קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תיעוד גניבה במצלמת אבטחה - תביעת פיצויים: 1. בפני תביעה כספית נזיקית בסכום של 28,000 ₪ לפיצוי התובע בגין נזקים, שלטענתו, נגרמו לו כתוצאה מגניבת 4 מסורים מרכבו, על ידי התובע, או מי מטעמו. לאור העובדה שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד, יהיה פס"ד שלהלן מנומק באופן תמציתי. לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, במהלך חודש 8/11 או סמוך לכך, בעת שהה בעסק הנתבע, נלקחו מרכבו 4 מסורים והועברו אל רכב הנתבע. התובע הפנה לצילום מצלמת אבטחה של עסק סמוך בשם "דורון מוטורס", אשר לטענתו, מצביע על הגניבה הנטענת. התובע תבע את עלות 4 המסורים שנגנבו, פיצוי בגין הפסד ימי עבודה וכן בגין עוגמת נפש. 2. הנתבע הכחיש כי גנב את המסורים וטען בכתב הגנתו כי התובע היה לקוח של בית עסק למכירת ציוד חקלאי וכיוב' אותו מנהל הנתבע. לטענת הנתבע, לתובע נותר נכון לסיום שנת 2010 חוב כספי בסך של 22,015 ₪, ואולם, התובע סירב לשלם את החוב והחל לטעון שהנתבע אחראי לגניבה שבוצעה ברכבו של התובע אשר חנה בסמוך למקום העסק של הנתבע. הנתבע טען, כי מסרט הצילום שהציג התובע עולה כי מהרכב נלקח מסור אחד, לא ניתן לזהות את האדם אשר לקח את המסור והמצולם בחלק גופו התחתון בלבד וכן כי אין בסיס לטענה שהמסור הועבר לרכב הנתבע. הנתבע טען, כי אין לו כל קשר לגניבת המסור והפנה לכך שלאור אופי עסקו הינו לבוש תמיד במכנסי עבודה ונועל נעלי עבודה גבוהות בעוד שהאדם הנראה בסרט הצילום לבש מכנס קצר וסנדלים. מטעם התובע העיד התובע בלבד, ומטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. דיון: 3. בהתאם להלכה על פיה "המוציא מחברו עליו הראיה", נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את טענותיו. נטל זה עומד במשפט האזרחי על מאזן הסתברויות של 51% בלבד. אולם, כאשר התובע מעלה כנגד הנתבע טענות בעלות אופי פלילי, כגון גניבה, תרמית וזיוף כבמקרה דנן, בו הועלתה טענה לגניבה, אזי מידת ההוכחה הנדרשת גבוהה יותר. לעניין זה נפסק ב- ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) עמ' 589 כי: "... הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים" (שם, עמ' 598 ג'). ב-ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' גרוס פ"ד מח (4) 866, נפסקה הלכה דומה לעניין הוכחת טענת הטעיה: "אוסיף שמצד ההלכה למדנו כי במקום שבו טוען בעל דין כלפי חברו טענה של הטעיה (והיא לשון נקייה לרמייה) מוטל עליו לעמוד בנטל שהוא כבר מהנטל המוטל ברגיל על מתדיין במשפט אזרחי" (שם, עמ' 877 ב') (וראה גם ע"א 373/89 מסרי ואח' נ. חילף, פ"ד מה (1) 729, ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. רוזנברג, פ"ד מז (2 605). במקרה דנן, לאחר ששקלתי את הראיות והעדויות שבפני, שוכנעתי כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח ברמה הנדרשת והמוגברת, כי התובע הוא שביצע גניבה של מסורים מרכבו. התובע אף לא הוכיח כמה מסורים נגנבו, מה שוויים ואת הנזקים שנתבעו על ידו. 4. כבר בראשית הדברים אציין, כי צדק ב"כ הנתבע בטענתו לעניין אי קבילות סרט הצילום. אמנם, התובע גילה את קיום הסרט כבר בתצהיר גילוי המסמכים שצורף לתביעה ואף צרפו לתצהירו, אך בכך אין להכשיר ראיה בלתי קבילה. הגשת הראיות מתבצעת בפועל במסגרת העדת המצהיר על תצהירו אליו צורפו הראיות כנספחים. אין בעצם צירופם של הנספחים בעבר כדי לאפשר הגשת ראיות שלא הוגשו כנדרש בדין, לצורך קבילותם. מתצהיר התובע עולה, כי המדובר בצילום ממצלמת אבטחה של עסק סמוך בשם "דורון מוטורס" וכי הסרט הועבר לתובע מאותו עסק. לא הוזכר שמו של האחראי מטעם דורון מוטורס על המצלמה. לא הוזכר שמו של מי שערך, או העתיק מהמצלמה את הסרט שהוגש ולא צורף תצהיר מטעמו של אותו אחד. בספרו "על הראיות" מהדורה 1999 בעמ' 942 מבהיר המלומד קדמי כי תנאי עיקרי לקבילות צילום (בין צילום דומם ובין סרט) הוא: "כי המדובר בצילום "אמין" מן ההיבט הטכני, לאמור צילום "אמיתי", להבדיל מצילום "מבושל", בלשון מקצוענים". התנאי השני והמשני הוא כי על פני הדברים, הצילום מציג בצורה אובייקטיבית את המצב. עוד אוסיף, כי בית המשפט כבר הביע דעתו (ראה ת"א 5638/98 מזרחי נ' פקר) כי התנאים שנקבעו בפסיקה לקבילות הקלטה, יחולו בשינויים המחויבים גם על קלטת וידאו. תנאיי הקבילות כפי שנקבעו בפסיקה (ראה ע"פ 331/88 חלובה ואח' נ' מדינת ישראל פד"י מ"ד 4 141, ע"פ 869/91 שניר נ' מדינת ישראל פד"י ל"ח 4 169), הינם כי: "מכשיר ההקלטה היה תקין ופעל כהלכה, המקליט ידע את מלאכתו, כי ההקלטה או ההסרטה נאמנות ונכונות וכי לא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות. במקרה דנן, הדיסק צורף כאמור, ללא תצהיר מטעם הבעלים או האחראי על מצלמת האבטחה אצל דורון מוטורס. לא ידוע מי ערך את הדיסק או העתיק אותו, או את הצילום ממצלמת האבטחה ומה הייתה פרוצדורת ההעתקה. לפיכך לא ניתן לדעת כי לא נעשו שינויים בסרט במהלך עריכת, או העתקת הדיסק. לאור האמור, המדובר בראייה בלתי קבילה. 5. יחד עם זאת, לאחר שהדיסק הוצג לצפייה במהלך חקירת הנתבע (שכן בא כוחו לא טרח כאמור להגיש בקשתו בעניין קבילות הדיסק מבעוד מועד), אני מוצאת להבהיר כי גם אילו היה מוגש בצירוף תצהיר כנדרש בדין וניתן היה להתייחס רק למהימנות הצילום, עדיין לא היה בכך כדי להואיל לתובע ולפיכך התביעה נדחית גם בהעדר הוכחה לגופם של דברים: מצפיה בסרט הצילום לא ניתן לקבוע כי האדם הנראה מוציא דבר מה מרכב התובע הינו הנתבע. לא ניתן לזהות כלל את אותו אדם. לא ניתן לקבוע בוודאות כי הוא אוחז בידו מסור ואף לא הובאה בפני כל ראיה על פיה אוכל לקבוע ברמה הנדרשת, כי הרכב אליו מוכנס אותו חפץ המוחזק בידי אותו אדם, הינו רכב הנתבע. מס' הרכב אשר נטען כי הינו רכב הנתבע לא צולם ולא נראה בסרט הצילום. הרכב הנטען כי הינו רכב הנתבע הינו רכב הנחזה בסרט כלבן בעוד שהנתבע העיד, כי רכבו הינו כסוף. עדותו של התובע לא נסתרה בכל דרך שהיא (עמ' 13 שורות 3-4). לא זומן כל עד להעיד כי ראה את רכב הנתבע חונה בסמוך לרכב התובע וכאילו הרכב הנראה בצילום הינו רכב הנתבע. יודגש כי הגניבה לא אירעה בתוך בית העסק של הנתבע והתובע אישר בחקירתו, כי המדובר במדרכה בסמוך לבית העסק (עמ' 8 שורות 10-11). המדובר ברשות הציבור ואין כל ראיה כי מי מטעם הנתבע דווקא, הוא זה שלקח את החפץ מרכב התובע. אציין כי צפייה בעיון בסרט מצביעה על כך שגם זמן קצר בטרם הגיע אותו רכב (אשר ממנו נטען כי ירד האדם שלקח את המסורים),עצרה בסמוך לרכב התובע משאית גדולה אשר גם ממנה נראה יורד אדם ההולך בכוון הרכבים וזמן מה לאחר מכן נראה אדם נוסף בסביבות הרכב. הנה כי כן מס' אנשים חלפו בסמוך בזמנים הרלוונטיים . זאת ועוד, בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע לגניבה של 4 מסורים לגיזום עצים והנה מחקירת הנתבע על ידי בא כוח התובע עולה, כי לטענת התובע, בסרט נראה אדם לוקח מסורים ושם אותו ברכב איתו הגיע למקום ואילו ברכב הנתבע מניח רק מסור אחד: "אני אומר לך - אחרי 4.57 דקות, מגיע רכב טנדר, אחרי 5.5 דקות נוטל אדם מסורים, שם בתוך הטנדר ואת האחרון לוקח אותו, מכופץ אותו על גבו ושם אותו ברכב שלך. את זה ראית" (ההדגשה שלי ר.א) (עמ' 16 שורות 1-3). מדוע אם כן נתבע הנתבע בגין גניבת 4 מסורים ולא בגין גניבת מסור אחד??!! לא הוכח כל קשר בין הנתבע לרכב אשר נראה בצילום חונה לפני רכבו של התובע ואשר ממנו לכאורה יצא אותו אדם. לא הוכח כי המדובר ברכב אחיו של הנתבע. גם אם היה מוכח כן, ברי כי לא ניתן לקבל תביעה כנגד הנתבע בגין מעשים המיוחסים לאחיו. כאמור מהצילום לא יכולתי לזהות את החפץ אותו אחז אותו אדם וכאילו המדובר במסור ולא הוכח כי אותו חפץ מוכנס לרכב הנתבע, שכן לא הוכח כאמור כי מדובר ברכב הנתבע. 5. אם לא די באמור, בתצהירו (סעיף 5), הצהיר התובע כי במועד הגניבה, הגיע עימו לעסק הנתבע עובד שלו בשם ולדימיר וכי באותה עת נמצאו ברכבו 4 מסורים לגיזום עצים. עוד הצהיר התובע כי ולדמיר נלווה אליו עת חזר לעסק התובע לאחר שגילה את גניבת המסורים ואף צפו ביחד בסרט הצילום (סעיפים 9-13). למרות זאת, בחר התובע שלא להגיש תצהיר מטעם אותו עובד ולא להעידו. ברי, כי אילו היה מובא ולדימיר להעיד, היה יכול לתמוך בטענת התובע על התנהגותו התמוהה, לטענתו, של הנתבע וכאילו הנתבע קילל וגידף את התובע בעת שנשאל על גניבת המסורים. כן היה יכול ולדימיר לתמוך בטענת התובע לעניין הימצאות 4 מסורים ברכבו עת הגיע לעסק הנתבע. באי העדת ולדימיר יש לעמוד כנגד גרסת התובע. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. X רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). 6. בנוסף לכל האמור, גם העובדה שהתלונה למשטרה הוגשה ביום 21.6.12- רק כשנתיים לאחר מועד הגניבה הנטען בתצהיר (23.7.10), מעוררת תמיהה וספק במהימנות גרסת התובע. טענת התובע בחקירתו כי ניסה להגיע עם הנתבע להסדר ובשל יחסי חברות לא הגיש את התלונה ולא הגיע לבית המשפט בסמוך לאחר קרות האירוע, אינה מספקת בנסיבות העניין. הסברו של התובע לא מספק, וזאת הן לאור הזמן הרב מידי שחלף, והן לאור העובדה שגם על עצם הגניבה הנטענת לא הוגשה תלונה בסמוך להתרחשותה (התובע יכול היה להתלונן על הגניבה מבלי להפנות אצבע מאשימה כלפי הנתבע ובכך להביא את העניין לחקירת המשטרה כפי שאף הציע לו הנתבע). ספק של ממש עוררה גם העובדה שהתובע לא זכר כלל את מועד הגניבה הנטענת. בעניין זה אפנה לכך שבכתב התביעה כאמור נטען, כי הגניבה אירעה ב- 8/11, בתצהיר המפנה לדיסק נטען כי הגניבה אירעה כשנה קודם לכן- 23.7.10, בעוד שבתלונה למשטרה נזכר מועד הגניבה כ- 1.1.12. אין המדובר בטעות של מס' ימים או אפילו טעות בחודשים אשר ניתן להסביר כשכחה, או אי זיכרון. המדובר בתאריכים שונים ביחס לשנה(!!!) בה אירעה הגניבה. העובדה שהנתבע מסר בכל פעם שנה אחרת כשנה בה בוצעה הגניבה, ולא זכר באיזו שנה נגנבו ממנו המסורים, גניבה שלטענתו הסבה לו נזק בשיעור כה ניכר- מעוררת אף היא ספק ממשי במהימנות גרסתו. 7. לאור כל האמור, דין התביעה להידחות בהעדר הוכחה כי הנתבע הוא שגנב את המסורים הנטענים. יחד עם זאת, אוסיף כי גם אילו הייתה הגניבה מוכחת, הרי שהתובע לא הוכיח כלל את נזקיו הנטענים: לעניין הפסד ימי עבודה, לא רק שהתובע לא פירט ולא הוכיח כמה ימי עבודה הפסיד, אלו עבודות הפסיד ומה שיעור הרווח, או השכר, אותו היה צפוי לקבל, התובע אף לא הוכיח ולו באופן כללי את גובה הכנסותיו. לפיכך לא ניתן לקבוע ולו על דרך האומדן את ההפסד הנטען. גם לעניין שווי המסורים עצמם (וגם אם אתעלם מהעובדה שנתבע כאמור שווי של 4 מסורים, בעוד שב"כ התובע הודה כי בצילום נראה מונח ברכב הנתבע לטענתו, רק מסור אחד), הרי לא צורפה כל ראיה מלבד הצעת מחיר. הצעת מחיר אינה בגדר חוות דעת מומחה לעניין שווי המסורים. לפיכך, היה צריך להגישה באמצעות עורכה. עורך ההצעה לא זומן להעיד ולפיכך אין המדובר בראיה קבילה. מעבר לכך, המדובר בהצעת מחיר ולא בקבלה או חשבונית המתייחסות לאותם מסורים שנגנבו כשנתיים קודם לכן. לא ניתן לדעת מהצעת המחיר כשלעצמה מה היה השווי של המסורים הספציפיים שנגנבו או כי המדובר באותם מסורים מהסוג הנזכר בהצעת המחיר. 8. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבע לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪. פיצוייםמצלמת אבטחהאבטחהתביעה אזרחית