מהו היטל בטחה ? חוק היטלי סחר קובע בסעיף 2 כי השר רשאי להטיל בצו היטל בטחה, בין היתר על יבוא טובין לישראל, וזאת אם לדעתו ההיטל דרוש לאחת או יותר מהמטרות המצוינות בחוק, כפי שיפורט בצו. להלן פסק דין בסוגיית היטל בטחה: פסק - דין 1. נימוקי הערעור הערעור הוגש לפי סעיף 50 לחוק הטלי סחר, תשנ"א - 1991 (להלן: "החוק" או "חוק היטלי סחר") וזאת על החלטת אגף המכס (להלן: "המנהל") אשר החליט לחייב את המערערת בהיטל ביטחה מכוח סעיף 2א(3) לחוק בסכום כולל של כ- 302,000 ₪. בכתב הערעור נאמר כי המערערת הינה חברה העוסקת בייצור מחיות פירות בטעמים שונים המיועדות לתעשיית המזון. המערערת טענה כי במקרים בהם אפשרי הדבר היא רוכשת את חומרי הגלם בישראל. כאשר אין השוק המקומי יכול לספק את צרכיה, רוכשת המערערת את חומרי הגלם ליצור המחיות בחו"ל. בין היתר, עוסקת המערערת בייצור מחית בטעם אוכמניות. המערערת טענה כי המחית אינה מיוצרת מאוכמניות אלא מפרי אחר, הקרוי באנגלית BLACK CURRANT"". לטענת המערערת, מדובר בפרי אשר שמו בעברית הוא דומדמניות. המערערת ייבאה לישראל דומדמניות (אשר כונו על ידה CURRANTS) שמקורן בארה"ב, הן בשנת 1996 והן בשנת 1997 כאשר בכל שנה ייבאה המערערת כמות של כ - 17 טון. המערערת סיווגה את הטובין בפרט מכס 08.13.4000. המערערת טענה כי למיטב ידיעתה לא מתבצע גידול דומדמניות בישראל, ואין גם בארץ תחליף מתוצרת מקומית הנדרשת למערערת ליצור מחית כאמור. הטובין אשר יובאו בשנת 96' שימשו את המערערת בפעילות יצרנית והם נמכרו, כחלק ממוצרי המערערת, במחיר שלא כלל את היטל הביטחה נשוא הערעור. בשנת 98' ערך המשיב בדיקה של הטובין אשר יובאו על ידי המערערת בשנים 96' ו- 97'. בבדיקה זו הסתבר כי קיימת מחלוקת בדבר חיובם של הטובין בהיטל ביטחה. סלע המחלוקת בין הצדדים הוא לענין סיווג הטובין עפ"י פרט המכס המתאים. על מנת למנוע חיוב בהיטל ביטחה, פנתה המערערת ביום 27.1.98 למשרד המסחר והתעשיה בבקשה כי יאשר שהיטל הבטחה אינו חל על דומדמניות. לחילופין, ביקשה המערערת כי יפטור את הכמות שיובאה על ידי המערערת מהיטל ביטחה (נספח א לכתב הערעור). המערערת טענה כי מכתב זה לא זכה לתשובה. ביום 11.3.98 שלח המשיב למערערת שתי הודעות גרעון (נספח ב' להודעת הערעור), המתייחסות לייבוא הטובין שנערך בשנים 1996 - 1997. בהודעות אלה הודיע המנהל למערערת על החלטתו לחייב את המערערת בהיטל ביטחה בגין היבוא. הנימוק לחיוב בהודעת הגרעון, כפי שפורט בהודעות, התבסס על כך שעל פי ממצאי המשיב היה על המערערת לסווג את הטובין המיובאים כענבים מיובשים. ביום 16.3.98 פנתה המערערת למשיב והשיגה על החיוב הנובע מהודעת הגירעון. המערערת פרטה טענותיה לעניין סיווג הטובין, לעניין תחולת היטל הביטחה ולעניין חוק מיסים עקיפים. המערערת ביקשה לקבל את החומר שהיווה תשתית ראייתית לקביעת גרעונות וביקשה לזמן דיון בעניינה (נספח ג' לכתב הערעור). לאחר מספר פניות ודיונים מסר נציג המשיב את תשובתו למערערת, על פיה אין הוא מקבל את טענותיה. במסגרת הערעור העלתה המערערת טענות באשר לסיווג. המערערת חזרה וטענה כי יש לסווג את הטובין אשר יובאו על ידה, כדומדמניות שאינן ממשפחת הענבים ואין לסווגם כענבים. עוד נטען כי גם אם תתקבל טענת המשיב, על פיה יש לסווג את הטובין כענבים מיובשים בפרט מכס 2000-08.06, הרי שאין תחולה לצו היטלי סחר (היטל ביטחה על יבוא טובין - הגנה על הייצור המקומי), התשנ"ו-1996 (להלן: "הצו" או "צו היטל ביטחה") בכל הקשור לענבים מיובשים מסוג דומדמניות. המערערת טענה כי לא יכול להיווצר נזק מיבוא זה, שכן אין טובין חלופיים ביצור מקומי ואין כל אפשרות שהיבוא יגרום לנזק. לכן, יש לבטל את הצו שכן השר חרג מסמכותו ובכל מקרה ההחלטה לקבוע את ההיטל לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לחלופין, נטען באשר לשנת 97', כי אין המערערת חייבת בתשלום היטל ביטחה וזאת בגין העובדה שהצו פוטר יבוא של 570 טונות המיובאים מארה"ב ובאותה שנה לא יובאה מלוא הכמות. לכן, לא יכול היה להיווצר נזק ואין מקום לחיוב עפ"י הצו. עוד טענה המערערת כי מתקיימים בה התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק מיסים עקיפים"). בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת בקשה לדחיית מועד, נדחה הדיון על מנת לאפשר לדון בבקשתה של המערערת בפני ועדת חוק מיסים עקיפים. ביום 1.7.02 ניתנה החלטת ועדת מיסים עקיפה עליונה אשר דחתה את טענות המערערת. עוד נקבע כי המערערת אינה עומדת בתנאי סעיף 156 לפקודת המכס. 2. המסגרת הנורמטיבית לבחינת השאלות שבמחלוקת על מנת לבחון את השאלות שבמחלוקת שבין הצדדים, יש להפנות קודם כל למסגרת החוקית הרלוונטית ולציין את החוקים והצווים החלים בענין חיוב המערערת בהיטל ביטחה. כפי שכבר ציינתי לעיל, ייבאה המערערת טובין הן בשנת 96' והן בשנת 97'. טובין אלה יובאו עפ"י שני רשומוני יבוא שצורפו כנספחים א' ו- ב' לתצהיר מטעם המשיב. בשני הרשומונים תוארו הטובין כאוכמניות מיובשות תחת סיווג בפרט מכס 4000-08.13. חוק היטלי סחר, אשר במסגרתו הוגש הערעור, קובע בסעיף 2 כי השר רשאי להטיל בצו היטל, בין היתר על יבוא טובין לישראל, וזאת אם לדעתו ההיטל דרוש לאחת או יותר מהמטרות המצוינות בחוק, כפי שיפורט בצו. בין היתר, קובע ס.ק. (3) את אחת המטרות להטלת ההיטל כהגנה על יצור מקומי מפני נזק אשר נגרם או עלול להגרם ע"י יבוא מתחרה. עוד נאמר כי היטל ביטחה יכול שיהיה כללי לסוג טובין או לטובין מסוימים או לגבי יבוא טובין מארצות מסוימות. ההיטל יוטל בצו אשר לא יעלה על תקופה של שנתיים. סעיף 50 לאותו חוק הוא הסעיף המאפשר הגשת ערעור על החלטה באשר לחבות בהיטל. מכוח סעיף זה התקין שר התעשיה והמסחר את צו היטלי סחר. סעיף 2 לצו דן בקביעת היטל הביטחה. סעיף 2(ב) לצו קובע כי בגין יבוא של טובין המפורטים בטור ב' לתוספת השניה, אשר מקורם בארה"ב ואשר סיווגם הוא לפי האמור בטור א' לתוספת הראשונה, ישולם היטל ביטחה לשם הגנה על היצור המקומי. בתוספת השניה כלול גם פרט מכס 2000-08.06, אשר לגביו חל היטל ביטחה בשיעור 90% משיעור המכס הכללי. יש לזכור כי עפ"י גרסת המשיב היה על המערערת לסווג את הטובין אשר יובאו על ידה בפרט מכס זה. עם זאת, בסעיף 2(ב1) לצו היטלי הסחר נקבע כי טובין המופיעים בתוספת השלישית לצו והמסווגים לפי פרטי המכס המתוארים בטור א' לתוספת, יהיו פטורים מחובת היטל לענין הכמויות המפורטות בסעיף ג' לתוספת השלישית לצו היטלי סחר. לענין ענבים מיובשים ניתן פטור לכמות שנתית של 570 טון לכלל היבואנים. הוראת חוק נוספת אליה יש להתייחס היא צו יבוא חופשי, תשל"ח-1978 (להלן: "צו יבוא חופשי"), בו נאמר כי מותרים ביבוא כל הטובין המסווגים בפרק 1-97 בתעריף המכס, למעט אלה המפורטים בתוספת הראשונה לגביהם חלה חובת הצגת רישיון ויבואם אינו אסור עפ"י צו המכס (הסדרת היבוא), תשכ"ז-1967. עפ"י צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, כפי שתוקן בתשנ"ז-1997, קיים פטור על פי התוספת החמישית לצו תעריף המכס והפטורים במס קניה על טובין, תשנ"ו-1996, באשר לפרט 2020-08.06, לכמות של 450 טון אשר יובאו עפ"י הסכם גאט"ט. כמות זו שונתה בסוף שנת 97' ל- 750 טון (להלן: "צו תעריף המכס"). הדיון בהוראות המצוינות לעיל יהיה רלוונטי לענין חיובה של המערערת בהיטל ביטחה, אם אכן תתקבל טענת המשיב באשר לסיווג הטובין אשר יובאו. טובין עפ"י הסיווג אותו קבעה המערערת (4000-08.13) אינם חייבים בהיטל ביטחה, שכן אין הם מופיעים בין הטובין שמקורם מארה"ב החייבים בהיטל ביטחה עפ"י סעיף 2(ב) לצו היטלי סחר. בהתאם להוראות החוק המצויינות לעיל, יש לבחון את טענות הצדדים. 3. דיון והחלטה א. שאלת הסיווג מקובלת עלי לחלוטין טענת המשיב כי כל טענותיה של המערערת בענין הסיווג אינן רלוונטיות יותר, לאחר הודעה שהוגשה על ידה בחודש אפריל 2001 במסגרתה הודיעה כלהלן: "המערערת מסכימה כי לצרכי המשפט בתיק זה, המוצר שיובא בשנת 1996 זהה למוצר שיובא בשנת 1997 דהיינו - המדובר בענבים מיובשים מסוג BLACK CURRANT". למען הדיוק מדובר בענבים מסוג BLACK ZANTE CURRANT. במסגרת פרטי המכס מופיעים ענבים טריים או מיובשים בפרט 08.06, כאשר ענבים מיובשים מופיעים תחת הפרט 2000-08.06. מאחר ודובר במקרה של המערערת בענבים מיובשים שערכם אינו עולה על 10 ₪ לק"ג, הרי שבאשר לשנת 96' הסיווג נמצא בפרט 2010-08.06 ובשנת 97' בפרט 2030-08.06. טענתה של המערערת היא, כי למרות הסכמתה להיות הטובין ענבים מיובשים השייכים מבחינה בוטנית למשפחת הגפן, הרי שאותם ענבים מיובשים אשר יובאו הינם זן מסוים של פרי הנקרא דומדמניות. לתוצאה זו מגיעה המערערת מתרגום המילה CURRANT לעברית. בסעיף 21 לתצהירו של מר גיימס פרסלני, המשמש כקניין במערערת, נאמר כי הפרי הקרוי דומדמניות כולל למעשה שני זנים שונים של פירות - האחד זן של פרי ממשפחת הגפנים, והשני זן של פרי ממשפחת פירות היער. לכן, ניתן לתאר דומדמניות כ"ענבים" כלומר פרי ממשפחת הגפנים ואז יש לסווגם בפרט 08.06 המתייחס לענבים. כמו כן, ניתן לתארם כ"פירות יער" ואז יש לסווגן בפרט 08.10 המתייחס ל"פירות אחרים", כפי שעשתה המערערת. המערערת טענה כי יש לפרש את מהות הטובין עפ"י המשמעות הרגילה המיוחסת להם ע"י בני אדם. לדעת המערערת, בני האדם אינם מייחסים משמעות בוטנית למילה אלא מייחסים רק משמעות לשם הפרי כמשמעותו המילונית. כלומר, תירגום על פי מילון אנגלי - עברי, אשר צורף לתצהירו של מר פרסנלי, של המילה CURRENT לעברית שהוא דומדמניות. אין לקבל טענה זו של המערערת. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה של ביהמ"ש העליון, כפי שנקבעה בע"א 2102/93 מדינת ישראל נגד מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ, פ"ד נא (5) 160 (להלן: "פס"ד מירון"), שם נאמר כי בשלב הראשון לצורך ההכרעה בסיווג הטובין יש לעמוד על טיבם ומהותם של הטובין. במסגרת פס"ד מירון דן ביהמ"ש העליון במחלוקת בדבר סיווגם של שזיפים. השזיפים נשוא המחלוקת נקטפו, יובשו ורוססו. לדעת המערערת, היה מקום לסווג אותם על פי פרט המתייחס לפירות מיובשים, ואילו לדעת המשיבה היה מקום לסווגם כפירות ואגוזים משומרים זמנית שהם בלתי מתאימים לאכילה מיידית. כב' השופט אור תאר את דרך הפרשנות בשלבים, כאשר בשלב ראשון יש לבחון את טיבם ומהותם של הטובין. מדובר לדבריו בתיאור מאפייני הטובין, עמידה על טיבם, השימוש שנעשה בהם, חומרים שמהם הם עשויים ותכונותיהם. אפיון זה ייעשה על סמך ראיות, לרבות חוו"ד מומחים והתרשמות השופט מן הטובין, ויש בהחלט חשיבות להגדרתם הבוטנית. ברור אם כן שלשון בני אדם בלבד אין בה כדי לקבוע את מהותם של הטובין. מקובלת עלי בענין זה חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, מר יצחק איילון. במסגרת חוות דעתו הסביר מר איילון כי מקור השם CURRANT ביוון העתיקה מהעיר קורינטוס, והוא מתאר זן של ענב שחור קטן ולא חרצני. מר איילון הפנה גם למילון וובסטר אשר ציין כהגדרה ראשונה צימוקי קורינטוס "ענב מאד מיובש מהלבנט". מר איילון הסביר בתצהירו כי הטובין אשר יובאו, כפי שהסכימו הצדדים, הם ממשפחת הגפן ואין כל קשר בין משפחה זו למשפחה הבוטנית אליה שייכות הדומדמניות. חוות דעת נוספת ניתנה על ידי מר מאיר פרלמן, שהוא אגרונום אשר חזר למעשה על האמור בחוות דעתו של מר איילון. כמו כן הציג המשיב בפני בימ"ש שתי בדיקות אשר נערכו לטובין, אשר צורפו כנספחים ו' ו- ז' לתצהירו של מר זייטלבך מטעם המשיב. נספח ו' נערך ע"י משרד החקלאות, האגף להגנת הצומח ולביקורת, אשר נחתם ע"י מר מאיר פלדמן שחוות דעתו צורפה כאמור לעיל. במסמך זיהוי הטובין נאמר במפורש כי בבדיקה שנעשתה התברר כי הטובין שיובאו הם ענבים מיובשים (צימוקים) למרות שתוארו כאוכמניות מיובשות. כמו כן צורף דו"ח של מכון התקנים בו נאמר כי הדוגמא שנבדקה מהטובין שיובאו אינה מזן אוכמניות מיובשות אלא מסוג ענבים מיובשים (צימוקים). קביעות אלה עולות בקנה אחד עם הודעת המערערת לביהמ"ש. אין לכן כל מקום לטענתה כי יש להגדיר את הטובין בדרך אחרת מאשר עפ"י מהותם כפי שנמצא בבדיקות השונות. יתרה מזאת, אין בפני גם כל ראיה של ממש, על פיה ניתן לקבוע כי בני אדם מתייחסים לטובין אלה כאל דומדמניות. יש לזכור בהקשר זה כי המערערת לא סברה כי שם זה מתאר את הטובין בעת שייבאה אותם, שכן היא עצמה תארה אותו במסגרת רשומוני היבוא כאוכמניות. לאור כל האמור לעיל יש לסווג את הטובין כענבים מיובשים כפי שטען המשיב וזאת במסגרת פרט מכס 2000-08.06. ב. טענת המערערת באשר לתקפותו של צו היטלי סחר במסגרת טיעוניה בסיכומים העלתה המערערת טענות שונות באשר לפטור מהיטל הביטחה, תוך התייחסות לצו היטלי הסחר, אם ייקבע כי יש לסווג את הטובין כענבים מיובשים. טענות אלה הן טענות לגופו של ענין, אליהן אתייחס בהמשך. בשלב ראשון יש לדון בטענת המערערת כי הצו עצמו אינו עומד בתנאי הסמכות הקבועים בחוק. צו היטלי סחר הותקן כאמור בתוקף סמכותו של שר התעשיה והמסחר מכוח הוראות סעיף 2(א)(3) לחוק היטלי סחר, במטרה להגן על יצור מקומי מפני יבוא מתחרה. המערערת טענה כי אין כל צורך בהגנה על היצור המקומי מפני יבוא דומדמניות. אין לקבל טענה זו של המערערת. כפי שעולה מתצהירם של מר יורם לוי, מנהל מינהל מוצרי צריכה במשרד התעשיה והמסחר ומתצהירו של מר יעקב פולג, ממונה על הסחר הבינלאומי והמסחר במשרד החקלאות, הוצא הצו על ידי השר לאחר תיאום עם משרד החקלאות בענין השפעתו על היצוא המקומי של יבוא טובין, כגון ענבים מיובשים. מר פולג הסביר בתצהירו כי לאחר בדיקה התברר כי יבוא מתחרה של ענבים מיובשים לארץ יגרום לנזק ממשי לייצור המקומי של ענבים מיובשים מתוצרת הארץ. עוד נאמר ע"י מר פולג בתצהירו כי מבדיקה של משרד החקלאות עלה כי התוצרת החקלאית המקומית של הענבים נמכרת לתעשייה המקומית של ענבים מיובשים, אשר בוררת את הענבים לפי גודלם. הענבים הקטנים משמשים לתעשיית המזון שכן כל הזנים משמשים בדרך כלל לאותן מטרות. מכאן שיש להגן על כלל זני הענבים המיובשים הגדלים בארץ ולא על זן ספציפי. כך הסביר גם מר פולג במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 8 לפרו' מיום 2.10.03 ש' 10- 12 וכן בעמ' 9 ש' 7-8). "יבוא ללא היטל או מכס מהווה פגיעה כיוון שזה לא נעשה במסגרת של מכסות שניתן לפקח עליהן ובעזרתן להסדיר את היבוא של צימוקים לישראל, צימוקים הם מקור לפינוי עודפים ותוצרת שלא נועדה למחירה בשוק כענב". מר פולג נשאל האם הנזק הוא קונקרטי ותשובתו היתה "כל יבוא גורם לנזק". עוד הסביר מר פולג במהלך חקירתו הנגדית כי אין משמעות לעובדה שהזן BLACK ZANTE CURRANT אינו גדל בארץ, שכן ישנו ייצור מקומי תחליפי של ענבים מיובשים למשל זן הסולטיננה (עמ' 6 לפרו' מיום 02.10.03 ש' 17 - 18. ראה לענין זה גם חוות דעתו של מר אילון בסעיף 6(ג)). עדותו של מר פולג, הממונה על הסחר הבינלאומי והמסחר במשרד החקלאות, העוסק בנושא באופן סדיר, עדיפה בעיני על פני עדותו של מר פרסלני, הקניין של המערערת. איני רואה בסיס לאמור בתצהירו על פיו אין כל פרי אשר גדל בישראל, הן מסוג פירות היער והן מסוג הענבים, אשר תכונותיו יתאימו ליצור מחיות בטעם אוכמניות. לא הונחה בפני כל תשתית לטענת המערערת, על פיה הוצא הצו ללא סמכות ובהעדר שיקולים רלוונטיים ודין טענה זו להדחות. ג. טענות המערערת בדבר פטור מהיטל ביטחה המערערת טענה כי בכל מקרה, יבוא הענבים המיובשים פטור מתשלום היטל ביטחה. לענין זה הפנתה המערערת לצו היטלי סחר ולתוספת החמישית של צו תעריף המכס. אין לקבל טענות אלה של המערערת. המערערת הפנתה להוראות סעיף 2(ב1) לצו היטלי סחר. סעיף זה קובע כי ניתן פטור מהיטל ביטחה על יבוא ענבים מיובשים בכמות שנתית של 570 טון. המערערת טענה כי הוראת הפטור חלה עליה, שכן היא עונה להגדרת יבואן טובין למרות שאין מחלוקת בין הצדדים כי לא היה בידה רישיון ליבוא לטובין. כמו כן ציינה המערערת כי היא ייבאה רק כמות של 17 טון בשנה, וכי הכמות של 570 טון אשר נקבעה בתוספת מתייחסת לכל יבואן בנפרד. בכל מקרה נטען כי בשנת 97' יובאו לישראל רק כ- 372 טון - כמות הפחותה מהכמות הנותרת לכלל היבואנים. עוד טענה המערערת כי קם לה פטור מהיטל ביטחה על היבוא במסגרת התוספת החמישית של צו תעריף המכס, הקובע פטור לכמות מירבית של 750 טון. גם כאן טענה המערערת כי הפטור קם לה למרות העדר קיומו של רשיון יבוא, וכי בכל מקרה לא יובאה הכמות המירבית הקבועה בתוספת. די לדון בהקשר זה בצורך בקיומו של רשיון לענין היבוא ואין למעשה מקום להדרש לשאלת כמות היבוא. אין כל מקום לקבל את טענת המערערת כי הפטור עפ"י שתי ההוראות המצוינות לעיל חל גם מקום שבו היבוא נעשה ללא רשיון. סעיף 2(א) לצו יבוא חופשי קובע באופן מפורש כי מותרים ביבוא כל הטובין המסווגים בפרק 1-97 בתעריף המכס, למעט אלה המפורטים בתוספת הראשונה, שלגביהם חלה חובת הצגת רשיון ואשר יבואם אינו אסור. בתוספת הראשונה מופיע פרט 2000-08.06, לגביו נאמר כי נדרש רשיון לענין טובין המסווגים בפרט מכס זה שמקורם בארה"ב והמיובאים במסגרת מכסה. דרישה זו נכונה גם לגבי פטור עפ"י הכמות שבתוספת החמישית, שכן מדובר בפטור עפ"י מכסה לגבי טובין שמקורם בארה"ב. אין לכן ספק כי תנאי ראשוני לשם קבלת פטור עפ"י הוראות החוק המצוינות לעיל - הינו קבלת רשיון ליבוא בפטור. יש עתה לבחון את טענתה הנוספת של המערערת והיא כי היה מקום לתת לה רשיון יבוא בדיעבד. אין לקבל טענה זו והיא נוגדת את מטרת ההליך כולו של קבלת רשיון יבוא בפטור. הפרוצדורה לקבלת הרשיון תוארה בעדותו של עד המשיבה מר יורם לוי ובעדותו של מר יעקב פולג, אשר הסביר כי תהליך קבלת הרשיון הוא מעין מכרז. מר יורם לו הסביר בתצהירו כי הטובין המיובאים מסווגים במועד היבוא. לא ניתן לדעת במועד היבוא מהי הכמות הפטורה אשר יובאה עד אותה נקודת זמן. הרשיונות ליבוא בפטור מחולקים ע"י משרד התמ"ס לכיסוי כל מכסת הפטורים לכלל היבואנים לשנה מסוימת. יבואן אשר בחר שלא לממש את זכותו אינו יכול לעשות זאת בדיעבד. מר לוי הסביר במהלך חקירתו הנגדית כי אין גם אפשרות מעשית למתן רישיון על מנת לקבל פטור בדיעבד. לדבריו, "התהליך הוא מאוד מסובך אנו מפרסמים הודעה בעיתון שאומרת מי זכאי לגשת לאותה חלוקה....אני גם מפרסם מכרז חדש ....[ובנוסף] אני מתייעץ עם היועץ המשפטי". האפשרות של קבלת רישיון בדיעבד אינה מקובלת על משרד התמ"ס. מר לוי הדגיש, והסברו מקובל עלי, כי מתן אפשרות מעין זו יכול ליצור אפליה וחוסר שוויון כלפי יבואנים אחרים, וכי אין מקום למתן רשיון יבוא בגין יבוא שאינו מתבצע באותה שנה. באשר לנושא הכמויות, הרי שאין כל הגיון או סבירות בטענתה של המערערת כי הכמויות המצויות במכסה, הן עפ"י התוספת החמישית והן עפ"י צו יבוא חופשי, מתייחסות לכל יבואן בנפרד. מדובר כמובן בכמות מירבית לכלל היבואנים ועפ"י עדותו של מר לוי מדובר בגבול עליון של טובין אותם ניתן לייבא בפטור מהיטל ביטחה ואין כל חובה שהמכסה תנוצל במלואה. אין לכן משמעות לטענת המערערת באשר לכמות השנתית של הפטורים שנודעה בדיעבד ככמות אשר נוצלה בפועל. מקובל עלי לחלוטין הסברו של מר לוי, כי מי שמבקש לייבא ענבים מיובשים בפטור מהיטל ביטחה חייב לפעול בהליך מתאים על מנת לקבל רשיון מראש. לכן, אין גם מקום לטענות המערערת באשר לאי העברות פנייתה ע"י מר לוי לועדת המכסות לאחר שכבר נפתחה נגדה חקירה. עוד יש לציין בהקשר זה כי למערערת היה רישיון ליבוא 5 טון ענבים מיובשים בשנת 96', רישיון אשר לא נוצל על ידה. מכאן עולה כי המבקשת ידעה שעליה לקבל רשיון, ואין בנסיבות אלה כל מקום לטענה בדבר זכות לקבל רשיון בדיעבד. אין לכן מקום לטענתה של המערערת באשר לפטור מהיטל ביטחה. ד. טענת המערערת בדבר תחולת חוק מיסים עקיפים יש לבחון עתה את טענת המערערת בדבר תחולת סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים. דין טענותיה של המערערת בענין זה להדחות. נטל ההוכחה לקיומם של התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק מיסים עקיפים מוטל על הנישום. נדרש קיומם המצטבר של כל שלושת התנאים בכדי שהנישום לא יחוייב בתשלום החסר (ראה ע"ש 1024/93 דידקטיקט בע"מ נגד מנהל המכס והבלו, מיסים ט/5 עמ' ה-160). סעיף 3(1) לחוק קובע את התנאי על פיו "החסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למסרה" להוראות סעיף זה יש לתת פירוש אובייקטיבי (ראה ע"א 580/85, 581 מנהל המכס ומס ערך מוסף נגד כספות 77 בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מד(4) 382; ע"א 5341/93 י.ד. תעשיות חייגנים בע"מ נגד מדינת ישראל - מנהל מס קנייה, מיסים יא/5, עמ' ה - 3). אין משמעות לכוונת הנישום ביחס לידיעה שיש לו, ואין מקום לטענה בדבר תום לב או צידוק. המחוקק איננו מתנה את מסירת הידיעה הלא נכונה בנתונים הסובייקטיבים והמיוחדים של הנישום. לכן, במקרה שבפני, גם אילו ניתן היה לקבל את טענת המערערת כי היתה משוכנעת שהיא מייבאת אוכמניות מיובשות, הרי שלא התקיים התנאי האובייקטיבי של סעיף 3.1. המערערת ייבאה ענבים מיובשים, וכאשר מסרה לרשויות המכס, במסגרת רשימון הייבוא, כי ייבאה אוכמניות מיובשות, הרי שמסרה ידיעה לא נכונה. מחומר הראיות המצוי בפני עולה כי במקרה הנוכחי היתה למערערת ידיעה פוזיטיבית בדבר העובדה כי ייבאה ענבים מיובשים ולא אוכמניות מיובשות. מסקנה זו עולה כבר מהעובדה כי שמו של הספק ממנו רכשה המערערת את הטובין כולל את המילה Raisin שמשמעותה ענב מיובש (צימוק). (ראה לענין זה נספח ב' לתצהירו של מר זייטלבך) גם בהתכתבויות שונות בין המערערת לבין ספק זה, מופיע באופן ברור תיאור הסחורה כענבים מיובשים (נספח ט לכתב התשובה). כך למשל, בפקס מיום ה-10.10.97 אותו תפשה המשיבה, אשר נשלח על ידי הגברת ג'ולי מילר למר פרסלני, צוין כי המחיר כפוף לזמינות ולאישור סופי של "התוכנית החדשה לייצוא ענבים - NEW RAISAIN EXPORT PROGRAM". מר פרסלני נחקר באשר לפקסים שקיבל: ש. "אני מפנה אותך לפקס משנת 97'. ב - 10.10.97 אתה מקבל פקס נוסף ובו פירוט שלם של המחיר... (בפירוט זה מצויינת כאמור אותה תכנית חדשה לייצוא ענבים - ד.ק.) זה לא מעניין אותך שכתובה שורה שיכולה להשפיע על זמן האספקה או המחיר שלך" ת."לא שמתי לב גם לזה" (עמ' 26 ש' 8 -12). תשובה זו איננה אמינה על פניה . עוד נתפסה הודעת פקס מיום 29.10.97 מאת מר פרסלני לגברת סנדי ווקס במסגרתה ביקש נציג המערערת בצורה חד משמעית כי כל מסמכי המשלוח יכללו תיאור של הטובין כ- BLACK ZANTE CURRANTS . בקשה זו מעלה תמיהה, שכן אם היתה המערערת משוכנעת כי מדובר באוכמניות או דומדמניות ולא בענבים מיובשים, הרי שלא היה מתעורר כלל הצורך בבקשה. מר פרסלני נשאל בענין זה: ש."למה אתה צריך להגיד לספק שמספק לך את הסחורה שיכתוב לך מה הוא מספק. האם זה לא ברור" ת."לא, זה לא ברור מנסיוני בתור יבואן צריך להדגיש לספקים איזה דוקומנטים צריכים ומה צריך להיות רשומים בהם" (פרו' 26.6.03 שורות 1- 4). תשובה זו הינה בגדר תשובה מתחמקת. בנוסף נתפסה תשובתה של הגב' גולי מילר שענתה עוד באותו יום למר פרסנלי ואישרה כי תפעל על פי בקשתו וכי יכתב על המסמכים בלק זנטה קארנט. עוד הוסיפה את מס' חש' הבנק אליו יש להפנות את התשלומים עבור "הענבים המיובשים". קשה לקבל בנסיבות אלה טענה על פיה לא ידעה המערערת כי מדובר בענבים יבשים ולא באוכמניות או דומדמניות. כמו כן נתפס מסמך booking note של חברת הספנות SEA TRADE INTERNATIONAL מיום ה 31.10.97 (נספח ט לכתב התשובה). במסמך זה תוארה הסחורה כ-(RAISINS)BLACK ZANTE CURRANTS . כשנשאל מר פרסנלי על מסמך זה היתה תשובתו כי הוא, "לא קורא כל שורה" (עמ' 25 ש' 8 - 14). בתעודת איכות של משרד החקלאות האמריקאי מתאריך ה 4.11.97 נאמר כי המוצר שנבדק הוא ענבים מיובשים, וכי מיקומם של הטובין הארוזים הוא באזור הענבים המיובשים מס 283. תעודת איכות זהה לעניין שנת 1996 הגיעה בהמשך החקירה לידי המערערת. עוד יש לציין כי למערערת היה רישיון לייבוא ענבים מיובשים בפטור בשנת 1996, רשיון שבו בחרה לא להשתמש. מכאן עולה כי המערערת ידעה על הצורך ברשיון ליבוא של ענבים מיובשים על מנת לקבל את הפטור מהיטל בטחה. מכל האמור לעיל עולה כי המערערת ידעה או לפחות היתה צריכה לדעת כי מדובר בענבים מיובשים. אם לא ידעה זאת בפועל, הרי שאי הידיעה נובעת מעצימת עיניים או מרשלנות, שיש לראות בהם כידיעה של ממש לצורך הוראות חוק מיסים עקיפים (ראה לענין זה ע"א 662/85 מנהל מס קניה נגד כנפי מתכת בע"מ פ"ד מג(2), 3, עמ' 13- 14 שם נקבע כי עצימת עיניים על ידי הנישום כמוה כידיעה ממש לצורך ס' 3(2). די באמור לעיל על מנת לקבוע כי המערערת איננה עומדת בהוראות סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים. בהקשר זה, יש להתייחס לטענה נוספת אשר הועלתה על ידי המערערת והיא הטענה כי בפסק הדין ע"ש 539/98 יוסף לוי עסקי מזון בע"מ נגד מדינת ישראל - משרד התעשייה והמסחר ואגף המכס (להלן פס"ד יוסף לוי), נקבע כי קיים נוהג סוחרים על פיו מתוארים הטובין כ"אוכמניות מיובשות". המערערת טוענת כי פס"ד יוסף לוי מקים השתק פלוגתא כנגד המשיב. לאור זאת, יש לראות במערערת כמי שהוראות סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים חל עליה. הטענה מתבססת על כך כי אם אכן קיים נוהג סוחרים, הרי שיש לראות במערערת כמי שמסרה ידיעה נכונה לגבי הטובין, ואין לראות במערערת כמי שיכולה היתה לדעת כי הטובין הנ"ל חייבים בהיטל בטחה. אין לקבל טענה זו של המערערת, שכן מדובר שבקביעות עובדתיות השונות במקרה שבפני מהמקרה שם. כפי שקבעתי לעיל, הוכחה במקרה הנוכחי ידיעה ממשית של המערערת בדבר מהות הטובין. כמו כן, לא העלתה המערערת במהלך נימוקי הערעור כל טענה על פיה קיים נוהג סוחרים אשר בגינו כינתה את הענבים המיובשים דומדמניות או אוכמניות. טענה זו הועלתה על ידה רק לאחר שניתן פסק הדין בענין יוסף לוי. יתרה מזאת, בע"א 461/84 עו"ד יוסף לוי נגד מנהל מס רכוש חיפה, פ"ד מב (4) 78, נקבע עלי ידי כבוד הש' גולדברג כי "אין העיקרון של פלוגתה פסוקה חל בענייני מיסים". לאור כל זאת, אין מקום לטענה בדבר השתק פלוגתא ה. טענת המערערת כי היא עומדת בתנאי סעיף 156 לפקודת המכס. סעיף זה קובע כי טובין שיובאו, והם מיוצאים תוך 6 חודשים מפיקוח רשות המכס, יותר עליהם הישבון של 90% מסכום המכס אשר שולם עליהם, ובלבד שיוכח כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל. הסעיף מחייב בדיקה פיזית של הטובין שיובאו שכן הסעיף מחריג "טובין שיוצאו בצובר". מכאן, טובין שלא יובאו בצובר מצריכים בדיקה פיזית לצורכי זיהוי והוכחת העדר שימוש. בדיקה פיזית לא נעשתה במקרה הנוכחי, כפי שהעידה גם הגב' אדית הרוש מטעם המשיב. גב' הרוש גם הסבירה כי על פי נוהלי העבודה של המשיב יש לבצע בדיקה פיזית על מנת לוודא כי מדובר באותם טובין שיובאו וכי לא נעשה בהם שימוש בישראל. נוהל עבודה זה קיים, על פי עדותה, למרות העדר הוראה מפורשת בסעיף 156 באשר לצורך בבדיקה פיזית. גב' הרוש הדגישה כי כל יבואן יודע שעליו לפעול בדרך זו. לאור האמור לעיל, יש לקבל את קביעתה של ועדת מיסים עקיפים, על פיה לא ניתן היה לזהות את הטובין שיובאו במסגרת רשימון 97 כטובין שיובאו. זאת מאחר שעל פי בקשת סוכן המכס של המערערת לא בוצעה בדיקה פיזית של הטובין. 4. סיכום התוצאה היא כי דין הערעור להדחות. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪ + מע"מ, ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. היטל בטחה