בחוות דעת מיום 30/3/13 קבע המומחה כי התובעת סבלה מתסמונת צביטה בכתף ימין. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תסמונת הצביטה בכתף ביטוח לאומי: 1. התובעת הגישה לנתבע תביעה להכיר בפגיעה בכתף ימין כפגיעה בעבודה. תביעתה נדחתה ועל כך התביעה שבפנינו. הצדדים הגיעו להסכמה על העובדות והסכימו למינוי מומחה יועץ-רפואי בתחום האורטופדי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזק שטוענת לו התובעת בכתף ובמרפק ימין ובין תנאי עבודתה. 2. ביום 14/3/13 מונה ד"ר אהוד ראט לשמש כמומחה יועץ רפואי. 3. בחוות דעת מיום 30/3/13 קבע המומחה כי התובעת סבלה מתסמונת צביטה בכתף ימין. המומחה קבע כי ניתן למצוא קשר סיבתי בין עבודתה ומחלתה. עוד קבע המומחה כי לא ניתן לשלול תהליך תחלואה טבעי שכן נמצא אצל התובעת אוסטאופיט גדול (זיז עצם בולט) באקרומיון, ששויף בניתוח, והוא גורם הסיכון המשמעותי. המומחה קבע כי לא התקיים כאן מנגנון של מיקרוטראומה וכי לא קיים נזק נראה לעין. המומחה קבע כי קיים סיכוי של מעל 50% שמחלתה היתה מתפתחת ומתדרדרת ללא קשר לעבודתה של התובעת, על רקע מבנה הכתף המועד לפתח את התסמונת (בשל האוסטואופיט הסובאקרומיאלי). בתשובה לשאלה האם הוחמר מצבה של התובעת בגלל אופי עבודתה השיב המומחה בשלילה. המומחה קבע כי מדובר בתסמונת כאב בלבד ללא כל נזק בכתף. 4. אל המומחה נשלחו שאלות הבהרה (החלטה מיום 8/7/13). בתשובותיו קבע המומחה: "בתשובה לשאלה 2: בחוות הדעת הבהרתי כי לא מדובר בנזק אלא תסמונת כאב. לא ניתן לקבוע קשר ברור לעבודה אך גם לא ניתן לשלול שהתנועות החוזרות בעבודתה בנוכחות הזיז הגרמי החישו את הופעת התלונות. הזיז הגרמי ששויף בניתוח הינו מבנה פתולוגי - בליטת יתר של עצם שמהווה הגורם הראשי להופעת תסמונת הכאב. יש להניח כי גם לולא עבודתה היתה מתפתחת תסמונת כאב זו. להערכתי עבודתה החישה את הופעת התסמונת שהיתה מופיעה בלאו הכי לאור נוכחות הזיז הגרמי. לא ניתן לקבוע עד כמה החישה. בתשובה לשאלה 3: ההתערבות הניתוחית קשורה לזיז הקיים בכתף ללא קשר לעבודה . בתשובה לשאלה 4: אי הכושר ניתן עקב ההתערבות הניתוחית. פרט לזיז הגרמי לא נמצאו נזקים בכתף ולכן ניתן לקבוע כי עבודתה לא גרמה לנזק. המשך תלונות לאחר הסרת הגורם לכאב יכולות להיות משניות לצלקת שנוצרת לאחר ניתוח, הדבקויות, שיקום חלקי ועוד. בתשובה לשאלה 5: ניתן לקבוע שלא נגרמו פגיעות זעירות ובלתי הפיכות. לאחר סקירה יסודית של מבני הכתף בניתוח קבע המנתח כי אין נזק בכתף." 5. לטענת התובעת בסיכומיה, אין מחלוקת שמבנה הכתף והזיז הבולט קשורים במבנה גופה של התובעת, אך הופעת התסמונת הוחשה ע"י העבודה, כפי שקבע המומחה בחוות דעתו. אף שאין מדובר בנזק לכתף, העבודה תרמה להופעת התסמונת ולמוגבלות, ודי בהחשת ההופעה, אף לתקופה זמנית וחולפת, כדי להכיר בפגיעה. 6. לטענת הנתבע בסיכומיו, קביעות המומחה כי לא נגרמו לתובעת פגיעות זעירות ובלתי הפיכות וכי מדובר בתסמונת כאב בלבד ללא כל נזק לכתף די בהן כדי לדחות את התביעה שכן, בהעדר קיומו של נזק לא ניתן להכיר בפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. עוד טוען הנתבע, כי גם בקביעת המומחה כי גורם הסיכון המשמעותי הוא הזיז בכתף, מעל ל-50% ממצבה של התובעת נגרם לאור מצב רקע של מבנה הכתף וכי מצבה לא הוחמר בשל עבודתה יש כדי להביא לדחיית התביעה משלא הוכח קשר סיבתי ברמת ודאות של מעל 50%. באשר לטענת התובעת כי גם החשה זמנית וחולפת יכול שתוכר כפגיעה בעבודה טוען הנתבע כי זה בתנאי שנגרם נזק כלשהו, דבר שלא אירע במקרה זה. הכרעה 7. ממקרא חוות דעתו של המומחה עולה, כי לתובעת לא נגרם למעשה כל נזק בכתף, אלא התובעת סבלה מתסמונת כאב בלבד. המומחה שלל אפשרות של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה שכן לכתף לא נגרמו פגיעות זעירות ובלתי הפיכות. המומחה קובע במפורש כי העבודה לא גרמה לנזק. 8. גם הניתוח שעברה התובעת היה קשור לזיז הקיים בכתף ללא קשר לעבודה ולשם שיוף הזיז הגרמי "שמהווה הגורם הראשי להופעת תסמונת הכאב". 9. המשך תלונות התובעת לאחר ההתערבות הניתוחית והסרת הזיז הגורם לכאב קשורות אף הן לניתוח ותוצאותיו. 10. "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשל מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מ"ח 0-77 אליעזר מזרחי נ' המל"ל, פד"ע י"ט 538) בהיעדר קיומן של פגיעות זעירות אשר במצטבר גרמו לנזק, ובהעדר קיומו של נזק, הרי שדין התביעה להכיר בתסמונת הכאב כפגיעה בעבודה, להידחות. 11. זאת ועוד, המומחה העריך כי קיים סיכוי של מעל 50% כי התסמונת היתה מופיעה על רקע מבנה הכתף וללא קשר לעבודתה של התובעת, היינו, כי הסיכוי להופעת התסמונת בשל עבודתה של התובעת נמוך מ-50%. מכאן, ואף לו היה מקום להכיר בתסמונת הכאב, ללא כל נזק, כפגיעה, הרי שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי במידה הנדרשת של מעל 50%. 12. אשר על כן, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. רפואהכתפיים