קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תשלום חלקי מהביטוח על גניבת רכב: 1. א. רכבו של התובע נגנב והוא מלין כנגד הנתבעת, שהיא פיצתה אותו בחלק משווי הממשי של הרכב והסכום ששולם אינו מכסה את הנזק הממשי שנגרם לו כתוצאה מגניבת הרכב. לטענתו, על פי הקטגוריות של מחירון לוי יצחק מופיע רכב זה כרכב מסחרי, הרכב בוטח כרכב מסחרי וההפחתה על בעלות קודמת בגין כך הוא 7% בעוד שהנתבעת ניכתה 14%. לכן ולאור הטענות הנ"ל מבקש התובע בתביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לו את יתרת הפיצוי בסך של 9,600 ₪. ב. הנתבעת סבורה, שהיא שילמה לתובע את ערכו המלא של הרכב על פי מחירון לוי יצחק והנתבעת אינה מקבלת טענת התובע, שהרכב הוא רכב מסחרי ולא פרטי. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, שעל פי הפוליסה עליה לפצות את התובע על בסיס מחירון לוי יצחק וכך אכן ביצעה את התשלום ולכן, יש לדחות את תביעת התובע. 2. א. בכתב התביעה, אין התובע מפרט כיצד הגיע לסך של 9,600 ₪ כיתרה בלתי מסולקת והצורה בה נוסח כתב התביעה אינה ברורה, שכן ניתן להבין, שהתובע קיבל סך של 94,354 ₪. כך כותב התובע בכתב התביעה: "בתאריך 19.7.12 נגנב לי הרכב. חברת הביטוח פיצתה אותי 94,354 ₪" ואם אכן כך היה ניתן להסיק, הרי שהתובע קיבל את מלוא שווי הרכב - כפי שעולה ממחירון לוי יצחק וכפי שעולה מ-"חישוב מחיר ספציפי לרכב", נכון לחודש יולי 2012, אשר צורף לכתב ההגנה. ב. בסיפא לטופס החישוב הנ"ל נכתב בכתב יד, ששולם לתובע סך של 89,498 ₪ ולכן, בהתייחס לסכום זה ששולם לעומת שווי הרכב בסך 94,354 ₪, הרי שלכל היותר מגיעה לתובע יתרה בלתי מסולקת בסך של 4,856 ₪ ולא מוסבר בכתב התביעה כיצד הגיע התובע לסכום תביעה של 9,600 ₪. 3. לאחר ליבון העובדות הנ"ל, שקלתי את טענות התובע מזה ואת טענות הנתבעת מזה ולאחר בחינת כל חומר הראיות, אני מחליט לדחות את תביעת התובע - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) מקובל על התובע, שיש לקבוע במקרה זה את שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק, אך לטענת התובע, מחירון הרכב עם השקלול שלו הוא 137,000 ₪ אם כי התובע מסכים, שאין לו מחלוקת על המחיר שקבעה הנתבעת, קרי, 94,354 ₪, אך מחלוקת היא - לטענת התובע- על הבעלות, משום שהנתבעת ניכתה 14% כאילו מדובר ברכב פרטי בעוד שהיו צריכים לנכות רק 7% בהיות הרכב רכב מסחרי. ב) התובע לא הוכיח שמחירון הרכב ביום בו אירע אירוע הגניבה אכן היה 137,000 ₪ ומכל מקום, התובע הצהיר, שאין לו מחלוקת על המחיר שקבעה הנתבעת, קרי 94,354 ₪. בעניין זה, ממשיך התובע ואומר, שהוא משלם ביטוח לפי רכב מסחרי ולא רכב פרטי ובאופן כזה, מגיע התובע למסקנה, שאם הרכב מופיע במחירון של לוי יצחק כרכב מסחרי ואם הוא משלם ביטוח עבור רכב מסחרי, אזי אין מקום לנכות שיעור של 14% כרכב פרטי. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ'). התובע לא הוכיח כיצד מוגדר רכבו בפוליסת הביטוח, אך נציגת הנתבעת אשרה, שהרכב הינו מסחרי לפי ייעודו וגם לפי מחירון לוי יצחק ובכך, למעשה, אשרה נציגת הנתבעת, שאכן בקביעת המחיר נלקח בחשבון היות הרכב רכב מסחרי. ב. א) נציגת הנתבעת טוענת בבית המשפט, שהרכב הוא מסחרי לפי ייעודו וגם לפי מחירון לוי יצחק, לכן נעשה גם החישוב בהתאם לדגם הספציפי של הרכב. עוד טוענת נציגת הנתבעת, שבעת עריכת החישוב נלקחו בחשבון מספר הקילומטרים, בעלויות ותאונות קודמות ובהתאם לכל הנתונים שיש לקחתם בחשבון, הגיעה הנתבעת לסכום הפיצוי. אותו חישוב עליו מתבססת נציגת הנתבעת צורף הן לכתב התביעה והן לכתב ההגנה. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 23 ואילך). ב) התובע ביקש להוכיח את שיעור ההפחתה של 7% במקום 14% על ידי הצגת שני דפים ממחירון לוי יצחק, אך עם כל הכבוד לתובע, אין בשני הדפים כדי לאפשר חישוב לעומקו, זאת לאור שני נימוקים הבאים: ראשית, דפים אלה אינם רלוונטיים ליום האירוע, שכן דף אחד נכון ליום 1.6.13 והשני נכון ליום 1.9.13 (ראה ת/1) ושנית, התובע לא ערך חישוב כלשהו על מנת להציג בפני בית המשפט האם בחישוב שנערך על ידו נלקחו בחשבון גם כל האלמנטים הנלקחים בחשבון לצורך קביעת שווי הרכב ובמיוחד כאשר התובע אינו מכחיש את הטענה, שלרכב זה היו תאונות קודמות. ג. התובע תבע בתביעה זו סך של 9,600 ₪, אך כפי שצוין כבר לעיל, לא הוכיח התובע מהו החישוב ממנו עולה היתרה הבלתי מסולקת הנ"ל. זאת ועוד, מהוראות התשלום שנשלחו לתובע עולה, שההפחות שנלקחו בחשבון הן עבור ריבוי בעלים וירידת ערך קודמת ולא צוין כלל שההפחות נובעות מ-14% או מ-7% כטענת התובע. זאת ועוד, מהוראות התשלום שצורפו לכתב התביעה עולה, שבעצם, התובע קיבל שני סכומים: פעם קיבל סך של 89,498 ₪ ופעם קיבל סכום נוסף בסך של 4,856 ₪ ובכך קיבל, בעצם התובע, את מלוא הסכום לפי הערכת מחירון לוי יצחק. (שתי הוראות התשלום מיום 25.11.12 וראה הוראות התשלום אשר צורפו לכתב התביעה). 4. סוף דבר, לאור הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובע, שהתובע לא הוכיח את היתרה הנתבעת על ידו בכתב תביעה זה ולכן, אני מחליט לדחות את תביעת התובע. רק בשל התחשבות בטענות התובע בכל הנוגע לצורת החישוב, החלטתי שלא לחייב אותו בהוצאות, למרות תוצאת דחיית התביעה. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכב