קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תסמונת התעלה הקרפלית - איש מחשבים: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור הגב' אורה אונפהיים-דוניו ומר רפי וייס; ב"ל 4501/06) ובו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגימה בשורשי ידיו - תסמונת התעלה הקרפלית (להלן - המחלה)- כבפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה. התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי היא זו: "א. התובע, יליד שנת 1954, עסק משך כעשרים שנה בתחום המחשבים - משך שמונה שנים ראשונות עבד כטכנאי מחשבים בחברת דיגיטל (במסגרת זו עסק בעיקר בפירוק והרכבה של מחשבים), בהמשך מונה כמנהל שירות באגף הטכני בחברת נט פלס (במסגרת זו ניהל עשרה עובדים הכפופים לו) ומאוחר יותר מונה כמנהל האגף הטכני וכסמנכ"ל שירות לקוחות, כאשר סך הכול עבד בתפקידי הניהול כשתים עשרה שנה שהסתיימו בחודש יוני 2002. ב. התובע טען כי עבודתו כמנהל כללה מענה למכרזים, כתיבת דו"חות, החלפת מכתבים עם לקוחות ועמיתים לעבודה, דואר אלקטרוני, פגישות (במהלך חלקן הקליד תוך כדי הפגישה את תוכנה), הכנת מצגות וכיו"ב, כאשר מרבית המטלות הללו כרוכות בהקלדה מרובה בשתי הידיים וכתוצאה מכך מאמץ חוזר ונשנה בכפות הידיים. התובע העיד כי בתקופת עבודתו כמנהל (12 שנה) עבד מדי יום משך כ - 11 - 12 שעות, כאשר כ - 50% מזמן העבודה עסק בהקלדה. עוד הדגיש כי באף אחד מהתפקידים לא היה לו מזכיר/ה שביצע עבורו עבודות הדפסה. ג. במהלך חודש ינואר 2002 החל התובע לחוש בהרגשת תרדמת בשורש כף יד ימין עם הרגשת נימול וכאבים. לאחר מספר חודשים חש תופעות דומות ביד שמאל. ביום 23.12.03 אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית בשתי הידיים. התובע מייחס את מחלתו לתנועות ההקלדה המרובות." על בסיס תשתית עובדתית זו הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי הוכחו תנועות חוזרות ונשנות שהמערער ביצע בידיו, ומינה כמומחה רפואי את ד"ר פעילן לבחינת הקשר הסיבתי שבין עבודת המערער לבין המחלה ממנה הוא סובל. ד"ר פעילן קבע בחוות דעתו כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין המחלה. לדבריו, "בהקלדה או עבודה עם עכבר, בשורש כף היד יש תנועה קלה בלבד. לא נגרם עומס/לחץ/כוח/רטט מכני ממוקם על הליגמנט הכפי בתעלה הקרפלית". על סמך האמור בחוות דעת זו דחה בית הדין האזורי את התביעה (להלן - פסק הדין הראשון). המערער הגיש ערעור על פסק הדין הראשון (עב"ל 650/08), אשר התקבל בחלקו והתיק הוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה נוסף, זאת משביסוד חוות דעתו של ד"ר פעילן עמדה ההנחה כי עבודת הקלדה אינה מסוג העבודות אשר יכולות לגרום למחלה, והנחה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההנחיות המקצועיות הרפואיות של המוסד כפי שבאות לידי ביטוי בחוזר המוסד (חוזר נפגעי עבודה 1412 מיום 3.2.05) (להלן - חוזר המוסד). נציין כי מחוזר המוסד עולה כי המחלה אופיינית, בין היתר, לעוסקים בעבודות הקלדה באופן רצוף שעות רבות ביום. כמו כן התבקש בית הדין האזורי להשלים את הבירור העובדתי ולבחון את "פרקי הזמן הרצופים בהם עסק המערער בעבודות ההקלדה בכל יום של עבודה. אין די בעובדה, כי המערער עסק במחצית משעות יום העבודה בעבודות הקלדה. חשובה לענייננו התייחסות לשאלת פרקי זמן רצופים בהם עסק בכך". בית הדין האזורי קיים דיון הוכחות נוסף ולאחריו קבע כי אין מקום לשינוי התשתית העובדתית שעמדה ביסוד פסק הדין הראשון, זאת משגרסת המערער בנוגע לרצף ההקלדה - 5 שעות כל יום ברציפות - אינה סבירה ואינה אמינה. בית הדין האזורי מינה כמומחה נוסף את ד"ר אסא לב-אל, אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין העבודה לבין המחלה וציין כי אין הוא מסכים להנחה העומדת ביסוד חוזר המוסד לפיה ניתן להכיר בקשר סיבתי בין עבודת קלדנות לבין המחלה. נוכח עמדת המומחה הנוסף שב בית הדין האזורי ודחה את תביעת המערער (להלן - פסק הדין השני). על פסק הדין השני הוגש הערעור שלפנינו ובו, בין היתר, שב המערער וטען כי אין לקבל את חוות דעתו של המומחה הנוסף, משגם הוא, כמו המומחה הראשון - ד"ר פעילן, שולל מהיסוד את האפשרות להכיר בקשר סיבתי בין עבודת הקלדה לבין המחלה למרות האמור בחוזר המוסד. בנסיבות אלה עתר המערער, לחלופין, למינוי מומחה נוסף שלישי. בהחלטה מיום 5.12.12 דחינו את טענת המוסד, לפיה התשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, אינה מספקת לצורך עילת המיקרוטראומה ולמינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי. כן החלטנו על מינוי מומחה נוסף - מומחה שלישי בענינו של המערער, שימונה על ידי בית דין זה. אין לנו צורך לחזור על הנימוקים להחלטה האמורה, אשר מפורטים במקומם. ביום 26.2.13 מונתה ד"ר קרין ציקל שלום כמומחית נוספת מטעם בית דין זה. המומחית בחנה את שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת המערער לבין עבודת ההקלדה. בתחילת תשובתה ציינה המומחית כי "סביר להניח שיש קשר סיבתי", ואת תשובתה המקיפה סיכמה כך: "... עבודת המערער, למרות שעסק בתפקיד ניהולי, עסקה ב- 50% מזמנו בעבודת קלדנות. אני סבורה שבעבודת הקלדה מבצעים תנועות חוזרות ונשנות וכף היד עלולה לשהות בתנוחות מאולצות ולפיכך התפתחה תסמונת תעלה קרפלית. עמדתי נתמכת בספרות הרפואית המתוארת לעיל." באשר למידת הקשר הסיבתי קבעה ד"ר ציקל שלום כך: "למרות שלא הובאו בפני גורמי סיכון אחרים. לנוכח גילו בעת גילוי המחלה ופרק הזמן מתחילת החשיפה עד להתפתחות המחלה, אני סבורה שהשפעת תנאי עבודתו הייתה פחותה מ- 20%." המערער ביקש להעביר לד"ר ציקל שלום שתי שאלות הבהרה, כדלהלן: "א. האם נכון יהיה לאמר כי מחלת המערער לא יכלה להתפתח כפי שהתפתחה ללא השפעת תנאי עבודתו? אם לא נכון אודה להסבר. ב. האם נכון יהיה לאמר כי נתוניו האישיים של המערער לבדם וללא השפעת תנאי עבודתו לא היו יכולים להביא להתפתחות מחלת המערער כפי שהתפתחה? אם לא נכון אודה להסבר מהם אותם נתונים אישיים שיכלו להביא להתפתחות המחלה כפי שהתפתחה" המשיב התנגד לבקשה. בהתאם להחלטה מיום 28.5.13 השלימו הצדדים את טיעוניהם. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לרבות בכל הנוגע לשאלות ההבהרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת שאלות הבהרה לד"ר ציקל שלום להדחות וכי דין הערעור להדחות. להלן טעמינו: אין מקום להעביר למומחית את שאלות ההבהרה המבוקשות מנימוקים אלה. באשר לשאלה הראשונה, משהמומחית הכירה בקיומו של קשר סיבתי - אך ברי כי המחלה לא הייתה מתפתחת כפי שהתפתחה ללא השפעת תנאי העבודה. שכן, אם התשובה הייתה שונה דהיינו, שהמחלה הייתה מתפתחת כפי שהתפתחה גם ללא השפעת תנאי העבודה - הרי שמן הבחינה המשפטית לא ניתן היה לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה. באשר לשאלה השניה, אין מקום לשאול את המומחית לגבי גורמי הסיכון האישיים, משמסקנתה לגבי מידת השפעת תנאי העבודה התבססה על גילו של המערער ועל פרק הזמן שבין תחילת החשיפה לבין התפתחות המחלה. הלכה למעשה, לפי חוות הדעת של ד"ר ציקל שלום יש קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה. אך בכך אין די. כיוון שעל מנת שקשר סיבתי שכזה יוכר נדרש כי תהיה לו השפעה משמעותית על גרימת המחלה. לפי הפסיקה, השפעה מהותית משמעה לפחות 20% תרומה לקרות המחלה. במקרה שלפנינו הגיעה המומחית לכלל מסקנה כי השפעת תנאי העבודה של המערער על גרימת מחלתו היתה פחותה מ- 20%. משכך, לא מתקיים קשר סיבתי משמעותי בין תנאי העבודה לבין המחלה. לא מצאנו יסוד לטענות המערער כנגד מסקנתה של ד"ר ציקל שלום בכל הנוגע למידת הקשר הסיבתי. השאלה הייתה ברורה וכך גם התשובה. טענות המערער, לפיהן תשובתה ד"ר ציקל שלום באשר למידת ההשפעה "אינה קשורה כלל לחוות דעתה" או כי "המומחית פשוט לא הבינה נכונה את השאלה" טוב היה להן אלמלא הועלו. סוף דבר - הערעור נדחה. בשים לב למדיניות בית הדין בפסיקת הוצאות בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. רפואהתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)