואף מצאה לה ביטוי בסעיף 18 לחוק המכר תשכ"ח-1968". 5. השגות הנתבעים ב"כ הנתבעים פירט בסיכומיו השגות למכביר כנגד טענות התובעים, אתייחס בקצירת האומר לעיקריות שביניהן. 5.1 הטענה לפיה הדרישה הראשונה של הכספים (ואין חולק כי אלו נדרשו לראשונה מן התובעים) עולה כדי הטלת ההיטל (סעיף 19 לסיכומים) הינה מוטעית ואף אינה מתיישבת עם אומד דעתם של הצדדים שבאה לידי ביטוי בסעיף 10.2 להסכם לפיה הבחינו בעלי ההסכם בין מועד החיוב מזה ומועד התשלום מזה. (וראו1 שפיר בעמ' 279-278) וכן השוו; בש"א 5990/03 פרידמן נ' עירית ירושלים בו נקבע כי מועד התגבשות החיוב הינו מועד תחילת ביצוע העבודות וכי דרישת התשלום אינה מהווה חלק מעילת התביעה (ראו שפיר שם בעמ' 465, 464). 5.2 הטענה כי הנתבעים המציאו לתובעים אישורי עיריה המעידים כי כל החובות לעיריה סולקו (סעיף 28 לסיכומי הנתבעים) הינה למיצער, בלתי מדויקת שכן, באישורים (מוצגים ג/1-ג/2) מיום 7.11.04 נאמר במפורש כי הם "אינם משחררים את בעל הנכס ו/או המחזיק מתשלום חוב הרובץ על הנכס בזמן מתן האישור...ואין האישור הודאה כי לא רובצים על הנכס חובות בגין פיתוח...". 5.3 הטענה בדבר חיוב התובעים בהיטל עבור תוספת בניה - הינה בלתי מושכלת שכן התובעים ביקשו היתר בניה לבניה חדשה להבדיל מתוספת בניה, ומכאן שהסתמכות הנתבעים בסוגיה זו על עמדתו של שפיר - אינה במקומה. 5.4 למעלה מן הדרוש אוסיף כי בהימנעם מכל שיח ושיג עם העיריה בדבר עיתוי דרישת ההיטל במועד בו נדרש תשלומו - החמיצו הנתבעים הזדמנות להתמקח עימה על הנפקות הנובעת לאיחור הניכר במשלוח הדרישה; ניתן היה לצפות כי העיריה תיקח בחשבון, לצד הקולא את העובדה כי השהתה באופן ניכר את דרישת התשלום של ההיטל. 6. הודעה לצד שלישי 6.1 בחינת הראיות שבפני מעלה כי הקופה (להבדיל מן הנתבעים) היא שהיתה הבעלים של המקרקעין במועד בו התגבש חוב ההיטל לראשונה (בשנת 1999) שכן הסכמי המכר בין הנתבעים לקופה נחתמו רק ביום 2.12.03. מכאן שבבחינת הוראות חוקי העזר הנ"ל, המתייחסים לבעל הנכס הגובל במועד התגבשות ההיטל, חלה חובת התשלום על הקופה. 6.2 חרף זאת הגעתי למסקנה כי דינה של ההודעה לצד שלישי ששיגרו הנתבעים לקופה - להידחות וזאת על יסוד הנימוקים המצטברים, כדלקמן: 6.2.1 בסעיף 14 להסכמי המכר שבין הקופה מזה והנתבעים מזה מצויה אמנם הוראה דומה לזו המצויה בסעיף 12.1 להסכמים שבין התובעים לנתבעים אלא שהוראה זו הוכפפה במפורש להוראת סעיף 12 להסכמים שבין הקופה לנתבעים שם נאמר: "בכפוף לאמור בסעיף 12.3 לעיל, (שענינו תשלום היטל השבחה-מ.ב.ח) כל יתר התשלומים וההוצאות מכל מין וסוג שהוא, ע"פ חלקו היחסי של הממכר בגין ביצוען של עבודות הפיתוח הכללי בתחום התב"ע ו/או תשלום אגרות והיטלי פיתוח בקשר לכך, בין לרשות המקומית...ובין למי שנקבע על ידה כגורם מבצע, וזאת ככל שהן מתייחסות לממכר - יחולו על הרוכש בלבד וישולמו על ידו לרשות המקומית ו/או לגוף שנקבע על ידה כמבצע של אותן פעולות". (ההדגשה שלי - מ.ב.ח). אין צורך להכביר מילים על כך שסעיף זה מחריג את תשלומי היטלי הפיתוח המשולמים בעבור עבודות הפיתוח בתחום התב"ע (דהיינו ההיטלים) מגדר תשלומי המיסים האמורים בסעיף 14.1. 6.2.2 נימוק שני עניינו בכך שהנתבעים כבולים לטענתם בסעיף 24 לכתב ההגנה שם נטען על ידם כי ההיטלים שנתבקשו ע"י העיריה - נתבקשו אך ורק עקב הבקשה להיתר בניה, בעוד שמסעיף 12.5.1 להסכם שבין הקופה לנתבעים עולה בבירור כי המוכר (הקופה-מ.ב.ח) הופטר במפורש מביצוע תשלומי מיסים, אגרות והיטלים לעיריה הקשורים ו/או כרוכים בקבלת היתר בניה למגרש. על יסוד נימוקים אלו - אני רואה לדחות את ההודעה לצד שלישי ששיגרו הנתבעים לקופה. 7. סוף דבר 7.1 אני מקבל את תביעת התובעים נגד הנתבעים ומחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 180,971 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 7.2 אני דוחה את ההודעה לצד שלישי ששיגרו הנתבעים לצד שלישי. 7.3 לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪. כמו כן, ישלמו הנתבעים לצד שלישי שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. הודעה זכות הערעור. ביוב