קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תסמונת המעי הרגיז עקב תאונת דרכים: לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת הינדה (כתוארה אז) מתאריך 22.8.13, במסגרתה נדחתה בקשת התובע, יליד 1989, אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 19.12.06, עת נסע ברכב, אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי המשיבה, למנות מומחה נוסף בתחום הגסטרואנטרולוגיה. יוער, כי ההליך הוכתר בכותרת "בקשת רשות ערעור" אך בהתאם לסעיף 96 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קיימת זכות ערעור על החלטת כב' הרשמת. טענה פרוצדורלית נוספת, אותה יש להסיר כבר עתה, היא טענת המערער כי כב' הרשמת כלל לא הייתה מוסמכת לדון ולהחליט בבקשה למינוי מומחים, כיון שסמכות זו נתונה רק לרשמים בכירים. דין הטענה להידחות. תקנה 7 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים") קובעת מפורשות, כי מומחה יתמנה על ידי "בית המשפט או הרשם". בכל הנוגע למינוי מומחים בתביעות שעילתן תאונת דרכים גוברות תקנות המומחים, בהיותן תקנות ספציפיות, על ההוראות הכלליות בחוק בתי המשפט (סעיף 90), הדנות בסמכויות רשמים ורשמים בכירים. עם הגשת התביעה עתר המערער למינוי מספר מומחים: בתחום הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה, הרפואה הפנימית, האורולוגיה והאורטופדיה. בכל הנוגע לתחום הפנימי צוין בבקשה כי הוא סובל מקרע בטחול, מדימום בחלל הבטן ומתסמונת המעי הרגיז. לכתב התביעה צורף מסמך אחד המתייחס לטענה בדבר תסמונת המעי הרגיז, מסמך של המכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלות הכבד במרכז הרפואי סורוקה, מתאריך 4.1.10, כשלוש שנים לאחר התאונה. בית המשפט (כב' הרשם הבכיר אבי כהן) מינה במסגרת החלטתו מיום 26.6.12 מומחים בכל התחומים שהתבקשו על ידי המערער. בתחום הרפואה הפנימית מונה ד"ר יעקב מאור. לאחר מינויו של ד"ר מאור הגיש המערער "בקשה למתן הנחיה למומחה לרפואה פנימית". בבקשה נרשם כי ד"ר מאור הוא גם מומחה לגסטרואנטרולוגיה, כי בתיעוד הרפואי מצוי מסמך המעיד על קיום תסמונת המעי הרגיז (הוא המסמך שצוין לעיל) וכי יש להורות לד"ר מאור להתייחס גם לנושא המעי הרגיז. לאחר מכן ועוד בטרם ניתנה החלטה, הודיע ד"ר מאור כי אינו יכול לקבל המינוי. בית המשפט מינה ביום 5.7.12 את ד"ר ירון ניב כמומחה תחתיו. לאחר מתן ההחלטה הגיש המערער בקשה "לתקן הגדרת תחום המינוי של פרופ' ירון ניב" ולקבוע כי תחום המינוי הוא תחום הרפואה הפנימית והגסטרו ולא רק תחום הרפואה הפנימית. בית המשפט (כב' השופטת אגי) דחתה הבקשה. בהחלטתה מיום 27.9.12 קבעה: "תחום מינויו של פרופ' ניב הינו תחום הרפואה הפנימית. ככל שימצא המומחה כי קיימת פגיעה בתחום הגסטרו, סמוכני כי ייתן לכך ביטוי בחוות דעתו". יוער, כי על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. לאחר מתן ההחלטה הודיע גם פרופ' ניב כי אינו יכול לקבל המינוי והמערער הגיש "בקשה להחלפת מומחה לרפואה פנימית". ביום 23.11.12 החליט בית המשפט (כב' הרשמת הינדה) כי הצדדים מתבקשים להעביר רשימת מומחים בתחום הרפואה הפנימית המתאימים לסוג הפגיעה. בעקבות החלטה זו העביר המערער שמות של שני מומחים אשר מתאימים, לדעתו, להתמנות בתיק: ד"ר רם דיקמן ופרופ' מיכה לוי. יצויין, כי בעוד שד"ר דיקמן הוא אכן מומחה גם בתחום הגסטרו, הרי שפרופ' מיכה לוי, לשעבר מנהל האגף לרפואה פנימית הדסה עין כרם, אינו מומחה בתחום הגסטרו אלא בתחום הרפואה הפנימית והפרמקולוגיה. לאחר שלא הושגה הסכמה בין הצדדים לגבי זהות המומחה החילופי קבע בית המשפט (כב' הרשמת הינדה) ביום 30.12.12 כי המומחה החילופי בתחום הפנימי יהיה פרופ' עמיחי שטנר. גם על החלטה זו לא הוגש ערעור. בתאריך 27.2.13 ערך פרופ' שטנר את חוות דעתו. במסגרת חוות הדעת התייחס המומחה לכלל התלונות שהעלה בפניו המערער, לרבות תסמונת המעי הרגיז. המומחה בדק את המערער, סקר את מלוא המסמכים הרפואיים ואת הספרות הרלוונטית בתחום זה וקבע בסופו של דבר כי אינו יכול לקבוע קשר סיבתי מובהק בין התסמונת ובין התאונה, אם כי תרומה מסוימת של התאונה להתבטאות התסמונת אינה בלתי אפשרית. לאחר קבלת חוות הדעת הגיש המערער בקשה למינוי מומחה בתחום הגסטרו. בבקשתו ציין כי חוות דעתו של פרופ' שטנר עוסקת רובה ככולה בתחום הגסטרו ואילו לפרופ' שטנר אין התמחות בתחום זה. נוכח התנגדות המשיבה קבע בית המשפט (כב' הרשמת הינדה) כי פרופ' שטנר מתבקש להתייחס לצורך בדבר מינוי מומחה נוסף בתחום הגסטרו. פרופ' שטנר השיב לשאלה וציין: "חוות דעתי מכסה גם את תחום הגסטרואנטרולוגיה אצל התובע, בצמוד הן לידע שלי והן למיטב הספרות המקצועית בה עיינתי. יחד עם זאת אין לי כל התנגדות למינוי מומחה גסטרואנטרולוג וניתן לומר שזה מאפשר לתובע חוות דעת נוספת בנושא שנותר בלב של תביעתו". לאחר קבלת תשובת המומחה חזר המערער על בקשתו למינוי מומחה נוסף. בהחלטתה מיום 22.8.13 דחתה כב' הרשמת את הבקשה. היא ציינה כי "די בתשובת פרופ' שטנר כי חוות דעתו מכסה את תחום הגסטרואנטרולוגיה כדי לייתר מינוי מומחה נוסף בתחום זה בתיק בשלב זה. אמרת המומחה כי אין לו התנגדות שימונה מומחה נוסף, אינה מלמדת על צורך במינוי מומחה וכלשעצמה אינה טעם למינוי מומחה אחר בייחוד לאור הבהרתו כי חוות דעתו מכסה את התחום הנדון. ככל שהתובע סבור כי המומחה בתחום הפנימי חרג מסמכותו בעצם מתן חוות דעת שבתחום שלדעתו אינו תחום מומחיותו על אף ההחלטה מיום 27.9.12, הרי שמינוי מומחה נוסף אינה הדרך לתקוף את חוות הדעת". מכאן הערעור. המערער טוען כי בבקשה למינוי מומחים, מתוך טעות, לא הופיעה דרישה למינוי מומחה לגסטרו, למרות שנטענה תסמונת המעי הרגיז. ד"ר מאור, אשר מונה מלכתחילה, הוא בעל מומחיות גם בתחום הגסטרו ולכן לא נטען דבר כנגד מינויו. המערער טוען כי אין לפגוע בזכותו להוכיח פגיעתו בתחום הגסטרו. המשיבה טוענת כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשמת. מומחה ספציפי בתחום הגסטרו כלל לא התבקש בכתב התביעה ובית המשפט קבע עוד ביום 27.9.12 כי המומחה בתחום הפנימי יתייחס גם לטענות בתחום הגסטרו. חזקה על המומחה כי אם לא יכול היה להתייחס לבעיות בתחום זה היה מציין זאת. להפך, פרופ' שטנר ציין מפורשות כי חוות דעתו מכסה גם את תחום הגסטרו. לאחר עיון בכלל התיעוד והטענות, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות וכי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת. המערער, למעשה, כבר הגיש, לאחר מינויו של ד"ר ניב, בקשה למינוי מומחה בתחום הגסטרו, שהרי ביקש לקבוע כי תחום המינוי יהיה גם תחום הגסטרו. בקשה זו נדחתה על ידי כב' השופטת אגי בתאריך 27.9.12. המערער השלים עם החלטה זו ובכך הסכים, כי תחום המומחיות המתאים לבדיקת טענות המערער הוא הרפואה הפנימית, ללא צורך בהתמחות מיוחדת בתחום הגסטרו, בדיוק כפי שביקש בכתב התביעה. המערער, לא רק שלא ערער על ההחלטה מיום 27.9.12, אלא שלאחר מכן הציע מומחה חילופי, פרופ' מיכה לוי, אשר גם הוא, כמו פרופ' שטנר, אינו בעל מומחיות בתחום הגסטרו. לאחר שמונה פרופ' שטנר לא הביע המערער כל התנגדות למינויו ולא ערער על ההחלטה, למרות שידע מראש כי מדובר במומחה בתחום הרפואה הפנימית ללא התמחות בגסטרו. בשתיקתו זו הסכים, למעשה, כי פרופ' שטנר הוא בעל מומחיות, ניסיון וידע מספקים כדי לבחון טענותיו באשר למעי הרגיז. רק לאחר שקיבל את חוות הדעת וראה כי זו אינה נושאת חן בעיניו, הגיש בקשה למינוי מומחה נוסף. המערער טוען כי נחסמת דרכו להוכיח תלונותיו, כי חלה במחלת המעי הרגיז עקב התאונה, אך לא כך. פרופ' שטנר התייחס באופן מעמיק ומפורט לכל תלונותיו בנושא זה. פרופ' שטנר אף הבהיר, בתשובה לשאלה שהופנתה אליו, כי חוות דעתו מכסה את תחום הגסטרו, ותשובתו זו תואמת גם את ההחלטה מיום 27.9.12. בקשתו של המערער היא, למעשה, למנות מומחה נוסף, אשר יתייחס באופן מקביל למה שהתייחס פרופ' שטנר ולקבל חוות דעת נוספת, בבחינת "second opinion". כידוע, מומחה רפואי נוסף יתמנה רק בנסיבות מיוחדות, בהן יתעורר ספק מהותי בדבר משקל חוות הדעת ומקום בו בית המשפט יהיה סבור כי לא יוכל להגיע למסקנות על בסיס חוות הדעת. בשלב זה לא ניתן לקבוע ממצא כזה וצדקה כב' הרשמת בקבעה כי מינוי מומחה נוסף אינו דרך לתקוף חוות דעת. ייתכן ובהמשך ההליך, לאחר הצגת שאלות הבהרה למומחה ו/או חקירתו, בית המשפט יגיע למסקנה כי אין די בחוות דעתו של פרופ' שטנר על מנת לבסס ממצאים בעניין פגיעתו של המערער וייתכן כי אף יגיע למסקנה כי פרופ' שטנר אינו בעל ידע ומומחיות מספקים על מנת ליתן חוות דעת בנושאים אליהם התייחס, אך, כאמור, בשלב זה, כפי שקבעה כב' הרשמת, לא ניתן להגיע למסקנה כזו. לאור כלל האמור, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 3000 ₪. המעי הרגיזרפואהתאונת דרכים